אצלינו כשמשהו לא מצליח לאחר תכנית ראשונה, עושים בדיקה מעמיקה:
מה בדיוק לא עבד,
מה עשו מתוך כל התכנית,
איך עשו,
האם ביצעו בדיוק לפי ההנחיות או קצת אחרת.
מנסים לפנות לכיוונים נוספים שיכולים להיות המקור לקושי (שבגללו באו לטיפול) ושיכולים לגרום לתכנית לא להצליח (אולי בתחום אורח חיים בריא, זה יכול להיות מסוג של; אכלה רק לפי המרכיבים והחומרים שהמלצת לה, אבל אכלה כמויות מאד גדולות ובלי הפסקה במשך היממה…).
זאת אומרת, בסך הכל מנסים להבין בצורה מאד מדויקת ומדידה איך הדברים נראו/ים בפועל ולא להסתפק בסיסמאות, כמו: ״עשיתי כל מה שאמרת לי ועובדה שכלום לא זז״. אלא לשאול: מה בדיוק עשית? מה אמרתי לך? איך עשית? מתי?
הרעיון הוא לקבל תמונה מאד רחבה ומדויקת.
למשל בריפוי בעיסוק, הרבה פעמים נעזרים בשאלון סדר יום. זה מספר המון!!!
את יכולה למשל לבקש ממנה ״תספרי לי איך היום שלך נראה״
ו/או ״במה את עוסקת?״ מה זה דורש ממך? אלו פעולות את עושה כחלק מהתפקיד שלך?
פתאום את יכולה לגלות כל מיני הרגלים שהם בכלל מובילים לבעיה, או שמונעים מהבעיה להיפתר. ואז ההתערבות צריכה להיות סביב אותו גורם. וכך יכול להיווצר מצב שאפילו שאת תזונאית לצורך העניין, את עובדת עם הלקוחה שלך על לבנות הרגלי אכילה ופעילות נכונים ולא דוקא על הרכב הארוחות שלה והחומרים. ועדיין זה בסדר, כי היא באה במטרה של ירידה במשקל/הצרת היקפים/וכו׳ ובסוף היא תגיע לזה בדרך אחרת של עבודה.
מקווה שעזרתי,
בהצלחה!
תמר