איך מתנהגים עם ילדה חצופה בכיתה?

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

רחל,

את יכולה לפרט את ההתנהגות.

חצופה זה כוללני מידי

[רות רוט]

הדבר היעיל ביותר, מניסיון, הוא שיחה מלב-אל-לב.
תנסי למצוא את ההזדמנות לדבר איתה, ולשקף לה את המצב (בהתאם לגיל וליכולת):
לי קשה כך להעביר את הפעילות,
התגובות שלך מציקות לי כי…
בואי נחשוב ביחד איך אנחנו יכולות לפתור את הקושי?
כשאת מגיעה ממקום שזה הקושי שלך ובקשה אישית שלך, זה מתקבל אחרת.
אולי גם לה תהיינה בקשות? לפעמים אפשר לשאול – מה יכול לעזור לך להתנהג בצורה
קצת שונה?
בהצלחה!

[תמר תמר]

בגדול אני חושבת שגם אם זו לא תלמידה, לא ייתכן שהיא תהרוס לכל הקבוצה, נכון שאת לא מורה שלה אבל את כן יכולה בהחלט לשים לה גבולות ואני לא חושבת שגבולות ברורים זו הלבנת פנים, להעמיד אותה במקום בצורה נעימה ולהגדיר לה מהם הגבולות שהיא לא יכולה לעבור אותם, גם לה לא נחמד להתחצף ולהפריע, אז שוב דעתי היא שדבר ראשון גבולות(גם אם היא מסכנה, גם אם יש לה קשיים רגשיים וכו’-עדיין גבולות זה לטובתה), ויחד עם זה הרבה יחס אישי וחום, זה לא סותר. בהצלחה רבה!

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

ואולי דווקא בגלל שהיא בסיכון ואף פעם לא היה גדול שמסוגל לומר לה “לא כך”
ודווקא בגלל שאת במסגרת לא מחייבת כביה”ס…
דווקא בגלל זה עשי איתה שיחה ממקום דואג, אכפתי, חושב על העתיד שלה, אדם לאדם
תני לה כלים להביע את עצמה בדרך מכובדת
הבהירי את כללי ההתנהגות, את הציפיות שלך ממנה
התכונני להתנכרות בהתחלה, לחוסר אמון (“מי את שתדאגי לעתיד שלי” “אכפת לך מהשקט לא ממני”….) , לחוצפות והתנהגויות קשות יותר אבל המשיכי בעקביות וחזרי על אותם כללים, זה עובד.

קחי בחשבון שיש מצב שאת המצילה של הילדה הזאת

וכמובן, אל תשכחי להתפלל עליה….

בהצלחה!

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

אני עבדתי כמה שנים עם נוער בסיכון,

מה שאני יכולה לומר שעזר מאוד להתנהלות תקינה- זה גבולות וקשר אישי.

חשוב לי מאוד לציין, שהרבה פעמים אומרים קשר אישי יעשה את העבודה.

אז זהו שלא, רק קשר אישי ייתפס בעיני המתבגר בטווח הארוך כחולשה.

אפשר לקרוא לה לשיחה, להסביר לה כמה היא מוצלחת בכל מיני תחומים, וכמה היא מוסיפה לקבוצה.

במקביל להעביר לה את הכללים הברורים שעליהם את לא מוותרת!

ואני בטוחה ב100% שהיא תבדוק עד כמה הגבול חזק ועד כמה את רצינית.

ואם את נכנסת לזה, אז עד הסוף.

הרבה חום ואהבה, מצד שני גבולות נוקשים.

עוד נקודה שכדאי לשים עליה את הדעת.

הרבה פעמים הנוער הנושר לא מכיר את כללי המשחק בעולם בחוץ.

ויכול להיות שם היא הייתה רואה עד כמה החיים קשוחים, ותכיר את החוק.

היא הרבה פחות תסתבך.

בהצלחה

תשתפי אותנו איך היה

[אסתי שפירא]

אם זה רק בת אחת, אפשר להגיע מהכיוון של החברות שהיא מפריעה להם ולא לך, כלומר לומר לה שהחברות מאד מתחברות וזה יכול להפריע להם ש…….. ולפרט כמה דברים שמפריעים,

זה יכול להביא לפינה של מעמד מול החברה שבד”כ יותר משפיע, ובמיוחד להוציא את ההתנהגות מהמקום האישי מולך…….

[יפי שיין]

לפעמים הילדה לא רוצה להתחצף,רק שקשה לה. מאוד.

יכול להיות שזו תקופה, שתעבור בעז”ה או שזה קושי מתמשך-כמו שנשמע מהסיפור שלך.

בכלמקרה-גם אם לא להיות בקשר אישי או לוותר לה לגמרי,אפשר קצת ללטף,וגם כשמעירים,להיות שם,איתה.

כי ילד זה עולם כ”כ נקי,ואם משהו עקום בדרך אז הילד הוא מסכן,וחסר אונים.

לזכור את זה.

(לא מורה-עדיין לא,אבל מאוד מעריכה אתכן)

[אהובה מליח]

מניסיוני בשנים רבות מצאתי לנכון שהפעולה הראשונה שיש לעשות היא לנשום עמוק ולהבדיל בין העושה למעשה.

היא אינה חצופה, אלא מתחצפת (ולא משנה בת כמה היא!). ברגע שאנו מחליטים שהיא חצופה, אין לה סיכוי רב, ברגע שהיא מתחצפת היא אינה מתוייגת אלא מבצעת פעולה.

על פעולות ניתן לשוחח!!

הקשר האישי לצד גבולות ברורים (בפרט לנוער בסיכון!) הן מחוייב השעה והמציאות.

הן הגיעו לאן שהגיעו כי איפשרו להן מידי או שחנקו אותן מידי.

גבול אינו איסור, אלא הוא מהווה דווקא הרגשת ביטחון! כאשר יש גבול ברור אנו יודעים שעד שם אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. אפילו אם נדגים בעזרת הלכות, כמה קשה לחיות ללא ידיעת ההלכה. ידיעת הגבול הברור מקלה עלינו.

הפעולה השניה היא לדעת שההתנהגות המדוברת היא דרך מוטעית ליצור קשר (אדלר). היא אינה יודעת ליצור קשר בדרך חיובית ולכן היא רוצה שיכירו בה וביכולותיה בדרך שלילית. היא בעצם מבקשת שיזכירו את שמה, שישימו לב שהיא קיימת ואפילו ב’מחיר’ של גערות ועונשים. בקורס שאני מוסרת אני תמיד מציינת, שאם לא תאמרי “שרי, כל הכבוד!” תיאלצי לומר “שרי, תהיי בשקט / שבי ישר!” אבל את השם “שרי” את תזכירי. ברגע שמזהים את הצורך הזה ומחפשים מה לציין אותה לשבח או לומר לה מילה חמה “עשית… כל הכבוד! מה היינו עושים בלעדייך?” או אפילו בשיחה של רגע בחוץ כמו “ראיתי שהיה קשה לך להתרכז, ושמתי לב כמה את נלחמת, כל הכבוד!”

אולי זה נראה הזוי, אבל בשטח זה עובד!!

אף ילדה לא רוצה להגיע הביתה עם הערות או לצאת מבית הספר / מהפעילות עם רושם שלילי. כולנו בתכל’ס רוצות לחזור הביתה בשלום.

מילה נוספת לסיכום (אני מוסרת על הנושא הזה קורס שלם! ועל גיל ההתבגרות קורס נוסף בנפרד…)

היא ילדה! כן! גם אן היא בכיתה י”ב!! מבין שתיכן את המבוגרת והאחריות על ההתנהגות הבוגרת היא עליך! כשהיא מדברת בטון חצוף או שהיא מתמרדת היא אינה פועלת אישית נגדך, אלא בעד עצמה! אין לה בעיה איתך אלא עם הסמכות והתפקיד שלך.

ככל שנחמם אותה יותר, היא תימס מהר יותר!

וכמובן, תפילות! לבקש מהקב”ה שתהיי שליחה שלה, ואם את אינך השליחה שלה, שישלח לה את השליחה שלה.

ברכות והצלחות!!

אהובה

[רחל]

וואוו תודה לכולכן על העצות המחכימות מקווה להצליח ליישם ולהצליח!!!!