פדיית ימי חופשה

[אפרת פרידמן]

בעיקרון כל שנה אמורים לאפס ימי חופשה

[ציפי ברדוגו]

פדיון ימי חופשה זה רק בסיום יחסי עובד ומעביד.

כסף עבור חופשה אפשר לקבל רק על שהיה בפועל של חופשה.

יש לנצל כל שנה 7 ימי חופש ברוטו ולצבור 7 ימים נוספים לשנה אח”כ עד 3 שנים.

ואם המעסיק נתן התראה לעובד שאם לא יצא לחופשה ימי החופשה שלו ימחקו בסוף השנה והעובד לא יצא אז רק אפשר למחוק ( התראה צריכה להיות בכתב)

אם המעסיק לא נתן התראה ולא אאפשר לעובד לצאת לחופש כמובן אסור לו למחוק חופשה בשום אופן.

[דינה יודלביץ]

תודה רבה!!! ,

אז דבר ראשון אני מבינה שאא לפדות לכסף:(

לגבי מה שכתבתם על האיפוס לא קבלתי אף פעם התראה שעומדים למחוק אותי

כלומר -אפשר למחוק לי ימים מלפני שלוש שנים ?זה לא צריך התרעה?

במקרה שכן אשמח להבין :

מה הכוונה לנצל כל שנה 7 ימים

האם הימים חייבים להיות מהמים של השנה הזו?

לדוגמא אם יש לי כל שנה 12 ימים ונצלתי כל שנה 7 ימים אז לאחר 3 שנים ימחקו לי הימים העודפים של השנה הראשונה? או שמחשבנים קודם את כל הימים של השנה הראשונה ואחר כך של השניה וכו

תודה רבה!!

[ציפי ברדוגו]

כן כתבתי שצריך התראה …

אם אין הוכחה שהמעסיק ביקש לצאת כדי שלא ימחקו הימים אי אפשר למחוק סתם..

ביתרה יכול להיות תמיד 7ימים *3 שנים + הימים של השנה השוטפת ( ימים ברוטו) . זה בערך 36 ימים…

[שירלי יגודיוב]

חברות יקרות, לא מצאתי שום היתר בחוק למחיקת ימי חופשה-

ברמת העיקרון עובד חייב לקחת 7 ימים רצופים בשנה ויתר הימים נשארים- אין היתר כזה למחוק,

אלא אם נכתב בהסכם קיבוצי כזה או אחר, אך קשה לי להאמין.

ימי חופשה כשמתנהל פנקס חופשה מסודר של צבירה וניצול, אסור למחוק. זה לא חוקי.

ובית דין לעבודה נותן לצבור 3 שנים במרבית מפסקי הדין. כמובן שזה לא סותר את זה שצריך לנצל 7 ימים רצופים במהלך השנה.

אם יש חוק שניתן למחוק בהתראה בכתב- אשמח לקבל אסמכתא.

[ש. ל.]

• חוק חופשה שנתית אוסר על צבירת חופשה. עם זאת, רשאי העובד בהסכמת המעסיק, לנצל רק חלק מימי החופשה שצבר (אך לפחות 7 ימים בשנה) ולצרף את היתרה שלא נוצלה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.
  • על פי פסיקת בית הדין לעבודה, שתיקת המעסיק תיחשב כהסכמה לצבירה. מאחר שהמעסיק הוא הנותן חופשה לעובדיו, מעסיק אשר “יושב בחיבוק ידיים” ולא מוציא את עובדיו לחופשה ייראה כמעסיק שהסכים לצבירת חופשה
• לפי לשון החוק, אם העובד צבר ימי חופשה בניגוד לחוק (כלומר מעבר למה שמותר לו לצבור) או לא ניצל אותם לצורך חופשה במהלך השנתיים שאחרי השנה שעבורה הם ניתנו, הוא עלול לאבד את זכאותו לחופשה בימים אלה.
  • כדי שהעובד “יאבד” את ימי החופשה הצבורים לזכותו, וכדי שמעסיק יהיה רשאי “למחוק” אותם, על המעסיק להראות כי נתן לעובד אפשרות לצאת לחופשה, וכי העובד לא יצא לחופשה מסיבות התלויות בו (למשל אם העובד סירב לצאת לחופשה).
• חשוב להדגיש כי החובה להוציא את העובד לחופשה חלה על המעסיק. אם המעסיק מונע מהעובד לצאת לחופשה ולנצל את ימי החופשה שמגיעים לו, הוא לא יוכל למחוק את ימי החופשה הללו ממכסת החופשה הצבורה. (כל זכות)

[ציפי ברדוגו]

מה שכתבתי זה בעיקר הדגשה ע”כ אין לפדות סתם ימי חופש בלי לצאת לפועל לחופש רק בסיום יחסי עובד ומעביד.

לגבי מחיקה וצבירה . כמובן שהכוונה היתה שהמעסיק מחויב לתת לעובד לצאת לחופש ולאפשר לו זאת .

ואם לא אפשר לו זאת ( כדאי שיהיה אסמכתא כדי שיוכל לטעון כנגד העובד שנן אופציה לצאת לחופשה והעובד לא רצה .. חובת ההוכחה על המעסיק .)

אין לו רשות למחוק ימי חופשה – אפילו אם עברו את התקרה … ( אם נצברו כחוק. )

[רעות סימינובסקי]

בכל מקרה כשתלושי השכר משקפים את ניצול ימי החופשה ויתרת ימי החופשה העובד זכאי לפדות ימי חופשה בהתאם לתלוש גם אם ימי החופשה שנצברו הם מעבר ל-3 שנים

כמובן שמדובר בפדיון ימי חופשה בסיום יחסי העבודה ולא בהתנהלות שוטפת (שאז יש לשלם בהתאם לניצול בפועל)