נועה רז | סיפור בהמשכים

קדם Forums כתיבה ספרותית נועה רז | סיפור בהמשכים

  • ‫איידי וייס‬‎

    מיתוג שיווק ופרסום
    חברה
    12/05/2024 ב9:06 pm

    מילא להשיג צו הרחקה, זו התפקיד של עורך הדין שבחר בדרך הפחות ישרה.

    אבל אולי הוא הסית את אבא של יעל להשיג את צו ההרחקה? (כן, אני יודעת שיש תשובות, אבל כדי שלסיפור יהיה יותר אמינות, אולי כדאי לחתור לכיוון כזה.)

  • נועה רז

    כללי
    חברה
    12/05/2024 ב9:15 pm

    ש, ואיידי.

    אהבתי את הרעיונות. כמובן שתוכנן לספר איך הוא השיג את צו ההרחקה אבל נתתן לי כיוון חשיבה יפה.

    תודה!

  • תהילה ב

    הייטק
    חברה
    12/05/2024 ב9:23 pm

    רק שאלה אחת, חסר לי ההבטחה בסוף הפרק, או שפספסתי או שהן עדין לא סיימו את השיחה?

  • נועה רז

    כללי
    חברה
    12/05/2024 ב9:25 pm

    לא פספסת, בפרק הבא:)

  • מלי הפקות אולפן | כתיבה ותוכן | קריינות

    אולפן סאונד ונגינה
    חברה
    12/05/2024 ב9:58 pm

    יאללה נועה תפרגני לנו פרק נוסף להיום?!

  • רעות אנסבכר

    אומנות הבמה והפקות תוכן
    חברה
    13/05/2024 ב1:36 am

    וואו איזו התקדמות!!!!

    תודה נועה!

  • אדל גרינוולד

    יעוץ אימון והנחיה
    חברה
    13/05/2024 ב11:02 pm

    לא מדויק בכלל

    האמא יכולה בכל רגע נתון ללכת למשטרה להתלונן על הטרדה ובאותו רגע יש צו הרחקה

    לצערינו גם בהרבה מבתי הדין הצד החזק מנצח

    תשאלו את מי שעובר את זה..

    • תהילה ב

      הייטק
      חברה
      14/05/2024 ב1:45 am

      זה נכון שאם אישה תתלונן על הטרדה יתקבל צו. אבל בדרך כלל זה רק כשזה בא מהצד של האישה. אם גבר יתלונן על הטרדה יבעטו אותו מכל המדרגות, או לחילופין יאשימו אותו בחזרה…

    • ‫איידי וייס‬‎

      מיתוג שיווק ופרסום
      חברה
      14/05/2024 ב2:03 am

      בינתיים אמא של יעל אישה עדינה מאד, ולא באה לפגוע באף אחד אלא רק לגונן על הילדים שלה.

      אין לה עניין במריבות.

      חשבתי שגם אבא של יעל ככה, בכל אופן – כשקראתי את הפרקים ברצף לא היה נשמע שלאבא שלה יש בעיה והוא נלחם באמא שלה בצורה נבזית כזו.

  • נועה רז

    כללי
    חברה
    14/05/2024 ב1:49 am

    בדרך כלל כשהפנייה באה מהצד הנשי, מתייחסים יותר ברצינות ובשיקול, כמובן.

    אבל לצערנו הרבה פעמים הצד החזק מנצח, עם הכסף ועורכי הדין בחליפות שלושה חלקים. גם אם אלו הרבה פעמים שקרים ועדויות מזויפות.

  • שילת ועקנין

    גרפיקה
    חברה
    14/05/2024 ב12:57 pm

    קראתי בשקיקה

    ועם דמעות בעיניים

    התיאורים שלך הם ליגה בצורה היסטרית

    קשה לי לקרוא מהמחשב אבל עכשיו הרצתי פרקים 🙂

    אולי תנסי לשלב קצת הומור להקליל את האווירה הכואבת

    היא יפיפיה אבל כואבת נוראאא 🙁

    אם תכניסי פתאום עוד דמות רב גוונית שתכניס הומור יהיה יותר קל להמשיך לקרוא את הסיפור

  • נועה רז

    כללי
    חברה
    14/05/2024 ב1:29 pm

    תודה, שילת. על המילים הטובות שלך, מתרגשת לקרוא!

    הומור זה מצוין, לגמרי צודקת.

  • שרי קוהן

    צילום ומולטימדיה
    חברה
    14/05/2024 ב9:40 pm

    נועה מגיעה לנו עוד פרק, לא?

    ורק שתדעי שאין אליך ועל הסיפור שלך את אלופהההההההההההה

    תמשיכי!!!!!!!!

  • נועה רז

    כללי
    חברה
    14/05/2024 ב10:13 pm

    כבר הייתי בטוחה שפרק הבא יעלה עוד זמן לא ידוע או אולי לא יעלה, כי לגמרי לא ראיתי אותי יושבת וכותבת את הפרק הבא שהיה חסום חסום חסום מכל כיוון.. אבל בסוף הגיע לכן לגמרי(: אז תהנו!

    34.

    באתי לקחתי את דבורה, ביקשתי ממנה שתרד לבניין עם תיק ובגדים.

    לא הייתי מסוגלת לעלות לבית ההוא, בקומה שלישית. הבית ששילם הון נגד אמא שלי, נגדי.

    דבורה ירדה, מפוחדת אבל לא שואלת. למדה לא לדבר כלום, לא לשאול כדי לא להתמוסס.

    ורציתי לנסוע איתה, רחוק עד שכל מה שיש כאן יתרחק מהעיניים. לברוח מכל הרע סביבנו.

    אריאל עוד לא יצר קשר, לא ידעתי מה הוא יודע. לא ידעתי אם הוא כבר יודע. בי לא היה עוד טיפת כוח לומר שוב את המילים האלו. שמפוצצות לי את הראש, שעוברות שם כאילו בסאונד שונה כל פעם.

    צו. הרחקה. שילם.

    אבא.

    “לבית?” העיניים של דבורה היו מבועתות. נתלו בי כאילו הייתי גדולה.

    הנדתי בראש. לא לבית. אמא בטח ישנה גם ככה, גמורה. אני לא אשרוד קרוב עכשיו. לא לבית, הולכים.

    “אז…?” דבורה היססה. היא לא רצתה לשגע אותי, אבל גם לה היו אינסוף שאלות.

    “אני כבר אדע”. עניתי, חייגתי למספר של רייזי. אולי היא תדע לאיפה אני יכולה ללכת, באיזשהו מקום הרגשתי איתה באותה סירה.

    הרגשתי אליה קשר קטן פתאום, וזה קצת ניחם. רק טיפה. “רייזי?” היא ענתה, אחרי שבעה צלצולים.

    “כן”. הקול שלה היה יבש, קר.

    “סליחה על החפירה, רציתי לשאול משהו…” אולי תציעי לי איזו אטרקציה שתוכל לשחרר אותי ואת דבורה, ואולי גם את תצטרכי. גם את צריכה שחרור, גם לך קשה. גם את בטח רוצה לצאת מהבית. ואולי נצא יחד.

    “יעל”, רייזי קטעה אותי. לא אפשרה לי להשחיל עוד מילה. “ביקשתי ממך שתבטיחי לי בסוף השיחה ההיא שלנו משהו, זוכרת?”

    היא הזכירה, הנהנתי. “נכון”.

    “אז מתנצלת על הישירות, אבל אני מבקשת ממך שתניחי לי. סיפרתי לך הכל, אני מסכנת את עצמי כל רגע שאבא שלי יגלה. אבל סיפרתי. הבטחת שאת תקיימי את הבקשה שלי, אז אני מבקשת שנסיים כאן את הקשר. אני עומדת לסגור ווארט בימים הקרובים, וקשה לי שכל הדבר הזה עומד לי בצוואר”. היא ביקשה, ישירה מדי.

    רייזי עומדת לסגור. היא עומדת לסגור ומותירה אותי לבד בשדה מוקשים הזה. היא כבר תברח מהבית, אני חנוקה בתוכו. בתוך העולם המוזר שלי.

    לא אמרתי בשעה טובה, לא במזל טוב. כלום. לא הצלחתי. הכל היה נראה רע. “אני מניחה לך, רייזי. שלום”. וניתקתי. מסתובבת אל דבורה ולא יודעת מה לומר.

    ואז גלים תכולים עלו לי לראש, התחברו עם המבט של אבא בעיניים. כחול ומחביא בתוכו המון.

    “הולכים לים, דבורה”. הודעתי לה, ביקשתי שהגלים יצליחו לזרוק ממני משהו.

    “לים?” היא הופתעה, זה לא היה מתאים לי. “איזה כיף, יעל. תודה”. החיוך שלה כאילו אישר לי שאני עובדת נכון. שים זה רעיון מצוין עכשיו.

    ועלינו לאוטובוס לכיוון ים תל אביב, מנסות להשתחרר. לא מדברות, כי לא זרמתי לדבר עכשיו. ודבורה הבינה, למדה להכיר הבעות, תנועות. יותר ממני אפילו.

    אבל השקט הזה היה מבורך, טיפה השקיט בתוכנו מחשבות.

    “הטלפון שלך, יעל”, דבורה ניערה אותי מהמחשבות על רייזי, והשקט שהיא ביקשה ממני לתת לה. “את מרחפת”. היא צחקה.

    שלפתי אותו מהתיק הקטן. זו הייתה אמא. “הלו?”

    “יעל!” אמא הייתה הסטרית. “איפה את? איפה? למה הלכת? למה את לא חוזרת? איפה היית? עוד מעט כבר מאוחר נורא”.

    המומה לא הצלחתי להגיב. הקול היה של אמא, הקול הלחוץ כשסיפרתי שהחברה פגעה בי. הקול הלחוץ שבכיתי כי קיבלתי ציון גרוע ומה פתאום לבכות? את הילדה הכי חכמה בעולם. לא נורא שמבחן אחד נכשל.

    אף פעם לא אנחנו נכשלנו, אף פעם לא היינו אנחנו אשמים. זה רק המבחן שנכשל, והידיים שרעדו מהתרגשות של מצוות חסד ולכן הפילו את כוס התה לסבתא.

    אבל המילים. המילים האלה אף פעם לא נאמרו בכזו היסטריה. המילים האלה שנאמרו תמיד בטון של דאגה ואהבה.

    לא של תלות.

    “הלכת? גם את הלכת?” היא נכנסה לי לטלפון, לאוזן. כמעט בוכה. “למה הלכת? למה, יעלי?”

    “לא הלכתי, אמא”, הבנתי שהיא שוב בהתקף, ואם יעל המיואשת לא תעשה עכשיו כלום זה יגיע לסכנת נפשות. “לא הלכתי לשום מקום. רק יצאתי קצת לטייל עם דבורה”. אימאל’ה המסכנה.

    “עם דבורהל’ה? דבורה שלי? תני לי אותה, יעל”. אמא ביקשה, רועדת.

    הסתכלתי על דבורה שהביטה שקועה בחלון. היא לא תוכל להתמודד עכשיו עם שיחה התקפית של אמא. היא לא יכולה להכניס ללב שלה עוד כאב.

    “אמא”, קראתי בקול רך. הייתי צריכה לזכור גם אותה, גם את האמא שהייתה צריכה להתרחק מהילדים שלה לכל כך הרבה זמן. “אמא, היא לא לידי”. למען השלום. רק למען השלום הנפשי של דבורה.

    דבורה סובבה אליי את המבט. חייכתי בזיוף. “אבל אמרת שיצאתן יחד”. אמא הייתה חסרת אונים.

    “כן, אבל עכשיו היא לא”. גמגמתי. אלוקים, תעזור לי.

    “טוב”, אמא וויתרה, נכנעה. למדה להיכנע. “בסוף הצו היה רק נגדה, מסכנה שלי. בכלל לא נגדכם, אבל לא חשבתי על זה בכלל. אני משוגעת”. היא דיברה, בלי מעצור. בלי מחשבה שהיא מגלה לי כאן את מה שהיא שמרה בתיבה סגורה. היא דיברה את הלב שלא חשב על כלום באותם רגעים.

    הצו היה רק נגד דבורה, ולמרות זאת אמא חשבה שהוא גם נגדנו. מכאב. אוי, אבא. מה עשית?

    “אבל למה נסעת כל כך רחוק?” פתאום הבנתי שזה זמן שאולי לא יחזור. אמא מדברת, בלי מחשבה. אולי היא תשלים לי את החלק האחרון שחסר בפאזל הענק.

    הבנתי שהיה צו, עכשיו אני מבינה שהוא היה רק נגד דבורה. כי אני ואריאל מעל שמונה עשרה.

    אבל לא הבנתי למה היא נסעה בגלל זה עד לחו”ל? למה היא לא נשארה כאן, בארץ? אפילו אצל סבא וסבתא. למה היא לא השאירה שם את ההתקפים, ההזויות ואת אמא החדשה שחזרה לכאן חולה?

    “ככה הוא אמר, עורך הדין שלי. הוא אמר לי לעזוב לגמרי, עד שייגמר התוקף. שזה לטובתכם. הם אנשים חכמים, ככה חשבתי. אז הקשבתי לו. אבל אולי הוא לא כל כך חכם”, היא זרקה בייאוש. “הייתי צריכה להילחם. להילחם עם הציפורניים”.

    הבנתי שהייתה כאן מלחמה. מלחמה קשה. היה לאמא עורך דין, והוא אמר לה לעזוב במקום לעזור לה להילחם על הילדים שלה.

    בא-לי לצרוח עליו. להטיח בו את כל הכעס שלי.

    “לילה טוב, יעלי. נשיקה לך ולדבורה. אל תקשיבי לכל מה שאמרתי עכשיו. אתם לא צריכים לדעת מזה”. אמא אמרה פתאום, ניתקה והשאירה אותי בהלם מההתחלפות הפתאומית הזו.

    “זו הייתה אמא?” דבורה הסתכלה עליי בציפייה, התגעגעה כל כך לאמא. לאמא שהייתה.

    “דבורי…” לחשתי, הסתכלתי על הנוף. החלון. הנוסעים. רק לא עליה. “אמא חזרה לא כל כך בסדר”. היא צריכה לדעת מזה. אין מצב אחר. דבורה חכמה, היא בוגרת. היא תבין לבד כשתראה שוב את אמא, עדיף שנדבר על זה קודם.

    דבורה הסתובבה לחלון. “ידעתי”. בייאוש. בהשלמה כואבת.

    “איך ידעת?”

    העיניים שלה נעצמו פתאום, היא נשמה באומץ. “אני יודעת הכל, ידעתי הכל. עוד לפני שאמא נסעה שמעתי דיבורים על בית משפט וצו הרחקה. לבד הבנתי שזה מה שהולך לקרות, אבל אני לא יודעת מי עשה לה את זה, יעל. אולי אחת השכנות התלוננה שאנחנו מוזנחים או משהו…”

    אז דבורה שמעה הכל. היא הייתה בבית בכל הזמן הזה שהמלחמה הייתה. רק שלי הראש היה ברייזי, בלימודים. בדברים שנראים לי עכשיו כל כך ילדותיים.

    “אולי”. לא, דבורה. לא אחת השכנות.

    אבל את זה אני לא אגיד לך, כי את גם ככה הרוסה מכל כיוון. עצובה, מבינה הכל לבד. כאובה. כמהה למשהו קרוב, חם.

    ואם תדעי שזה אבא שלך אני לא יודעת מה יקרה. אז אני שותקת.

  • עימוד האש

    גרפיקה
    חברה
    14/05/2024 ב11:54 pm

    מדהים! מדהים! מדהים!

  • מלי הפקות אולפן | כתיבה ותוכן | קריינות

    אולפן סאונד ונגינה
    חברה
    15/05/2024 ב12:06 am

    ואווו נועההה, אין לך מעצוריםם!! ואוו!!

  • נועה רז

    כללי
    חברה
    15/05/2024 ב1:05 am

    תודה, תודה, אהובות.

  • מירי כ.

    צילום ומולטימדיה
    חברה
    15/05/2024 ב9:06 am

    אהבתי מאוד את הפרק הנוכחי.

    יעל חושבת, דואגת, מבינה, מסיקה מסקנות, פועלת…

    תודה!!!

  • מ ל

    הייטק
    חברה
    15/05/2024 ב9:07 am

    נועה, הסיפור מרתק במיוחד!!!

    יש כמה דברים שלא מסתדרים לי- מאיפה יעל יודעת שאמא שלה הייתה בחו”ל? אני לא חושבת שזה הוזכר מתישהו.

    לגבי האבא- משהו לא נראה כ”כ אמין, הוא היה נשמע אבא טוב לילדים ופתאום הוא מתנהג בכזו נבזות?

    גם אם יש לו משהו נפשי- זה היה אמור להתבטא גם כלפי הילדים, כך אני חושבת בכל אופן.

    חוץ מזה הסיפור מדהים ואני כל הזמן בודקת אם עלה פרק חדש, תודה רבה!!!

  • מיכל

    הוראה רכזות וחינוך
    חברה
    15/05/2024 ב1:52 pm

    אמאאאאאאאאאאאאאאא

    אני עכשיו התחלתי לקרוא את הסיפור,

    פשוט הייתי מרותקת מהפרק הראשון עד עכשיו,

    ואווו איזה כתיבה

    מטורףףףף

    נוגע ככ עמוק

    תודה!

  • נועה רז

    כללי
    חברה
    15/05/2024 ב2:36 pm

    תודה רבה, כיף לקרוא את כל התגובות!

    מ. ל. כמעט בטוח לי שהוזכרה הנסיעה של אמא שלה לחו”ל, אבל לא בטוחה. אולי היה כתוב סתם נסיעה. אבדוק.

    חולי נפש זה התפרצויות. פתאום עלה לו למוח לקחת את הילדים מאמא שלהם, הוא פתאום צרח על אריאל בבית. זה לא כמו חולי בגוף שזה קבוע.

    • מרים סולובייציק

      יעוץ אימון והנחיה
      חברה
      23/05/2024 ב11:24 am

      במחלות נפש יש אכן התפרצויות זעם, והתנהגות לא מרוסנת, קשה להאמין שהוא הצליח למנוע התפרצות מול הילדים, גם במצב מאוזן. יש דברים שאי אפשר להסתיר מהילדים.

      ניתן לשקר מעט זמן לכולם, ניתן לשקר כל הזמן (שקר לבן) לחלק מהאנשים, אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן.

  • רחלי כהן

    כללי
    חברה
    15/05/2024 ב4:09 pm

    דייי שתתראס גם

    זה לא אופר שרק לריזי יש חיים קליים

    😣 יאלללה מחכות להמשך—–

    • ‫איידי וייס‬‎

      מיתוג שיווק ופרסום
      חברה
      15/05/2024 ב4:30 pm

      קודם כל, הביטוי באנגלית הוא “זה לא fare”, ובעברית – זה לא פייר. לא ‘אופר’.

      שנית, מעולם לא שמענו על אמא של רייזי. מי אמר שהחיים שלה באמת קלים ונוצצים?

  • תמי אפשטיין

    כללי
    חברה
    15/05/2024 ב4:11 pm

    נועה, חולי הנפש זה לא שם של מחלה. זה כותרת גג של מחלות. כל אחת מהן מתבטאת אחרת. עד שלא תגדירי (לעצמך, לפחות) במה האבא חול – זה לא יהיה אמין ויחטא לאמת.

    ואם כבר, מכירה בחורה שמבקשת לנתק קשר עם חברה ומספרת לה באותה נשימה שהיא שניה לפני סגירת שידוך? אני לא

    • מיכל

      הוראה רכזות וחינוך
      חברה
      15/05/2024 ב4:15 pm

      מודבר פה על סיטואציה לא רגילה,
      ולכן הגיוני שתנתק ובכל זאת תספר על הארוסין.

      • תמי אפשטיין

        כללי
        חברה
        15/05/2024 ב4:16 pm

        בואי לא נסכים עם זה 🙂

        • מרפסת נוף

          גרפיקה
          חברה
          15/05/2024 ב4:28 pm

          דווקא זה נשמע לי הגיוני

          רייזי כאילו מתרצת את הבקשה שלה לניתוק בזה שהיא עומדת להתארס ורוצה ראש שקט….

          • תמי אפשטיין

            כללי
            חברה
            15/05/2024 ב4:30 pm

            לא. זה היה ההסכם ביניהן. היא לא צריכה שום תירוץ מעבר

        • ‫איידי וייס‬‎

          מיתוג שיווק ופרסום
          חברה
          15/05/2024 ב4:35 pm

          מסכימה איתך תמי, אבל מצד שני – שתיהן חותרות להכיר זו את זה בצורה קצת יותר מוזרה מהרגיל, בלשון המעטה. יעל בורחת על מנת להתקרב, היא סקרנית לגבי רייזי ובכלל לא אדישה לגביה, היא אוספת עליה נתונים, וממש להוטה אחריה. כיון שזה לא מתאים לגיל – היא מצהירה חזור והצהר שהיא לא רוצה להיות חברה שלה, והיא לא מעניינת וכו’ וכו’ וכו’. רואה בזה סוג של התנהגות אופיינית לגיל טיפש עשרה שיוצאת לאור בגלל המצוקה שהיא נמצאת בה.

          רייזי – מצהירה בגלוי על כוונותיה להכיר את יעל קצת יותר, לפני שהבינה שאבא שלה מעורב בשערוריה מול אמא של יעל.

          בקיצור, ריקוד הדדי 🙂 (וצנזרתי ביטוי יותר בוטה…)

          לגבי הגדרה של מחלת נפש – את צודקת, צודקת, צודקת.

          לכל מחלת נפש יש הגדרות משלה. התנהגויות קלאסיות בדיכאון שונות לגמרי מהתנהגויות קלאסיות בחרדה, ועד כמה שאני יודעת – שתיהן לא כוללות תוקפנות והתפרצויות חסרות רסן על אחרים. כנ”ל מאניה דיפרסיה, מהכרות אישית – זה לא ממש תסמין הכרחי.

          • דינה יודלביץ

            הייטק
            חברה
            15/05/2024 ב5:47 pm

            דכאון יכול להביא גם להתפרצויות זעם .

            אבל לא להתנהגות סדיסטית ומחושבת

  • נועה רז

    כללי
    חברה
    15/05/2024 ב5:28 pm

    תמי, כמובן שזה לא שם של מחלה, ברור. זה כללי. אבל היא שאלה איך, אז עניתי שכך זה חולי נפש.

    ולמה לא הגיוני? דווקא לדעתי זה מאוד הגיוני שרייזי רוצה לנפנף אותה מהחיים שלה והווארט הוא תירוץ מצוין לומר שחררי. יש לי סיבה טובה.

    אני דווקא יודעת שהתפרצות זעם יכולה להיות לגמרי תופעה של הפרעות פסיכיאטריות.

    • תמי אפשטיין

      כללי
      חברה
      15/05/2024 ב7:55 pm

      יכולה. ברור. אבל לא בכל מחלה נפשית.

      ויש הבדל בין התפרצות טעם למהלך מחושב וטקטי.

      באופן כללי, הייתי ממליצה על עריכה ספרותית יסודית, כולל ליווי של לקטורית, אם את חושבת להוציא את הספר במהדורה מודפסת.

      • נועה רז

        כללי
        חברה
        15/05/2024 ב9:51 pm

        גם עריכה ספרותית מהיסוד, גם לקטורית, גם לווי?

        וואו, מתחילה לחשוב שחבל על הסיפור😱

        • תמי אפשטיין

          כללי
          חברה
          15/05/2024 ב9:56 pm

          לקטורית היא גם וגם.

          לא חבל על הסיפור, כי הוא לימד אותך שיש לך כתיבה איכותית ששווה השקעה. לכאורה נהנית מעצם חווית הכתיבה, שזו גם מטרה.

          אבל כדי לפרסם סיפור איכותי, וכדי לדלג על שלב הבוסריות – כן. בהחלט כן.

          אפשר כמובן לא להוציא אותו.

          בכל מקרה שווה להתייחס להערות כמן קבוצת ביקןרת. זה רק ישביח

          • נועה רז

            כללי
            חברה
            15/05/2024 ב10:22 pm

            אבל בסוף את מסתכלת עליו ממקום מבין ואולי קצת מבקר.. (בגלל המקצועיות)

            ולא רק סופרות יקראו אותו, אלא גם הרבה נשים שבעז”ה יהנו ממנו ולא יתייחסו ממש לכל פרט.

            כמובן שעריכה ספרותית היא חובה, לדעתי. אבל יש דברים שאולי את מהמקום שלך מסתכלת עליהם בצורה אחרת.

            אולי, לא בטוחה.

            • תמי אפשטיין

              כללי
              חברה
              15/05/2024 ב10:34 pm

              זה לא נכון.

              סיפור מהודק הוא מוצר חובה, כדי לא לפגוע באינטלגנציה של הקוראים. מהמחקר הפרטי שלי – אין דבר שיותר מתסכל קוראים מסיפור לא מהודק/ טעויות.

              שימי לב שיש כאן הרבה תגובות של: זה הסיפור שלה, היא לא חייבת לנו כלום, מה אתן מתערבות לה וכו’.

              כשהפרסום הוא חינמי – אולי יש מקום לטענות הללו (אולי – אני מדגישה). אבל כשקורא רוכש במיטב כספו ספר ומפנה זמן – זה מתסכל ברמות קשות. אף אחד לא אוהב שבזים לרמתו, וספר עם תפרים גסים – הוא בהחלט כזה.

              שימי לב שיש המון הערות ביניים (ממש לא רק ממני), שאולי יש שמפרשות אותן כביקורת, למרות שהן לא. הן רק מאותתות לך שהסיפור אהוב, וכדאי שהוא יהיה מהודק ותפור היטב.

              קחי בחשבון שהסיפור מתקדם איתנו (כך ציינת באחת ההזדמנויות), כך שגם אם יש לו שדרה מרכזית, ברור שאיפשהו אפשר ללכת לאיבוד, וחבל. זה לא שהיתה כאן עלילה מובנית, מסודרת, ואת כותבת אותה בקצב שלך. זו עלילה שמתקדמת עם הזמן, ואני יכולה לסמן לך באופן וודאי איפה הסתבכת עם עצמך וחפשת פתרונות, איפה לא ממש ידעת איך לצאת מפלונטרים.

              זה בסדר גמור, ואפילו הגיוני. אבלאם את רוצה תוצר משובח ואיכותי, כזה שירים את האייטם, ולא ספר בוסר קלאסי – זו המלצתי

            • ‫איידי וייס‬‎

              מיתוג שיווק ופרסום
              חברה
              15/05/2024 ב10:35 pm

              נניח שתוציאי אותו בספר, ותקראנה אותו כמה נשים שמתמצאות (את אף פעם לא יכולה לדעת מי יודעת מה) והן גם בעלות השפעה ודעה על נשים אחרות.

              איזה שם יצא לך? חשבת על זה?

              קניתי ספר מסויים לפני שנה פלוס.

              קראתי. כל הספר כמעט, נכתב בצורה סבילה. הכל נקרא והיה מעצבן למדי. העלילה יבשושית ומשעממת, שם הספר לא מחזיק מים (כלומר, לא מצדיק את עצמו.)

              העלילה פסיכית לגמרי ולא הגיונית, כל הדמויות מרגישות לי קשורות זו לזו בדבק מדריכות. יש איזה נסיון להפוך מאורע הסטורי מסויים ללוז הספר, בעוד שזה תופס הרבה פחות נפח מהעלילה. בנוסף, המאורע הנ”ל כתוב כאילו הסופרת אספה דיווחי עיתונות ושכתבה אותם לצורה סבילה.

              בקיצור, את מכירה את ההגדרה שאומרת “אל תכתבו על, תכתבו את”? הספר הזה פעל בדיוק הפוך, הוא כתב רק על הדברים, לא את הדברים עצמם.

              בקיצור, ספר קטסטרופה.

              מה נראה לך אני חושבת על הספרים הבאים של הסופרת הזאת? לא חבל על העצים שכרתו אותם ביער כדי להדפיס עליהם את הקטסטרופות הבאות?

              יש שיטות עבודה לכתוב עלילה בסיסית טובה, וחבל לא להעזר בהן. למפרע, גם תכנון לאחור הוא הגיוני ברמה מסויימת, אבל העריכה הרבה יותר מורכבת אז. בנוסף, אם את מתייחסת להערות כאן כמו לקבוצת ביקורת כמו שהציעה לך @tammyepshtein , תוכלי להתקדם המון המון המון. ואם את שואלת אותי – יש לה הרבה מאד נסיון, כדאי לך לשמוע למה שהיא אומרת לך.

              (ואני לא כותבת לא על הספר שכדי לא לפספס את הקשר בין שמו לתוכנו הבלתי הגיוני, שם הספר פשוט היה מודגש באותיות בולד וקו תחתי… נס ששכחתי איך קוראים לספר הפסיכי הזה. נס.)

            • Sara Daum

              הייטק
              חברה
              23/05/2024 ב11:14 am

              (ואני לא כותבת לא על הספר שכדי לא לפספס את הקשר בין שמו לתוכנו הבלתי הגיוני, שם הספר פשוט היה מודגש באותיות בולד וקו תחתי… נס ששכחתי איך קוראים לספר הפסיכי הזה. נס.)

              באמת נס!

              עוד היית כותבת לנו גם את השם שלו???
              שימי לב מה את כותבת ואיפה…
              סליחה על החריפות.

    • רחלי טיירי

      כללי
      חברה
      15/05/2024 ב9:05 pm

      התפרצות הזעם של האבא הזכירה לי מאד הפרעת אישיות של נרקיסיסט

      אם עדיין לא החלטת מה יש לו אז קחי את זה כאופציה

      זה סוג אנשים שכלפי חוץ נראים מאאאאד נחמדים וההתפרצויות בעיקר בתוך המשפחה הקרובה

      תודה רבה על הסיפור, את כותבת מיוחד מאד!!!

    • רות רוט

      הוראה רכזות וחינוך
      מובילה
      15/05/2024 ב11:09 pm
      מנהלת קהילה בקדם

      נועה, יש מחלות נוירוטיות (כמו דיכאון, חרדה ועוד) ויש הפרעות פסיכוטיות (כמו סכיזופרניה). התקפי זעם יכולים להיות בכמה וכמה מחלות (והם גם יכולים להיות תופעת לוואי של כדורים פסיכיאטריים), ואם לא תגלי לנו את שם המחלה – לא נוכל לכוון אותך יותר… אם לך ברורה מה המחלה ומה התסמינים שלה, מצוין.

  • רחלי כהן

    כללי
    חברה
    15/05/2024 ב7:56 pm

    ”ואם כבר, מכירה בחורה שמבקשת לנתק קשר עם חברה ומספרת לה באותה נשימה שהיא שניה לפני סגירת שידוך? אני לא”

      מי אמר יכול להיות שהם דווקא חברות מאד טבות זה אבא שלה

      היא מפחדת ועל הדרך היא מספרת הכל בקטע טוב

    • רות רוט

      הוראה רכזות וחינוך
      מובילה
      15/05/2024 ב9:15 pm
      מנהלת קהילה בקדם

      לגבי הפרעת אישיות נרקסיסטית: 1. כבר לא ברור שזו הפרעת אישיות… יש דעות
      בקרב המומחים שזה נורמלי, וזה החיים… 2. הפרעת אישיות אינה מחלת נפש, ויש
      המון הבדלים.
      נועה, מניחה שכבר החלטת מה היא מחלת הנפש. תוודאי מול מומחים (ולא חכמת
      המונים!) מה בדיוק כוללת המחלה, איך נראות התפרצויות ומה הגיוני ומה לא. מומלץ
      למצוא מישהי מהתחום שתסכים לעבור על הפרקים הרלוונטיים (תוך כדי הכתיבה)
      ולוודא שאין סתירות או חוסר היגיון. תצליחי.

      • א ק

        הייטק
        חברה
        15/05/2024 ב10:46 pm

        מענין מה שאת אומרת, זה כמו עוד כמה הפרעות שיצאו מהDSM כי לאנשים לא היה נראה שהם מתוארים שם למרות שזו האמת לאמיתה????

        • רות רוט

          הוראה רכזות וחינוך
          מובילה
          15/05/2024 ב10:58 pm
          מנהלת קהילה בקדם

          ממש כך.

          כמו שדברים נכנסים לDSM הם גם יוצאים ממנו…

      • רבקה טייך טייך

        הוראה רכזות וחינוך
        חברה
        16/05/2024 ב7:29 pm

        @RutRot

        מאיפה הבאת את העניין הזה על הפרעות נפש.?

    • גלי יצחקוב יצחקוב

      הוראה רכזות וחינוך
      חברה
      15/05/2024 ב11:00 pm

      נועה, אל תסמכי על נשים שלא ממש תתייחסנה לכל פרט. תהיינה בהחלט כאלה שכן 🙂
      צריך לכבד את הקוראים שאליהם אנחנו כותבים, גם אם לוקחים בחשבון שלא כולם
      יבינו את טיב ההשקעה.

    Page 23 of 25

    Log in to reply.

    מעוניינת בפרסום

    חשוב: לא כל פרסום מאושר, נא לפרט בדיוק במה מדובר

    ניתן לפנות גם במייל ל: [email protected]

    מה את מחפשת?

    מילות מפתח פופולריות לפי תחומים

    ניתן לחפש גם מילות מפתח , תפקידים וכישרון מיוחד שאינם מופיעים ברשימות - "נהגת", "ציור בחול" וכדומה.

    דילוג לתוכן