“איך להיפרד מה’סיפורים שלנו’ ולהפוך למורות ממגנטות שמעוררות שיתוף פעולה”

[חני שצ'רנסקי]

בוקר טוב!

תודה על הבמה לנהל פה דיונים חשובים

באנה נתחיל—

יום מספר 1:

“הבו לי עצות”

כשאנחנו נכנסות לסוגית המשמעת בכיתה או בגן

רוב המורות והגננות שאני מכירה

רוצות את ‘טיפ ה-100’

החזק הזה שכבר יעשה להן סדר בכל הבלאגן

ויתן כבר שקט ושלווה

ויכולת לבוא, למסור שיעור, ללכת הביתה

ולחזור עם כוח ושמחה

ולא עם תשישות נפשית…

האמת?

אני מבינה את זה לגמרי.

תמיד נחפש איזו גלולת קסם חזקה

או תרופה מרפאת לכאב

כי תכלס,

אם לומר את האמת בפרצוף?

ההוראה יכולה לגרום לנו להרבה מאד כאב!

וכשכואב לנו- אנחנו רוצים רק להתפטר מהכאב הזה כבר…

ולכן “הבו לי עצות”

סוג של אקמול מועיל

זה אחד הדברים שאנחנו הכי חושקים בהם,

בטח בהתמודדות היומיומית בהוראה.

אבל צר לי להיות משביתת שמחות

אין, וכנראה גם לא תהיה גלולת קסם

טיפים בהוראה שעוזרים באמת

לא קיימים

ולא יכולים להיות קיימים

לא קיימים- כי אם היו כאלה

אז כבר כולנו היינו שומעות על זה

וכל הכיתות היו דוממות

והמורות והמנהלות היו מאושרות…

לא יכולים להיות קיימים-

כי מדובר פה באנשים ולא במכונות

זה לא הוראות הפעלה של

“איך לכבס חולצה לבנה”

או “איך להתפיח את הבצק…”

ומה שמתאים לי בתור מורה לעשות

לא בהכרח מתאים גם לך בתור מורה לעשות.

למשל:

אם לי מתאים לתת בחני עונש ולבדוק אותם,

ולהכניס אותם לציון המשמעת בתעודה

כי אני מאד מסודרת

לא בטוח שזה יתאים למורה אחרת

שהבחנים האלה בכלל יאבדו לה

והיא לעולם לא תזכור בזמן הגשת הציונים

לבטא את זה בתעודה…

טיפים לא עוזרים

כי אם אני אלמד אותך איך לעמוד עם שפת גוף נכונה שמשדרת בטחון

אבל מבפנים בלב פנימה, את רועדת מהתלמידות שלך כמו עלה נידף

אז לא תעזור אף עמידה שלך ושום ‘שדר’ שתנסי לשדר להן…

כי מערכות היחסים שלנו לא מתנהלות באמת

לפי מה שנגיד או לא

איזה עונש ניתן או לא ניתן

איך נחייך וכמה

אלא עם התדר הפנימי שלנו

שם מונח הכל.

אז השלב המקדים בשביל שנוכל לצאת לדרך

היא היכולת להסכים ולהבין שאין עצות קסם בהוראה

ואין גלולת פלא להשתקת הכאב שנגרם לנו

יש משהו אחר- הרבה יותר עמוק

מעצה כזו או אחרת

אבל לפני שנתקדם:

האם את מוכנה להיפרד מהחלום

על ‘עצת קסם’ של ‘זבנג וגמרנו’

כדי ליצור משמעת ושיתוף פעולה בהוראה,

ולהבין שנדרש משהו אחר ועמוק לחלוטין?

תעני לי כאן בתגובה או בלייק

כדי שאדע אם שווה לנו לצאת יחד למסע מרתק ומחכים

שהכנתי לך לימים הקרובים…

בנוסף, אני מזמינה אותך לספר לי,

מה עושה לך הבקשה הזאת של

“להיפרד מחלום הטיפים והעצות הקסומות למשמעת בכיתה…”?

(אם אנחנו עדיין לא מכירות-

אז נעים מאד, אני חני שצ’רנסקי-

בעלת מכון ‘קתדרה’- אימון מנטאלי רגשי למורות, גננות ואימהות.

מרצה ומעבירה סדנאות לצוותות, ארגונים ומנהלות.

את מוזמנת ללחוץ כאן ולקבל ים של תוכן ותובנות ללא עלות

על מיגנוט ושיתוף פעולה בכל מערכות היחסים,

בהוראה ובבית, וממש לא רק זה… אלא עוד שפע של תוכן איכותי

למורות, גננות ואימהות.)

[חני שצ'רנסקי]

יום מספר 2:

–

‘מספרת לעצמי סיפורים’…

–

הסיפורים האלה שמתרוצצים לנו בראש

ובלב, ובמוח…

–

שמת לב כמה פעמים את ‘מדברת’

וממש ‘מנהלת שיחות’

עם אנשים במחשבות שלך…?

–

זאת יכולה להיות שיחה עם תלמידה

שמתרחשת לחלוטין בתוך הראש שלך

את אומרת לה

והיא עונה לך

ואז את עונה לה

והיא מחזירה לך

ואז את כועסת עליה ומוכיחה אותה

ואז היא נאטמת או עושה פרצוף מזלזל…

–

והכל ככה, בתוך הראש…

–

זה עוד בכלל לא קרה במציאות

אלו רק מחשבות ודמיונות…

–

זה גם יכול לקרות מול ההורים של התלמידות

או מול המנהלת

–

את פשוט מדברת איתם

ומתדיינת דיונים שלמים שמתרחשים רק במחשבות שלך…

–

למה זה קורה?

כי המחשבות שלנו לא ‘מטופלות’.

–

ואם נלך עמוק יותר-

אז הרגשות הפנימיים שלנו

לא מקבלים טיפול וביטוי אמיתי.

–

ולמה זה משנה?

–

נמנה כאן שתי סיבות:

–

1. דבר ראשון-

כשהמחשבות והרגשות שלנו לא מטופלים נכון

אז התאונות בהוראה ובחינוך

הן תאונות גרועות עם פצועים וחבולים…

וכל אשת חינוך מבינה שזה לא מה שהיא היתה רוצה…

–

2. דבר שני-

כי זה גורם להמון בלאגן, ורעש ומאמץ

וזה אחד הגורמים לסחיטה הנפשית

ולמאמץ הנפשי שאנחנו מרגישות

במהלך היומיום ובהוראה.

–

אז בגלל שאנחנו כאן בגלל מטרה באמת נעלה

של לחנך את הנשמות של הדור הבא

הדבר הראשון שנרצה לעשות

זה לבוא ‘נקיות מסיפורים’

שהמוח שלנו יהיה קצת יותר מאוורר

קצת פחות קובע במסמרות את המציאות…

–

ואני קוראת לזה במילים פשוטות:

‘לרוקן את הזבל מהראש’

פשוט לאוורר אותו ולהוציא את כל מה שרוחש שם

בחדר האטום, המוזנח והמעלה צחנה…

כדי ליצור מרחב נקי

שאפשר לעשות בו ‘עבודה’

שיש שם איזור למעבר

ואפשרות להתבונן מסביב ולהבין מאיפה מתחילים לעבוד…

–

אז איך אפשר לעשות את זה

ומהו השלב ההכרחי לנקיון ראשוני

של כל הרחש בחש הזה במחשבות ובראש?

–

כלי קטן שכמה שהוא נשמע פשוט

הוא כל כך עוצמתי

ורובנו עדיין לא סיגלנו אותו להרגל יומיומי קבוע:

לסגל לעצמינו הרגל יומיומי

של כתיבה.

–

זה יכול להיות כתיבה בבוקר

זה יכול להיות כתיבה בערב

שבה אנחנו שופכות על הדף

את כל מה שמציף אותנו ומטלטל אותנו

ומתסכל אותנו בכיתה או בגן

או במנהלת או בהורים או בתלמידה…

–

פשוט לשפוך את הכל בלי סדר

או עם סדר, מה שנוח לך…

אין צורך בסימני פיסוק

ואין בזה נכון או לא נכון

לשפוך וזהו.

בלי לחכות שמשהו יקרה פתאום בגלל זה

למרות שבטוח יקרו המון דברים טובים!

–

אני יכולה להתחייב

שמורה שמתחילה להוציא את כל הסיפורים

ואת כל הדיונים והתסכולים שמתרחשים לה במחשבה

מתחילה לפנות מקום נקי

למחשבות טובות ומקדמות

לתובנות בריאות

ולהמון מתנות שמתרחשות

כשמאמצים את ההרגל

הכל כך קטן ופשוט הזה

ומצד שני כ”כ עוצמתי!

–

לכי לנסות את זה היום,

קחי סיטואציה מרגיזה/מתסכלת/מטרידה

מהעבודה או מהבית

ולא משנה לאיזו מערכת יחסים היא נוגעת

ותבדקי מה זה עושה לך…

–

אם את רוצה, את כמובן מוזמנת לשתף אותנו!

–

בכל מקרה, תסמני פה בלייק שכבר עשית את זה

כדי לתת דירבון והשראה לכל החברות לא לוותר על זה

ולתת לעצמן מתנה להיום!

–

יום מקסים!

חני

[חני שצ'רנסקי]

יום מספר 3:

–

“האם זאת האמת”?

–

אז דיברנו על להיפרד מהחלום על ‘טיפים’

וגלולת קסם שתחולל שינוי בהוראה

–

ואתמול הוספנו כלי מדהים בעוצמתו ובפשטותו

של “כתיבה” לפחות רבע שעה ביום

שתעזור לנו לפנות מקום במוח, בראש ובלב

ותעזור לנו להתחיל לזהות את הסיפורים שמתרוצצים לנו בראש

בלי הפסקה

לדברים שיקדמו אותנו באמת…

–

אז היום הדבר הבא שלנו

היא היכולת לערער את הסיפורים שמתרוצצים לנו בראש

ובואי נסביר מה אני מתכוונת

–

אנחנו רואות או חווות התנהגות של תלמידה כלפינו

ובאופן אוטומטי אנחנו בטוחות

1. במה שהיא עשתה

2. בכוונה שלה כשהיא עשתה את הפעולה

–

למשל:

א. תלמידה מפטפטת.

–

אז אני:

1. בטוחה שהיא פיטפטה

2. בטוחה שהיא התכוונה להתחצף/לזלזל במילה שלי/להתמרד נגדי

–

ב. תלמידה מאחרת

–

אז אני:

1. בטוחה שהיא איחרה

2. היא איחרה כי אין לה גבולות/היא לא ‘שמה עלי’/היא חסרת תקנה

–

עכשיו בואי ננתח:

המציאות שקרתה- קרתה.

וזה נכון.

–

אבל הוודאות הבלתי מעורערת שאנחנו מכניסות שם

על הכוונה של התלמידה בפעולה שהיא עשתה

היא בעייתית.

–

כי זה סיפור שאנחנו מספרות לעצמינו

ולא בהכרח שהסיפור הזה נכון

גם אם יש לנו את סימני הזיהוי הכי מובהקים

שהתלמידה הזאת באמת חצופה

או באמת לא ‘שמה עלי’

או באמת אין לה שמץ גבולות…

–

למרות הכל, זה עדיין פרשנות שלנו מול המציאות

שהיא לא נכונה בהכרח במאה אחוז במציאות

כי אין לנו רנטגן שבאמת יכול לבדוק את הכוונות שלה.

–

אז לפני שנדבר מחר- למה זה גורם לנו

ולהפסדים שאנחנו מפסידות מזה

אני רוצה שנצא עם שאלה שנראית כל כך פשוטה

אבל היא כל כך חזקה ועוצמתית.

–

כשעולה לנו קביעה ופרשנות ‘חותכת’

מול תלמידה שלנו, ואגב, מול כל אחד במערכות היחסים שלנו

בואי רק נתחיל לערער את הקביעה הזאת

עם סימן שאלה ונשאל:

“האם אני בטוחה שזאת האמת”?

–

למשל:

“היא חצופה”!

–

אני שואלת: האם אני בטוחה שזאת האמת שהיא חצופה?

–

“היא חסרת גבולות”!

–

אני שואלת: האם אני בטוחה שזאת האמת שהיא חסרת גבולות?

–

תנסי היום לצאת רק עם השאלה הזאת

ולשאול אותה מול כל אחד במערכות היחסים שלך

זה יכול להיות מול דברים שוליים ממש.

אפילו רק מול הילדה הקטנה שלך שלא נכנסה מייד להתקלח

ועולה לך מחשבה של ‘היא עושה מה שהיא רוצה

ומנהלת את כולנו על האצבע הקטנה שלה…’

–

תנסי לצבור לפחות 10 סימני שאלה היום

על מקרים שקורים לך בזמן אמת

או לשים את הסימן שאלה הזה

לאחר המעשה

ותספרי לי פה מה זה עושה לך…

–

יום מקסים!

חני

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

חני המדהימה

תודה על הדברים המקסימים!!

קראת? נהנית?

סמני שנדע!

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

תודה דבורה!

תודה חני!

הכתיבה שלך זורמת ומושכת.

נקודות סופר חשובות ובסיסיות.

[בעבודה עם ילדות בסיכון (והן קיימות בכל בית ספר) ועם גיל ההתבגרות- ה”ריקון מחשבות”/”תסריטי בלהות” וההתעמתות מול מחשבות, עוד יותר קריטית, אחרת הדרך אל ה”פיצוץ” קצרצרה עוד יותר.]

הצלחות לכולנו!

ושוב תודה 🙂

[חני שצ'רנסקי]

יום מספר 4:

–

“מה המחיר”?

–

הסבל שלנו לא נגרם מהמציאות עצמה

אלא מהמחשבות שלנו שמתווכחות עם המציאות

(ביירון קייטי)

–

בואי נסתכל יחד על המחיר הזה שאנחנו משלמות

כשאנחנו קובעות את הקביעה הזאת של

“היא חצופה”

“היא חסרת גבולות”

אנחנו עצמינו סובלות מזה

כי המחשבה הזאת מעוררת מתח

ויוצרת הרבה כעס על הגורם המפריע הזה

שגורם לי ככה להרגיש

–

וה’ככה להרגיש’ פירושו-

הרגשה לא נעימה

הרגשה שמכאיבה לי.

–

לעומת זאת, כשאנחנו מסוגלות להפריד בין המחשבה לבינינו

ולא להיקשר למחשבות ולראות אותן כמו מציאות

אז קורה קסם גדול

כי אנחנו לא נכנסות למתח הזה

שיוצר אצלינו הרבה כאב והרבה השלכות

וממילא נמצאות שם בהרבה יותר שלווה

ובהרבה פחות התנגדות.

–

אז ברור שיש לזה דרך מובנית

שהיא תהליך

–

אבל אפילו אם ננקוט בצעד אחד ראשון מתוך זה

שזה אומר-

אפילו אם רק נסתכל על המחיר שאנחנו משלמות

כשאנחנו מאמינות לקביעה ה’חותכת’ הזאת שעוברת לנו בראש

של “היא התחצפה אלי”

“היא מזלזלת בי”

“היא לא שמה עלי”

זה כבר יעזור למוח שלנו להבין שאנחנו משלמות מחיר כבד מדי

על המחשבות המתוחות האלה שרוחשות לנו בראש…

–

למשל:

איזה מחיר אני משלמת כשאני בטוחה ש”היא מזלזלת בי”?

אני מתוחה, אני עצבנית, אני צועקת יותר בכיתה

או לחילופין נמנעת מליצור משמעת כדי לא לחוות זלזול

אני מרגישה דפוקה ואולי אפילו בא לי לבכות

אני חוזרת הביתה בלי מרץ לכלום

אין לי סבלנות אחר כך לטפל בילדים שלי

אני רק רוצה לבוא הביתה ולישון ולא שום דבר נוסף

אין לי כוח אחר כך לדבר עם בעלי…

בקיצור, מחירים שונים של סבל נוסף

בגלל שאני מאמינה לסיפורים האלו שעוברים לי בראש…

–

אז לפני שנתקדם הלאה ליום האחרון שלנו

במסע המופלא, הקצר והקסום כאן

אני רוצה שתצאי היום עם כלי מהמם ביד:

קחי איזושהי סיטואציה מרגיזה שהתרחשה היום בכיתה או בגן

או מול כל מערכת יחסים אחרת

תנסי להבין מה המסקנה שהסקת לגבי אותו אדם.

ואז תרשמי לעצמך רשימה על דף:

מה אני מפסידה כשאני נצמדת למחשבה הזאת?

איזה ‘סבל’ נוסף זה גורם לי בחיים?

ואם את רוצה לשתף אותנו- אז נהדר!

–

יום מעולה!
חני

[חני שצ'רנסקי]

יום מספר 5:

–

אז איך משתחררים לגמרי

מהמחשבות האלה שגורמות לנו לסבל?

ואיך כל זה עוזר לנו תכלס במשמעת בכיתה?

–

אז דבר ראשון

בואי נבין שזה תהליך.

–

תהליך מהמם

שמרפא אותנו בכל מערכות היחסים

ועוזר לנו להיפרד מסיפורים בצורה נכונה

שבונה בנו המון ביטחון, ערך עצמי ומסוגלות

והופכת אותנו לנשים ממגנטות שיתוף פעולה והדדיות.

–

אם את מעונינת לשמוע על מגוון קורסים, והדרכות דיגטליות

שיעזרו לך בדיוק בנקודה הזו-

את מוזמנת לכתוב לי למייל.

–

אבל לשאלת השאלות-

איך כל זה עוזר לנו במשמעת בכיתה:

אז בואי נבין משהו יסודי:

כשאנחנו בהתנגדות- אנחנו פוגשות התנגדות

כשאנחנו נטולות מתח- אנחנו פוגשות רצון להתקרב ולשתף איתנו פעולה.

–

התנגדות פירושה:

מתח

כעס

עצבים

תסכול

פחד

אכזבה

וכד’

–

כשאנחנו פועלות, מחנכות, אוכפות כללים ותקנון

מתוך עמדה נפשית כזאת שיש בה התנגדות

באופן בלתי מודע-

התלמידות מזהות את זה

ומביאות מולנו התנגדות!

שזה אומר-

חוסר שיתוף פעולה, חוצפה, יחס מזלזל, פטפוטים וכו’.

–

אבל-

כשאנחנו משחררות את ההתנגדות הזאת

ולא פועלות מתוכה-

אז אנחנו ‘נקיות’ ומשוחררות מבפנים

והעמדה הנפשית שלנו ‘נקיה’ ושלווה

אז התלמידות לא פוגשות התנגדות

וממילא פנויות באופן בלתי מודע להתקרב אלינו ולשתף פעולה.

–

לכן מה שהכי חשוב בהוראה

זה “ניהול העמדה הנפשית” שאיתה את מגיעה לכיתה.

בכלל לא משנה מה תגידי או לא תגידי

כמה תחייכי או לא תחייכי

איזה עונש תתני או לא תתני

–

כל אלה לא רלוונטיים במאומה!!!

כן, לא רלוונטים לחלוטין!!!

–

הדבר היחיד שיקבע

האם תהני מההוראה

תרגישי סיפוק ושלווה

ותהיה לך משמעת בכיתה

ושיתוף פעולה מצד התלמידות

זה היכולת להגיע לכיתה עם “עמדה נפשית נכונה ונקיה”.

–

וזו עבודה יומיומית

אבל הכי מתגמלת בעולם שיש!

–

כי היא גם מרימה אותנו כמה טפחים מעל הקרקע השטחית

של ‘הקשיבו לי או לא’ ‘התחצפו אלי או לא’

וגם מאמנת אותנו לאינטראקציה נכונה בכל מערכות היחסים שלנו!

–

במהלך השבוע דיברנו על כמה כלים יסודיים בדרך:

1. ההסכמה להבין שאין ‘טיפים’ וגלולות קסם בהוראה- אלא יש פה משהו הרבה יותר עמוק

2. כתיבה- להתמיד בכתיבה כל יום לפחות רבע שעה / שני עמודי פוליו, לשפוך הכל לדף ולנקות את הראש ואת הלב.

מי שתתמיד בזה- מובטח לה שינוי אמיתי בחיים! (ואל תשכחי לעדכן אותי, זה משמח אותי כל פעם מחדש!)

3. לשאול את עצמי מול הסיפורים שחולפים לי בראש:

“האם אני בטוחה שזאת האמת?

4. בסיטואציה שמתסכלת/’מקפיצה’/מצערת/מכעיסה אותנו

לרשום ולהבין מה המחירים הנוספים שאנחנו משלמות על הסיפורים האלו שמקטינים ומורידים אותנו.

–

וכצעד משמעותי נוסף בדרך לתהליך של ‘ניהול העמדה הנפשית שלי כמורה בצורה נכונה ובריאה’

אני מציעה לך לראות את ההדרכה שלי שהיא ללא עלות-

“איך להפוך למורה מנהיגה בלי לוותר על נעימות, שלווה, וכבוד לתלמידות”

וגם את קובץ ההדרכה שלי- שגם הוא ללא עלות-

“שלוש התפיסות המוטעות של מורות והצעד הראשון ל- 100% הצלחה בהוראה”

–

היה מקסים איתכן, נהניתי מאד!
תודה על המשוב החם והשאלות שפנו אלי באישי

–

מחכה לתגובות ושיתופים

–

חני שצ’רנסקי- מכון ‘קתדרה’

אימון מנטאלי רגשי למורות, גננות ואימהות.

[חיה א]

נהניתי מאד מהכתיבה,

כמובן -מהתוכן!!!

תודה רבה!

[רחל R Y]

וואו הכתיבה שלך מיוחדת!

קראתי עכשיו הכל מתחילה ועד סוף

חייבת לומר שהכלים האלו כל כך נכונים ועוזרים, הרגשתי את זה על עצמי ממש.

תודה רבה!!!