דילמות ילדים – בית – עבודה !

[אביגיל איתן]

יוכי שלום,

כעצמאית הזמנים לא תמיד מוגדרים אצלי לפי יום ושעה. לפעמים אני עובדת ולפעמים לא.

אני חושבת שכמו בכל בית שיש בו את הסדרים שלו, הילדים צריכים להתרגל לסדרים של בית עם אמא עצמאית.

[מוסי אלישביץ מעצבת גרפית ועורכת וידאו]

זה באמת דילמה שמלווה אותי..

אני חושבת שצריך להגדיר זמנים של עבודה וזמנים שבשום אופן לא עובדים בהם (על חשבון הילדים)

ובזמנים שהילדים בבית, כמו חופש, קורונה וכו’… למצוא פתרון מניח את הדעת – כמו בייביסיטר, משחקים מיוחדים שהילדים אוהבים לשחק, חומרי יצירה מעניינים או כל דבר שיכול להעסיק אותם עם עצמם בזמן שהם יודעים שאמא עובדת ולא מפריעים (והם יודעים שאחכ יש את הזמן שאמא איתם ולא עובדת..!)

זו דעתי, וכך אני משתדלת לעשות.

[רחלי מ]

כשהילדים מאוד קטנים (כמו אצלי למשל…) קשה להם להבין שפיזית אמא נמצאת לידם אבל היא בעצם “בעבודה” ולא כ”כ יכולה להתיחס אליהם עכשיו…

[יוכבד לפין מנחת הורים]

אז הנה כמה טיפים ממני (מה שנקרא “בדוק ומנוסה”)

את אמורה לעבוד מהבית

אבל איך עושים את זה?

יכול להיות שיש לך חדר סגור שמאפשר לך שטח פיזי של עבודה.

אבל מה יהיה עם רעשי הרקע?

אם היו אלו סתם רעשים, כמו עבודות בניה, קריאות וצעקות של פעולים ניחא,

הבעיה העיקרית היא שהרעשים מגיעים לתוך האוזניים שלך מתוך הגרון של הילדים שלך.

כשהם רבים,

כשהם מתנהגים לא יפה (זה קורה במשפחות הכי טובות)

כשהם בוכים/עצובים/כועסים

כשלא טוב להם.

זה מוציא ממך את האנרגיות, שואב ממך את הריכוז ולוקח אותו למקומות אחרים…

גם אם תישארי בחדר סגורה כל היום לא תצליחי לעבוד ככה.

זה בלתי אפשרי.

את אמא שלהם וזה אכפת לך.

כשאת לא בבית, את לא שומעת את זה,

אבל עכשיו? אי אפשר להתעלם מזה.

אז מה כן?

כן ליום עבודה נושם.

העבודה שלך תהיה נושמת. אין ברירה.

את יכולה לאפשר לעצמך לוח זמנים שיכול לתת מענה לצרכים חשובים.

אבל לסגור את האפשרות בפני צרכים מיותרים. (כל אמא יודעת מה נכון לה

מה נקרא צורך חיוני ומה נחשב מיותר… זה ממש אישי לכל בית בפני עצמו)

אפשר להגדיר את שעת העבודה שלך לשעה עם חורים של כל X דקות (כמה שנראה לך)

שב-X דקות האלו אף אחד לא חייב להפריע לך. כי:

1. בחרת מישהו שאת סומכת עליו (!) שינהל את הבית כשאת סגורה בחדר.

2. האחראי יכול להתמודד X דקות בלי להזדקק לשירותייך.

3. הוא יכול להתמודד טכנית עם כל אתגר טכני.

4. עם אתגרים רגשיים, הוא יכול להמתין X דקות.

אם אין לך מישהו גדול שישמור, את לא באמת יכולה לעבוד מחדר סגור.

העבודה שלך תישא אופי גמיש יותר, עם פחות אפשרויות לשיחות טלפון חשובות

ועם יותר התאמה שלך לשעות שלהם.

כשהם ישנים את עובדת וכשהם ערים את גונבת כמה רגעי שקט…

מקווה שעזרתי

[רות גולדבלט]

תודה יוכבד.

מאד מחכים!

אשמח לשמוע

מה עושים עם ילדים קטנים

כשאין מבוגר וההשכבה מתארכת?

והעבודה והלקוחות מחכים.

האופציה היחידה שלי כרגע היא עבודה בשעות כאלו

אבל למחרת העייפות גדולה מאד…

[יוכבד לפין מנחת הורים]

יש כאן כמה בעיות, תנסי להתמקד באחת מהן.

ההשכבה המתאחרת?

המבוגר שלא נמצא?

הלקוחות המחכים?

העייפות?

[אביגיל איתן]

רותי,

אני לא מנחת הורים, אבל יש לי כמה רעיונות:

קודם כל, מה עם עזרה מהבעל?

ואם אין כזו אפשרות, אולי בייביסיטר? אפילו נניח לפעמיים בשבוע שתגיע בייביסיטר לשעה בה את צריכה לעבוד.

לגבי העייפות אפשר לעשות משהו אחר. אם נניח תחליטי שפעמיים בשבוע את נחה בצהריים ולזמן הזה את מזמינה בייביסיטר, ואז בערב לאחר ההשכבות את מספיק ערנית להמשיך לעבוד.

מקווה שהועלתי.

[משתמש לא ידוע]

את שואלת: איך להיות אמא לתפארת?

יש לי טיפ מעולה שעוד לכולם!

אכתוב את זה בסוף.

לפני זה …לדעתי האישית…

זה מאד תלוי באיזה מקצוע.

אבל ברעיון, זה עניין של מה את מחליטה! והצבת גבולות.

פעם פעם… הייתי עונה לכל טלפון כאילו מדובר באריאלה ממפעל הפיס.

ולא משנה מה קורה בבית, יכולתי לדר שעות בטלפון, כי עכשיו הלקוחה התקשרה.

היום, אני יכולה לומר: “זה משהו דחוף/זריז או שאני יכולה לחזור אליך – איזה שעה נח לך שאחזור אליך?”

ובכללי, מה על “על חשבון הילדים”?

האם צריך להיות עם הילדים 24/7?

שמתי לעצמי מטרה שבין 4 ל8 בצהריים, יש לי ילדים.

וזה אומר שאין לי כביסות, אין לי כלים, אין כלום – רק תומי לילדים

יש לי חלום שהכביסה יקבל מחשבות אובדניות ותתלה את עצמה 🙂

אם הילדים עסוקים במשחק ולא ממש צריכים אותי הרגע, אני מנצלת את הזמן לנ”ל.

ובכלל, עצם זה שאני עובדת במשהו שאני אוהבת, ויש לי סיפוק מהעבודה.

גורם לי להיות אמא יותר טובה ורגועה!!!

היו זמנים שעבדתי רק מ10 עד 2. אבל הילדים שלי לא קיבלו את מלוא תשומת הלב.

כי הייתי עסוקה בעצמי, להכיל את עצמי והתסקול שלי.

אז גם אם אני יוצאת לעבודה בשעות הצהריים מפעם לפעם, ממש על חשבון הילדים.

עדיין, הם מרוויחים אמא רגועה ומפנקת בימים האחרים.

אז איך להיות אמא לתפארת?

כשיוולד לך בת. תני לה שם: תפארת.

ואז, כמו שאת אמא לרחל ואמא ללאה תיהי גם אמא לתפארת 🙂

עד כאן במסגרת פינתי הומור רציני 🙂

[טובי אלקיים]

במשך שנים חלמתי לצאת לחל”ת יזום, ולהיות אמא נוכחת עם הילדים בבית

החלום התגשם כחלום בלהות. עברתי תאונת דרכים, והייתי חודש בבית, נוכחת מאה אחוז בשביל הילדים

ברוך השם ניצלתי בנס, הרופאים במיון שפשפו עיניים מהשמירה האלוקית שהייתה לי, אבל הייתי חייבת פרק זמן להתאוששות לעבד את החוויה והסיוט…

אז לקחתי חופש

ופתאום גיליתי משהו מסעיר:

לילדים יש חיים משלהם. גם הם לא קודש קודשים בשביל הבית. הם יוצאים לחבר, לאופניים, או סתם מתעסקים בשקט בעניינים שלהם…

כי לכל אחד מאתנו יש חיים, ולכולנו ביחד גם יש חיים

העיסוק של הילדים שלנו זה חיי החברה, הלימודים, הגן, בית הספר, צבעי פנדה ובימבה כייף

העיסוק שלנו האימהות, זה התחום הספציפי שבחרנו לפתח

העבודה היא לא עיסוק חיצוני, כזה שנוגס לנו בחיים ועלינו לנהל מאבק מולו, אלא חלק מההוויה היומיומית שלנו.

וכאן שורת המחץ – – –

אנחנו לא אמורות לנהל מאבק ולפצל אנרגיה כדי להשקיע בשני התחומים

פתאום הפנמתי שאני חיה בבית

בדיוק כמו שהילדים חיים בו

להם יש עיסוקים, לי יש עיסוקים,

וכל עוד הלב שלנו ענק וחם ואוהב, הכל בסדר.

תגידו, מותר לשתות כוס מים ליד הילדים, או שזה נוגס בתשומת לב שלהם?

מותר לקפל כביסה כשהם בשטח, או שאסור לגעת בכלום כי צריך להיות איתם?

בשבועות שאחרי התאונה בבית, גיליתי שהילדים לא מאושרים יותר. פתאום הבנתי שתמיד הייתי שם. נוכחת בהוויה שלי. ולפעמים ההוויה שלי הייתה פשוט ליהנות מהעיסוק שאני אוהבת כל כך.

תבינו,

אין כאן שני אלמנטים סותרים, שצריך לגשר ביניהם

יש כאן אמא נהדרת, שהעיסוק שלה ממלא אותה באנרגיה חיובית

ויש כאן ילדים ומשפחה, שחיים יחד בשמחה.

מקווה שהצלחתי להתנסח בצורה בהירה ולהעביר את עומק המחשבה

כי וודאי שאמא וילדים זה לא דבר סימטרי, וילד שיוצא לחבר אחרי צהריים, זה לא אמא שמשוחחת בטלפון עם לקוחה, אבל רוח הדברים היא שכמו שלילדים יש חיים, גם לאמא יש חיים, וזה לא מפחית את האיכות שלה בתור אמא

[חן רוזנבלום]

טובי!!

מדויק מדויק מדויק (לטעמי). אהבתי כל מילה והזדהיתי מאוד!

תודה על המילים היפות שהלבשת לתחושות שלי 🙂

[טובי אלקיים]

משהו נוסף,

מרוח הדברים עולה כאן כאילו אמא עובדת אצל הילדים

וצריכה להתחשב שלא לעבוד בזמנים שבאים על חשבונם

בואו שנייה לסיור קצר בדרום אפריקה

הילדים שם, בני שש ושבע, סוחבים משאות כבדים על הגב

כעזרה בעול המשפחתי

ורק כאן ההורים עובדים קשה לפרנסת המשפחה

פוטרים לחלוטין את הילדים מכל מאמץ של פרנסה

ועוד צריכים להתחשב בהם כשהם מפרנסים אותם, שזה חלילה לא יהיה על חשבונם

[גננדי הופמן – אדריכלית ומעצבת פנים]

אשיתי אני לא חושבת שאנחנו עובדים אצל הילדים, ההגדרה לדעתי לא נכונה,

הילדים הם בפירוש אחד התפקידים שלי , להיות איתם ובשבילם ואם הם הכי חשובים אז הם הלקוחות שאני לא מוכנה לפספס, בעד כל הון…

כשאני עובדת בערבים אחרי שהילדים ישנים אני קוראת לבייביסיטר ובצהרים אני רק איתם,

כשאני מדברת עם לקוחה אני לגמרי לא אם הילדים ואפילו נסגרת בחדר והם נשארים לבד… זה כן נראה לי סותר את התפקיד שלי… לא מדברת על טלפון של עד5 דק’ או משהו קצר

עבודות אחרות של הבית אני בדר”כ לא עושה עם הילדים רק כמה שזה לא גורם להם לאבד סבלנות ולהפסיק לשחק ואני עושה דברים שאני יכולה תוך כדי לדבר איתם ולהנות איתם..

[טובי אלקיים]

גננדי,

אחת החוויות היותר כייפיות של ילדים זה להיות שותפים בעבודה של אמא

הם מרגישים חשובים כשהם לוקחים חלק ומרגישים שותפות

את יכולה לראות למשל ילדונת של קונדיטורית, בת שש או שבע, שמאושרת למכור פודינג וניל לשכנה שדופקת בדלת…

כשלאמא יש גם בית וגם עבודה, זה באמת קשה לשלב בין שניהם

אבל כשאמא מחוברת חזק לילדים שלה ומגייסת אותם יחד אתה למשימות שעליה לבצע, הם הופכים להיות מאושרים!

אני יכולה לספר לך שכשהגרפיקאית שולחת לי קליפ לתכנית שהשקתי, אני בוחנת אותה יחד עם הילדים, מתייעצת אתם מה הם מציעים לשדרג. הם לא מטרד. הם שותפים!

זה לא שתי חזיתות.

מה שכן, לא בכל עבודה אפשר לשתף ילדים,

ולא כל משימה אפשר לבצע כשהם בשטח

ואז אנחנו חוזרות לנקודת המוצא הראשונית, של הדילמה הנצחית: בית מול עבודה

[אביגיל איתן]

וואו טובי, כל מילה שלך – פנינה!!!! את כל כך צודקת! ואוסיף על מה שאת כותבת – כשהאמא בבית מרוצה, מסופקת, שמחה, אוהבת את העבודה שלה, אוהבת את הבית שלה וכו’, אז גם הילדים שמחים ורגועים ולא צריכים יותר.

אצלי כשהילדות היו קטנות יותר, הכיף שלי (שלי, כן? לאו דווקא שלהן) היה לצאת איתן לגינת שעשועים, לנדנד אותן בנדנדות, לתת להן ארוחת ערב. זה היה הפינוק שלי וכולנו היינו שמחות. אני לא חושבת שההחלטה השרירותית שבין 4-8 אני רק עם הילדים ואז אין כביסות, אין טלפונים, אין כלום, כי אם ה”אין” הזה לא עושה לי טוב ואני רק בלחץ ורוצה כבר להשכיב אותם כי יש לי עבודה, אז אני לא באמת שם בשבילם וגם לא כיף לי ולא טוב לי ואז גם להם בכלל לא טוב, אפילו שאני רק איתם. אם אני יוצאת איתם או משחקת איתם רק כדי לתת “להם” זמן איכות ואני אישית לא ממש נהנית מזה, אז לא הועלתי.

כמו שאת כותבת טובי, לילדים יש את העיסוקים שלהם, את החברים שלהם, את המשחקים שלהם, הם לא צריכים שאצפה בהם או שאשחק איתם, מספיק שאני שם , נוכחת.

אז איך לשלב בית ועבודה? כמו שאת כותבת טובי – זה לא מאבק בין בית לעבודה, זה הבית עם העבודה ועם הילדים ואת נוכחת איתם גם כשאת עובדת וגם כשלא.

[משתמש לא ידוע]

טובי. הסברת את זה הכי טוב שאפשר

[גננדי הופמן – אדריכלית ומעצבת פנים]

טובי,

מאוד נהניתי מהתובנות שלך! ממש מדהים!

ספציפית באמת העבודה שלי לא כ”כ יכולה להתנהל עם ילדים, בנוסף הילדים קטנים….

וכתבת בסוף שאם א”א אנחנו חוזרות לדילמה הניצחית בין בית לעבודה , מה את אומרת לגבי זה???

[טובי אלקיים]

טוב תקשיבו,

התגובות שלכן הובילו אותי להפוך את זה מדיון לכתבה בקטיפה

פונה לנשות מקצוע כדי לפצח את הסוגיה לעומק

לא מצטטת אף אחת שכתבה כאן משהו, בגלל הגינות בסיסית

אבל חברה’, מי שבא לה שאצטט אותה (ואגב, היא תקבל שורת קרדיט לעיסוק שלה – משתלם אש!!) מוזמנת לכתוב לי למייל [email protected]

יש פה מנחת הורים שבא לה לקפוץ טרמפ? רכב נח, 2021

יאללה מחכה לשמוע מכן במייל

[טובי אלקיים]

גננדי, לגבי מה ששאלת, מה עושים בסופו של יום כשאי אפשר לעבוד עם הילדים,

בואי נשמח שהמאמץ שלהם בפרנסה אינו סחיבת ארגזים כבדים בסופר אלא רק לשחק בכייף בחדר, בשעה שאמא עובדת כדי לממן את המשחקים האלו…

כשבאמת אוהבים את הילדים ומחוברים אליהם חזק, לא צריך להיות מוטרדים משעות העבודה שנוגסות בהם.

תהני אתם עד הגג כמה ומתי שאת יכולה

ותעבדי בלי מצפון. הכל טוב נשמה. באמת שכך!