מה הכי נכון?!

[מירי]

רגע לפני התסריט הדמיוני שלי:

לענ”ד אין “הכי נכון”, יש “הכי מתאים” בסיטואציה הנוכחית, והמתאים עשוי להשתנות מילד לילד, מהורה להורה, ומאלף משתנים אחרים. הכיוון שאני אוהבת להשתמש בו:

אמא: אתה מאוד אוהב את הממתק הזה? וואו, הוא באמת נורא מגרה! טעמת אותו פעם? אם היינו יכולים עכשיו לבחור איזה ממתק שמתחשק לנו מכל החנות, איזה היית בוחר?

פחות משנה מה בדיוק יאמר, הרעיון: קודם כל אנחנו מזדהים עם הרצון של הילד. זה מגרה! זה טעים לך! מתחשק מאוד כאן ועכשיו. ברגע שאנחנו בצד שלו, יהיה לילד קל יותר לשמוע את ההמשך:

באמת היה נורא כיף אם היינו יכולים לקנות כל ממתק מתי שמתחשק לנו, אבל ממתקים הם מאוד לא בריאים, ועושים הרבה נזק לגוף שלנו, לא כדאי לנו לאכול מהם הרבה, אפילו אם הם היו בחינם, בטח שלא לבזבז עליהם כסף. בכל בהזדמנויות מיוחדות שבהם מתאים לנו לפנק ולהנות ממשהו טעים, אפילו שהוא פחות בריא, אנחנו נקנה ממתקים. תזכיר לי בהזדמנות המתאימה הראשונה (שבת / חג / יומולדת / …) שאת הממתק הזה אתה מאוד אוהב.

ילד: בכל הסיטואציות שאני זוכרת מהשטח – מבין, מקבל ורגוע. (לפעמים מספיק משפט אחד של הזדהות, במקרי קיצון זה יכול לקחת גם 5 דקות, אבל הרעיון הוא אותו רעיון)

[מירי]

ולחלק השני של השאלה – חד משמעית לתגובות של אמא היום יש השפעה על ההתנהלות הכלכלית של הילד כשיגדל

אישית, מרגישה שאני חייבת המון הכרת הטוב להורים שלי,

שעבדו קשה כדי לתת זווית הסתכלות מאוד בריאה ונכונה על כסף.

ספציפית בדוג’ של הילד והממתק, קצת קשה לי לראות איך בדיוק זה משפיע דרמטית, מעבר למודעות הבסיסית לאיפוק ושליטה (שזה משהו שלא צריך המון שכל וחינוך כדי להבין אותו), אבל באופן כללי – הגישה בבית לגבי כסף היא קריטית להתנהלות הכלכלית של ילד בעתיד.

באופן טבעי, ילדים מחקים את מה שהם ראו כל השנים

אלא אם יש להם סיבה לשנות

ילד שגדל לבזבוז ופזרנות בלי חשבון – יהיה לו מאוד קשה לעשות שינוי

ילד שגדל בחגורה מהודקת וחווה חרדות סביב נושא הכסף – לפעמים יפתח ראקציה ויקצין לכיוון השני

אבל ילד שגדל בגישה בריאה וקבל שיקוף להתנהלות כלכלית מחושבת – סיכוי טוב מאוד שיחקה את זה כשיגדל

[תמי אפשטיין]

על איזה גיל את מדברת?

וכשאת מדברת שזה תמיד הולך – אני קצת סקפטית.

בטוחה שרלוונטי גם לבן השנתיים העקשן, או השלוש הדעתן?

מכירה את הילדים שמסוגלים לפתוח את האריזה כדי שלא תהיה לך ברירה ותיאלצי לקנות? אם לא – אז לא אמרנו כלום…

[מירי]

מדברת על גיל שבו ילד כשיר לנהל שיח

כמובן לא שנתיים

בגיל 3 אפשר קצת להתחיל לטפטף, כמובן לא את כל הנאומים, פחות בנושאי כסף, כן להביע הזדהות ועדין לעמוד על זה שעכשיו לא מתאים לנו לקנות

מגיל 4-5 זה כבר ממש עובד “על מלא”

(הגדולות שלי בנות 5 ו-6.5 כבר כמעט לא מבקשות ממתקים, הן פשוט יודעות מה תהיה התשובה

מראש אומרות לי “תראי איזה ממתק מגרה” בלי לבקש אותו

לא זוכרת מאיזה גיל בדיוק התחילה ההפנמה)

[תמי אפשטיין]

אוקיי. תסכימי איתי שזה לא ילד בכל הסיטואציות. כן?

[מירי]

רשמתי – לא בגילאים הקטנטנים, שההבנה עדין לא בשלה

אבל הניסיון שלי באזור גיל 5 ואפילו פחות – חיובי באופן מלא

[תמי אפשטיין]

אני לא חושבת שאמור להיות פה שיקול כלכלי. גם אם יש כזה, הוא לא אמור להיות משודר לילד.

הנושא פה הוא העיקרון, בלי קשר לכסף.

אתה רוצה את הממתק הזה? אולי לשבת, אולי על התנהגות מאד מיוחדת. אולי….

ואם אכן מעורב שיקול כלכלי, אפשר ליידע שאנחנו לא קונים כאלו ממתקים, בלי קשר לפן הכספי. למה? כי ככה אצלינו/ ככה אמא החליטה

[רבקה צ'צ'יק]

למה נראה לך שאי אפשר להגיד לילד (לא בן שלוש…)

״הממתק הזה יקר, נקנה אותו בעז״ה בהזדמנות מיוחדת״?

אני חושבת שלילד בן 7-8 ומעלה, זה יכול בהחלט לעזור לעכל את התשובה השלילית

ולתת קצת מושגים כלכליים (שדברים עולים כסף, ויש לזה מקום במערכת השיקולים שלנו)

[תמי אפשטיין]

אפשר, אבל לא זה לוז הנושא (מבחינתי, לפחות)

אם אני חושבת שאפשר לקנות מה שרואים – אז מצוין. היום זה סוכריה, מחר זה רחפן. אם אני חושבת שלא כל מה שרואים ורוצים – קונים, אז לא משנה אם זה סוכריה או רחפן.

דברים שהם לא עקרוניים, אכן אפשר לומר לילד את הסיבה. אם אני הולכת עם ילדה בת חמש לקנות שמלה, והיא רואה דגם מאד יקר – בהחלט אפשר להסביר לה שאני גם חושבת שהוא יפה, אבל הוא עולה מאד יקר, וזה לא מוצדק. אבל סתם סוכריה כי ראינו? למה? ומה הקשר המחיר כאן?

[תמי אפשטיין]

ועוד דבר, צריך לזכור שאוהב כסף לא ישבע כסף. זה רלוונטי גם לסוגיא הזו. ילד שמעניקים לו כל מה שהוא רוצה – בחיים לא יהיה מרוצה, ותמיד יתהלך בתחושה שחבל שלא ביקש משהו יותר רציני

[ברכי שלזינגר]

לדעתי סיטאוציה ב’ הכי נכונה

אמנם עכשיו הילד מאוכזב אבל כשהוא יגדל הוא ידעלהעריך את אמא שלו שחשבה על החינוך שלו ועל התוצאות כשיהיה גדול!

[מירי]

תמי, קצת קשה לנתק בין “אנחנו לא קונים כי לא צריך” לבין השיקול הכלכלי

אם מישהו יציע לילד שלך רחפן בחינם, את תגידי לו: אל תיקח כי אתה לא צריך את זה?

נוטה להאמין שלא. נכון?

למה?…

מסכימה לגמרי עם זה שיש כאן הזדמנות לפתח שליטה עצמית

אבל לא רואה שום סיבה שלא לשקף לילד את הפן הכלכלי שבענין

בשלב הכי בשל, זה: הקב”ה נותן לנו כסף למה שאנחנו צריכים. האם כרגע הרכישה הזו היא בגדר “צורך” עבורנו (פיזי / נפשי / בריאותי / …)?

אם כן – אז הרכישה היא חיובית ומוצדקת, וכאן מגיע המקום לחשוב איזה מוצר נכון לנו לקנות (זול, יקר יותר אבל איכותי יותר, גדול, קטן, לא משנה מה)

אם לא – אז הרכישה היא לא מוצדקת, בין אם מדובר בסוכריה ובין אם מדובר ברחפן

אבל בעיני, קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מזה שכל הדיון סביב כן/לא לקנות מתקיים בגלל שמעורב פה כסף בסיפור

(פחות מתחברת לדוג’ של ממתק בגלל הפן הבריאותי, אבל בדוג’ של משחק / ספר או כל קשקוש אחר – זה הכיון)

[תמי אפשטיין]

אם אחשוב שרחפן לא מתאים לי, מכל מיני סיבות – הרי שאסרב לקבל אותו גם בחינם. בהחלט.

ויש דברים שאני לא קונה עקרונית, אבל כשהילדים שלי מקבלים – אני לא אומרת מילה. הדוגמא הכי בולטת: סוגי ממתקים שאני מוקיעה. אבל אם הילדים שלי יקבלו את זה במסיבת חנוכה משפחתית (וזה יקרה, אני כבר מוכנה נפשית), או מדודה של בעלי (כנ”ל) – אני לא אקח ואפילו לא אציע להחליף. אין לי עניין לייצר חסכים בכח, למרות שהילדים יודעים שזה ‘זבל’.

ז”א שכסף אינו חזות הכל.

יכולה לומר שפעם הילד שלי (בן שנתיים) צרח ברחוב שהוא רוצה סוכריה, ומישהו הציע לו טופי שירגע. אמרתי לו: אתה הורס לי את החינוך. אם אמרתי שאין סוכריה – אז אין. לא יתכן שהוא יצרח ויקבל. איזה חינוך זה?

אז כן, מותר לילדים לדעת שהם לא חייבים לקבל כל מה שהם רוצים. ולא, לא רק הכסף הוא פרמטר.

לפעמים כן.

ואת יודעת מה? כשהכסף פרמטר, הרבה יותר קל להתנהל עם ילדים. מסבירים שזה יקר לנו, וחלאס. כשהילדה שלך בוכה לך שהיא רוצה שוקולד. קטן, אמא, קטן. מה אכפת לך? זה כמעט לא עולה…. – אז הקושי הרבה יותר מהותי. כי גם את מעדיפה לשלם את השקל ושיהיה לך שקט באוזניים. (והוא הדין לגבי חטיף שוקולד שיש לך בבית לזמנים מיוחדים והילדים רוצים, ועכשיוU

[תמי אפשטיין]

ועוד משהו, אם כבר.

כשהילדים שלי רואים שוקולד ‘שווה’ (קליקים וכאלו) שאני נותנת לשמרטפיות ומבקשים גם, הם נענים ב’אולי בשבת, כי זה גם ראש חודש’. הם אולי מאוכזבים ברגע הראשון, אבל ממתינים לשבת ברגע השני, ומייקרים את שבת ראש חודש ברגע השלישי.

ללמד ילדים לשיטה – זה קשה בגיל הבוגר. זה קריטי בגיל הקטן. הם הרבה פעמים מקבלים ממתק נחשק (שלא קניתי. הם קיבלו) ואני ממליצה לשמור לשבת, כי היא יותר חשובה מיום שישי. או לפחות לשמור חלק לשבת.

תופתעי, אבל ילדים בני שנתיים עומדים בזה באופן מעורר השתאות. זה חינוך קריטי קריטי, ופה מגיע התפקיד שלנו, כהורים.

לא קשור ישירות לנושא, אבל משיק לו מאד.

על הדרך, הם לומדים להנות ‘בקטן’. לא חייבים קליק גדול. אפשר לחלק אותו לשלושה, כי זה אותו טעם. ומסבירים להם יפה, וזה עובר.

[מירי]

אין ויכוח על זה שאיפוק ושליטה עצמית הם ערכים סופר-חשובים

ובדיוק כמוך, אני לא אסכים שמישהו יתן לילד שלי סוכריה אם אני אמרתי “לא”, משיקולים חינוכיים

אבל המשחק הזה של צורך-רצון, מה לעשות, מושפע גם מכסף

יש דברים שהם במובהק לא נצרכים

ולכן אני לא אקנה לילדה שלי כוס ברד בחזור מהגן אפילו שכל יום היא מבקשת ואפילו שזה עולה רק 2 שח

אבל בגד רביעי לשבת – אני לא אקנה, אבל לא אתנגד שסבתא תפנק ותקנה לנו 🙂

יש פה איזשהו איזון שבאמת צריך לשמור עליו

בין חינוך לאיפוק ושליטה כערך בפני עצמו, לבין חינוך להתנהלות כלכלית נכונה

שגם הוא, בסופו של יום, יושב על מקום של יכולת איפוק והפעלת שיקול דעת, אבל לא רק.

[תמי אפשטיין]

מסכימה. חלקית.

אפשר להסביר פן כספי כשיש ילד גדול יותר, שיכול להבין. לא תמיד *נכון* להסביר את זה, כי אז את פותחת פתח להתנצחות (כמו שאמרת על הברד. זה ‘רק’ 2 ש”ח) והילדים תמיד יודעים שיש לנו הרבה כסף, והם ראו, ואפשר בכרטיס. הם יצירתיים יותר משאנחנו חושבים.

יש דברים שאני בהחלט אומרת שאני לא רואה סיבה לקנות, אבל אזכור את הרצון, אם סבתא תרצה לקנות מתנה, או שאבא יחליט שכן. ז”א – לא לנעול הרמטית את האפשרות הזו, כדי שלא יווצר מצב שהבכיות שינו את דעתי (ולו למראית עין).

כן יכולה לומר, שכשהבן שלי מבקש כסף (עוד לו בן שלוש, הסויחר) אני שואלת אותו: למה אתה צריך? מה תעשה עם זה? אין לו תשובה קונקרטית. זה הזמן שאני מסבירה שד’ נתן לכל אבא ואמא את כל הכסף כדי לקנות לילדים מה שהם צריכים. לא מה שהם רוצים, מה שהם צריכים. לכן ילדים לא זקוקים לכסף. כך ד’ החליט

[מירי]

כל השיח עם ילדים סביב הנושא של כסף, לדעתי, אמור להיות מוגבל

זה לא שבכל פעם שילד רוצה משהו, אוטומטי זה ילך למקום של כסף.

בלא-מעט מקרים, התשובה תהיה: אנחנו לא צריכים את זה כרגע / יש לנו כבר מספיק / ….

ואם יש ילד שיש לו נטיה לענין, בכלל צריך עודף זהירות (יש לי בת כזו שבערך עושה חשבון במקומי כמה עולה לנו הדברים ומנסה להבין אם זה זול / יקר. המון עבודה מולה על להוריד ממנה את העול שהיא לוקחת על עצמה בטעות, וללמד אותה לשחרר ולהשאיר את העבודה להורים)

אבל בהחלט חשוב לדעתי כן לתווך להם את המקום הזה של איך הכסף משחק תפקיד בהחלטות שלנו, כשהדגש בעיני הוא על “בשביל מה יש לנו כסף” ובשלב עוד יותר ראשוני – שכסף זה בכלל משהו שצריך לדעת להתנהל איתו, וזה לא שטח הפקר

[תמי אפשטיין]

על זה בדיוק דיברתי.

ולהערכתי – את מדברת על גיל בוגר יותר, ואני על גיל צעיר יותר.

[מירי]

גם יכול להיות

גיל 3 למשל זה ממש לא השלב לפתח שיח סביב כסף

גיל 6 כבר ענין אחר לגמרי