בית של מורה?

[א ק]

שיר קולע!
אהבתי את השימוש בהקבלות

קצת צורמת לי המילה באנגלית בסוף השיר, כאילו לא מצאת חרוז יותר מתאים…
למה רשמת באנגילת? רצית להביע משהו?

[דיתי דאל]

אם תשימי לב יש בבית הזה הרבה מ’/נ’ ור’

וזה הצטלצל ממש טוב

עניין של טעם

למה, אנגלית נשמע לך לא “כשר”?

[א ק]

לא בקטע של כשר,

שילבת מילה בשפה אחרת, למה? זה הביע משהו שלא הצלחת לבטא בעברית?

[mina p]

דוקא אני ממש אהבתי את המילה באנגלית, שמתאימה מכל הבחינות,
גם הצליל, המשמעות,
והמהפך בלשון שנותן טויסט טוב.

[חיה]

שיר יפה, מביע כאב…

דווקא אהבתי את המילה האחרונה שיושבת ממש טוב ומצטלצלת נעים באוזן

זה מבטא גם את היציאה לעולם העבודה,

[מירי]

שיר מתוק וזורם!

ולגבי האנגלית – האמת שגם לי הפריע קצת

דווקא בגלל שהשימוש במילים באנגלית ככ מקובל בעולם העבודה המשרדית

זה בעיני מאוד מנוגד לתוכן והאמירה של השיר

איך שאני מבינה, השיר מתכוון להגיד שהעבודה של האשה לא בהכרח משפיעה על מהות הבית שלה

אבל באותה נשימה הוא אומר ש-כן, העבודה משפיעה, ומהרררר

אז משהו במסר קצת מתערער פה…

[רות סויסה – עיבוד תוכן/כתיבה שיווקית/עריכה והגהה]

לדעתי המסר של השיר הוא –

התסכול שיש לכל אחת שרוצה להשפיע ולא מוצאת עבודה בהוראה…

כלומר – מוצאת שעה פה שעה שם, חלק חודשים מלאים והמון ריקים…

ומטעם ההגיון היא נאלצת לעזוב לטובת פרנסה של “בית של תורה”..

אבל אז – היא צריכה להיאבק בסטיגמה שאם את לא מורה, אז את שווה פחות…

@yoodit – תקני אותי אם טעיתי😉

[שרה לרנר]

דיתי, הנקודה שאת מעלה היא נכונה מאוד, אם כי את די תוקפנית, יש לציין. אני תוהה אם את כותבת בעקבות מפגש עם מורות ספציפיות שאכזבו אותך. או שלא.

בכל אופן, הנה מה שיש לי לומר –

אני מורה. ולפעמים אני מוצאת עצמי צוחקת מה”דמות” של מורה באגדות (שלדעתי, אגב, היו קיימות בעבר ביתר חריפות).

אני אוהבת ידע, אוהבת מאוד ידע יהודי ותורני, אוהבת את הקשר עם הבנות, את היכולת שלי לתת להן ואת מה שהן נותנות לי. עד כאן הכל מסתדר עם הסטריאוטיפ.

אני אוהבת איפור, מאוד, יש לי המון איפור מחברות יקרות ואני עוקבת אחרי הטרנדים. כנ”ל הומסטיילינג. למדתי אבטחת סייבר ואני אוהבת בעיקר את התחום של הפריצות (פן-טסטינג). נשמע נורא, אני יודעת. אוי, ושכחתי לציין: אני ממש אוהבת סושי. מי שישמע.

כן, המצגות של לאה לנדא (או לא שלה, תקלטו לבד את הכיוון) – די משעשעות אותי בחד-ממדיות שלהן על כל עניין ה”מורה לעומת מתכנתת”.

מה שכן קיים, והוא משמעותי מאוד בעיניי, ומלבד האהבה שלי למקצוע, הוא מהווה עבורי שיקול נוסף לבחור בהוראה – התפקיד כמורה בבית יעקב או במוסד חרדי אחר כן מעלה את נקודת הבחירה, בתחומים רבים. הוא לא מונע ניסיונות, אבל כן מסנן אותם.

אהיה כנה: אני מכירה את עצמי, ואת המשיכה שלי ליופי ולאופנה. החברות שלי ובנות משפחתי מסתבכות עם לבטים של “זה כן נקרא לייס/זה לא נקרא לייס/זה כן קצר/זה לא קצר”, וכן הלאה. בתחום הזה, לדוגמא, אני מרגישה שיש לי הרבה פחות ניסיון – פשוט כי אין לי ברירה…

האם זו חכמה? אולי לא, אבל למעשה – חסכתי לי תחום של ניסיונות. אין לי אופציה להתפתות לקנות פאת לייס, נגיד, כי אני אאבד את מקום העבודה שלי…

אז ודאי שיש ניסיונות, כמו לכל אחת. במיוחד בתחומים שרחוקים מעיני הציבור. אבל כן, יש גם ניסיונות שנחסכים ממני. ואישה שבוחרת לעבוד בתחום שבו היא תחסוך מעצמה ניסיונות, והבחירה היא מהסיבה הזו – תקבל שכר על אותה בחירה ראשונית (ואם יש עבודה אחרת שעונה על הקריטריון, אז אותו העיקרון נכון גם לגביה, כמובן).

יתרון רוחני נוסף בהוראה הוא החיבור המתמיד ללימודי קודש (נוגע יותר למורות למקצועות קודש) – שעבורי, לפחות, הוא משמעותי מאוד.

יש יתרונות רוחניים בהוראה, בוודאי. יש גם סיכונים רוחניים, אגב, בעיקר בתחומים שבין אדם לחברו. אבל כן מסכימה איתך לגבי ההילה המגוחכת שנוצרה סביב העניין.

[מירי]

כל מילה!

לא חושבת שמורות הן טובות יותר או נעלות יותר בבסיס

אבל מהמקום שלי, כעובדת משרד מצד אחד (ואני מדברת על עבודה עם צוות ש-95% ממנו הן בוגרות בית יעקב, מהסמינרים המובילים בירושלים), אבל בקשר עם לא מעט מורות (גיסות, שכנות וכו’)

חד משמעית, מורות בבית יעקב חשופות הרבה פחות להתמודדויות שבהחלט עשויות להשפיע על הצביון האברכי של הבית.

ואני לא מדברת על המורות הכבודות בסיפורים, אלא על צעירות כמוני, שחשוב להן להראות טוב, והן ממש ללא מנותקות מהעם ומהעולם, ועדיין, אני בלי סוף נתקלת בנושאים שאצלי הם בהחלט ניסיון, כי אני חשופה ושומעת ומסתובבת בחברה שבה זה מובן מאליו ונורמלי ולגיטימי, ואצל המורות – פשוט שזה מחוץ לתחום

דוגמאות? בבקשה:

אצלנו, רישיון רכב לאשה זה לא בתחום. בסביבת העבודה שלי, אני בין היחידות בלי רישיון…

נופשים בחו”ל

מסעדות

ואפילו רמת החיים השוטפת

מי שלא מתחכך עם שני העולמות האלו, יהיה לו קשה להבין את ההבדל

אבל ההבדל קיים, וכמה שאני חושבת שהבית שלי ראוי להקרא בית של תורה (והלוואי שאני צודקת), ההתמודדויות והאתגרים שסביבת העבודה שלי מייצרת, ושבהחלט עשויים להשפיע (ולא לטובה) על האופי האברכי של הבית, זה משהו שהמורות לא מכירות ולא מתמודדות איתו בכלל. זה לא בתחום הבחירה שלהן.

[רחלי א]

ממקומי כעובדת הייטק אני אכן מרגישה שהתרחקתי,

מהשיעורי יהדות המרוממים, שעורי תורה ונביא וכו’.

ולמורות קודש, כן יש את החיבור הזה, הם עוסקות כל היום ביהדות.

וגם למורות למקצועות חול, הם במקום של לימודים ותמיד תלמידות יכולות לשאול שאלות השקפתיות והן צריכות להיות מוכנות.

כן יש לי את הקנאה הזו במורות ובמקום שלהן.

[חני]

וואי אתן נסחפות

ההיפך הוא הנכון

היום כבר הסטיגמה על המורה שלילי כ”כ

בשידוכים שואלים “למה היא הלכה להוראה, היא לא מספיק חכמה בשביל תיכנות?”

היום כבר נהיה שבית של תורה זה בית של מתכנתת

הבעיה שלנו זה ללכת אחרי הזרם

בנות הולכות ללימודים שלא מתאימים להם בגרוש בשביל היוקרה

בעבר זה היה מקצוע ההוראה הנחשק

היום, הוראה?! סתם מקצוע נשחק…

[מירי]

לא מדויק בכלל!

מכירה לא מעט בחורים, מהטובים ביותר

שלא רוצים מתכנתות, בדיוק בגלל כל הסיבות שרשמו כאן

ושוב – זה לא שמורה = בית של תורה ומתכנתת = לא

אבל בהחלט שיש סיכונים בשוק העבודה שהמורות לא חשופות להן, או לפחות הרבה פחות חשופות להן

וזה עוד בלי שהתייחסנו לזה שהלו”ז של מורות הרבה יותר מתאים לניהול בית.

מוזמנות לביקור במשרד, לשמוע את הקיטורים שלנו, כעובדות, על המורות הפרזיטיות שחופשות בערב סוכות ויש להן זמן למלא את המקפיאים בעוגות, ושבערב פסח כל מעייניהן בצחצוח הארונות העליונים וסילוק אבק בלתי נראה מחורים שכוחים בבית…

[חני]

משהו אחד רק לא ברור לי בשיר המקורי

משפט הסיום על התלונות

האם הכוונה התלונות של הסביבה על המורה

או התלונות של המורה על המקצוע

[דיתי דאל]

את מתכוונת כנראה לשיר אחר שהופיע פה לא מזמן בהקשר של “מורה”.

[חני]

נכון

[מירי]

אני חושבת שמורה (למקצועות קודש) היא טיפוס שיותר מתחבר לרוחניות,

וזה לא אומר שהיא יותר צדיקה מעובדות במקומות אחרים..

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

למרות שאני לא מצליחה להבין את הקשר בין השיר לקהילה- משאירה את הדיון

רק שימו לב לכתוב בצורה מכבדת.

[עדן יאמין]

דיתי מאוד התחברתי לשיר שלך את אישה מלאת רגש…ובתור אחת שעובדת עם ילדים….לכל מורה תמיד תיהיה את הבחירה מאיזה מקום לעבוד במקצוע הזה. ממקום של מקובלות חברתית או משפחתית או מאהבה למקצוע…וזה נוגע לכל תחום בחיים גם משרדיות לא בחרו במקצוע כי הם יותר חכמות אלה או מחוסר חיבור לילדות או בחורות והתחברות למחשב יותר או שוב ממקובלות חברתית…לכל אחת יש את המניעה שלה…למה כל דבר צריך להיות עם סטיגמות…ולמה אנשים חושבים שמורות זה מקצוע פחות נחשק…די בואו ניהיה אמיתיים זה מקצוע שכולו לב אחד ענק ולא לכולם זה מתאים אז ב”ה שיש עוד אופציות הייטק ושאר עבודות משרדיות…