בגד לנערה ב- 800 ש”ח?! אמיתי? נכון? מה עושים?

[א]

אני חושבת שדוקא בגלל שכל אחת אומרת “מה אני אשפיע” =שום דבר לא קורה דעתי היא הפוכה

צריך לקום קבוצה של בנות /נשים אמיצות שמחליטות אחת ולתמיד לבוא ולומר ‘אנחנו לא מוכנות לשלם מחירים כ’כ גבוהים לבגדים’ ואני חושבת שברגע שתקום קבוצה כזו לאט לאט ייצטרפו עוד נשים ובנות שזו גם דעתן רק שהן

מפחדות לומר משהו ומעדיפות לשתוק למרות שבאמת זה מאד מפריע להן

[תמי אפשטיין]

לא קשור.

יש חנויות שקהל היעד הוא לא אני ואת (אלא האמריקאיות הירושלמיות), כך שמחאה שלתנו לא מה שתןעיל

[פצצת אנרגיות (כבי)]

זה רעיון ממש טוב

והיה תקופה שאני וחברה שלי נכנסנו לחנויות

והסתכלנו על בגדים שאלנו את המוכרת וניסנו לחפש את האחראית לשאול אותה כמה עולה

ואז אמרנו “וואו איזה יקר מה זה המחירים האלה” ויצאנו

[ה ה]

אם יש לך זמן לחנך ולתקן את הדור,

יש עוד כמה דברים חשובים 😄

אבל אם כבר נכנסנו לחנות וגילינו שהמחיר יקר אז אולי באמת כדאי להגיד את זה בקול למוכרת / בעלת החנות.

[תמי אפשטיין]

זו בעיה של הונאה

[ה ה]

ניסו לעשות את זה בדיור, וזה לא הלך,

דבר כזה יכול ללכת רק בחסידיות, ששם האדמור מחליט וכולם אבל ללא שום יוצא מן הכלל עומדים בהחלטה.

[א]

אבל אם את מגיעה לסמינרים ומדברת בכמה סמינרים זה עובד

מציאות!!!

[Tz Push]

מצטרפת לדיון כבחורה שקונה לפעמים בגדים יקרים….

אני (וכן חברותי) לא קונה בגדים יקרים דווקא כי זה יותר סטייל או מותג, אין לי בעיה לקנות בגדים זולים ואני ממש שמחה כשאני מוצאת בגד במחיר שפוי….

הבעיה היא שפשוט קשה היום למצוא בגדים!

יכול להיות מצב ש”נחרוש” את רבי עקיבא, את שמגר, ועדיין נמשיך לחפש…

במיוחד בנות שלא כל בגד עומד עליהם יפה וצריכות הרבה בגדים (שידוכים 🙂 )

באיזה שהוא שלב זה כבר מגיע מייאוש…. עד שמוצאים כבר מתעלמים מהמחיר….

והיום המציאות היא שרב החנויות בגדים הם יקרות. (לכו בר”ע ותחשבו ממוצע מחירים של החנויות….)

ולדעתי לא מחייב שיהיה הבדל בין בגד שעלה 200 שח לשמלה שעלתה 700 שח, אבל הרבה פעמים אני בהחלט רואה הבדל. שמלה יקרה נראית כמו שמלה יקרה.

הייתי שמחה לשינוי, אבל זה צריך להגיע יותר מכיוון חנויות הבגדים….

אם היו נפתחות מבחר חנויות עם בגדים יפים וטובים במחיר זול, החנויות היקרות היו צריכות גם להוריד מחירים.

אולי יעזור לדבר עם בנות סמינרים על הנושא כדי שזה לא יגיע גם מסחף חברתי, אבל אני (מחוץ לסמינר, אבל גם בשנות הסמינר) יכולה לומר שזה לא הגיע מהחברה אלא להיפך, זה נקרא הצלחה למצוא בגד זול….

מה שכן- פעם מוכרת אחת אמרה לחברה שלי ששאלה מה הסיפור של המחירים, שכולן קונות במחירים האלה אז למה שיורידו?! אבל אין סיכוי שלגמרי לא יקנו, כך שאין איך להשפיע על החנויות….

נראה לי שזה פשוט כמו כל המצב בשוק- כל מה שיכול להתייקר, מתייקר 🙁

[א ש]

אני חולקת על כל מי שאמרה על מזל חזות ב- 200 ש”ח

כי אני חושבת שאני אחת הבחורות שקונה שם ממש הרבה

והיום בגדים אצל מזל חזות בעונה עולה 380-400 ש”ח

ובחג האחרון קניתי בגד גם משמגר וגם ממזל חזות

וחד משמעית כל מי שראה את הבגדים יכל להבדיל מה ממזל חזות ומה מרחלי ברית

מזל חזות זה בגד מבד פשוט שכבר היום נמשך לו מליון חוטים ועבר בקושי חודשיים

והבגד של רחלי ברית יש לו גיזרה בהרבה יותר טובה ונראה כמו חדש ואין לו שום חוט שיצא או צבע שדהה.

[חני]

ספציפית רחלי ברית היא נדירה

גזרות מקסימות, בדים משובחים

ונראות סולידית ועדינה משולבת באופנה שלא משתנה

ובגדול את ממש ממש צודקת אם כי כמובן יש יוצאים מן הכלל והחכמות מצליחות ‘לתפוס’ אותם

[חני]

ושוב חוזרת לנושא השאלה, מה עושים עם המחירים היקרים?

העצות שהעלו פה:

1. לרדת ברמה.

2. חרם צרכני.

3. תווי קניה לבנות סמינרים (זה הרעיון שלי😇 והאמת ציפיתי שהוא יותר יתפתח 🙃)

[ה ה]

חני אני גם בעד לתווי קניה,

את מחלקת? רק תגידי היכן ונבוא לקחת 🤣

[א]

תוי קניה לא פותרים את הבעיה אלא להיפך רק מחמירים אותה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[מירי]

דנו בזה ארוכות פה למעלה

המסקנה (שלי) היא שתוי קניה לא יפתרו את הבעיה של הבגדים שנמכרים ב-800 ש”ח ומעלה

מה שכן, אם הם יהיו תקפים בחנויות זולות יותר, הם ככל הנראה לא יחמירו את הבעיה

[חני]

השאלה מה הבעיה מבחינתך:

אם הבעיה בעינייך היא שבחורה לובשת בגד שנמכר בסכום גבוה אז באמת הבעיה תוחמר, הרי בנות הסמינרים יקבלו תווי קניה וישתמשו בהן.

בעייני הבעיה היא הנטל הכלכלי הכבד שיש על הורים לבנות הסמינרים במימון ביגוד ותווים פותרים את הבעיה.

[מירי]

דשנו בזה כבר 🙂

בהנחה שתווים בדרך כלל מחולקים לאלו שמתמודדים כלכלית באופן משמעותי יותר

הבעיה תוחמר כלפי אלו שמסתדרים בגדול, אבל להוציא 800 ש”ח לבגד – קשה להם

אם התווים יחולקו לכולםםםםםםםם ולא יהיו פערי מעמדות – זה כבר משהו אחר

אבל ככל הנראה לא יקרה…

[רחל פישביין]

אם התווים יחולקו לכולם מחירי הבגדים יעלו בהתאם, כמו שקרה למחירי הדולות כשהתחילו לקבל החזרים מסל הלידה.

[חני]

כאחת שלמדה כלכלה

את צודקת אבל באופן חלקי

ואפרט:

מתן סובסידיה לכלל האוכלוסיה גורם לעליה מסויימת במחיר, הסובסידיה כאילו “מתחלקת” בין הקונה למוכר.

לכן לפעמים הממשלה שוקלת מתן סובסידיות כשכוונתה דווקא לעזור למוכרים….

לענייניינו

גם כשיהיו תווים לכל בנות הסמינרים זה עדיין לא כלל הציבור, זה טווך גיל מאוד מסויים, שבאמת נופל על צוואר ההורים.

כל הנשים מגיל 20 ועד גיל 120 (לאורך ימים ושנים) זה רוב גדול של אוכלוסיה שלא מקבלת תווים.

לכן

אולי זה מהלך שיגרום לעליה קטנה של המחירים אבל בסופו של דבר זה יעזור יותר להורים, לבנות ולכולם.

[רחל פישביין]

“כל הנשים מגיל 20 ועד גיל 120 (לאורך ימים ושנים) זה רוב גדול של אוכלוסיה שלא מקבלת תווים.”

אני לא מכירה את המספרים אבל זה לא בהכרח נכון:

א. כי האוכלוסיה גדלה ולכן מספר בנות הסמינרים של היום גדול ממספר בנות הסמינרים של לפני 10 שנים ועוד יותר גדול מזה של לפני 20 שנה.

ב. כי מההיכרות שלי נערות ובחורות קונות הרבה יותר בגדים מנשים נשואות.

ובנוסף, אם כבר לסבסד בחורות סמינר אז למה לא נשואות צעירות שבד”כ לא קל להן עם פרנסה?

ואם לסבסד נשואות צעירות, אז למה לא אימהות לבנות סמינר שחוץ מלממן את הבגדים של הבנות הן צריכות להתלבש בעצמן?

הרבה יותר הגיוני שבנות הסמינר תצאנה לעבוד בשביל להקל על ההורים במקום לזרוק את האחריות על גורם עלום שיחלק תווים שלא ברור אם ישפרו את המצב.

[רבקי טייך]

יש היום הרבה בעיות רוחניות עם נושא העבודה

זה לא מה שהיה לפני 10 שנים

דבר שני :

הרבה יותר פשוט להגביל את התלושים פשוט לחנויות עממיות

עד עכשיו לא הבנתי למה קופות צדקה כמו קופת העיר וחבריה :

מביאות תלושים לחנויות שהן יותר מהסטנדרט

כמו : גלורי , בנים , קידסמוד גו’ליה , נעלי גיל ויש קופות צדקה שמביאות אפילו לנינוס

וכנל בגזרת נשים

אם היה אפשר לסבסד חנויות יותר עממיות

כמו לידר ובזאר שטראוס , מזל חזוט וכ

אז כל הסיפור הזה פשוט לא היה קיים

אבל אם ילדה קטנה מלבישה בגד שעלה 350

אז הגיוני שבחורה תרצה בגד ב800

[רחל פישביין]

לא חסרות עבודות שאין בהם בעיות רוחניות, רק שחלקן כנראה לא מספיק מכובדות לבנות נכבדות שחייבות בגדים ב800 שח, כמו שיעורים פרטיים, עבודות גרפיקה, עבודה במעון/צהרון, אפילו גיהוץ בבית המגהצת, או עבודות בית קלות שזה תחום עם הרבה ביקוש.

הרעיון של התלושים בעייתי גם מהסיבה שבנות מתרגלות שמה שאין – מקבלים, במקום להתרגל שמה שאין, אם זה באמת כל כך חשוב, עובדים קשה ומשיגים.

[מירי]

@Rachel-Fishbein מסכימה מאוד עם החצי השני

מעירה לגבי עבודות –

חוץ מהדיון לגבי סוג העבודה, השאלה האם בכלל לתת לבחורה לעבוד ולהרוויח היא נושא שיש לדון בו, גם אם זו עבודה כשרה ומהודרת

[רחל פישביין]

אני לא רוצה לצאת מידי בוטה כי באמת שאין לי כוונה כזאת.

אבל אי אפשר גם לנסות להסתדר עם משכורת אחת (של האמא) ומלגת כולל של האבא, גם לא לתת לבנות לעבוד (שאני חלילה לא חולקת על העיקרון הזה, מאמינה שיש לו סיבות טובות), וגם לקנות בגדים ב800 ש”ח לכל אחת מהבנות כל חג. זו משוואה שאין לה פתרון.

[מירי]

@Rachel-Fishbein

צודקת לחלוטים שהמשוואה כמו שהצגת אותה היא לא פתירה

מה שכן, בעיני, כמו שברור לנו שלהוציא את האבא מהכולל בשביל לממן בגדים ב-800 ש”ח זה לא פתרון, כך גם להוציא את הבנות לעבוד, ספק גדול אם זה הפתרון,

ולכן לא תהיה ברירה אלא להגיע למסקנה שהפתרון יהיה דווקא בחלק האחרון של המשוואה – פשוט לא לקנות בגדים ב-800 ש”ח לכל נערה כל ערב חג.

על החתום: אמא ל-4 בנות (עדין קטנות, אבל כבר בגיל הזה אנחנו מרגישים את מחירי הבגדים שמתחילים לטפס), אשת אברך.

[רחל פישביין]

אני חושבת בדיוק כמוך.

שימי לב שלא קבעתי מה כן הפתרון, ואני גם חושבת כמוך שלהוציא את האבא מהכולל זה לא פתרון, ולמשפחות שבעיקרון הבנות לא יוצאות לעבוד כנראה גם זה לא פתרון.

אבל למה כל כך טבעי לחשוב בכיוון של תלושים שזה בד”כ כספי צדקה?

[מירי]

@Rachel-Fishbein

עם זה מסכימה לחלוטין

כספי צדקה נועדו למקרי אין-ברירה, לא לתופעות שתחת הקטגוריה מתחשק/נחמד/סוחף

בדיוק כמו שיכעיס אותי מאוד לראות אנשים שחיים מכספי צדקה וקונים מותרות בלי חשבון (עיין ערך דיון מורחב בנושא פה בקדם)

[חני]

נכון

שכחתי לציין את הפתרון של עבודה בסיכום הפתרונות

[רחל פישביין]

לא הבנתי.

[ה ה]

תלושים לא אמורים לפתור את הבעיה,

ובינינו כמה שנדון כאן זה לא יעזור…

מה יעזור?

כל אחת יכולה לעזור לעצמה, להחליט כמה מתאים לה להוציא על בגד בשבילה / הבנות שלה ולקנות בהתאם.

כל זמן שנסתכל לראות מה אחרים עושים, נוכל להמשיך לקטר ולשלם..

[חני]

נכון שכל אחד יכול לעשות חשבון מה הוא יכול להרשות לעצמו

הבעיה שעל פי חשבון פשוט מה שמתאפשר זה רק להמשיך לקנות בקידישיק גם לבנות שכבר בסמינר 🙁

התווים עובדים יופי בעולם הישיבות, גם בסמינרים אני לא רואה שום בעיה להכניס את זה

חבל שבאמת אין לי איך להשפיע בענין הזה חוץ מלכתוב פה בקדם. 🙂

[רבקי טייך]

התווים ותלושים לא אמורים להיות אפילו לא לקנות לקידישיק

סליחה שאני מדברת כך

אבל צדקה זה לאנשים שממש ממש לא הסתדרו

ועשו את מירב המאמצים

עד שהגיעו מים עד נפש

ואז הם יכולים לקחת צדקה

אבל לא הגיוני שאדם התרגל שמגיע לו וחייבים לו

גדלתי בבני ברק בתור ילדה

בה כמעט אף אחד לא לקח לא חלוקות ולא צדקות

רק העניים מרודים ממש

פתאום עברתי לבית שמש

ושם את יכולה להתפלץ

אנשים עם מנורות במאות שקלים בית משופץ

בגדים לילדים שעולים מאות ש”ח

וקולקציה חדשה כל עונה

מכספי צדקה ותרומות

או לחילופין אוכל גורמה בחגים

צדקה זה רק לאדם שאין לו …

ניתן בחגים לנצל את כח הקניה הגדול במגזר החרדי ולהוזיל עלויות

(כמו מלבושי כבוד וכו )

אבל לא הגיוני שאומרת לי מכרה שנתמכת ע”י הקופה השכונתית

שב”ה היא קיבלה הרבה חלוקות אז היא מרשה לעצמה לקנות בגדים בKIDSCLUB

חוץ מהשחתת המידות אין בזה שום דבר טוב

[מירי]

מסכימה עם כל מילה!

חלוקות, אגב, זה לא רק תווים ממש שהקופה מחלקת מכספי צדקה, זה אומר גם מכירות מוזלות למשפחות עם X ילדים ומעלה, מלבושי כבוד, ועוד כל מיני חלוקות של ארגונים שונים בתקופות חגים, שבשונה מקופה שכונתית שיכולה להתנות תמיכה שוטפת בהתייעלות כלכלית וליווי מלא, אין להן אפשרות להתנות ולבדוק יותר מידי, והם קובעים קריטריונים מאוד כלליים ובסיסיים

ואז, אם כמו שרבקי כותבת, אותן משפחות שמקבלות סיוע מכל הגורמים האפשריים, על חשבון זה מרשות לעצמן להתפרע עם קניות, כי השתחרר להן תזרים – אז יצא שכרו בהפסדו

זה נושא בעייתי, כי לא מוצדק לשלול תמיכה ממי שכן צריך אותה ומתנהל בצורה אחראית ומחושבת, רק בגלל כמה מופקרים שאיבדו את כל הבושה. מצד שני, אותם מופקרים מייצרים נזק מאוד גדול, לכולם

[מרים פרקל- יועצת משכנתאות]

רבקי טייך,

אני מסכימה איתך!

שימו לב שמעבר להשחתת המידות זאת בעיה הלכתית לקחת מכספי צדקה שלא לצורך ובעלי אמר שכתוב בגמרא שמי שצריך ולא לוקח לא ימות עד שיהיה לו לתת ומי שלוקח למרות שלא צריך לא ימות עד שבאמת יצטרך לבריות.

ולגבי מלבושי כבוד, ממה שהבנתי- מדובר בסיבסוד מכספי צדקה ולא רק “כח קניה” ולכן למרות שאני מאוד אוהבת להשיג “מציאות” ומוצרים איכותיים במחיר זול, אני לא קונה “מלבושי כבוד” כי בעלי אמר שצריך להשאיר את זה לאנשים שבאמת צריכים. אם למישהי יש מידע אחר ממקור אמין, אשמח לשמוע.

[רבקי טייך]

אבל זה גם הבעיה של הקופות צדקה

שמאפשרות לקנות לכאלו מקומות

[ה ה]

אני חושבת שצריך לעשות חלוקה,

בין מי שלוקח למרות שהוא לא צריך,

לבין הקופות – שמצווה לתת צדקה ולהעמיד את העניים על הרגלים,

ולאורח מביאים את הכרית הכי נוחה , כך גם לעניים צריך לדאוג לאוכל טוב וביגוד מכובד..

היום הרבה קופות הצדקה כבר לא מחלקות חופשי.., הם מתנות את קבלת התמיכה בהתייעלות כלכלית, הן מחזיקות יועצים כלכליים כדי ללמד את המשפחה לעמוד על הרגליים לבד.

אז אם את רואה קופה שמחלקת לדעתך בלי חשבון את יכולה לפנות אליה לברר את העניין, ואם את לא מסכימה איתם אז את יכולה להפסיק לתמוך בהם.

אני חייבת לציין שלפעמים מדובר במשפחות שמתמודדות לאו דווקא כלכלית ואז נותנים להם הרבה (לפעמים גם נופש וכו..) כי הם חייבים את השחרור הזה, זה בא למלא חסר אחר שנוצר אצלם ממצב לא פשוט בבית..

[מירי]

הדיון הוא לא האם יש מקרים שבהם מוצדק לתת למשפחה תמיכה מעבר ללחם וחלב. בהחלט יתכנו מקרים שבהם גם נופש משפחתי הוא צורך חיוני

הנקודה היא שתמיכה שנועדה לקנית ביגוד למשל, אם היא מכוונת לחנויות מהרף היקר יותר, יוצרת השפעה שלילית על כל הציבור, וחבל. זה לא המטרה. רוצה לכתוב שלא חייבים לתת תלושים לחנויות הכי מוזנחות שהסחורה שלהן באמת פשוטה ולא שווה, אבל אין לי בראש שום דוג’ לרשת חנויות כזו… ההכי זול היום גם הוא כבר לא בחינם…

[ה ה]

בתור אחת שרואה את פעילות הקופה באזור שלה מקרוב,

אני ממש לא רואה את מה שאתן מתארות,

יתכן שזה קיים במקומות אחרים,

או שזה מחלוקות של כוללים ועמותות שונות ולא קופות הצדקה..

יש היום חלוקות מוגזמות בלי פרופורציות, כמו שראינו יום אחד אברך חוזר בערב פסח מחלוקה בכולל עם הר של ארגזים שאחד מהם למשל היה מלא כולו בשוקולדים משובחים,

והוא אמר לבעלי שאין לו מושג מה הוא הולך לעשות עם זה והיכן לאכסן את הכל, כי הם בסך הכל זו”צ…

אבל קשה לי להאמין שזה מגיע מקופות הצדקה, לצערינו יש להם מלאאאאאא נתמכים וקשה לאמין שהם יכולים לחלק תלושים כאלו בחופשי.

מה שכן יכול להיות שהחניות הסטייליסטיות תורמות את התלושים או מסבסדות אותן באחוזים גבוהים – ואז הקופות מקבלות אותן במחיר יותר זול מלתת תלושים בקידי שיק למשל..

[מירי]

בהחלט

הקופות בדרך כלל מתנהלות באחריות, אבל הן לא גורם ההשפעה היחיד

[רבקי טייך]

אני לא רוצה לגלוש לעניין של קופות צדקה

בגדול חושבת שאם התווים יחולקו רק לחנויות עממיות

או התמיכה תהיה בהתניה של לראות איפה קנית את הבגד

או פירוט חשבונות וכו

זה יפתור הרבה את הבעיה

מראש לא מבינה למה נותנים צדקה לחנויות יוקרה

[חני]

כל הדיון פה על כספי הצדקה חוזר שוב לנושא שאנחנו לא מסוגלים להכיל מעמדות

נושא בפני עצמו

אבל מבחינת התנהלות ברור שכשאוספים כסף לחתונה של יתומים אין שום כוונה שהחתונה שלהם תיראה אחרת משל כולם

ואנשים שקופות הצדקה תומכים בהם הם מקבלים את התמיכה על מנת שלא יראה עליהם שהם שונים מכולם

בקשר לנושא הנידון, גם אם התווים ינתנו מכספיי צדקה הם ניתנים לשם המטרה הזו, ככה גם פעילות התת”ים בפורים, מי שנותן, נותן על דעת זה.

וזה שכל הציבור שלנו נהיה כבר תלוי בחלוקות ובתווים זה עוד נושא לדיון

[רחל פישביין]

ההצעה לחלק תווים לבגדים ב800 שח היא דוגמא מצוינת לחוסר היכולת להכיל מעמדות.

[ה ה]

בהחלט,

תפתחי דיון חדש על זה…

אני אכתוב על האנשים שלא מסוגלים להרוויח יותר מ 1500 ש”ח מחודש כי הם יפסידו את הבטחת ההכנסה, למרות שאם הם יצאו לעבוד הם ירוויחו הרבה יותר…

אבל זה כבר בהחלט דיון נפרד!

[שרה לרנר]

יש מצב שהבחירה של קופות הצדקה לאילו חנויות לתת את השוברים, קשורה גם לאחוזי ההנחה שבהן מציעים בעלי החנויות למכור להן אותם…

ידוע לי על חנות יוקרתית בירושלים (מהסוג שעליה מתלוננים כאן…), שבעלת החנות מחלקת המון בגדים בחינם לנזקקות, ומפעילה מיזמים בהן נשים עם אמצעים תורמות שוברים באותה חנות לנשים נזקקות.

אז מה, בגלל שהחנות שלה יקרה – עדיף שלא תעשה את זה?…

העולם לא הולך להיות מושלם ומאוזן לגמרי, אין מה לעשות. ניסו את זה בעבר בכמה מדינות, לא הלך.

נראה לי שהפתרון אמור להיות לחנך את עצמנו – ואת ילדינו – לחיות לפי התנאים שלנו, על כל מה שנכלל בהם. זה הרבה יותר ישים, אם כי פחות נחמד, מאשר לשנות אחרים.

[רבקי טייך]

נכון רק זה בעיה

שזה נהיה נורמה

כאן נמצאת הבעיה
אם אנשים לא היו קונים
אז הן היו מורידות מחירים
ואבל כבר א”א לא לקנות

כי כולם קונים\

ואם הרגלת ילדה לקנות בתור ילדה בחנות

שעל הטיקט כתוב 350

אז למה לא לאפשר לה לקנות בתור בחורה ב800?

זה באמת בעיה

הרצון לתת צדקה בהרגשה נעימה יצרה בעיה

והיכולת של המעמדות אבדה מן העולם

היום כולם רוצים הכל

גם בית של תורה

עם קראוסון אסדו כמנת פתיחה
עם עגלות מותג מיד ראשונה
עם פאה בבניה אישית מפאנית מובילה

ואייס קפה בכל פעם שהנערה בגאולה עברה
בואו
צריך לחנך את עצמינו

אבל למי שיש גישה למקבלי ההחלטות
צריך להאיר גם את הנקודה הזאת

[שרה לרנר]

אם אפשר לשנות – למה לא.

תכלס, באופן בו פועל השוק, נראה שאי אפשר.

ולבעלת חנות – האם היית אומרת לה שעדיף לא לתרום בכלל, מאשר לתרום בגדים יקרים? (אין אפשרות שלישית, עבורה, כל עוד החנות שלה יקרה – כי את זה היא לא מתכוונת לשנות כרגע.)

אגב, לא באתי לדבר נגד קבלת מושג המעמדות הכלכליים. מקווה שלא כך השתמע.

[ה ה]

נראה לי שהדיון כאן די מיצה את עצמו, וחוזר חלילה..

יש בעיה עם חוסר מעמדות,

שכולם צריכים את מה שכולם

שהתווים שמחלקים בעלי החנויות היקרות יוצרות בעיה חברתית (דרך אגב אם היה לי חנות יוקרתית כנראה הייתי עושה את זה גם, זה אפקטיבי לגיוס קונות פי כמה מאשר ההשקעה בפרסומות..)

אין לנו באמת דרך לשנות את העולם / החברה / מקבלי ההחלטות ומנהלי העמותות והארגונים..

נשאר לנו רק לחנך את עצמינו והילדים שלנו, וזה ממש לא רק!

[אילה דויטש]

אני רוצה לגעת בנקודה, שמן הסתם תקפיץ כאן הרבה נשים, אבל קחו אותה רגע למחשבה.

נושא הכשרות לחנויות בגדים.

ברוב החנויות ללא “הכשר” מחירי הבגדים זולים הרבה יותר מאשר בחנויות הכשרות.

וצריך לבחון – האם מה שמנסים להשיג ע”י מתן הכשר לא ניתן להשיג בדרך אחרת?

כי מה שקורה – מרגע שנכנס המושג שיש הכשר לחנות, רוב הציבור החרדי ילך לקנות רק בחנויות כאלו, וממילא הוא נעשה צרכן שבוי. מה שתורם לעליית מחירים.

ונקודה אחרת – האם לתפור לבד יכול לצאת זול יותר? אולי נלמד את הבנות לתפור?

ועוד נקודה – בענין לחץ חברתי – החינוך צריך להתחיל מגיל קטן ומהבית, לא להסחף אחר הזרם (למרות שלצערנו הרבה הורים נגועים בזה ואז איך הם יחנכו לזה??)

[חיה]

את מתכוונת להכשר של החנויות בבני ברק?

כי איך שאני רואה את הדברים, אין כל כך קשר בין המחירים להכשר.

לדוגמא, פולקדוט- אחת החנויות היקרות- אין לה הכשר. לעומת זאת יש הרבה חנויות אחרות עממיות וזולות שדווקא כן נתנו להן. כך שזה לא ממש קשור.

נכון שקשה לקנות רק בחנויות שאושרו, וזה מצמצם בהרבה את המבחר, אבל לדיון הנוכחי זה לא ממש רלבנטי…

ולגבי זה- “מרגע שנכנס המושג שיש הכשר לחנות, רוב הציבור החרדי ילך לקנות רק בחנויות כאלו, וממילא הוא נעשה צרכן שבוי. מה שתורם לעליית מחירים.” הלוואי…הלוואי!!! זה ממש לא ככה, בכל נושא ההכשרים- גם בטלפונים (באוכל משום מה כן יש הקפדה גדולה…) וקל וחומר שלא בחנויות הבגדים לנשים. ואני מדברת מידיעה, המודעות לקנות בחנויות בגדים עם הכשר היא קלושה מאד עד בלתי קיימת אצל רוב מוחלט של הציבור. גם המחמיר ביותר.

[מ ל]

מסכימה מאד עם חיה אלטמן ורוצה להוסיף עוד הוכחה לגבי זה שאין קשר בין הכשרות למחיר-

בירושלים אין המושג של כשרות לחנויות והבעיה של המחירים שם גדולה יותר מאשר בבני ברק

[מירי]

לא דומה כשרות באוכל לכשרות על חנויות בגדים

כמו שבסופר לא כשר יכולים להיות מוצרים שאין שום בעיה לקנות (סוכר למשל, שמספיק שיהיה לו הכשר מינימלי או אולי אפילו בכלל לא צריך, ירקות שאין בהם חשש נגיעות וכד)

באותה מידה, בחנות שאין עליה הכשר יכולים להיות בגדים שהם צנועים וכשרים לכתחילה

אז כל עוד לא תהיה הנחיה גורפת של רבנים ואיסור חמור להכנס לחנויות בלי הכשר, אין סיבה שאנשים לא יקנו שם

[חיה]

יכול להיות. לכן זה היה בסוגריים.

בכל מקרה אני לא באה להטיף לאף אחד (למרות שמאד מתחשק לי לעשות את זה בכמה וכמה נושאים) העיקרון היה שאין קשר בין המחיר להכשר (בחנויות בגדים!) ועל הדרך להתנגד לקביעה שברגע שיש הכשר כל הציבור החרדי יקנה בחנויות האלו, כשזה כל כך לא המצב.

[ה ה]

רק בבני ברק יש הכשר לחנויות בגדים

וזה ממש לא יגרום לרוב הציבור החרדי לקנות שם,

אני כאחת שלא מגיעה מבניברק אני לא “סופרת” את ההכשר על בגדי חנויות,

פשוט כי על אוכל ניתן לתת הכשר על המרכיבים ותהליך הכשרת הבשר

על פלאפון ניתן לתת הכשר שהוא רק לשיחות בלי SMS וכו..

על בגדים אי אפשר לתת הכשר שזה צנוע, כי תלוי מאוד מי לובשת אותו 🤔

ההכשר היחיד שצריך הוא שאין בו שעטנז

אני לא צריכה הכשר לבגד, כי אני אמדוד אותו ואבדוק איך הוא נראה עלי.

[שרה לרנר]

אף פעם לא שמעתי על כשרות בחנויות בגדים, ואין לי מושג איך זה קשור לכאן.

אבל עצם המושג נשמע לי מוזר ומזמין בעיות.

המושג “כשרות” לא נועד לעשות את הבחירות במקומנו. הכשרות נועדה לתת לנו אינפורמציה במצב שבו אין לנו איך לקבל את האינפורמציה בעצמנו.

בנושא כשרות המאכלים – אין לך אפשרות טכנית לכתת רגליים ממפעל למפעל, לבחון את חומרי הגלם ולפקח על התהליך. לכן גוף הכשרות המוסמך על ידי רבנים המצויים בנושא, עושה את העבודה הזו בשבילך, ומיידע אותך אילו מוצרים עומדים בסטנדרטים הלכתיים מסוימים, ואלו לא.

כנ”ל בנושא כשרות עירוב, או כשרות של מוצרים חשמליים לשימוש בשבת, או הסטטוס של מוצר לגבי חיוב טבילה, או הימצאות שעטנז בבגדים.

אבל לגבי הצניעות של הבגד – את רואה את הבגד מולך. צנוע? ראוי? מכובד? אפשר לקנות. לא צנוע? ראוותני מידי? לא עונה לסטנדרטים שלך, מכל סיבה שהיא? אז לא. אין כאן מידע נסתר שעלול לחמוק ממך.

קצת הזוי להקים גוף שתפקידו לבחור בחירות במקומך בעבודת ה’.

[רחל פישביין]

העניין הוא שזה המצב הקיים בבני ברק ולא נראה שטענות, צודקות ככל שתהיינה, יכולות לשנות משהו.

[שרה לרנר]

אם כך, חבל.

[חיה]

את יכולה להתקומם, אבל יש גוף כזה והוא מפוקח על ידי רבני העיר.

ההכשר הוא לא על בגדים, כי אי אפשר לתת הכשר על בגד- כמו שאמרת, אלא על דברים כמו: לא לשים בובות בחלון ראווה, לא למכור בגדים מבדים מסויימים, ואולי עוד כמה דברים בסגנון הזה, שאותם כן אפשר למדוד.

אף אחד לא בוחר במקומך, וכמובן שצריך בדיקה על כל בגד בפני עצמו.

נשמע לך הזוי? אולי. מעורר בעיות? ייתכן. אבל זו מציאות קיימת, ומכאן הבחירה היא של כל אחת באופן אישי האם להתייחס להכשר או לא.

[א]

סופו של דבר

את קונה בחנויות של מעל 600 שקלים?

אם כן הרי שאת תומכת במחירים הגבוהים או שמאד חשובה לך דעת החברה או שיש לך כסף

[חני]

אני קונה

פעם ב…. אפילו לא שנה

מאמינה שאני ונשים כמותי לא “מחזיקות” את החנויות האלו וגם לא יכולות “למותת” אותם

שמחה ומודה לכל ה”חוצניקיות” שבזכותן יש לי מקום לקנות גם בגדים משובחים פעם ביובל

😇🙃

[מירי]

אז לא אליך מכוון הדיון 🙂

הדיון מעורר ונוגע בסוגית הבגדים לבחורות

שממש לא מסתפקות בבגד חדש אחת לשנתיים

וההורים באופן טבעי מתקשים להתמודד עם העלויות המטורפות

[חגית כץ]

דיון מרתק עם 117 תגובות. מדהים כמה שהנושא

באמת כואב ומורגש בכל שכבות בגיל, הורים ונערות.

חשוב לי להעיר לגבי תמיכות מקופות הצדקה

ושוברים וחלוקות שציינו כמה בנות.

אני מניחה שקופות הצדקה מודעות למורכבות

של הנושא. והשאיפה היא לתת לנתמכים

מעטפת תומכת ומכובדת כמקובל בשוק.

מה שאנחנו רואים בפועל הוא התוצאה,

אנחנו לא רואים את השיקולים ולא רואים

מה התורמים התנו עם הקופה

ולא מיהם התורמים.

אבל, אם בשוק לא היה מקובל

שבנות קונות בגדים במחירים כאלו,

גם קופות הצדקה לא היו מממנות אותם

כך שהבעיה נותרה ועדיין במחירי הביגוד

ולא בשיקולים של קופות צדקה ושוברים.

ולכן אני מבקשת שנכבד את השיקולים

של קופות הצדקה ולא נערב אותם בדיונים כאן.

הם רק משקפים לנו מה קורה בשוק.

שואלת אתכן אלה מאתגרת,

מה יקרה אם יתפתח בציבור שיח

על כמה אחוזים מרוויחים בעלי החנויות מהמחירים האלו?

האם כאשר בחורה/ אישה תדע שעלות הבגד

שהיא רכשה כעת ב- 800 ש”ח היה פחות מ- 100 ש”ח

היא תקנה אותו או תרגיש מנוצלת

ואז גם הטעם מהבגד ירד?

אשמח אם יש כאן בעלת חנות בגדים

שתוכל להאיר את עיננו

לסיבה שישנה או שלא למחירים הגבוהים האלו

כי צריך להבין, אנחנו כצרכנים

יכולים להשפיע ויכולים להתחיל להניע

תנועה של צרכנים שאולי תשנה את המפה.

[ה ה]

חגית, נתת את עלות ה 100 ש”ח על בסיס משהו?

כי אמנם תפירה בסין או טורקיה זולה,

א-ב-ל

יש הוצאות רבות:

תדמיתנית לעיצוב הבגדים

הובלה – אתן יודעות כמה עולה הובלה לארץ, האוניות נתקעות בנמל תקופות ארוכות והנטל נופל על בעלי הסחורה

שכירת חנויות

משכורות לעובדות

ארנונה עיסקית

פרסומות

חשמל / מים / תחזוקה שוטפת

ועוד…

אז לא כ”כ בטוח שבאמת מרוויחם 700% על כל בגד

[מירי]

מניחה שזה סתם בשביל הרעיון, בעלות עסקים, או רואות החשבון שלהן, מוכנות לחשוף (בעילום שם כמובן) את אחוזי הרווח המדווחים?

[מלבלב – עיצוב פרחים ואירועים מכל הלב]

אני מכירה משווקת של חלוקים, ואחוזי הרווח של בעלי החנויות הם פחות מ200%, כלומר עליונית חלוק ששילמו עליו 150 הם ימכרו בכ290, ותוסיפי לזה את כל העלויות הנלוות…

אז אמנם חלוקים זה לא בגדים, אבל זה כנראה יחס דומה…

בוא נראה אותכם גורמים לשינויים… הלואי! יעזור לכולנו…

[ה ה]

לעות השתדלות – צריך ונכון

אבל כדאי גם לזכור שכתוב על דורו של משיח שהיוקר יאמיר, אז לא הכל בשליטתנו…

[א]

לא כתוב שאסור לנסות לשנות את המחירים

[חני]

בעניין הרווחיות שנפתח כאן

אני גם רו”ח

וגם מכירה באופן אישי בעלת מותג חרדי מאוד נחשב

לא אכנס איתכן למספרים כי בשביל להבין אותם צריך רקע כלשהו בחשבונאות

יש עלויות ישירות על בבגד ויש עלויות עקיפות

ויש דברים שאנשים לא חושבים עליהם, דוגמא, עלות החזקת מלאי, עלות הבגדים שלא נמכרים,עלויות מימון ועוד ועוד

בעלי החנויות נתונים בלחצים גדולים כי אם לא יערכו נכון את החישוב הם עלולים לא רק שלא להרוויח אלא גם להפסיד

אפשר לראות חנויות רבות עמוסות קונים שנסגרות. הסיבה. לא ערכו נכון את התחשיבים , לא לקחו בחשבון נקודות מסויימות.

מהיכרות עם אותה בעלת מותג מאוד נחשב, לא יודעת מהם אחוזי הרווח, יודעת רק שהיא עובדת קשה ונתונה בלחצים אינסופיים ולפי צורת חייה אני מבינה שהרווחים לא מרקיעים שחקים.

אגב אותה אחת טענה בעבר למוסר תשלומים מאוד גרוע בציבור שלנו (שקים חוזרים, ניסיון עיקש להפחית במחיר, נידנודים חוזרים על כביכול “בעיות” במוצרים)

[ברכה]

לי תמיד מנקר בראש איך החנויות עושות 70% הנחה וכדו’ – הן הרי לא מורידות מחירים לרמת הפסד (אני מדברת על חנויות מתפקדות, לא על חנויות שנסגרות / גוססות)

ברור שהן עדיין מרוויחות על אותו בגד שאני קונה ב-300 ש”ח בסוף עונה, כאשר בתחילת העונה הוא עלה 900 ש”ח,

אם כך אחוז הרווח שלהן על כל בגד בתחילת עונה הוא מטורף!

ואגב קטן, צורת חיים של מישהי לא בהכרח מלמדת על הרווחים שהיא כן או לא מרוויחה….. אולי זה באמת יותר לכיוון השני (אורח חיים ראוותני גם כאשר אין בסיס לזה)

[שרה לרנר]

לא ברור, כי ייתכן שהעלויות של החזקת כל המלאי העודף בסוף כל עונה לא שוות את זה.

בנוסף, אני מאמינה שבעלות החנויות, אם הן עובדות נכון, משקללות מראש כמה הן תמכורנה בתחילת עונה, כמה בסוף עונה, ומתמחרות את כל העסק ואת כל התקופות בהתאם, בתכנון משוקלל.

סוף עונה הוא הרי לא הפתעה.

[שרה לרנר]

רק לשם המחשה: נניח שבעלת העסק קנתה מאה חצאיות מהספק, במחיר של 100 ש”ח לחצאית. היא רוצה להרוויח על כל חצאית 100 ש”ח נוספים – ז”א, היא צריכה למכור כל חצאית ב-200.

אבל מה, בסוף עונה הרי לא יקנו במחיר מלא. אז היא מחשבנת כך: בתחילת עונה היא מוכרת כל חצאית במאתיים חמישים, ושבעים וחמש חצאיות נמכרות במחיר הזה. בסוף עונה היא נשארת עם עשרים וחמש, שיוכלו ללבוש אולי חודש, כי עוד מעט יהיה כבר חם מידי. אז היא יוצאת במבצע אטרקטיבי: שמונים אחוזי הנחה! כל חצאית בחמישים ש”ח. מחיר הפסד.

ועכשיו לשקלול הכללי:

75*250=18,750

25*50=1,250

סה”כ: 20,000 – הכסף שנכנס ממכירת החצאיות.

בניכוי מחיר הקנייה: 10,000 – הרווח המתוכנן של 100 ש”ח לחצאית.

כל זה בלי לקחת בחשבון שום הכנסות/הוצאות נוספות, וברמה הפשוטה ביותר – אני לא רו”ח או משהו כזה…

[חני]

לשאלתך בעיניין ה 70% יש כמה תשובות

התשובה הראשונה שבעצם לא מצריכה המשך. נכון, לפעמים מוכרים במחיר הפסד אבל זה לא הפסד, כי זה כבר סוף עונה והשיקול שונה, ההסתכלות אמורה להיות , איך אני ממקסמת את המצב, המחיר של הסוף עונה נקבע בהתייחס לשיקולים שהבגדים לא ימכרו אף פעם אם לא תינתן עליהם הנחה משמעותית.

מבינה?

תשובה נוספת ויותר “מלומדת”, המחיר של סוף עונה מכסה את העלויות הישירות שהושקעו בבגד ולא את העלויות העקיפות, כלומר, החנות לא מפסידה על מכירת הבגד אבל המחיר שלו לא מכסה את העלויות הכלליות ולא תורם לרווח הכללי של החנות.

תשובה נוספת וקצת בעייתית מבחינתי כרו”ח, תכף תביני, ימיי מכירות מרוכזים שמתבצעים הרבה פעמים בשעות לא שיגרתיות או באולמות מכירה או “רק במזומן” הרבה פעמים במטרה לא לדווח על ההכנסה לרשויות המס.

רק תביני כמה זה יכול “לחסוך” לחנויות:

מע”מ 17%

מס הכנסה – מס חברות 25%

זה עוד לא נגמר כי אם בעלת החנות רוצה למשוך את הכסף לעצמה היא יכולה לעשות את זה או כדיבידנד או כמשכורת ואז משלמת עוד מס הכנסה כמובן וגם ביטוח לאומי (אם זה משכורת) בערך 25% נוספים תלוי בעוד הרבה נתונים.