מה הכי נכון?!

[מירי]

רגע לפני התסריט הדמיוני שלי:

לענ”ד אין “הכי נכון”, יש “הכי מתאים” בסיטואציה הנוכחית, והמתאים עשוי להשתנות מילד לילד, מהורה להורה, ומאלף משתנים אחרים. הכיוון שאני אוהבת להשתמש בו:

אמא: אתה מאוד אוהב את הממתק הזה? וואו, הוא באמת נורא מגרה! טעמת אותו פעם? אם היינו יכולים עכשיו לבחור איזה ממתק שמתחשק לנו מכל החנות, איזה היית בוחר?

פחות משנה מה בדיוק יאמר, הרעיון: קודם כל אנחנו מזדהים עם הרצון של הילד. זה מגרה! זה טעים לך! מתחשק מאוד כאן ועכשיו. ברגע שאנחנו בצד שלו, יהיה לילד קל יותר לשמוע את ההמשך:

באמת היה נורא כיף אם היינו יכולים לקנות כל ממתק מתי שמתחשק לנו, אבל ממתקים הם מאוד לא בריאים, ועושים הרבה נזק לגוף שלנו, לא כדאי לנו לאכול מהם הרבה, אפילו אם הם היו בחינם, בטח שלא לבזבז עליהם כסף. בכל בהזדמנויות מיוחדות שבהם מתאים לנו לפנק ולהנות ממשהו טעים, אפילו שהוא פחות בריא, אנחנו נקנה ממתקים. תזכיר לי בהזדמנות המתאימה הראשונה (שבת / חג / יומולדת / …) שאת הממתק הזה אתה מאוד אוהב.

ילד: בכל הסיטואציות שאני זוכרת מהשטח – מבין, מקבל ורגוע. (לפעמים מספיק משפט אחד של הזדהות, במקרי קיצון זה יכול לקחת גם 5 דקות, אבל הרעיון הוא אותו רעיון)

[מירי]

ולחלק השני של השאלה – חד משמעית לתגובות של אמא היום יש השפעה על ההתנהלות הכלכלית של הילד כשיגדל

אישית, מרגישה שאני חייבת המון הכרת הטוב להורים שלי,

שעבדו קשה כדי לתת זווית הסתכלות מאוד בריאה ונכונה על כסף.

ספציפית בדוג’ של הילד והממתק, קצת קשה לי לראות איך בדיוק זה משפיע דרמטית, מעבר למודעות הבסיסית לאיפוק ושליטה (שזה משהו שלא צריך המון שכל וחינוך כדי להבין אותו), אבל באופן כללי – הגישה בבית לגבי כסף היא קריטית להתנהלות הכלכלית של ילד בעתיד.

באופן טבעי, ילדים מחקים את מה שהם ראו כל השנים

אלא אם יש להם סיבה לשנות

ילד שגדל לבזבוז ופזרנות בלי חשבון – יהיה לו מאוד קשה לעשות שינוי

ילד שגדל בחגורה מהודקת וחווה חרדות סביב נושא הכסף – לפעמים יפתח ראקציה ויקצין לכיוון השני

אבל ילד שגדל בגישה בריאה וקבל שיקוף להתנהלות כלכלית מחושבת – סיכוי טוב מאוד שיחקה את זה כשיגדל

[תמי אפשטיין]

על איזה גיל את מדברת?

וכשאת מדברת שזה תמיד הולך – אני קצת סקפטית.

בטוחה שרלוונטי גם לבן השנתיים העקשן, או השלוש הדעתן?

מכירה את הילדים שמסוגלים לפתוח את האריזה כדי שלא תהיה לך ברירה ותיאלצי לקנות? אם לא – אז לא אמרנו כלום…

[מירי]

מדברת על גיל שבו ילד כשיר לנהל שיח

כמובן לא שנתיים

בגיל 3 אפשר קצת להתחיל לטפטף, כמובן לא את כל הנאומים, פחות בנושאי כסף, כן להביע הזדהות ועדין לעמוד על זה שעכשיו לא מתאים לנו לקנות

מגיל 4-5 זה כבר ממש עובד “על מלא”

(הגדולות שלי בנות 5 ו-6.5 כבר כמעט לא מבקשות ממתקים, הן פשוט יודעות מה תהיה התשובה

מראש אומרות לי “תראי איזה ממתק מגרה” בלי לבקש אותו

לא זוכרת מאיזה גיל בדיוק התחילה ההפנמה)

[תמי אפשטיין]

אוקיי. תסכימי איתי שזה לא ילד בכל הסיטואציות. כן?

[מירי]

רשמתי – לא בגילאים הקטנטנים, שההבנה עדין לא בשלה

אבל הניסיון שלי באזור גיל 5 ואפילו פחות – חיובי באופן מלא

[תמי אפשטיין]

אני לא חושבת שאמור להיות פה שיקול כלכלי. גם אם יש כזה, הוא לא אמור להיות משודר לילד.

הנושא פה הוא העיקרון, בלי קשר לכסף.

אתה רוצה את הממתק הזה? אולי לשבת, אולי על התנהגות מאד מיוחדת. אולי….

ואם אכן מעורב שיקול כלכלי, אפשר ליידע שאנחנו לא קונים כאלו ממתקים, בלי קשר לפן הכספי. למה? כי ככה אצלינו/ ככה אמא החליטה

[רבקה צ'צ'יק]

למה נראה לך שאי אפשר להגיד לילד (לא בן שלוש…)

״הממתק הזה יקר, נקנה אותו בעז״ה בהזדמנות מיוחדת״?

אני חושבת שלילד בן 7-8 ומעלה, זה יכול בהחלט לעזור לעכל את התשובה השלילית

ולתת קצת מושגים כלכליים (שדברים עולים כסף, ויש לזה מקום במערכת השיקולים שלנו)

[תמי אפשטיין]

אפשר, אבל לא זה לוז הנושא (מבחינתי, לפחות)

אם אני חושבת שאפשר לקנות מה שרואים – אז מצוין. היום זה סוכריה, מחר זה רחפן. אם אני חושבת שלא כל מה שרואים ורוצים – קונים, אז לא משנה אם זה סוכריה או רחפן.

דברים שהם לא עקרוניים, אכן אפשר לומר לילד את הסיבה. אם אני הולכת עם ילדה בת חמש לקנות שמלה, והיא רואה דגם מאד יקר – בהחלט אפשר להסביר לה שאני גם חושבת שהוא יפה, אבל הוא עולה מאד יקר, וזה לא מוצדק. אבל סתם סוכריה כי ראינו? למה? ומה הקשר המחיר כאן?

[תמי אפשטיין]

ועוד דבר, צריך לזכור שאוהב כסף לא ישבע כסף. זה רלוונטי גם לסוגיא הזו. ילד שמעניקים לו כל מה שהוא רוצה – בחיים לא יהיה מרוצה, ותמיד יתהלך בתחושה שחבל שלא ביקש משהו יותר רציני

[ברכי שלזינגר]

לדעתי סיטאוציה ב’ הכי נכונה

אמנם עכשיו הילד מאוכזב אבל כשהוא יגדל הוא ידעלהעריך את אמא שלו שחשבה על החינוך שלו ועל התוצאות כשיהיה גדול!

[מירי]

תמי, קצת קשה לנתק בין “אנחנו לא קונים כי לא צריך” לבין השיקול הכלכלי

אם מישהו יציע לילד שלך רחפן בחינם, את תגידי לו: אל תיקח כי אתה לא צריך את זה?

נוטה להאמין שלא. נכון?

למה?…

מסכימה לגמרי עם זה שיש כאן הזדמנות לפתח שליטה עצמית

אבל לא רואה שום סיבה שלא לשקף לילד את הפן הכלכלי שבענין

בשלב הכי בשל, זה: הקב”ה נותן לנו כסף למה שאנחנו צריכים. האם כרגע הרכישה הזו היא בגדר “צורך” עבורנו (פיזי / נפשי / בריאותי / …)?

אם כן – אז הרכישה היא חיובית ומוצדקת, וכאן מגיע המקום לחשוב איזה מוצר נכון לנו לקנות (זול, יקר יותר אבל איכותי יותר, גדול, קטן, לא משנה מה)

אם לא – אז הרכישה היא לא מוצדקת, בין אם מדובר בסוכריה ובין אם מדובר ברחפן

אבל בעיני, קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מזה שכל הדיון סביב כן/לא לקנות מתקיים בגלל שמעורב פה כסף בסיפור

(פחות מתחברת לדוג’ של ממתק בגלל הפן הבריאותי, אבל בדוג’ של משחק / ספר או כל קשקוש אחר – זה הכיון)

[תמי אפשטיין]

אם אחשוב שרחפן לא מתאים לי, מכל מיני סיבות – הרי שאסרב לקבל אותו גם בחינם. בהחלט.

ויש דברים שאני לא קונה עקרונית, אבל כשהילדים שלי מקבלים – אני לא אומרת מילה. הדוגמא הכי בולטת: סוגי ממתקים שאני מוקיעה. אבל אם הילדים שלי יקבלו את זה במסיבת חנוכה משפחתית (וזה יקרה, אני כבר מוכנה נפשית), או מדודה של בעלי (כנ”ל) – אני לא אקח ואפילו לא אציע להחליף. אין לי עניין לייצר חסכים בכח, למרות שהילדים יודעים שזה ‘זבל’.

ז”א שכסף אינו חזות הכל.

יכולה לומר שפעם הילד שלי (בן שנתיים) צרח ברחוב שהוא רוצה סוכריה, ומישהו הציע לו טופי שירגע. אמרתי לו: אתה הורס לי את החינוך. אם אמרתי שאין סוכריה – אז אין. לא יתכן שהוא יצרח ויקבל. איזה חינוך זה?

אז כן, מותר לילדים לדעת שהם לא חייבים לקבל כל מה שהם רוצים. ולא, לא רק הכסף הוא פרמטר.

לפעמים כן.

ואת יודעת מה? כשהכסף פרמטר, הרבה יותר קל להתנהל עם ילדים. מסבירים שזה יקר לנו, וחלאס. כשהילדה שלך בוכה לך שהיא רוצה שוקולד. קטן, אמא, קטן. מה אכפת לך? זה כמעט לא עולה…. – אז הקושי הרבה יותר מהותי. כי גם את מעדיפה לשלם את השקל ושיהיה לך שקט באוזניים. (והוא הדין לגבי חטיף שוקולד שיש לך בבית לזמנים מיוחדים והילדים רוצים, ועכשיוU

[תמי אפשטיין]

ועוד משהו, אם כבר.

כשהילדים שלי רואים שוקולד ‘שווה’ (קליקים וכאלו) שאני נותנת לשמרטפיות ומבקשים גם, הם נענים ב’אולי בשבת, כי זה גם ראש חודש’. הם אולי מאוכזבים ברגע הראשון, אבל ממתינים לשבת ברגע השני, ומייקרים את שבת ראש חודש ברגע השלישי.

ללמד ילדים לשיטה – זה קשה בגיל הבוגר. זה קריטי בגיל הקטן. הם הרבה פעמים מקבלים ממתק נחשק (שלא קניתי. הם קיבלו) ואני ממליצה לשמור לשבת, כי היא יותר חשובה מיום שישי. או לפחות לשמור חלק לשבת.

תופתעי, אבל ילדים בני שנתיים עומדים בזה באופן מעורר השתאות. זה חינוך קריטי קריטי, ופה מגיע התפקיד שלנו, כהורים.

לא קשור ישירות לנושא, אבל משיק לו מאד.

על הדרך, הם לומדים להנות ‘בקטן’. לא חייבים קליק גדול. אפשר לחלק אותו לשלושה, כי זה אותו טעם. ומסבירים להם יפה, וזה עובר.

[מירי]

אין ויכוח על זה שאיפוק ושליטה עצמית הם ערכים סופר-חשובים

ובדיוק כמוך, אני לא אסכים שמישהו יתן לילד שלי סוכריה אם אני אמרתי “לא”, משיקולים חינוכיים

אבל המשחק הזה של צורך-רצון, מה לעשות, מושפע גם מכסף

יש דברים שהם במובהק לא נצרכים

ולכן אני לא אקנה לילדה שלי כוס ברד בחזור מהגן אפילו שכל יום היא מבקשת ואפילו שזה עולה רק 2 שח

אבל בגד רביעי לשבת – אני לא אקנה, אבל לא אתנגד שסבתא תפנק ותקנה לנו 🙂

יש פה איזשהו איזון שבאמת צריך לשמור עליו

בין חינוך לאיפוק ושליטה כערך בפני עצמו, לבין חינוך להתנהלות כלכלית נכונה

שגם הוא, בסופו של יום, יושב על מקום של יכולת איפוק והפעלת שיקול דעת, אבל לא רק.

[תמי אפשטיין]

מסכימה. חלקית.

אפשר להסביר פן כספי כשיש ילד גדול יותר, שיכול להבין. לא תמיד *נכון* להסביר את זה, כי אז את פותחת פתח להתנצחות (כמו שאמרת על הברד. זה ‘רק’ 2 ש”ח) והילדים תמיד יודעים שיש לנו הרבה כסף, והם ראו, ואפשר בכרטיס. הם יצירתיים יותר משאנחנו חושבים.

יש דברים שאני בהחלט אומרת שאני לא רואה סיבה לקנות, אבל אזכור את הרצון, אם סבתא תרצה לקנות מתנה, או שאבא יחליט שכן. ז”א – לא לנעול הרמטית את האפשרות הזו, כדי שלא יווצר מצב שהבכיות שינו את דעתי (ולו למראית עין).

כן יכולה לומר, שכשהבן שלי מבקש כסף (עוד לו בן שלוש, הסויחר) אני שואלת אותו: למה אתה צריך? מה תעשה עם זה? אין לו תשובה קונקרטית. זה הזמן שאני מסבירה שד’ נתן לכל אבא ואמא את כל הכסף כדי לקנות לילדים מה שהם צריכים. לא מה שהם רוצים, מה שהם צריכים. לכן ילדים לא זקוקים לכסף. כך ד’ החליט

[מירי]

כל השיח עם ילדים סביב הנושא של כסף, לדעתי, אמור להיות מוגבל

זה לא שבכל פעם שילד רוצה משהו, אוטומטי זה ילך למקום של כסף.

בלא-מעט מקרים, התשובה תהיה: אנחנו לא צריכים את זה כרגע / יש לנו כבר מספיק / ….

ואם יש ילד שיש לו נטיה לענין, בכלל צריך עודף זהירות (יש לי בת כזו שבערך עושה חשבון במקומי כמה עולה לנו הדברים ומנסה להבין אם זה זול / יקר. המון עבודה מולה על להוריד ממנה את העול שהיא לוקחת על עצמה בטעות, וללמד אותה לשחרר ולהשאיר את העבודה להורים)

אבל בהחלט חשוב לדעתי כן לתווך להם את המקום הזה של איך הכסף משחק תפקיד בהחלטות שלנו, כשהדגש בעיני הוא על “בשביל מה יש לנו כסף” ובשלב עוד יותר ראשוני – שכסף זה בכלל משהו שצריך לדעת להתנהל איתו, וזה לא שטח הפקר

[תמי אפשטיין]

על זה בדיוק דיברתי.

ולהערכתי – את מדברת על גיל בוגר יותר, ואני על גיל צעיר יותר.

[מירי]

גם יכול להיות

גיל 3 למשל זה ממש לא השלב לפתח שיח סביב כסף

גיל 6 כבר ענין אחר לגמרי

[חגית כץ]

תגובות מושקעות ומקיפות. הדיונים כאן מפעימים ומוסיפים. מחכה לעוד

ואחר כך, בעז”ה כמו בפעמים קודמות, נסכם.

מירי, הכוונה במילה “נכון” היא נכון לנו. אין כאן כוונה לתת ציון למישהו

כי באמת לכל אחד נכון משהו אחר למרות, שישנם קווים משותפים לכולנו.

וזה היה נושא הדיון בעצם. האם בגילאי ילדות אנחנו מגבשים דעה פנימית

כזו שבעתיד אנחנו עלולים לפעול לפיה גם אם היא לא מתאימה או לא נכונה לנו.

למשל דינה מהדוגמא שרשמתי מרגישה מאוד רע עם התגובה של האם והיא עיצבה דעה

כלשהי על הסיטואציה. יכול להיות שכשהיא תהיה אם, היא לא תסכים להגיע למצב

שבו היא לא תוכל לתת לילדה שלה ממתק/ רחפן וכו’. ויכול להיות שכשהיא תהיה אם

היא תנהג בדיור כמו מה שראתה בילדות.

[מרים ש]

חייבת להגיב גם.

ומקווה שלא תסקלו אותי באבנים.

אני מכבדת ומסכימה עם כל מה שרשמתם אבל…

תרשו לי להציע כיוון מחשבה נוסף

וכאן מגיע אבל גדול, לדעתי אמא שמטופלת בילדים קטנים לא הולכת כל יום למכולת/ חנות/ סופר ובטח לא עם הילדים.

אני לפחות ככה, יודעת שלא יהיה לי חווית קניה ולא אצליח לקנות כלום בצורה שקולה והגיונית.

ולכן לדעתי, בפעם ב…(לפחות אצלי)שמותר בפירוש לקנות.

הילדים שלנו שומעים גם על הרבה דברים לא, (רוחניות, סכנות וכ’- ) ושוב לא ממקום שאנחנו מסכנים כל היום ששומעים לא. אלא מקום של גבולות בריאים.

חושבת שמותר פעם בחודשיים פעם ב… לקנות משהו טוב, מפנק לילד.

לא אומרת שתמיד ולא מדברת על בסיס קבוע.

מותר לנו גם לומר כן!!

ואם יגידו פה – אבל איך נרגיל אותם שלא הכל קונים? אל דאגה יש מספיק דרכים חכמות ובריאות לשדר לילדים.

אז באמת נכון לא הכל אנחנו קונים.

אבל אנחנו חיים ב”ה בעידן שפע ולקחת ילדים למכולת עם ממתקים / לחנות משחקים ולא להסכים כלום זה לחסום שור בדישו.

מדגישה אני לא מדברת על קניות של יום יום אלא פעם ב…

ואיך נלמד אותם כן להתאפק? שלא תמיד קונים?

אפשר לסכם מראש שהפעם לא קונים -אם זה ילד בגיל בוגר, אפשרי גם להציע לו שישתתף מהכסף שלו, לא תמיד הוא ירצה ואז לפתח דיון ממקום בוגר ולהביא לתוצאות מעולות.

מעלה נקודה למחשבה.

ומדגישה! לא תמיד, ולא בכל מצב- לומר כן על כל דבר.

אבל מותר לנו גם לומר כן.

ואפשר ורצוי גם לצרף לילדה קטנה- אמא כ”כ אוהבת אותך וכ”כ רוצה שתהיי שמחה אז אמא היום מרשה לך ומפנקת אותך.

ולילד גדול- כ”כ מגיע לך כי אתה כ”כ משתדל, מתאמץ, כי אנחנו אוהבים אותך!!!

בהצלחה לכולן!!!

[תמי אפשטיין]

הסתכלות יפה וחכמה

[מירי]

למה לסקול באבנים?

כל מה שנכתב פה, מדבר על ה”כלל”

ואין שום בעיה עם זה שיהיו יוצאים מן הכלל.

זה שילד רגיל שבאופן כללי לא קונים, ומידי פעם, כשאמא החליטה אז כן קונים, לא זה מה שיהרוס לו את החינוך.

(כן חשוב שזה יהיה בהחלטה רגועה, לא כי הוא לחץ על כפתור רגיש / התפרץ / הפגין / …

כי אז הוא ילמד את השיטה)

סתם ככה, מהרבה בחינות, בד”כ אני אעדיף <u style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>מעצמי לפנק אותם סתם פתאום במשהו טעים, ולא בגלל שהם בקשו.

ולידיעה – אני באופן אישי בהחלט מבקרת עם הילדים על בסיס יומיומי במכולת / סופר, וכמוני עוד הרבה (המעון אצלנו נמצא יחסית קרוב לסופר השכונתי, וכל יום יש שם מצעד של משפחות מהמעון לסופר…)

[מרים פרקל- יועצת משכנתאות]

מרים ש,

אני מצטרפת אלייך שמותר גם לפנק!

רק רוצה להוסיף שכדי שזה יגיע ממקום ש”אני רוצה לפנק” ולא היסחפות אחרי הילדים, חשוב לי להגדיר לעצמי מראש בערך מה יהיה הפינוק, לדוגמא, הילדים שלי יודעים שכשיוצאים לקניות של פעם ב… לדוגמא קניית בגדים ונעליים, אני מרשה לקנות ברד/ רוגעלה אבל אם הבת הגדולה מבקשת משהו גדול יותר אני אומרת לה שזה מתאים להזדמנות מיוחדת לא סתם כי עברנו ליד החנות.

בהצלחה לכולן!

מרים

[י]

ולכל כלל יש יוצא מהכלל,

לפעמים יש ילדים שחייבים את הלא המיידי ואחכ לוותר,

ויש ילדים שצריכים קודם את האולי ואחכ את הכן או את הלא….

הבנה ואמפתיה לילד צריך תמיד.

[רבקי גרינוולד]

אצלנו יש אמירה קבועה בעת סירוב- “אנחנו שומרים את הכסף לדברים יותר חשובים”

הילדים מקבלים את זה בהבנה, לא מרגישים עניים וגם מבינים שבכסף צריך סדרי עדיפויות

אימצתי את האמירה הזו אחרי שבמשך תקופה ביקרתי פעם בשבוע עם אחד הילדים במרפאה שהיתה בתוך קניון

והילד מאוד השתוקק לרכב על המכוניות הזזות (שמכניסים שקל וזזים במשך דקה קדימה אחורה על מכונית עם אורות וקולות)

פעם פעמיים נתתי, וזה כמעט נהיה הרגל קבוע, האמירה הנ”ל עזרה לי לשבור את זה

[נחמי בש]

אני באופן אישי לא חושבת שקשור לכסף הענין של קנית ממתקים, אלא יותר לחינוך לאיפוק ולא כל מה שרוצים מקבלים{כן גם לא בחינם}. בדברים גדולים לדוגמא ילדה בת 5 שרוצה מעיל חדש כי לא אוהבת את המעיל שלה כן מסבירה לה שזה מאד יקר ובעז”ה נקנה בסוף החורף ויהיה לך כבר גם לשנה הבאה{דבר שממילא תכננתי לקנות לה} כנ”ל מתנות יקרות וכו’, לעומת שאני עוברת ליד הכל בשקל לא יקנה גם מתנה בשקל-כי למה כן? אלא אם כן כבר לפני הקניה החלטתי לפנק אותם במתנה קטנה. אבל שוב לא בגלל הענין הכספי אלא לחינוך שלא כל מה שרואים ורוצים מיד מקבלים.

[נחמי בש]

רבקי,

סתם יש לי שאלה הענין היה כספי?

כי לדעתי לא זה הענין….

אני במקומך הייתי אומרת לא כל פעם שהולכים לחנות צריך לעשות כיף אתה יכול לשבת אבל להפעיל את המכשיר בהזמנויות מיוחדות אולי בר”ח, חנוכה , חופש.

ולמה אני כ”כ בגישה הזאת כי שמעתי כמה שיחות של הרב יעקובזון אלוף בחינוך שמאד מסביר את העניין שקל לנו להפיל את הכל על הענין הכספי, אבל באמת צריך בירור בינונו לבין עצמינו האם זה העניין?

כי הרבה פעמים יש עוד שיקולים!!

ואם יש לי מיליון ש”ח מיותר בבנק אני אתן לילד כל מה שרוצה?

עשירים לא שמים לילדים גבולות?

[נחמי בש]

רבקי,

לא התכוונתי באופן אישי ,

סליחה אם היה נשמע התקפה,

פשוט קפץ לי הדוגמא שלך מיד אחרי שסיימתי לרשום תגובה,

כמובן שזו דעתי ואפשר לחלוק בכיף.

[רבקי גרינוולד]

נחמי הכול בסדר, לא חשתי מותקפת ואת באמת אומרת דברי טעם.

מה זה נקרא “עניין כספי”? תכלס זו לא השאלה אם טכנית יש לי כסף או לא.

אלא מה אני בוחרת לעשות עם הכסף שכן יש לי.

ובזה, הכסף לא שונה משאר המשאבים שה’ נתן לנו כאן בעולם: כשרונות, שכל, בריאות הגוף, יופי, אופי, זמן חיים, וכו’

האמירה שציינתי נובעת מההשקפה הזו.

כלומר: יש לנו כסף, אבל אנחנו בוחרים מה לעשות איתו- ובפעם הזאת, אנחנו מחליטים לשמור אותו לדברים יותר חשובים.

זה לא בדיוק חינוך לאיפוק, זה חינוך להשתמש בדברים שלנו בצורה מתוכננת ונבונה, הדברים הללו שונים מבית לבית וזה בסדר גמור

[חגית כץ]

תגובות מושקעות ומלאות בטעם

מי שעוד רוצה להגיב, מוזמנת

ביום שלישי בעז”ה אשתדל לתת סיכום של הדברים.

נושא גיל הילדים קיבל כאן הד גדול.

אם יש בנות מהתחום שיכולות להאיר את עיננו

מבחינה מקצועית, זה יהיה בונוס נחמד לכולן!

ואם יש למישהי נושא שהיא מציעה להעלות לדיון

אפשר לכתוב לי באישי!

המשך חנוכה שמח!

[פריידי ויזל]

דיון מרתק!

רוצה להוסיף 2 נקודות, לפי דעתי-

1. אם זאת סיטואציה שחוזרת על עצמה (לדוגמה- קניה בסופר)

כדאי שיהיה ברור במידת האפשר לילד מתי אמא תרשה ומתי לא,

כדי שלא ירגיש שזהו משהו עלום, החלטה שרירותית…

אלא נניח, בר”ח אמא מרשה.

2. כדאי וחשוב לפנק, לומר:” אני אוהבת אותך ורציתי שיהיה לך נחמד”,

אבל שלא יהיה רק באוכל=מתוק.

הדור שלנו אוכל כ”כ הרבה אכילה רגשית, ואפשר לנסות לאזן את זה ולפנק גם בדברים אחרים.

3. צריך להתאים את החינוך לאיפוק לגיל ולאופי של הילד, ולא לנסות אותו בניסיונות גדולים למידתו.

(לאופי- לפעמים ילד בן 8 עם קשב וריכוז מתקשה יותר מילדה בת שנתיים…)

[חגית כץ]

תודה פריידי על ההדגשות

הדגשת בעצם שחשוב לדעת איך לנהל את השיח

גם אם התשובה פחות נעימה, כך שהילד יחוש

עדיין תחושה נעימה גם אם האמא מסרבת

או לא נענית לבקשה שלו במלואה

[מרים הורביץ • הורביץ נכסים]

יש לי משחק מושקע שהכנתי בדיוק למטרה הזו-

ללמד ילדים לניהול נכון של ההוצאות שלהם.

מי שמעוניינת לקבל את את המשחק מוזמנת לפנות למייל:

[email protected]

טעימה מההוראות:

[מרים הורביץ • הורביץ נכסים]

הטעימה מההוראות נשמטו..

שלום לכם ילדים יקרים!

האם יש לכם דמי כיס?

גם אתכם מעניינות פרסומות של משחקים או ממתקים?

אולי הלכתם עם אמא לחנות וביקשתם ממנה כל מיני דברים ולא תמיד היא הסכימה?

היום אני רוצה להציע לכם משחק שיעזור לכם להבין את ענייני הכסף ולהרגיש כמו גדולים…

אז איך הולך המשחק? כל אחד מכם מקבל בתחילת המשחק 20 חישוביות. לכל אחד לוח המחולק לשלושה חלקים – חייב | צריך | רוצה.

ב’חייב’ אתם שמים מה שמוכרחים, ב’צריך’ מה שנדרש מאוד אבל אפשר לחיות בלעדיו, וב’רוצה’ מה שאתם פשוט רוצים.

כל אחד בתורו יכול לרכוש משהו אחד.

שימו לב: המלאי מוגבל! אתם צריכים להזדרז אם חשוב לכם משהו מסוים.

שימו לב לחלק את הכסף שלכם בחכמה; כל אחד בוחר ומחליט לבד מה משתלם לו.

המטרה: להישאר בסוף המשחק עם החפצים ששווים הכי הרבה בסך הכל.

[רות רוזן]

תלוי מה הסיטואציה ומתי,

אמא שלי תמיד היתה אומרת אמת!
כשאפשר – אפשר

וכשאי אפשר עדיף שלא, ורק מה שממש דחוף!

בתור ילדה בעבר- לא הבנתי מה הבעיה לקנות עוד ועוד ועוד..

היום- אני מתנהלת בצורה מחושבת, ולא קונה סתם דברים…

[אסתי]

וואו, איזה דיון מרתק!

חייבת לשתף אתכן במשהו שקרה לי שבוע שעבר –

דיברתי עם אמא שלי בטלפון. היא היתה בחנות שערי רווחה בירושלים עם אחיי הקטנים (גילאי 10-16)

היות והם לא גרים בירושלים, שערי רווחה בשבילם זה משהו ממש מרגש😉

תוך כדי הפטפוט בטלפון אני שומעת שאחים שלי כעת בוחרים כל אחד ממתק לעצמו ואיך אמא שלי מגבילה אתם לסכום של 5 שקלים, הגבלה ממש עם אמירה כמו: “זה עולה 6.5 שקל אז תצטרכי להחזיר לי שקל וחצי”.

תוך כדי, הגבלת המחיר עלתה ל-6 ש”ח…

אני רגילה לשיח הזה ובאמת בעיני זה משהו ממש טוב – נותנים לך משהו יקר אבל גם מגבילים אותך, אתה לא יכול לרצות את כל העולם!

אממה, סיפרתי את זה לבעלי בערב ואמרתי לו שחשבתי על אמא שלו – חמותי. היא בגישה כ”כ שונה, היא בחיים לא תגביל ילד שלה על סכום כסף! ובעלי אומר לי – נכון, היא באמת בחיים לא תעשה את זה, היא לא מסוגלת להתחשבן עם הילד שלה ולבקש ממנו כסף.

(עוד דוגמא קטנה שעולה לי – את חשבון הפלאפון של הבן הגדול שנשוי 10 שנים וכן עוד נשואים היא עדיין משלמת כי היא לא תבקש מהבן להעביר את זה על שמו)

אבל!

אין לי מושג איך ולמה, הילדים שלה אף פעם לא ינסו לנצל את המצב הזה “לסחוט” אותה או משהו כזה…

ובזה אני מתחבטת –

יכול להיות שילדים אחרים, פחות הוגנים, כן ינצלו את המצב? (מדברת על ילדים בגילאי 10-16)

או שכל הילדים יתנהגו כך? קצת קשה לי להאמין…

מענין אותי לשמוע מה אתן אומרות.

[יהודית ברוורמן]

בהחלט שמעתי על ילדים (אפי’ נשואים) שינצלו את זה כשמצבם “דחוק” ולשיטתם להורים יש יותר יכולות…