וויסות חושי

[חוה קרויזר]

אין הוקוס פוקוס בחיים. לאורך השנים זה מתמתן. אצלי בבית אני צריכה לילדים מסוימים לתת כל הזמן תחושתיות דרך משחקים, יצירות, נגינה ועוד. זה מאד עוזר ומקל.

ראיתי פרסומת של מישהי שטוענת שמטפלת בזה בצורה טבעית. לא שמעתי מעבר לזה על פתרונות.

[Jumpa. פשוט, לקפוץ על זה—]

אני חושבת שהמורה שלי (המרכז לתנועה לגיל הרך) מטפלת פרטי, ממש בנושא הזה:

אסתי גבאי-0527602929.

יש מצב שהיום היא כבר לא עוסקת בזה, אבל אולי היא יכולה לעזור לך.

האמת, שאני ממש סבלתי (וסובלת…) מבעיות תחושה אני גם היפו וגם היפר(S.S.) לא ברמה של לטפל, אבל זה ממש סבל… תתחשבי בילד ואל תלבישי לא בגדים דוקרים\מציקים\מגרדים\מעצבנים, גם אם את לא רואה את הבעיה- תרחמי עליו…

יש לי ממש חומר רציני על הנושא מאסתי גבאי אבל אני חושבת ש”כל הזכויות שמורות”

ממליצה לך להתקשר אליה!!!

[ד. ק]

תודה רבה

אני אצור איתה קשר בעז”ה

למזלם של ילדי יש לי מעט יתר תחושה כך שאני ממש מבינה אותם זה באמת סבל, ומי שלא הרגיש את זה, קשה לו מאד לדמיין מה זה פתק של חולצה שמציק לאורך כל היום……

[שרה ווייל]

שלום דסי וכולנו,

רוצה רק להאיר את הנושא: טיפול בויסות חושי הוא כל כך חשוב! זה ממש לא רק הענין של התוית, התפר או סוג המזון שאני אוהב/ת – קושי בויסות חושי שאינו מטופל מייצר בעיות משנה שלעיתים קרובות מאובחנות כבעיה המרכזית שמטופלת באינטנסיביות בעוד השורש אינו מטופל והבעיה חוזרת שוב ושוב. אני מדברת על ADD, ADHD, בעיות התנהגות שונות, קושי בויסות רגשי ובניהול עצמי ועוד…

הילד חי במצב הישרדות מה שלא מאפשר לו למצות את עצמו ולהצליח, כמה חבל!

מנסיוני, לעיתים קרובות הקושי ‘יושב’ על חסר בויטמינים, ו/או על רגישות אלרגית, לכן מומלץ מאד לאבחן את הילד [בדיקות מעבדה ממוקדות / תדרים / ביקום וכד’ ] ולהתאים טיפול בתוספים איכותיים במיוחד [לא חבל על הכסף, חבל על הילד ועל הזמן]

ממליצה על חוה נאה, מטפלת גוף – נפש מדהימה ב’מכון אדם’ 02-6486480

[גולדה הגר הגר]

שלום וברכה,

נהנית מאד מהשיח הזה,

כמנהלת מרכז ספורט טיפולי שמסייע גם בנושא וויסות חושי,

מרפאות בעיסוק אכן נותנות מענה לוויסות חושי – והן גם נותנות הדרכה לבית שזה הכי חשוב לדעתי,

כי לא מספיק שעה שבועית כפול 9/12 טיפולים, ואוקוס פוקוס אין יותר קושי חוישי,

לאחר חקירתי בעניין יש קשר רציף בין וויסות חושי לבין המערכת הווסטיבולארית,

במידה ויש צורך במידע ספיציפי ניתן לשלוח למייל האישי שלי והענה בשמחה,

בהצלחה רבה לכולן,

גולדי הגר

מנהלת מרכז שבילים

[ד. ק]

שרה תודה על התגובה

בפרוש הקושי הוא לא רק בתווית זה רק משהו קטן , חידשת לי שזה יכול להיות מחסור בויטמינים אשמח לקבל פרטים נוספים על המטפלת שכתבת אם תוכלי ליצור איתי קשר בפרטי

[email protected]

תודה רבה

[גילה טרבלסי]

מעניין שאף אחת לא העלתה את זה כאן

אבל הטיפול הוא – סנוזלן

אין אפשרות לשנות את הילד ולהקנות לו דפוסים חדשים,

אלא להקל עליו, לחשוף בצורה מבוקרת, ולתת לו מיומנויות שיאפשרו לו להסתדר בחיים בצורה טובה ולא השרדותית.

ממליצה מאוד על סנוזלן!!

בהצלחה!

[תמר אהרוני מרפאה בעיסוק]

שלום לך דסי,

אני קוראת את פנייתך, ולמרות שהיא כתובה מאד בקצרה, אשמח להתייחס למספר נושאים הכלולים בה;

ראשית, לא ציינת כלפי מי את מבקשת את העזרה, ייתכן שלאחד מילדייך אך ייתכן גם קרוב אחר שלאו דוקא צעיר. בכל מקרה, אתייחס כאן כפנייה עבור ילד, אך תקחי זאת לכל גיל שמתאים.

שנית, לא תיארת את הקשיים או התמודדויות מהיום יום שאת רואה, שבעקבותיהם את פונה לעזרה. כיצד תוכלי לקבל מענה כשלא ברור מה הבעיה?

דבר נוסף, האם קבלת אבחנה של קושי בוויסות חושי מאיש מקצוע המוסמך לכך?

על סמך מה את קובעת שזאת האבחנה ולא משהו אחר דומה?

כמו שבכל עניין רפואי אחר את תגשי לרופא כדי לדעת מה הבעיה, ובהתאם לכך שיתאים טיפול, כך גם בהתמודדויות של ילדים/אנשים מסוג תחושתי וכד׳.

על מנת לקבוע מה האבחנה, או בכלל, לפני הכל, האם אכן יש בעיה אמיתית שמפריעה לתפקוד הכללי של הילד עלייך לגשת לרופא התפתחותי אחרי שתשאלת את הגננת/מורה/מלמד וכו׳ איך הדברים נראים אצלם. לרופא ההתפתחותי את מתארת את הקשיים שאת רואה ואם הוא רואה קושי הוא מפנה אותך לאיש מקצוע הנכון שידע לעשות אבחנה מבדלת ולתת את המענה הנכון כולל פתירת הקשיים בתוך הבית ובמסגרת הלימודית אם קיימות.

לגבי המשפט ״שמעתי שריפוי בעיסוק הוא אקמול זמני״ יש לי מספר התייחסויות כשאפרט את העיקרית שבהן:

שמעתי- סליחה אם זה בוטה מדי, לא נשמע אמין ולא מקצועי. הייתי שואלת אותך מספר שאלות:

ממי שמעת? מאיש מקצוע בתחום טיפולי הבריאות (פרא-רפואי)? מאדם שהתנסה באותה התמודדות כמו שלך וטופל בטיפולי ריפוי בעיסוק שלא צלחו? ועוד ועוד.. הייתי מציעה לך לבדוק מה הרקע של אותו אדם שמסר לך את המידע, ועל סמך מה הוא אמר לך מה שאמר.

וכמובן במקביל לבדוק את הקושי לעומק עם איש המקצוע המתאים.

בהצלחה רבה,

תמר

[חנה ביין]

אני אישית ראיתי פלאים בריפוי בעיסוק ששלחתי מטופלים

מאמינה מאד במקצוע הזה

כמובן שבתהליך של ריפוי בעיסוק יש מקום משמעותי לתת כלים להורה גם בבית לעזור לילד

אני מכירה מטפלות מעולות יכולה לשלוח לך מספרים באישי

בהצלחה

[shoshihlf]

אשמח מאד לקבל מידע על מטפלות מומלצות באזור המרכז

יש לך דרך לשלוח לי באישי?

תודה מראש

[חנה ביין]

כן אשלח לך למייל בעזרת השם ייקח כמה ימים כי אני אתייעץ עם המומחיות שאני מכירה מירושלים לגבי כאלה במרכז בשבילך

בהצלחה

[חנה ביין]

ממליצה על לאה מרוה מרפאה בעיסוק מומחית ממש מבני ברק

המייל שלה: [email protected]

בהצלחה

[שולמית הורוביץ]

אם דיברתן על אקמול, אז סנוזלן זה בדיוק זה.

אבל מה, לא תתני לילד שלך אקמול?

מגיע לו להרגע להנות, ולהכיר יותר את עצמו ואת הקשיים שלו…

[מיכל וילמן]

ילדים רבים עם תחשתיות יתר – הם גם רגישים מאד בתחומים נוספים

האם הילד הוא גם רגשי מאד בנוסף לכך?

האם יש לו תופעות נוספות המצביעות על רגישות יתר – בתחום הרגשי גם?

[הודיה אולמן צלמת מקצועית]

מכירה מישהו מבוגר שסובל כנראה מוויסות חושי: קושי לשמוע קולות לעיסה בצורה קיצונית!! קושי בשמיעת גרירת חפצים, תיפופים וקולות לא סטנדרטיים, גם מגע עדין ומרפרף מפריע לו מאוד…

יש לזה טיפול?

[מיכל וילמן]

התופעות בהחלט מוכרות

והן יושבות כמובן על רגישות פיזיולוגית (או מוחית)

אבל רגישות נפשית מעצימה אותן (או ע”י קושי שמתוסף בחיים וכד’)

וזה באופן כללי נכון במגוון תחומים של רגישויות

[הודיה אולמן צלמת מקצועית]

ומה הפתרון?

[מיכל וילמן]

צריך כמובן לראות את ההתנהלות הכללית של המבוגר /או הילד

את האינטראקציה הכללית שלו מול הזולת ועוד

ולפי זה לבנות הדרכה מתאימה.

אם מדובר במבוגר, כפי הנראה הוא רגיש מאד בתחומים נוספים

וזקוק להרבה הכלה והבנה של קשייו או כאביו (ממקום של כבוד, לא ממקום מתנשא)

אישית, אני עובדת מול הורים בגישה המשפיעה מאד לטובה על הילד הרגיש,

(ובנישה שלי: במיוחד על המתבגר הצעיר והרגיש),

כמובן שיש צורך במוטיבציה ותהליך מרפא.

בגישה זו, גם מול מבוגר – ישנה אפשרות של השפעת בן משפחה קרוב

במידה ויש לבן משפחה זה, את היכולת ואת המוטיבציה לכך

בגדול: זו עבודה עם יכולת הכלה וכבוד

ברגע שבן המשפחה (או ההורים), מקבלים הדרכה נכונה ובנוסף לכך, תמיכה לקושי שלהם

ניתן לקיים תהליך מרפא.

[יעל קנייבסקי]

מישהי ביקשה שאעלה את השאלה שלה בעילום שם

אז מי מהמקצועיות שיכולה לענות – מוזמנות

ערב טוב,

אני סובלת מכל הנ”ל: מפריע לי (מאד…) קולות, ממש כמו התיאור של הודיה אולמן.

אני יכולה להתחרפן מרעש של מנוע, מתיפופים של השכנים למטה על השולחן…, מחריקות, צמרמורות וקנקים (אמא’לה ממש…) וצרחוווות של ילדייים ותינוווקוות-זה סיוט בשבילי וגורם לי לעצבים:)

גם יש לי בעיות תחושה (S.S.).

(הסבל שלי ב”ה לא ברמה של בעיתיות בכלל אבל אם יש לי איך לעזור לעצמי, אז למה לא?)

ב”ה (אני חושבת—) שאני סופר רגילה:

מיכל כתבה שצריך לראות מה האינטראקציה מול הזולת-

אני אוהבת מאאאאד חיי חברה ולא חושבת שכאן הבעיה…

אף-פעם לא חשבתי לעשות עם זה משהו, אבל אם כבר הזכירו את זה- אז…

מה שכן,

אני בנ”א של אנטי-טיפולי, לא מתחברת לכל טיפולי הנפש וכו’

לא שיש לי משהו נגד, אבל זה ממש ממש ממש לא לי.

יש משהו אחר לעשות בנידון???

תודה.

[מיכל וילמן]

א. בד”כ השאלה היא איך האינטראקציה עם המשפחה הקרובה מאד דוקא?

ב. הגישה שלי מעניקה כלים רגשיים, ולכן לא כ”כ מתאים למה שאת מתארת

(הרבה רוגע וחלק מהפתרון זהו הרוגע הפנימי שלי מול עצמי – שזו עבודה עם הכלה ופניות ועוד)

ג. יתכן ול’שלושת המימדים’ – יהיה פתרון נאות, אך גם כאן, צריך ‘הסכמה רגשית’ ומניעת חסימות

חשוב מאד ללכת למישהי טובה שיש עליה המלצות וסיפורי הצלחה

בהצלחה רבה!

[תמר אהרוני מרפאה בעיסוק]

הי שוב, שלום כולן,

בהמשך לדיון שהתפתח כאן ובהתייחס למספר נקודות שהועלו כאן;

קושי/ליקוי במערכת החושית אכן מלווה את האדם לאורך חייו גם בבגרותו. תתכן התמתנות של הקשיים בשל הבנת המאורעות והסיטואציות החברתיות, כמו גם למידת העצמי והכרה במה טוב לי ומה עוזר לי.

קושי/לקות חושית ניתנת לטיפול, הן ברמה הפיזיולוגית, והן ברמה התפקודית היומיומית. תלוי בסוג הקושי, בגיל האדם ובמידת ההסכמה שלו לחשיפה מבוקרת וכד׳. בד״כ בגילאים הבוגרים העבודה תהיה יותר פרקטית ליומיום איך להתגבר על הקשיים כעין אסטרטגיות ומציאת פתרונות לדברים הכי בסיסיים ביומיום. בגילאים צעירים יש יותר אפשרות לעבוד על המערכת הפיזיולוגית, אך גם לא תמיד זאת תהיה הדרך המתאימה לטפל. וצריך לרדת לעומק הדברים על מנת להבין את אופי וסוג הבעיה כדי לקבוע את סוג הטיפול. חשוב להדגיש כי דרך הטיפול נבחרת ביחד עם האדם המטופל ובהסכמתו.

קושי חושי-רגשי – קשיים במערכת החושית בד״כ הולכים בקשר ישיר עם קשיים רגשיים, כשלא תמיד ברור מה הביצה ומה התרנגולת. אין ספק שחשוב לטפל בשני התחומים ולא להזניח את אחד מהם. אך חשוב לא פחות להבין כי מכיוון שהקושי מתבטא באופן פיזי אי אפשר להתעלם מהטיפול בחלק זה וללכת רק לטיפול רגשי, כי כל עוד הקושי הפיזי קיים והוא מלווה בסבל לא פשוט, יהיה מאד קשה לטפל בחלק הרגשי מבלי לתת פתרונות לחלק דומיננטי זה. במיוחד, שלעתים כשהחלק הפיזי בא על פתרונו (שכולל כמובן הכלה והבנה ותפיסה שישנו שוני נוירולוגי למשל והאדם לא מתפנק ולא מתעצל או סתם או עושה עניין מכל דבר) אוטומטית נרגע גם החלק הרגשי.

דבר נוסף, והוא בהקשר ישיר למקצוע הריפוי בעיסוק, מהות המקצוע הינה שהאדם המטופל יוכל לתת לעצמו את הפתרונות ולהתמודד עם המציאות שלו גם כשאינו נמצא בסביבת המרפאה בעיסוק או כשמסיים את הטיפול. כל הרעיון בטיפולים מסוג זה הינו העברת הדברים מתוך הטיפול אל העולם האמיתי שבחוץ, ופתירת/התגברות על הקושי בסביבה הטבעית והאמיתית של האדם. כשמגיעים לטיפול בריפוי בעיסוק (יש גם טיפולים למבוגרים) חשוב לשתף בדברים הכי פשוטים ויומיומיים שאיתם מתמודדים רוב הזמן בבית, בעבודה, בלימודים, בחברה ובכל מקום בכל מצב.

ריפוי בעיסוק יכול לתת מענה גם למצבים שהם לא בהכרח מוטוריקה עדינה או גסה ולא דוקא לילדים. טיפולי ריפוי בעיסוק קיימים גם במסגרות של בריאות הנפש במחלקות השונות, במכונים ובמחלקות שיקומיות בבתי חולים ובקופ״ח הן לילדים והן למבוגרים, לפגיעות כף יד, מצבים אורטופדיים שונים, קשיים קוגניטיביים מכל סוג אוכלוסייה (לקויות למידה והפרעות קשב, מוגבלות שכלית, בריאות הנפש), מצבים חושיים מסוגים שונים, קשיים בהשתתפות חברתית בכל גיל, אוכלוסייה גריאטרית ומחלות זקנה, מצבים כרוניים שאינם ניתנים לריפוי ועוד ועוד.

בעצם, ריפוי בעיסוק נותן מענה במצבים בהם האדם אינו יכול לעשות את מה שרוצה או צריך לבצע ביומיום שלו. זה יכול להיות טיפול מסוג שיפור ושחזור מצב שהיה והפסיק כמו לאחר תאונת דרכים או ניתוח (גישה שיקומית) או מסוג של התאמת אביזרים מסייעים והתאמת סביבה במצבים בהם אין אפשרות להחזיר אחורה יכולות שאבדו, כמו כריתת רגל, שיתוק, מצב נפשי משמעותי, מחלות זקנה ועוד (גישה פיצויית).

לסיכום, מקצוע הריפוי בעיסוק יכול לתת מענה פרקטי ומעשי הקשור פעמים רבות למציאת פתרונות למצבים מורכבים ביומיום בסביבה הטבעית של האדם. כשיש קושי כדאי לטפל אצל איש מקצוע שידע לאבחן את סוג ומקור הקושי ולתת טיפול מותאם ישירות לבעיה.

בהצלחה רבה,

תמר

[פריידי ויזל]

תרשי לי, תמר, להסכים איתך למרות שאני לא ברת סמכא בתחום.

רוצה להוסיף מניסיוני כאמא רגישה לילדים רגישים וכיועצת שינה שאליה מטבע הדברים מגיעים לא מעט ילדים עם רגישות יתר:

קודם כל, רגישות היא לא מחלה! היא מצב מאתגר כי בעיני רוב העולם מצבים מסוימים לא מעוררים הצפה חושית ולכן הם לא מודעים. למשל: לא יעלה בדעתה של אמא להלביש לתינוק בגד מצמר גס, למה? כי היא מבינה שזה מציק

לעומת זאת בגד שהוא לא 100% כותנה ועם תוית קטנה- לא נראה סביר שיציק, ולכן אם הוא מפריע לילד זה נראה כ”בעיה” ו “לקות”.

מרפאה בעיסוק טובה בנוסף לחשיפה נותנת כלים איך להתמודד, להכיל, איך להסביר לסביבה

למשל, הכלי הראשון שהבת שלי למדה בטיפול היה לזהות מה לא נעים לה וללמוד להסביר את זה לסביבה,

כך אני וכולם יכולים לעזור לה והיא לא צריכה לבטא את זה בדרכים שליליות.

בנוסף גם את כאמא מקבלת הרבה כלים והנחיה איך לעזור לילד שלך, ממה להמנע ואיך לחשוף אותו בהדרגה.

ולכן טיפול מספיק (לא חודש וזהו…) בריפוי בעיסוק לדעתי הוא חובה.

לגבי רגישות רגשית- גם כאן אני חולקת על המילה לקות. ילדים רגישים יותר הם עם כלים מדהימים להצליח בחיים ולגדול לאנשים מדהימים ומשפיעים , לקלוט את הסביבה ולשים לב לדברים שאחרים לא רואים. השאלה היא בעיקר אם הם למדו וקיבלו כלים לווסת את עצמם או לא.

זה מאתגר, אבל בפרוש יש למצב הזה הרבה מעלות!

(יש ספרים מומלצים בנושא “אדם רגיש מאד” ו”ילד רגיש מאד”.)

טיפים מניסיוני:

עייפות מעמיסה על המערכת וכל גרוי קטן מקשה יותר, לכן כדאי להקפיד במיוחד שהילד ישן מספיק ובשעות טובות,

לילדים רגישים קשה לפעמים להרדם בגלל העומס על המערכת החושים ולכן כדאי לתת להם לפני כן זמן הרגעות, אמבטיה ארוכה, מוסיקה שקטה, עמעום אורות שעה לפני השנה וכו’.

וגם מערכת העיכול יכולה להשפיע- לדאוג למזון איכותי ומשביע שלא מעורר אי נוחות.

מסכימה גם עם אלו שכתבו שמצב רגשי מאתגר (החל מחתונה ועד מצבים לא נעימים ח”ו) מעצימים את הרגישות.

יכולה להרגיע שילד שקיבל כלים ככל שמתבגר לומד לווסת את עצמו ומוצף פחות מגרויים.

ובעז”ה רואים ממנו הרבה נחת

[מיכל וילמן]

להוסיף על הדברים שכבר אמרתי :

א. פעמים רבות מנסיון – כאשר קשיים רגשיים מטופלים – ומצליחים להרגיע אותם

בעיות אחרות נלוות – נרגעות לחלוטין או באחוזים ניכרים מאד!!

ב. טיפוסים רגשיים – תמיד ישארו כך… אך הם זקוקים להבנה והכלה גבוהים יותר ועל כן מאד חשוב לתת להם את זה כבסיס חשוב להמשך חייהם – ולמניעת רגישויות מיותרות בעתיד

[פריידי ויזל]

נכון!

כי הכל מתחיל בוויסות…

אנחנו לא יכולים לפתור את כל הקשיים לילד, אבל כן יכולים לתת לו כלים להתמודד

להבין את עצמו, להרגיע את עצמו, לשחרר רגשות שליליים וכו’

כדי שיהיה נינוח ודרוך פחות,

וכך גם תחושתית דברים מציקים פחות

(גם כשאנחנו עצבניות או כאובות, למשל, קשה לנו הרבה יותר לשאת חוסר נוחות)

אבל-

יש רגישות תחושתית. אם היא משמעותית היא לא עוברת עד 120…

אני מאמינה שגם בגיל 80 עדיין יפריע לי אם התפר בגרביון לא מסודר ישר או התוית בבגד- כמו סבתא שלי שתחי’.

אז מה?

מצד שני אני למשל יודעת לזהות מצוין יותר מאמהות ללא רגישות מה הילדים שלי צריכים גם אם מדובר בצרכים מופשטים…

[תמר אהרוני מרפאה בעיסוק]

מקסים!

תודה רבה פריידי ומיכל על הדיוקים והשיתוף מהנסיון האישי.

רק לדייק בנושא הלקות, יש ילדים/אנשים רגישים ויש כאלו עם לקות חושית.

לקות המשמעות היא שהמערכת הלקויה עובדת בצורה פחות מיטבית ביחס לשאר האוכלוסיה וביחס לתפקוד ולהתפתחות המצופים באותו שלב בו נמצא האדם.

בלקות חושית מקור הבעיה יכול להיות במספר מישורים:

*בעיבוד של הגירויים- כלומר בפרשנות שהמח נותן לגירויים שונים. למשל משב רוח קל על העור יכול להתפרש כחיכוך חזק מאד של חומר גס על העור, כמו נייר זכוכית לדוגמא. חריקה קלה של כסא על הרצפה יכולה להתפרש כצרמוניה של רמקולים לא מכוונים, או טפיחה קלה על שולחן יכולה להתפרש כצפירה של משאית למשל.

*במבנה הרצפטור שעל העור- על העור שעוטף את הגוף ישנם קולטנים שמקבלים לתוכם את הגירויים השונים (ראייה, שמיעה, ריח, טעם, טמפרטורה ועוד) ותפקידם להעביר את המידע שהתקבל דרך העצבים אל המח. כאשר הבעיה קיימת שם, זה אומר שכבר בשלב קבלת המידע המידע מתקבל בצורה לא נכונה.

*באזור במח שאחראי על תחושות הגוף והאינטגרציה ביניהם- באוכלוסיות כמו אוטיזם, מוגבלות שכלית ועוד המבנה המוחי שונה. וכך למידע שמתקבל מבחוץ יש פרשנות שונה מזו של שאר האוכלוסיה.

השוני, כשעומד בתנאים מסוימים נקרא לקות, וזה לא אומר שהבנ״א שווה פחות בגלל זה. כמו אדם עם לקות ראייה, שאמנם הראייה שלו מוגבלת אבל בכל תחום אחר הוא ממש לא חייב להיות שונה מכולנו ולעתים יכול להיות יותר. אותו דבר בנכויות פיזיות וכן הלאה. לקרוא לדבר בשמו לא הופך אותו ללא בסדר. אלא רק מעמיד את הדברים במקומם.

ואשתף במשהו מהעולם המקצועי: בתוך המקצועות השונים, ופרט בשנים האחרונות כשהשיח על שוויון הזדמנויות הולך ותופס תאוצה בציבור, ישנו שיח רב על המונחים והביטויים המקצועיים בהם משתמשים. ישנן מלים מסוימות שאחת למספר שנים קמים אנשים ומחליטים שהן לא מספיק ראויות כי הן יוצרות הפליה וסטיגמה וכד׳. כך למשל כשרוצים לתאר אדם עם מוגבלות, ישנו דגש משמעותי על הניסוח ׳אדם עם מוגבלות׳ ולא ׳אדם מוגבל׳ למשל אדם עם אוטיזם ולא אוטיסט, אדם עם הפרעת קשב ולא מופרע קשב ועוד ועוד. פעם אחת בשעת שיח כזה היה מי שאמר ׳אדם עם עיוורון׳ קם פתאום אדם עיוור ואמר, ׳תעזבו אותי עם המלים האלה, אני עיוור ואתם לא יכולים לקחת את זה…׳ . כמובן שלא הכוונה כאן שמעכשיו אפשר לומר איך שרוצים, אבל הצורה שיקראו לזה לא תשנה את המציאות.

ותודה רבה לכן על הדיון המעניין והפורה!

[ד. ק]

תודה תמר על התגובות המקצועיות ולכל החברות שמשתתפות בדיון הזה

שאגב חשוב לדעתי מאד לחשוף לציבור את הושא ,עדיין יש כאלה שלא שמעו עליו מעולם וחא יודעים כלל במה מדובר, אני מדברת על מורות ,ומלמדים שעוסקים עם ילדים ואם היתה להם מודעות לנושא היו מבינים ןפותרים בקלות הרבה סיטואציות…

רצית לשאול האם הטיפול בוויסות תחושה הוא אותו טיפול בוויסות שמיעתי? ומה הטיפול המומלץ ביותר – עם קבלות:)

[תמר אהרוני מרפאה בעיסוק]

הי דסי,

תודה על תגובתך. שמחה להסביר מה שיכולה.

וויסות שמיעתי הוא חלק מוויסות חושי.

יש לנו בגוף 5 מערכות חוש מוכרות ועוד כ 3 פחות מוכרות;

המוכרות: ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש (מגע שטחי-קל)

הפחות מוכרות: פרופריוספציה- מגע עמוק, ווסטיבולרי- שיווי משקל, קינסטטי- תנועתי.

מערכות החוש השונות עובדות כל הזמן יחד ומנסנכרנות אחת את השנייה, ועובדות בשיתוף פעולה. במקרים מסויימים אין מספיק ״שיתוף פעולה״ בין המערכות ואז נוצרים קשיים מסוימים.

חלק מוויסות שמיעתי, ובכלל כל וויסות מכל מערכות החוש, הוא הרבה פעמים תלוי בהסבר שנותנים לדבר. למשל, ילד/תינוק שנבהל מכל רעש קטן וגדול, הסבר של סוג ומקור הרעש יכול לעזור בחלק מהדברים, שכשיגיע אותו רעש הילד/תינוק יזהה במה מדובר ופחות ייבהל. הדיבור בנושאים הללו הוא מאד מאד חשוב. הוא מעביר את החוויה הלא נעימה ממשהו לא ברור ולא מזוהה לברור ומוכר ומזוהה שלא צריך להיבהל כי הוא כבר מוכר.

אשמח להשיב על כל שאלה אם יש,

תמר

[רחלי]

תודה על העלאת הנושא.

רציתי לשאול-

1. האם אפשר לטפל רק בילדות או שיש מה לעשות גם בגיל 20? אני מדברת על מקרה שלא טופל אף פעם

2. האם הרגישות/ הלקות הזאת היא גנטית/ תורשתית? (לא יודעת בדיוק מה ההבדל, יודעת שיש הבדל…)

תודה רבה!

[ד. ק]

האם טיפול אצל אוסתאופט עוזר לתחושה?

האם בכלל זה טיפול בטוח או שיש בו גם סכנות?