החטופה שברחה מעזה, גמ”ח תיווך הדירות ליושבי העוטף, ויהודים טובים במלחמה

[ר. טייך]

תרשי לי להאיר

זה נראה לי אבסורדי מידי בזמן לחימה לבקש סיפור מרתק

בזמן שיש עדיין מחבלים בארץ שלא ברור איפה הם מתחבאים

ואף אחד לא הצליח לברוח מעזה-

המחבלים פשוט שחררו אותה ליד גדר המערכת (או מה שהיה גדר פעם )

אמנם בתוך השטח של עזה

היא חזרה לשטח ישראל עם 2 ילדים של חברה שלה

יש ראיון שלה

והיא לא בקטע להתראיין עכשיו

שכל מי שהיא מכירה נרצח באכזריות

[יפה]

תודה על ההארה,

מחדדת: המטרה היא למצוא סיפורים מחזקים. נכון שאפשר לכתוב הרבה על הזוועות, האסון הנורא והמוות ה”י,

אבל המטרה שלי היא אחרת- למצוא את נקודות האור.

זהו, לכן ביקשתי את מה שביקשתי.

מי שיש לה רעיון למישהי מתאימה- תעזור לי מאד.

תודה!

[ברכה שטיין]

אני כותבת את דעתי האישית. זה לא ביקורת.

זמן רב אחרי השואה. ואחרי שאנשים התאוששו.

הם התחילו לחפש סיפורי הצלחה. גבורה וישועה.

תוך כדי. בגטו ובמחנות.

הם היו עסוקים במלחמת הישרדות.

והם לא התחזקו מזה שדוד שלהם הצליח לברוח. הם גם חיפשו כל דרך לברוח.

לדעתי האישית

אנחנו עדיין תוך כדי מלחמה קשה.

אלפי משפחות שכולות יושבות שבעה

אלפי משפחות יושבות ליד פצוע בבית חולים

אלפי משפחות רועדות לגורל ילדיהן (החטופים. הנעדרים. החיילים. האזרחים)

גם אם מישהו ניצל/ברח/התפנה- לרוב בם במצב נפשי לא פשוט של לספר.

(ברור שיש ניסים. ויש סיפורים הירואיים על אירוח משפחות זרות מהדרום מכל הלב. וסיפורי הצלה מפעימים- לדוג’ שהישיבה בתפרח לא ידעו כלום עד כמעט צאת החג וכמובן הנס שלא נכנסו מחבלים לתפרח. וסיפור על מישהו שהיה במקום האירוע בדרום ובחר ללכת הביתה לפני שבת כדי לא לחלל שבת וכך ניצל . ומשפחות שהיו ליד נפילה של טילים וניצלו ועוד..)

בכל אופן-

אני מכירה אישית ניצול שכרגע מגייסים כסף עבורו לשיקום.

וזה ההודעה שהמשפחה שלו שלחה:

בטח קראת חדשות
בטח ראית סרטוני זוועה
הטבח, החטיפות, האימה בלתי נתפסים.
בכל הכאוס הזה יש לנו אח יקר ואהוב, ירוחם, מהעוטף. שהתחבא שעות מתחת למיטה בממ”ד.

המחבלים הציתו את הבית שלו וכשברח מהחלון,

תפסו אותו הובילו אותו לכיוון רצועת עזה.

הוא הצליח לברוח מהם כשלגופו בגדי שינה, אפילו לא משקפיים או גרביים.

הסתתר בשיחים שעות ואז בתושיה עבר למבנה שגם הותקף והופצץ בכמויות.

ביום ראשון הם חולצו ועברו למקום מבטחים אבל ירוחם נשאר בלי בית רכוש, עבר שלם שנמחק ונפש שבורה.
פתחנו בגיוס בשביל לעזור לו, על מנת שכאשר כל הטרור והכאוס יגמר

יוכל לרכוש לעצמו ציוד בסיסי ולהתחיל את החיים מחדש,

לפחות ברמה החומרית.

אפשר להעביר אלי בהעברה בנקאית ואני אעביר לו

בנק 12

סניף 446

חשבון 210307

על שם חנה שטיין

לתשלום בפייבוקס

https://payboxapp.page.link/<wbr>iGTSUQ4PFgeTwgNJ6

payboxapp.page.link

Invalid Dynamic Link

Invalid Dynamic Link

[ר. טייך]

כל מילה !

[מלכי גרינפלד]

אני רוצה להאיר לכיוון השני…

יש המון אנשים ב”ה שלא חוו את הזוועות מקרוב והם מרגישים בהלה, פחד ואי וודאות

ואותם כן מחזק סיפורי ניסים ואמונה להזכיר שוב ושוב שהעולם מונהג בהשגחה פרטית

ע”י בורא עולם ואצלו אין שום טעות והוא זה שהחליט מי יחיה ומי ימות מי ינוח ומי ינוע…

ומכל הסיפורים שנשמעים אפשר ממש לראות בחוש את יד ה’ עוברת ומסמנת זה לחיים וזה לא…

והוא זה ששמר על תפרח והוא גם מי ששלח את המחבלים לישובים האחרים

והוא זה שנתן את התושייה לזוג שהיו להם ארבעה מחבלים בבית ,המחבלים חוסלו והזוג יצאו ללא פגע

והוא גם זה שרצה במות הקדושים הי”ד .

הוא ששחרר את האישה בגבול ,והוא שלקח מעל מאה איש בשבי.

וכן, הוא אבא שלנו ואנחנו ילדיו והוא אוהב אותנו הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין לעצמינו

וכמה שזה נשמע לא הגיוני, מהקב”ה ,אבא שלנו ,אף פעם לא יצא רע!!

גם כשקורים דברים כאלו מפחידים ועצובים!

ואצלו שום דבר לא יצא משליטה ואין אצל הקב”ה שום מחדלים!!

וכן גם סיפורים של גמחי”ם ועזרה .

עושה טוב להרגיש בכל הזוועה והפחד את תחושת השייכות

כן אנחנו לא עוד איזו מדינה שנקלעה למלחמה

אנחנו אחים יהודים!!

מרגש לראות את יופיו של עם ישראל!!

באים לעזור. למה? כי אנחנו אחים ,יש בינינו קשר דם!

ודם זה לא מים! וכשדמם של אחים שלנו נשפך, איך אפשר להישאר אדישים?

אז כל אחד מחפש איך הוא יכול לעזור ,

וזה נותן כך לדעת שאתה לא לבד שאחים שלך לצידך.

וכשנספר לכולם גדולתו של מקום,

וכשנפרסם שבחן של ישראל ,זה יגרום לקידוש ה’ גדול ,

ויעורר את רחמי הבורא עלינו והוא יחיש לגאלנו במהרה בימינו אמן!

[יפה]

תודה לכל מי ששתפה ועזרה,

היה מרגש לשמוע את הערבות ההדדית הפועמת בעוז ואת עם ישראל שלא שוכח מאחיו שבצרה אפילו לא לרגע.

מרגש ומחזק, מקווה שנצליח לחזק עם המילים שאמרתן עוד נשים יקרות בימים טרופים כאלו.

תודה רבה!

נ.ב במילים אחרות, לא זקוקה יותר כרגע לשיתופים. תודה לכולן. עזרתן מאד.