האומנות של המאסטר עשירים היא…

[אסתר פת]

וואוו מיכל, איזו תגובה מהממת

כל מילה!

בדיוק רציתי לכתוב אתמול לאחת הבנות, שרבי זושא למשל שהיה אומר כל בוקר-אלוקים, זושא שלך רעב, והיה רגוע שהארוחת בוקר שלו בדרך- אז אם מותר לי לומר את זה במילים שלנו-היתה לו תודעת שפע יהודית אמיתית.

ואני אשתף ברוח מה שכתבת באופן אישי, שעשינו מטבח חדש בסגנון כפרי, וזה עלה הרבה מאד…והשקעתי הרבה בעיצוב שלו שיהיה לטעמי ויהיה לי כיף להיות בו

ומאז שהוא הותקן אני מרגישה שהרבה יותר כיף לי לבשל ולאפות, וארוחות ערב עם הילדים-הכל נהיה יותר בשמחה ובכיף. אני פשוט נהנית כל בוקר להכין בו קפה, לבשל שבת, עושה לי טוב להיות בו.

אז אולי יש בנות שמבחינתן זה חומרי, וזה בסדר. מקבלת את זה שאנחנו באמת בדרגות שונות.

בדרגה שלי, זה עוזר לי למלא את עבודת השם שלי-להיות רעיה, אימא ועקרת בית-הרבה יותר בשמחה, באהבה ובטוב.

[ה]

תהני במטבח 🙂

על זה נאמר שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם..

[אסתר פת]

תודה😊

[מיכל וילמן]

תודה אסתר:)

ומדהיםם מה שאת מספרת – זה בדיוק זה!

אם אנחנו מרגישות שמשהו יעשה לנו מאד טוב – לתפקוד כאמא, כאישה, כבת של ד', זה מראה שזו לכאורה הדרגה שלנו

אממממ…. שיש הרבה פעמים חוסר מודעות למה באמת עושה לי טוב. יש היום גם הרבה נשים שבכלל לא מרגישות צורך לכלום, ויכולות לחשוב שזה כי אני רוחנית כזו… והאמת היא, שהרבה פעמים זה יכול להיות חוסר חיבור לרצון שהתרגל להידחק ולוותר בכלל על עצמו (וכלללל רצון שהוא – מקורו ברצון עמוק של הנשמה, שנמצא בחלק עמוק שבנפש שנקרא: "חיה", ורק אחרי שאדם מחובר לרצונות שלו, הוא יכול לעשות עבודה של: "עשה רצונך כרצונו")).

ואני גם יכולה לשתף, שלא חשבתי שאני צריכה מטבח יותר יפה וכו' אבל לפני כמה שנים עשינו שיפוץ, וכל השיפוץ הזה היה בעקבות שינויים בדירה שהיינו צריכים לעשות בעקבות סיבה אחרת. ואחרי שעשינו את השיפוץ, גם כן הרגשתי מה שאת מתארת: שזה עושה לי כ"כ טוב. שנעים לי יותר להיות בבית. שכיף לשבת ברוגע בשבת על הספה, כי פשוט יותר נעים וחמים (כי צבעי הרצפה, וארון ספרים אמנם פשוט, אבל שהחליף מקום של עמודון ישן… יכולים לשדר המון חמימות ורגשות, תשאלו כאן את מעצבות הפנים:)).

אז הבעיה היא, שהחינוך שלנו עלול ליצור קונפליקטים פנימיים. כי יש חינוך לשלמות. לחיבור לד' (ובמיוחד יותר בזרם הליטאי, בחסידות זה קצת אחרת), והנה תראו איך הרב שטיינמן זצ"ל היה חי… אז מה, שנלא נשאף להיות אדם גדול?…

אבל זו טעות עקרונית של חוסר שימת לב למקום שלנו, ורק מחיבור נכון למה שאני מרגישה ורוצה, רק משם , יהיה אפשר לגדול באמת וגם להגיע לרמות אחרות ואולי אפילו לא נגיע לרמה מסוימת שחשבנו שנגיע אליה, אבל יותר חשוב שנעבוד את ד' בשמחה, כי אחרת זה בכלל לא עבודת ד' לצערנו. ומי שעובד את ד' מלב מכווץ (ויש סיכוי שהוא בכלל לא יודע את זה, אבל שינסה לבדוק את מדד השמחה שלו בפנים), מפסיד את הבסיס לכאורה.

[רחל פישביין]

אסתר ומיכל, הרעיון ברור, אם כי הדוגמאות שלכן לדעתי קצת מפספסות את המטרה.

אני חושבת שחיבור לצרכים נמדד בצורה אמתית יותר בדברים קטנים, כמו – אישה שמאפשרת לעצמה לנוח בצהריים כשהיא צריכה גם על חשבון דברים אחרים, אישה שמפרגנת לעצמה פינוקים (גשמיים מאוד!) של ארטיק או שוקולד כשהיא מרגישה צורך.

כשמגיעים להחלטות בסדר גודל של שיפוצים ומטבח או עגלה לתינוק ובאופן כללי הוצאות כספיות גדולות, הרבה יותר קל להתבלבל, לחשוב שזה צורך אמיתי וזה מה שיביא את השמחה בעבודת ד', למרות שעלולים להתערב גם שיקולים אחרים (של תדמית חברתית וערך עצמי).

מצד שני אישה שמחליטה לוותר על מטבח למרות שיכול להיות שיעזור לה בעבודת ד', כי אין לה אפשרות כלכלית לכך, והיא שקלה את הצדדים והחליטה לעבוד על עצמה ולשמוח גם בלי זה, היא לא בהכרח אישה שמתעלמת מהצרכים שלה או בעלת לב מכווץ.

[נופר .]

בס"ד

ברור שלא כול מי שחיה בדחקות היא עם לב מכווץ.

אבל רשמת לא לקנות עגלה מתוך עבודת ד' ושניה אח"כ רשמת בגלל דחקות כלכלית.

זו דוגמא לצמצום שלא נובע מתוך עבודת ד' אלא כי אין כסף, ואז מערבבים את עבודת ד' כתירוץ למעשה.

זה בדיוק הצד הקיצוני של לשים את הכסף בראש העניינים כי רוצים עושר ואז לומר שזה כדי שיהיה קל לעשות רצון ד'.

לכול דבר צריך גבול ומידה.

[רחל פישביין]

לא הבנת מה כתבתי (אולי לא כתבתי מספיק ברור).

[נופר .]

בס"ד

אולי.

למה רק בדברים הקטנים מותר לנו לפרגן לעצמנו?

גלידה = השקעה לטווח הקצר של ימים עד שבועות כול אחד מה שמתאים לו.

מטבח = השקעה לטווח הארוך שכנראה יהיה הרבה יותר מעשר שנים.

[רחל פישביין]

לא אמרתי שרק בדברים הקטנים מותר לנו לפרגן לעצמנו.

אמרתי שבדברים האלו החיבור לצרכים נמדד בצורה יותר טובה.

כי בדברים גדולים הרבה פעמים השיקולים הם לא רק אני צריכה או לא צריכה.

וליתר פירוט:

אישה שמפרגנת לעצמה ארטיק או מנוחה כשהיא צריכה, מבחינתי זה אומר שהיא מחוברת לצרכיה.

אישה שמפרגנת לעצמה מטבח חדש, לא בהכרח שזה מתוך חיבור לצרכים אלא אולי מתוך תחרות עם השכנה או ניסיון להרגיש שווה בצורה הזאת.

ולכן הדוגמאות כאן קצת מחטיאות את הרעיון ולהרבה נשים קשה לקבל אותן.

עכשיו ברור?

[נופר .]

בס"ד

ממש לא.

דווקא הוצאה גדולה תיעשה עם הרבה יותר שיקול דעת.

את לא תוציאי 80 אלף על מטבח כי השכנה שלך חידשה, נכון?

אבל את כן תלכי להוציא גלידה מהמקפיא אפילו בלי מחשבה כי ראית שכנה אוכלת ובא לך גם.

אני מניחה שהוצאה גדולה כמו מטבח היא הוצאה שחושבים ומתכננים אותה הרבה לפני הביצוע, כך שגם אם לשכנה היה מטבח חדש ובגלל זה רצית, כבר הטעם וההתלהבות הראשונית ירדה.

[מרים ג]

למה לא? כמה מתוך הנשים שקונות עגלה ב6,000 שקל, עושות את זה מתוך צורך פנימי עמוק וחשוב, וכמה מתוך אלו שאכן צריכות את זה, יכולות להגיד שהצורך לא נולד מזה לשכנה/לגיסה/לחברה יש?

[נופר .]

פחות בהרבה מהנשים שמוציאות הוצאות קטנות על ביגוד או גלידה כי יש לשכנה/חברה/מכרה.

[נופר .]

בס"ד

ובטח שאם גלידה אי אפשר להשוות לעגלה אז אי אפשר להשוות בין גלידה למטבח.

[הדסה ש]

@esterikapat , לא יצויר שהיתה באה אליך מטופלת ומספרת לך שיש לה צמצום כלכלי. ואין לה כסף.פ

ואת מסבירה לה על על תודעת שפע (שפע, לא דווקא כלכלי) וזה כ"כ מרגש אותה ופותח לה את הראש עד שהיא מחליטה לאפשר לעצמה שיפוץ במימדים שברמה ההגיונית היא לא מסוגלת לעמוד בהם, למה? כי זה מה שמשמח אותה.

מה היית עונה לה? לא בתור מורה ליהדות אלא בתור מטפלת בנפש. באמת מעניין אותי לדעת.

(אני בטוחה שאת עשית שיקולים והחלטת שאת יכולה להרשות לעצמך ושאת יכולה לעמוד בזה, אבל מהמקרה שאת מתארת יכול גם להתפרש אחרת..)

[נופר .]

אני לא יודעת מה היא תסביר לה על תודעת שפע אם בכלל, אבל לא נראלי שתודעת שפע זה להיות מנותקת מהמציאות.

זה כבר טיפשות, לא תודעת שפע.

ודרך אגב אסתר, מזל טוב על המטבח, אני יודעת איזו רווחה נפשית זה נותן כי כיום המטבח שלי לא משהו ולכן ההתנהלות שלי במטבח די בהתאמה, בנוסף אני זוכרת שההורים שלי עשו מטבח חדש כשהייתי נערה והיה לי כיף לנקות אותו ולראות את התוצאה של הריצוף הבוהק או להכין אוכל בגז חדשים, זה ממש כיף ולא מרגישים שזה עול בכלל, תהני מהמטבח בבריאות ושמחה.

[מיכל וילמן]

סליחה על הדוגמא, היא פשוט היתה מציאותית… ובמיוחד אני מדברת איתך מהמקום הזה, שבו הייתי. אני ב"ה אשת אברך והגעתי למקום הזה עם שאיפה לחיי תורה. והיה לי ממש טוב עם פשטות וכו', לא חיפשתי משהו אחר, ולא יודעת אם הייתי עושה משהו אחר, ולא בטוח שהלב שלי היה מאד מכווץ מזה (כי ה"כיווצים" של הלב, הם דינמיים ותלויים בעוד גורמים כמובן), אבל רק רציתי להביא דוגמא, למשהו שהרגשתי לאחר מעשה, שעשה מאד טוב ,בלי שחשבתי שיעשה ככה. ובטח לא סתם כי חשבתי שזה אולי יעשה לי טוב. וגם: צריך לדעת שיש כל מיני תקופות בחיים , למשל: משפ' שעוברת התמודדות מסוימת מאתגרת יותר מהרגיל, יתכן ותעשה חושבים (אם יש להם חיבור בריא לעצמם), שמאד חשוב לערוך הוצאה מסוימת דוקא כעת, כדי להכניס יותר רווחה נפשית הביתה וכד'.

זה כנראה כולן מבינות… שיש תקופות שזה חשוב. אבל זה רק מוכיח, שצריך לשים לב מה קורה איתנו בפנים? כמה אנחנו בקושי עם החיים והצורה שלהם? כי הרבה פעמים, גם בלי להיות בקושי לא נורמטיבי, יכול להיות מספיק קשה, מכל מיני סיבות וצריך לחשוב פעמיים כשאנחנו מונעים מאיתנו חומריות מסוימת עקב אידיאל רוחני יותר. וכל מה שכתבתי כאן, זה רק להבין, שהשאיפה לחיות על פי מודל מסוים (כמו פשטות והסתפקות במועט), צריכים להיבחן בבוחן הדרגה שלנו האמיתית ובעיקר בבוחן השמחה הפנימית שלנו

[מרים ג]

בוא נסכים על זה שאפשר שמישהי תעשה מטבח חדש, וזה יהיה טוב וראוי ונכון, ויחד עם זאת לא נהפוך את מי שלא עשתה מטבח חדש ל-"עובדת השם מתוך לב מכווץ" (כן, גם אם זה נטו משיקולים כלכליים 'אסורים', שומו שמיים).

אני די משתוממת על כך, שאיכשהו בדיונים האחרונים, נהיה פה הלך רוח- שמי שהולך יותר בדרך של רחבות, מותרות ושפע- הוא זה שעובד השם בכל לבב, ולא מכניס שיקולים זרים לעבודת השם שלו, ומאידך, מי שחי מתוך הסתפקות במועט, שמח בחלקו, ומודה להשם על מה שיש לו, ואפילו לא שואף להיות עשיר ומפונק, רחמנא ליצלן, הוא זה שעסוק בשיקולים חומריים, טכניים ובזויים.

לא באה לקרוא תיגר על פינוקים והנאות או חלילה להכריז הכרזות על מי שמרשה לעצמו לצרוך את המוצר הזה, אבל להפוך את זה לאידיאל מקודש בפני עצמו, נו באמת.

[נופר .]

בס"ד

כמו שאת צודקת במה שכתבת, צודקת גם מי שכתבה שאפשר לעבוד את ד' מתוך רחבות.

ואם בנאדם עשיר זה לא הופך אותו לנהנתן וחומרי (כן מעמיד אותו בניסיון גדול שאין לאנשים רגילים והם כנראה גם לא יבינו, אולי רק ישפטו).

וכמו שהרבה כתבו בהתחלה, רחבות או צמצום זה רק כלי לעבוד את ד' – הבעיה היא שאנחנו לא מזהות אותו.

כנראה מי שאין לה צריכה לעבוד את ד' בשמחה מתוך זה עוני.

מי שיש לה צריכה לעבוד את ד' בשמחה מתוך עושר.

ומי שבאמצע צריכה לעבוד את ד' בשמחה גם אם החליטה שהיא מוציאה על כך כסף או לא.

לא חושבת שיש מי שמצדדת בדעה אחת באופן מוחלט.

[אסתר פת]

נופר, תודה רבה😊

מרים, אני חוששת שקצת ערבבת בין כל מה שנכתב

אף אחת לא הציגה את מי שחיה בהסתפקות כאומללה עם לב מכווץ, ואף אחת לא קידשה שום אידיאל של לחיות ברחבות.

מיכל כתבה משהו מאד נכון בעיני, שהרמה הגשמית שאני חיה בה, צריכה להיות מסונכרנת עם הדרגה שלי.

שאם אני חיה לאור אידיאל מסוים, אני צריכה לשים לב שזה מתוך בחירה אמיתית שלי, ומתוך סינכרון מלא עם הצרכים שלי. זה הכל.

ואני דיברתי על השפע שאלוקים נתן בעולם ורוצה לפנק ולשמח אותנו, ושאני חושבת שלהאמין בשפע שלו וברצון שלו להשפיע אותו עלי, ולהשתמש בו לטובה, זה בהחלט חלק מעבודת השם.

יותר בהיר?

[רות רוט]

מיכל ואסתר אתן מביאות קול מאוד שפוי ואמיתי. אולי הייתי מגדירה אותו "מאוזן".
אישה צריכה להיות מחוברת לצרכים שלה, גם הגשמיים, ולעשות את מה שטוב לה,
ולהגיע לשמחה.
יש כאלה שעבודת ד' שלהן זה להחליף מטבח, לדוג'. ויש כאלה שעבודת ד' שלהן זה
לאכול ארטיק "שחיתות" בלי נקיפות מצפון.
(ויש כאלה שעבודת ד' שלהן זה להתגבר על הארטיק "שחיתות" בלי צער. לא נכנסת
לזה. הערת אגב.)
אבל קשה לי להאמין שיש מישהי שעבודת ד' שלה היא לשאוף למשכורת חודשית של מאות
אלפים, או להביא אחרים לשאוף לזה.
אולי אני קטנת-אמנה.

[רחלי ברנע]

א. הרמב"ם אומר שדרך האמצע היא הנכונה. כך שבאמת מותר וצריך לשאוף שיהיה לנו כל מה שאנחנו צריכות כדי לנהל חיים נורמליים- לא לחשוב איך אני יורדת לקנות לחם במכולת (כן עדיה, אפילו לא חלב. וזה לא גורם לי לרצות להיות עשירה), ומצד שני לא לחיות במרדף אחר העושר, שהוא בכלל לא דבר מדיד. כי למה לא להיות עשירה עוד יותר?…

בקיצור- לא לחיות במרדף. לא אחר השקל ולא אחר המיליארד. לנהל חיים מאוזנים זאת מטרה ראויה בעיניי.

ב. אגב מטרות- הן צריכות להיות (מי שמכירה את מודל SMART): ספציפיות. מדידות. אפשריות. רלוונטיות בשבילי ותחומות בזמן. המושג "עשירות" לא ממש עומד בקריטריונים האלה, והוא וודאי לא צורך (=רלוונטי). אולי צורך רגשי/ נפשי אינדיוודואלי- וזה בפירוש לא אמור להיות מודל לכולן.

ג. לפי אותו מודל- כמובן שמטפלת שמדברת עם מטופלת על תודעת שפע- לא מתכוונת שהיא תלך ותבזבז בלי אבחנה ותיכנס לחובות. היא אמורה לתת מוטיבציה וכלים לשפר את איכות החיים בצורה שקולה מתוך אמונה שזה אפשרי. וכמובן שלא בהכרח כל מה שנאמין יקרה מיד בעיניים. העולם הזה הוא "העלם". אנחנו רק משתדלים לפי השגתנו המצומצמת לעשות מה שטוב ונכון, וכמובן לפי דעת תורה.

ד. ועוד הארה- השקפתית נכון שכל אחת תעשה את ההשתדלות בתחום התעסוקה שמתאים לה. ללכת נגד הנטיה הטבעית חורג מגבולות ההשתדלות הראויים ולא מביא ברכה. ואגב יש המון מקצועות שעוסקים במערכות יחסים בצורה יותר נקיה ממכירות. חבל לעשות "דבק מדריכות":)

ואת כל זה אני כותבת כעוסקת בחינוך, מאמנת אישית, ובעלת ניסיון חיים אישי עשיר למדי בתחום מערכות יחסים (בין היתר זוכה לגדל גם 2 ילדות לא ביולוגיות שלי) וכן- גם למדתי תיכנות ולא עבדתי בזה אפילו יום בחיי. לא הייתה לי התלבטות אפילו. לא הכל בחיים זה משכורת גבוהה (וכבר בלימודים הציק לי היחס ליוקרה ולכסף על חשבון ערכים אחרים, כמובן בלי להכליל).

בגדול נראה לי שהעניינים כאן קצת יצאו מפרופורציה, אע"פ שהגבול והסכומים המדויקים משתנים מאחת לשניה בהתאם לרקע שלה, הרגלים, תפיסות ואילוצי חיים שונים.

וגם- להמשיך להתפלל תמיד שלא נבוא לידי ניסיון. לא ניסיון העושר ולא ניסיון העוני…

[נופר .]

בס"ד

רחלי ברנע – תגובה ממש יפה וקולעת.

תודה רבה.

[הדסה ש]

לכל מי שבטוחה שכל מי שעובדת בתכנות עושה ים של כסף- צאו מזה!!! ומהר!!

יש היום מלא מקצועות שפויים שמכניסים משכורת נאה, דוגמאות? אחותי מנהלת חשבונות בכירה מכניסה 20 ב6 שעות עבודה, ואחותי האחרת מטפלת רגשית ומרוויחה הון (ולא נכנס לשוק הפרוע הזה, זה נושא לדיון אחר שימחק עד מהרה ע"י מנהלות הפורום) והפאניות עושות 120 ש"ח לסרוק שלוקח רבע שעה וסוכני מכירות, וסוכני נסיעות וסוכני ביטוח ועצמאיות ואנשי נדל"ן .

בקיצור, יש הכנסות יפות בהייטק אבל ממש לא לכולן וממש לא רק בהייטק. זה ראש קטן ממש.

ולעניין תודעת השפע:

אחותי ואני עברנו דירה באותה תקופה, אחותי ממש מצומצמת כלכלית. אני קניתי את כל הריהוט יד שניה ומינימלי והיא עשתה ריהוט נגר, כי היא הייתה חייבת שיהיה לכל דבר מקום אחרת היא משתגעת, ואם צריך ד' שולח ואיזה ניסים! בדיוק כשהיתה צריכה לשלם לנגר היא לא יודעת איך אבל איכשהוא היה לה איך לשלם!

נשמע קלאסי, נכון?

אז זהו, שאני שמרויחה יותר ממנה העברתי לה כל חודש מעשרות כדי שיהיה לה מאיפה לספר את הניסים האלו.

לכן קצת קפצתי כשדברו על תודעת שפע, אני למדתי את הנושא הזה לעומק. הוא כ"כ נכון אבל כ"כ קל ליפול בו שפשוט לא מתאים לדבר עליו בקלילות כזו בפורום כזה. תודעת שפע לא מביאה את האדם להתנהג בלי חשבון. נקודה.

הדוגמא על המטבח נכונה אבל יכולה להטעות. את צריכה מטבח מפואר? הוא עושה לך טוב? אם יש לך איך לשלם אותו אז בבקשה. אם לא? אז תאמיני שלהקב"ה יש מלא של שפע לתת לך והמלאי הזה לא כולל מטבח חדש ומפואר כרגע.

[שושי]

אולי מי שעובדת בתכנות לא

אבל מי שאחותה עובדת – כן…

וסליחה שאני אומרת, אבל אותי מעצבן לראות אנשים שישקיעו במטבח בלי לדעת מאיפה יעבור התשלום הראשון,

אז להעביר להם כל חודש את המעשרות???

מעדיפה להעביר לאברכים שבאמת צריכים, כדי לחיות.

(שזו אגב, הצדקה הכי מהודרת)

וכל הכבוד לך, כי אותי היה מפוצץ כזה דבר

[נופר .]

בס"ד

נכון מאוד.

ולרחל פישביין ומרים ג זו עוד תשובה שיש מיעוט של אנשים שיוציאו הוצאה כבדה בגלל ששכנה הוציאה.

בדר"כ הוצאות גדולות שוקלים אותם זמן רב עד שזה נעשה בפועל וגם אם השכנה היתה שיקול זה ממש מתגמד לעומת גודל ההוצאה והשיקולים האחרים שנוספים אליה.

לרוב אנשים לא מוציאים הוצאה כבדה כשאין מאיפה לשלם אותה.

מעניין אם זה הלכתית מותר אם יש סיכוי לעקב תשלומים לבעלי המקצוע…..

הדסה ש – כול הכבוד, ממש מעריכה שעמדת בכזה ניסיון.

[הדסה ש]

איזה נסיון? לא הבנתי.

[ה]

על בסיס מה את אומרת את זה?

את יודעת כמה אנשים משפצים היום במאות אלפים בלי שיש להם באמת את הכסף,

רק כי חייבים את המילה האחרונה (שעוד יומיים כבר לא רלוונטית)

[נופר .]

בס"ד

כן? שמעת על אנשים שמחליפים מטבח כול 5 שנים??

או ריהוט כול שנה?

(שמעתי על כאלה, אבל יש להם את הכסף, אני מדברת על אנשים עם הכנסות די "רגילות")

[ה]

שמעתי על אנשים שחייבים להרחיב, אבל חייבים גם שזה יהיה המילה האחרונה,

ואז במקום הרחבה בסיסית הם משלמים פי 3! בשביל שזה יהיה הסטייל האחרון.

וזה הרבה מאוד אנשים!!

[נופר .]

בס"ד

ברור ששמעתי.

אבל זה ממש לא קשור למה שדיברנו.

הנושא היה האם הוצאה גדולה היא חיבור לצרכים שלנו לעומת הוצאה קטנה.

אז יש סיכוי שנאכל גלידה כי סתם בא לנו ונלך לישון כי סתם התעצלנו ולאו דווקא כי אנחנו עייפות.

לעומת שיפוץ שאצל רוב העולם הממוצע קורה כשצריך באמת!

ואני מבינה את הגישה של במקום להרחיב חדר אחד נרחיב לשתיים, למה לא? יש עניין לשפץ עוד 3 שנים שוב? כי עכשיו לא צריך אבל עוד מעט כן נצטרך? חכם עינו בראשו, והגיוני שיעשה הכול ביחד גם אם יעדיף אחרת.

[ה]

לא מסכימה עם ההנחה שלך,

זה כמו להגיד – אנחנו צריכים לאכול ארוחת ערב – טוב נלך למסעדה.

צריך לשפץ – טוב נלך על כל הקופה.

חוץ מזה שהרבה מרחיבים גם כשהם ממש לא צריכים.

זה נהיה תרבות כזו – כולם מרחיבים אז זה ממש בל תשחית להשאיר חצר שלימה, לא לחפור מתחת לאדמה וכו..

[נופר .]

בס"ד

כנראה באזור שאת גרה בו.

חוצמיזה הדוגמא של המסעדה לא נכונה, כי שוב ההשוואה בין סכומים קטנים לגדולים היא השוואה לא נכונה.

לא נראלי שאנשים מוציאים הון (מבחינתם) בשביל משהו שהם לא מרגישים בו צורך.

אם הם הוציאו ים כסף כדי להרחיב כנראה זה הצורך הנפשי שלהם ששונה מהצורך שלך.

לעומת זאת, יש סיכוי ללכת למסעדה גם אם אין לי צורך להתאוורר או רעב, סתם כי זה נחמד ובא לי לגוון שגרה – לא מתוך צורך עמוק ומהותי.

להוציא 100,000 בלי צורך אמיתי קורה פחות מלהוציא 200 ש"ח בלי צורך מהותי.

[ה]

נופר – אנשים מוציאים – כי הם רוצים להוציא.

יש אנשים שיחסכו כל שקל במכולת, אבל כשהם מחתנים ילדים – הכסף שם נשפך כמו מים.

יש אנשים שקונים חופשי במכולת אבל כשמחתנים יחסכו כל שקל…

אין בזה כללים ולא משהו גורף.

[נופר .]

בס"ד

ברור שיוציאו, אנו לא מרוויחים כסף כדי להשאיר אותו אצלנו, אלא כדי להוציא אותו על מה שחשוב לנו.

ככול שהמחיר עולה כך גם הערך של החפץ עולה בעיננו.

את וגם אני לא נוציא אפילו לו 3 ש"ח אם אין לזה שום מטרה, וכשהמחיר עולה – הערך עולה.

[ה]

אין לי עניין להתווכח,

תאוריה זה דבר יפה,

מציאות זה דבר שונה

וראיתי אנשים מכל הסוגים בחיים.

[נופר .]

בס"ד

ראית אנשים ששיפצו מטבח ב80,000 ש"ח ונכנסו לחובות וכששאת אותם למה, הם ענו לך "סתם" או "בשביל הכיף"?

[ה]

אה ברור שלא,

לכל אחד יש ארסנל תרוצים…

ראית פעם תלמידה שאיחרה להית הספר ואמרה שסתם בא לה לאחר?

גם כשאדם קונה סתם גלידה הוא יסביר לך שהוא חייב להתאוורר, חייב משהו מתוק, חייב לראות מה הטעם הזה שרשום על המארז וכו…

נדיר למצוא מישהו אומר שהוא עושה משהו סתם.

[נופר .]

בס"ד

למה? אני כן אוכלת גלידה בשביל הכיף, או כי סתם בא לי פינוק בלי איזה צורך נפשי בוער.

[הדסה ש]

מי אמר לך שזו צדקה יותר מהודרת?

אני דוקא בררתי לפני שנתתי לה, עניי ביתך קודמים.

[שושי]

בעיקרון, הצדקה הכי מהודרת היא לת"ח שאין להם כסף.

יכולה לשאול רב.

ספציפי בסיפור שלך – נכון. עניי ביתך קודמים.

מעצבן לתת למישהו בלי שמץ של התנהלות נבונה

שחי בסטייל ע"ח זה.

בטח יקומו פה צדיקות שלא יבינו למה זה מעצבן – זו הרי מצווה.

כנראה שהן אף פעם לא נתקלו בעצמן בסיפור כזה (או שניתקלו מהצד השני)

[הדסה ש]

לא חייבים לשפוט בקיצוניות כזו, אפשר לנסות להבין אותה, לא צריך לזה הרבה אנרגיות.

לא כל אחד מסוגל לחיות עם ריהוט מיד 2 והרבה מאד יגידו שאם כבר עושים אז עד הסוף, הכי טוב, כי זה להרבה שנים וכו'.

אבל אי אפשר לקרוא לזה תודעת שפע, אם כבר זה סוג של נכות.

[פריידי ויזל]

דיון מרתק!!

נראה שאכן צדקה מי שכתבה שמדובר ב 2 סוגי הנהגות/השקפות

אפשר לראות את זה גם מבחינה חיצונית- ההבדל בית בתי האדמורי"ם לראשי ישיבות ליטאים, לדוג'.

ברור שמי שחי לא לפי היכולת הכלכלית שלו הוא טיפש ואפילו אכזר במקרים רבים

(כלפי מי שהוא קונה/מלווה ממנו, כלפי המשפחה שלו וכו')

אני חושבת שיהיה למתנגדות קל יותר להבין את זה אם נשתמש בדוגמה של תפילה, ולא השתדלות גשמית:

כשאת מתפללת על הפרנסה, איך את מתפללת? שתגמרי את החודש או שיהיה לך שפע גדול?

האם את מאמינה בלב שלם בצורה של מציאות ממש שכמו שה' מביא לך את ה 5-10-20 אלף בחודש,

הוא יכול להביא לך החודש מליון? מליארד?

כחסידית חונכתי שעלינו להכין כלים לשפע, ולא לצמצם

אם אנחנו כבר שנורריות אצל הקב"ה אז עד הסוף- ברוחניות אבל גם בגשמיות!

לבקש עשירות (יש לי כ"כ הרבה דברים טובים לעשות איתה!!), לבקש בית יפה ומושלם שמתאים בדיוק לצרכים שלי, שתהיה לא רק לידה קלה אלא לידה מושלמת וכיפית וכו' וכו'… שיפנק אותי!!

חונכתי שהבטחון האמיתי הוא לא "לצמצם" אלא לבקש בשפע ולהאמין שה' רוצה לתת לי, להיטיב איתי- גם בעולם הזה!

וזה מביא את השפע, ופותח- אמונה=המשכה, הבוטח בה' חסד יסובבהו וכו'

כמובן שאם אגיע לדרגה כ"כ גבוהה שאני לא ארצה בכלל את הדברים הגשמיים האלה והם לא ישמחו אותי, אין טעם שאתפלל על כך.

אבל כל עוד הם דברים שירחיבו את ליבי- עלי להאמין שה' יכול ורוצה לתת לי כל, ואני רק צריכה להכין כלים ע"י תפילה, בטחון וגם השתדלות.

יש אנשים שמסתפקים במועט כי הם בדרגה רוחנית גבוהה

ויש, נשים במיוחד, כי הם לא מאמינים שמותר לרצות, שמגיע להם, שיש מספיק, שהם אהובים מספיק אצל ה' וכו'

ולפי החסידות החשיבה הזו מביאה על האדם צמצום ח"ו.

שנזכה לשפע ברו"ג!

נ.ב.

גם לגבי ההתייחסות לכסף עצמו יש יותר מהשקפה אחת, לא רק לשפע באופן כללי

האם כסף הוא בזוי? האם מותר לרצות כסף?

אם אני אוכל אולי בהמשך אעלה את הדברים עם מקורות

[צ.]

לא נראה לי שיש הבדלים בין חסידים/ליטאים בבקשות מהשם.
אבל אני בתור ליטאית , מבקשת מהשם שיתן לי הכל ובשפע,
אבל עם השפע הזה אני לא קונה רהיטים/בגדים וכו מנקרים עיניים ויקרים בלי סיבה.

[מירי]

מצטרפת!

חושבת שההבדל הוא יותר בחינוך לפשטות ולהסתפקות במועט, כערך, בלי שום קשר לכמה כסף יש לנו בעו"ש.

אם נדבר למשל על התכנון והעיצוב של הבית, בית "אברכי" זה לא אילוץ, זה אידיאל.

בית שמתאים לצרכים – בוודאי, לכתחילה. ומטופח, ונעים, אבל לא מפואר ונוצץ.

וגם אם יש לי מלא כסף מיותר, אני לא אקנה זוג נעלים לכל בגד, כי זה סותר את הערכים האלה.

[ה]

ההבדל בין רבנים לטאים לאדמורים היא לא בזה,

אלא בכך שהחסידים מממנים לאדמורים שלהם את כל היופי וההדר.

והרבנים לא רוצים לחיות מכספי אחרים. בפרט לא למותרות.

[פריידי ויזל]

זה לא נכון!

אני מכבדת את דרך החיים שלך, אל תזלזלי בדרך האדמורים.

זאת מטרה רוחנית, לא "רצון להנות על חשבון אחרים" ח"ו

ואגב, יש לא מעט אדמורים שעשירים בזכות עצמם

כמו הרבי מביאלא זצוק"ל שעסק בנדלן, הרבי מגור, הרבי מסאטמר ועוד

[דבורי הרשלר]

"כל הפושט יד נותנים לו"

אני חושבת שחלק מלתת צדקה

זה לא להכנס לחישוב מה המקבל עושה עם זה

נכון שזה מתסכל שזה לא הולך ללחם וחלב

אלא לרמת חיים גבוהה יותר

אני לא נכנסת כאן לצד המקבל

האם זה הוגן או לא

האם באמת זה חשוב לה כ"כ וכו'

אבל אני שמחה לתת צדקה ולעזור לשני

ומכאן והלאה אין זה עניני

מה שעושה עם זה

(כמובן אם יש ספק וכו' אפשר לשאול רב)

[שושי]

מעניין להבין

מה מביא אותך לכתוב הודעה כזאת?

צדקנות?

התחסדות?

הרי אף אחד לא חושב אחרת,

אם תקראי את ההודעות הקודמות תראי את זה בעצמך

ותראי שגם צפיתי תגובות שכאלו מראש

[דבורי הרשלר]

לא צדקנות

ולא חסידות

רק נראה לי להכנס לכל הדיונים האלו

זה קצת מיותר

[ה]

כל הפושט יד – נאמר רק בפורים,

במהלך כל השנה כתוב שיתפלל שיגיעו אליו עניים הגונים

ואדם צריך לבדוק לפני שהוא נותן את המעשרות שאכן מדובר באדם נזקק באמת.

[יעל .]

דווקא אני חושבת שמי שמחליט לתת מעשרות לבנ"א מסוים,

הוא לא צריך לבדוק בציציות מה הוא עשה עם הכסף.

הרי שאת נותנת לאחותך מעשרות זה כדי שיהיה לה עוד קצת אויר לנשמה,

חוץ מלחם וחלב…

אז כל עוד הכסף נכנס מהבחירה שלך לתת לה, זכותה לעשות איתו מה שנראה לה מתאים..

[רות רוט]

נופר, כתבת: לרוב אנשים לא מוציאים הוצאה כבדה כשאין מאיפה לשלם אותה.
תרשי לי לחלוק עלייך?
אנשים מוצאיים הוצאות כבדות מאוד, גם כשאין מאיפה לשלם אותן. כן, תארי לעצמך.
אנשים רבים.
יותר מדויק לומר: לרוב, אנשים לא חיים בהתאם ליכולת הכלכלית האמיתית שלהם.
ואכן, זה דבר שהוא אסור מבחינה הלכתית, ועליו נאמר "לווה רשע ולא ישלם". (כדאי
לעיין בפרקי אבות).
פריידי ויזל, אהבתי את הקול שהבאת. אכן, דייקת, שמדובר כאן בשתי הנהגות לגבי
היחס לרווחה גשמית.
אין חולק על כך שהקב"ה יכול. האם נכון לבקש ממנו? אז כליטאית, אני חונכתי
שהוא יכול, בוודאי, ושאני יכולה לבקש ממנו הכל, אבל אני מנסה להגיע למקום שלא
אצטרך בכלל את התנאים הגשמיים.
הענין של אלה שמרגישות שה' לא אוהב אותן ולא מגיע להן היא בעיה השקפתית…
בהחלט.
אבל לא על זה דובר בכל הפוסטים שעליהם מחינו. דובר שם בהחלט על דרך חיים של
רצון לחיות ברחבות מבחינה גשמית, כמטרה. לא כאמצעי, אלא כמטרה. לא מתוך שאיפה
להיות כמו אלה שלא זקוקים לזה ומסתפקים במילוי הצרכים הרוחניים, אלא כעיקרון
להישאר במקום שצריך את כל הדברים האלה, ורק לחשוב על איך להשיג אותם.
ואהבתי את הדוגמא שנתת – לידה קלה. כי אכן, האמונה לא מצטמצמת בכסף…
כשמבקשים מהקב"ה לתת בשפע מבקשים בשפע מהכל, לא מהכסף.
זו דעתי, על כל פנים.

[נופר .]

בס"ד

מה שכתבתי זה ממה שאני מכירה מהסביבה שלי, את כנראה חיה בסביבה אחרת 😉.

אבל זה הגיוני , כול מה שכתבו כאן כול אחת כותבת מ"המשקפיים" שלה.

ותודה על הדיוק.

[עדיה חדד אמפריה לעשירות]

מסכימה איתך רות

[רחל רפאלוביץ -שילובים]

לא קראתי כאן הכל, ובכל זאת מוסיפה כמה מילים,

בסופו של דבר אנחנו צריכות להרגיש שמחה וסיפוק בחיים שלנו,

וזה המבחן הפנימי האמיתי שלנו כדי לדעת

מה ההסתפקות מגיעה מרמה רוחנית גבוהה,(אין לי, וגם לא צריכה, יש לי מטרות גבוהות יותר בחיים שלשמם אני מיעדת את זמני וכספי ומאושרת לממש אותם – בעל ובנים וחתנים ת"ח. צדקה וחסד וכו')

ומה מגיע מ"אין ברירה", מקושי, מהחמצה, משקר עצמי (אין לי ועצוב לי, ובעומק זה ממש מתסכל אותי, וקשה לי, הלואי ויכולתי.)

וכמו שכתבתי בתחילה,
לשאול את עצמי, האם בסופו של יום טוב לי? אני שמחה?

ורגשות לא יודעים לזייף, הם נכונים, ויש להקשיב אליהם בצלילות ובכינות!

[יהודית ברוורמן]

ולכן, במידה ואין שמחה וסיפוק, העבודה שלנו תהיה איך כן לקבל את המצב הכלכלי כמות שהוא ולהתמלא בסיפוק, ולא לתור אחר מקורות פרנסה ו"התעשרות" נוספים שרק יוסיפו על חוסר השמחה.
כי בשורה התחתונה מי שלא מרוצה ומסופק בחייו, כל כסף שבעולם לא יספק אותו – "יש לו מנה רוצה מאתיים",
ומי שכן – יסתפק במה שיש לו – "טוב פת חרבה ושלווה בה"

[ה]

נכון,

ובנוסף הרבה פעמים חוסר השמחה והסיפוק מגיעים מעבודת היתר,

אז מה שצריך לעשות זה להוריד עול, עבודה ולחץ ולהשאיר לאלוקים את הדאגה לניהול העולם..

[תהילה שפירא]

חמוד לראות אותכן מתווכחות מהצד….

לכל מי שתהתה –

ברור שתודעת שפע זה מהיהדות!!!

יש מלא מקורות לזה!

אח"כ גם הגויים "גילו" את זה…

בדיוק כמו שהיהודים תמיד ידעו מהתורה שהעולם עגול

ורק אחרי אלפי שנים גם כל הגויים "גילו" את זה

אבל בלי קשר – יש לנו מצווה להסתפק במועט

וזה לא קשור אם יש הרבה כסף או קצת כסף,

תמיד צריך לשאוף להסתפק במועט

(אם אין לנו הרבה כסף

אז ברור שנצטרך להסתפק במועט

כל החכמה להסתפק במועט גם כשיש כסף)

זה נכון מאוד שדרכה של תורה עם פת במלח וכד'

אבל זה פשוט לא קשור לנושא של תודעת שפע

הרי גם רשום שדקדוקי עניות מעבירים את האדם על דעתו

כך שאין לנו שאיפה או השלמה להיות בדקדוקי עניות חלילה

אלא אדרבה,

שיהיה שפע

ומבחירה – נבחור לאכול פת במלח

[ה]

נשמח למקורות:

תודעת שפע מהיהדות – מניין?

יש מצווה להסתפק במועט – מה שם המצווה?

[הדסה ש]

חלק מתודעת שפע זה להסתכל סביבך ולראות כמה שפע יש לך עכשיו.

פשוט להגיד להקב"ה תודה על כל השפע והטוב שהוא נתן לך כי הוא מקור השפע.

חשבת על זה פעם? שאנשים שרק מדמיינים כמה יכול להיות להם בעתיד מתמקדים לפעמים בכמה אין להם עכשיו? וזה היפוך מתודעת שפע.

אנשים שחיים כך ורואים את חצי הכוס המלאה יותר קל להם גם לפרגן לעצמם כשצריך כי הם מחוברים למקור השפע.

לחיות כמו עשירים או לחיות בניתוק מהמציאות העכשווית או כל מיני דוגמאות אחרות שעלו כאן זה עיוות של תודעת השפע.

[רחל רפאלוביץ -שילובים]

ממש דיון מרתק,
חושבת שהחלק הגבוה של תודעת השפע זה תודעת השפע הרוחני,
ובעל תודעת שפע רוחני – יודע וזוכה להתפלל גם, ובעיקר עליו!
וכידוע, תפילה על רוחניות רצויה ומתקבלת במיוחד!!!

אז –

כשאני מרגישה שחסר <b style="font-family: inherit; font-size: inherit;">לי,(בדגש על <b style="font-family: inherit; font-size: inherit;">לי, עם הצרכים <b style="font-family: inherit; font-size: inherit;">שלי, עם הרמה הרוחנית הנוכחית <b style="font-family: inherit; font-size: inherit;">שלי.) משהו בגשמיות, ואשמח מאוד לקבל אותו (כמו להרחיב דירה צפופה, לצאת לנופש, לקנות בגד חדש וכו') –

אתפלל עליו כמובן, ובשפע… כמה שאני באמת רוצה.

הרי אני מרגישה ויודעת שאני מבקשת את זה ממלך העולם! הכל שלו! והוא – כל יכול!!! וחפץ לתת, ומחכה לתפילתי!

אך,
ייחד עם זאת, וביתר שאת, אתפלל שאזכה להיות במקום אחר, רוחני יותר, גבוה יותר, נעלה יותר.
שאקבל את הסיפוק והשמחה מדברים רוחניים יותר. שדברים גשמיים לא ידברו אלי ואזדקק להם פחות.

חיים של הסתפקות וצניעות הם ערך בפני עצמו!, ונובעים מענווה ומקרבת אלוקים.
כל מניעת הנאה בעולם הזה שמורה וגנוזה לעולם הנצח ומגביה את רמתינו הרוחנית.

כפי שנאמר:תלמידיו של אברהם אבינ: עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה מול "נפש רחבה" של תלמדי בלעם הרשע.

והפועל היוצא של הסתפקות והניתוק מחיי הגשמיות הוא – חיי תורה, צדקה וחסד, והידור במצוות,
ניתוק מחיי העולם הזה היה קניין של גדולי ישראל, שכל הפסגות הרוחניות שהגיעו אליהם התחילו בכך.

[רבקי בקר (רפפורט)]

אני אומר משפט:

אף אחד לא צריך כסף

את לא צריכה כסף

את צריכה אוכל, לחם, בגדים, מקום דיור ועוד כמה דברים…

למה את רוצה כסף?

כי כסף הוא הביטחון שלך שיהיה לך את כל הדברים האלה שאת רוצה

כי עכשיו הם נמצאים בחנות

ואת רוצה לדעת שתוכלי להעביר אותם אלייך.

אבל תארי לעצמך שהחנות הייתה שלך, והיה בה את כל מה שאת צריכה, היית צריכה כסף?

אז קבלי עדכון, החנות לא שלך, היא של אבא שלך.

והוא הבטיח לך שהוא ידאג לך, את תקבלי מהחנות כל מה שתצטרכי!

אז מה, תקחי מראש הכל שיספיק לשנה קדימה?

בשביל מה?

מה זה משנה לך אם זה נמצא אצלך עכשיו או בעוד חדשיים, כשבאמת תצטרכי את זה?

אז בואי תביני שאת רוצה כסף בשביל הביטחון שיהיה לך את מה שאת צריכה

ואת לא צריכה את הכסף בשביל הביטחון הזה

יש משהו הרבה יותר יציב ובטוח לסמוך עליו.

ואם תרצי- זה תודעת שפע יהודית.

לא מעניין אותי להיות עשירה, מספיק לי שאבא שלי עשיר!