פחד מהצלחה…

[רותי כהן כהן]

את הרבה זמן בגרפיקה?

[רבקה לביא]

ואוו ואוו
אבל למה לרדת עלי?
אני ממש מבקשת סליחה שהעזתי לתת לכן לקרוא
את הדברים המטופשים ששלחתי אני, בחורה שהיא רק בת 20.5….

סתם חחחחחחחחחחחחחח 🤓
אין על הגיל הצעיר והיפה הזה
גיל שבו רק שמחים להצליח….השבח לה’ הטוב!

—

[רותי כהן כהן]

זה בסדר,

גם אני בגיל הזה.

ובא לך לעצב דברים יפים ומקצוענים

שכולם יראו איזה יפה ומקצועי…

גם לי בלי כזה למתג איזה עסק ככה.

משהוא טוב.

הכל בסדר!

[רבקה לביא]

רות, אם אני סופרת גם את שנות הלימוד של גרפיקה
יש לי ניסיון של 3.5 שנים בתחום ב”ה!

—

[רותי כהן כהן]

גם הלוגו שלך נראה מקצועי ויפה!👍

[רבקה לביא]

חחחח
איזה מותק את רות….
מאחלת לך להצליח ולשמוח!
ולא חלילה לפחד מההצלחה….

—

[רבקה לביא]

רות,
אני לא מכירה אותך….
אבל אני אומרת לך בוודאות שאת בחורה מיוחדת….מדהימה ממש…!
תודה רבה לך! ברוך ה’ זכיתי לסיעתא דשמיא מרובה בגרפיקה.

אגב, בעיצוב גרפי זה יתרון להיות צעירה…
העיצובים של הצעירות יותר עכשווים וטרנדים
תעקבי אחרי עצמך ברבות השנים להישאר תמיד בקו החדשני והעדכני…

אם תצטרכי איזה יעוץ או משהו בעיצוב גרפי זה המייל שלי
[email protected]
אשמח להחזיר לך….

—

[איריס כהן כהן]

בס”ד

רוצה לשתף, מנסה, קצת מפחדת…

לפני כשבועיים, פרצתי עוד שער של הצלחה

היה לי חלום להרצות בבית המורה

וזה קרה

התחלתי סדרה של 6 מפגשים, כולה

אבל בשבילי זו הייתה חוויה חדשה

אחרי המפגש הראשון, חשתי סחרחרה

‘גיליתי את עצמי מחדש’ בהצלחה מסוג חדש

זה אחרי כמה טלפונים מעריצים של שותפות לקבוצת המייל שלי

משפטים שנתנו לי תחושה של אוטוריטה בתחום העיסוק שלי

אני יודעת שהכול מה’ יתברך

ונזהרת שלא להיסחף לתחושות עליונות אישית

גם משדרת לכולן שאני נשארת בגובה העיניים איתן

ממשיכה לעזור בכל מקום שאני יכולה בעזרתו יתברך

ובכל זאת

היה רגע אחד של תחושה של ‘וואו’ על עצמי

ואולי לזה קוראים ‘לעשות עין הרע על עצמי’

כי מאז

הרוגע שלי התערער,

אני מלאת אנרגיה כל היום וכל הליל

לא ישנה בצורה נורמלית

(שימו לב לשעה שבה אני כותבת את המייל הזה)

כבר שבועיים מתמודדת עם שעות מועטות של שינה

ב”ה לא ממש עייפה, ומתפקדת במרץ

אבל מאמינה שזה לא בדיוק בריא…

לא בטוחה שזה ממש קשור

כי קראתי היום שיש קשר בין גיל המעבר ונדודי שינה

אבל אולי כן

היום לפני השינה לקחתי תה מרגוע

וב”ה הצלחתי לישון בין 12-3.30

ב-5.00 בערך קמתי לשתות עוד כוס

וגם רסקיו

וגם קראתי אתכן

עכשיו אני מנסה לחזור לישון

ומחר יש לי תור לרופאה

לבדוק אם הכול בסדר בלב

שלפעמים דופק גם תוך כדי שכיבה

כנראה שגם אם אני מאמינה ויודעת שהכול מאיתו יתברך

לפעמים הגוף מגיב אחרת לכל התהליך

של סטטוס גבוה יותר

של הצלחה

[משתמש לא ידוע]

שלום לכולן!

איזה דיון מרתק!!!

תרשו לי להוסיף משלי:

פחד זהו רגש שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים

ןיש לו המעלות שלו,

הבעיה מתחילה כשהוא תוקע…

שורש כל הפחדים כולם (אם נחפור לעומקי עומקים כמו שמיכל והודיה עושות פה…)

הוא הפחד מ”לא להיות”, מלהיעלם, מלא להיות קיימת.

הפחד מלאכזב, מלהצליח, מלהיכשל וכו’ כולם מציפים את הפחד השורשי הזה.

לנפש מאוד קשה לחוות את החוויה הזו.

הבעיה היא שכולנו- אבל כולנו ממש!

חווינו את הפחד הזה בהיותנו ילדות קטנות (כמובן שיש בזה מינונים…)

כשאיכזבנו, כשטעינו, כשנכשלנו,

התגובה של הסביבה היא מאוד משמעותית בחוויה

ולילדה קטנה אין כלים להכיל את התגובות, שלפעמים הן קשות, של המבוגרים

ובאותו רגע היא מרגישה איום (אמיתי!) על הקיום שלה.

המבוגרים שבעצם אמורים להגן עליה בכל מצב

הופכים להיות הפוגעים-מבלי דעת כמובן.

אם החוויה הזו חוזרת על עצמה הרבה או באופן שיטתי,

הנפש מפתחת לעצמה מנגנוני הגנה מפני האיום הזה, (בהזדמנות אפשר להרחיב על זה)

ואז אנחנו מסתובבות בעולם בתור בוגרות עם חסמים שהמקור שלהם הוא הצורך של הנפש להגן על עצמה

רק שהיום, כשכבר פחות צריך את ההגנה, הם מפריעים.

כשבוחרים באומץ ובכנות לעמוד מול הפחד הזה,

מגלים שבסך הכל יש שם ילדה מפוחדת עד אימה

שבטוחה שאין לה זכות קיום כאן, ושהיא עלולה להימחק מעל פני האדמה…

אבל הבשורה היא שזו רק ילדה,

והיום יש לנו בתור בוגרות כלים להתמודד עם החוויה הקשה הזו.

והכלי הראשון והאמיתי ביותר הוא יישוב הדעת הפשוט,

שאני כאן כי כך ה’ רצה! רק הוא יכול להחליט מי יהיה כאן ומי לא.

אין שום כח בעולם שיכול לערער על הרצון והבחירה של ה’ שאני אהיה קיימת כאן.

והקיום שלי כאן לא תלוי בשום דבר, אני לא צריכה להצדיק את הקיום שלי או להוכיח למישהו שזה טוב שאני כאן וכו’.

שמעתי בשם ר’ נחמן מברסלב על “יום הולדת”:

יום הולדת זה הרגע שבו ה’ החליט שהעולם לא יכול להמשיך להתקיים בלעדייך!!!

ואם כך ה’ החליט, יש מישהו אחר שיכול לערער אחריו?

כשאנחנו מסכימות לפגוש את הפחד הזה ולתת לו מקום בתוכנו ומוסיפות לו את יישוב הדעת הזה

הילדה מאוד מאוד נרגעת,

כי היא מבינה שאין באמת איום במציאות על הקיום שלה

זו רק חוויה קשה שעברה עליה והיום אין לה המשכיות…

וכשהנפש נרגעת היא פנויה להביא לידי ביטוי את היצירתיות שלה ואת הרצון להתקדם ולתת לעולם את הנתינה שבשבילה באתי לפה

ואז אין גבול לאן אפשר להגיע…

מקווה שהובנתי ולא הלאיתי…

המון הצלחות!!!

[הודיה ט.]

שושי, קראתי בשקיקה כל מילה שלך.זה כל כך נכון. ממש הרגשתי את המילים.

מדויק, אמיתי, ומחזק!

עושה על זה גזור ושמור:)

[הודיה אולמן צלמת מקצועית]

נהיה פה מרתק מרגע לרגע—

עלתה לי עוד מחשבה בעניין

לפעמים תוקע אותנו משהו שאנחנו אפילו לא יודעות למה, ואז אחרי שאנחנו יושבות עם עצמינו (למי יש זמן????) מגיעה מסקנה כ”כ מעניינת…

בקשו ממני לא פעם ולא פעמיים להעביר קורס ללימוד צילום, משהי שיש לה לימודים רציניים במרכז רצה לפתוח סניף בירושלים ושאני אלמד, בקיצור- לכולם סירבתי.

בלי לדעת ובלי להבין למה..

עכשיו, בזכות הדיון הזה ניסיתי לחשוב מה? למה? והגעתי לתובנה מעניינת כ”כ שאחרי שעבדתי עליה כמה דקות, לא יותר, התחשק לי פשוט לחזור לככ—ל מי שסירבתי לה ולקחת את כל ההצעות .

כנראה שמאוחר מדי, אבל היה לי טוב לדעת מה בדיוק עמד מאחורי הסירוב הקשוח והלא הגיוני הזה (:

[חיה מריאנובסקי]

לא תכנתנו את המוח להצליח

אחד המשפטים הכי מוכרים זה

תנסי מקסימום לא יקרה כלום/לא תפסידי

במקום

תנסי מקסימום תצליחי

(נדוש אבל דרוש להטמיע את זה )

[Jumpa. פשוט, לקפוץ על זה—]

ת’אמת,

לא היה לי כ”כ סבלנות לקרוא את הכל, (אולי כי אני שונאת התפלספויות—) רק ככה רפרפתי….

זה פשוט היה הזוי לי לראות את הכותרת הזו, כי זה מה שעומד לי בראש בחודש האחרון.

אני כרגע ב”ה מביאה לארץ משהו שלא מוכר פה, חדש שבעז”ה (אמן!!!) אמור לעוף!

אני רועדת מפחד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 😯

מרגישה שזה גדול עלי, שאני ילדה קטנה (21?! 🤔), שאני לא מתאימה לכזה פרויקט ענק, שזה כבד לי…

יש לי שלוש נקודות שהן הטריגר (…) שלי:

1. עול.

2. אחריות.

3. ציפיות (מהסובבים).

זה נקודות שתמיד היו קשות לי, אבל כתלמידה וכסתם ילדה בגיל העשרה זה פחות משמעותי.

אבל עכשיו—

זה ענקקקקקקקקקקקקקקקק עלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מנסה להרגיע שם בפנים…

[עטרה רזניק [רוזן] – תוכן. אש.]

חני ברוןןן

שאפו ענק על האומץ!!!

רק כשקופצים למים ומתגברים על הפחד אפשר להתחיל להצליח…

אגב, המון זמן לא הסתכלתי בשרשור הזה, קראתי עכשיו ברפרוף ולא כ”כ הסכמתי עם זה שצריך ללכת שלב אחר שלב.

ז’תומרת, ברור שכן, וזה גם הדרך של היהדות וזה וזה. אבל ללכת בצעדים קטנים יכול לקדם אותך רק בקצת. להגיע כל פעם עד המקום שלא מפחיד אותך- זה אומר אף פעם לא לפרוץ.

אם מתגברים פעם אחת על המחסום הזה, הכל נהיה הרבה יותר קל, משוחרר ובטוח!

חני, בהצלחה מלא עם המוצר הזה,

מאמינה בך-

תאמיני בעצמך….

You have it אם רק תרצי:)

[יהודית ש]

עטרה כתבת יפה.

זה נכון וגם לא נכון.

יש כאלו שצריכים לפרוץ אץ הגדר ואז הם ירוצו קדימה

ויש את אלו שצריכים את התהליך הארוך יותר ובסוף יגיעו עם התמדה למקום לא פחות טוב.

יש מצב שזה גם מה שיגרום להם לפרוץ את הפחד ולעוף קדימה…

[חגית קרמר – בניית אתרים ברמה בינלאומית]

הצלחה זה דבר נהדר.

הפחד הוא משטויות שעושים בדרך.

ולכי תדעי מה נכון לעשות ומה לא…