אצלי דווקא שיניתי גישה. הבנתי שכמה שאלמד, ואני באמת עושה את זה, תמיד תוכל לבוא שאלה שתפתיע.
כי המראיינים מחפשים להפתיע אותך ולא ליפול על שאלות שבטוח תדעי.
ומכמה סיבות.
כמו שיהודית כתבה, בשביל להקיף רמת ועומק של ידע.
וכמו שטובה כתבה, בשביל להבין את הכישורים שלך, איך את חושבת, איך את פותרת/מתמודדת עם בעיה לא מוכרת.
בקיצור, אם את לומדת מהעבר, חוזרת על החומר, מנסה להרחיב אופקים כשאת יכולה, אז אולי יעזור לך הדבר הבא:
אני מדמיינת דמות מסויימת בחברה (איזהשהוא שרגא או בוריס או אלכס, כל אחת והדמות היודעת כל שלה), איך היא היתה מגיבה.
ובד”כ, זה עובד. כי אז אני נרגעת ומתחילה לשאול בחזרה דברים בסיסיים למשל, או הנחות שאפשר להניח, או מדברת תיאוטית על בעיות דומות/על פתרונות שאני חושבת עליהם תוך כדי.