איזה טוב יצא לי מהקושי?

[דבורי הרשלר]

אני חושבת שזוגות שהתחתנו

ולא היה להם קושי כמו נטילת משכנתא וכו’

אלא היו מסודרים יחסית

יהיו פחות יוזמתיים בהמשך

אני רואה כאלו שדווקא מתוך הקושי הכלכלי

קבלו החלטות, היו בעלי מעוף והגיעו רחוק

איך לא מזמן שמעתי

משפחת הנשיאות בארה”ב של קנדי כמדומני

היתה עשירה

מישהי שמעה על צאצאיה המוצלחים? לא

אולם דווקא אנשים שנולדו לקושי כלכלי

כמו מקים הוואצא’פ

הגיעו מבחינה כלכלית ליעדים מטורפיםםםםםם

[ר. טייך]

השאלה למה את קוראת קושי

קושי הוא עניין אינדוודואלי

ואני אישית לא ראיתי שום דבר טוב בקושי כלכלי

[חגית כץ]

קושי הוא אכן אישי מאוד

ונתון לפרשנות. אנשים חווים תחושות שונות גם במצבים דומים מבחינה מציאותית.

אולי אפשר להגדיר קושי כמצב שחשים בו אי נוחות?

[צ ג]

קצת זוית שונה 🙂

בגלל שראיתי את ההורים עובדים קשה לפרנסתם וכו’

שנים התפללתי על זה

שיהיה לי פרנסה ברווח ובקלות ,

וב”ה ה’ שמע את תפילתי

אם לא הייתי מרגישה קושי ,לא הייתי חושבת להתפלל על כך….

[נ ש]

א. מביא להסתפקות במועט שעוזרת במשך החיים

ב. פחות מפונקים גם כן עוזר בכל מיני מצבים בחיים

ג. גורם להעריך כל דבר ולהודות על מה שיש!!

ד. צורת התנהלות שקולה ולא פזיזה

ה. הסתכלות שונה על החיים ועל אנשים

[רבקה צ'צ'יק]

אני יכולה להגיד שהקושי הכלכלי המשמעותי הראשון שנתקלתי בו אחרי החתונה – עזר לי להבין שזה לא סוף העולם 🙂

איך הרגיעה אותי מישהי מנוסה? זה גלים, זה תקופה. לרוב הזוגות יש תקופות כאלו, וזה עובר. מצטמצמים קצת, נושמים עמוק, מתפללים חזק, והקב״ה עוזר…

(הייתי היסטרית. לא שבתור בחורה חייתי בלי חשבון, אבל כשאת מנהלת את חשבון הבנק המרוקן, זה נראה קצת אחרת…)

[ה]

אני חושבת שקושי גורם לאנשים לזוז, להשתנות.

אבל לא תמיד,

כמו שאומרים מה שלא מחסל אותך – מחשל אותך,

אז אם מצליחים ב”ה להאמין שניתן לצאת מהקושי זה מקפיץ את האדם,

אבל אם מתיאשים – זה קובר את האדם עמוק עמוק

[משתמש לא ידוע]

“קושי כלכלי” זה מושג מדי רחב,

הוא נע בין לא לקנות בגד/להצטמצם בקניה בסופר לבין להתהפך בלילה מוטרדים כי מחר צריך להמציא יש מאין סכום כסף גדול מאוד מאוד מאוד, ואין אופציה לא לספק אותו.

יש ויתור על תענוגות ויש מועקה ממשית בלב.

[תמי אפשטיין]

דחיית סיפוקים.

בדיוק היום הבת שלי (4.5) ביקשה שאקנה נישנושים.

אמרתי לה שזה מאד יקר, ולכן אני מוכנה לקנות – אבל לשבת. לא ליום חול. היא התאכזבה. מאד. אמרתי לה שתחשוב אם היא רוצה את זה לשבת במקום חטיף, ואם לא זה גם בסדר. ליום חול – לא.

[מירי]

כמו שכבר רשמו כאן –

התשובה לשאלה, לדעתי, תלויה בהרבה מאוד משתנים. כמו:

באיזה עוצמה של קושי מדובר?

באיזה שלב בחיים?

כמה זמן הוא נמשך?

ואחרי כל זה – מה הנתוני אופי של המדובר?

ילד שגדל ברקע של התנהלות כלכלית מחושבת עד מהודקת, בגלל קושי כלכלי, אבל ברוח טובה – זה יוכל בהחלט לשמש אותו בהמשך החיים. אם מהבחינה של הרגלים לדחיית סיפוקים, הצרכים שלו הם פחות (מי שלא התרגל שחייבים ללכת לפחות ל-3 חוגים בשבוע, לא יהיה לו קשה לשלוח את הילד “רק” לחוג אחד, או בכלל לא)

אבל ילד שגדל בתחושת חוסר משמעותית (מלווה בתסכול / כעסים / …), הרבה פעמים יקח את זה דווקא לצד השני

קושי נקודתי, כמו שרשמו כאן, יכול להניע לפעולה ולהקפיץ משמעותית את המצב של המתמודד. מהמקום של: המצב עכשיו כ”כ קשה, שאין לנו מה להפסיד מלעשות שינוי

מצד שני – יכול לייאש, ולהביא לחוסר התנהלות ואובדן שליטה מוחלט כי “אין עם מה להתנהל”

מכירה מקרוב דוגמאות לכל אחת מה-4 תיאורי-מקרה שרשמתי כאן, אז כנראה שאין תשובה חד משמעית.

מתחברת לתשובה שזמנים של קושי עוזרים לנו להעריך הרבה יותר את התקופות של השפע, ולהבין ששום דבר לא מובן מאליו. לא סתם אומרים שעצמאים הרבה יותר חיים אמונה…