גמגום

[מיכל וילמן]

כשמתחיל גמגום, יש סיכוי שהוא ייעלם.

לא כדאי להתעלם, אך כדאי קצת לחכות

לפעמים יש מה לבדוק שינוי או קושי מיוחד שאירע בתקופה האחרונה או בזמן האחרון , ואולי אפשר לתת לזה מענה

(הטיפול בגמגום, הוא לא תמיד פשוט ומהיר)

ובנתיים:

א. כדאי קצת לחשוב בינך לבין עצמך – מה זה עושה לך, קצת להרגיע את התחושות והמחשבות

ואז באופן רגוע ומושכל יותר, לתת מענה יעיל:

ב. לשוחח עם האחים בנפרד, ולהסביר את החומרה של הלבנת הפנים

ואת מידת הנזק שהעלבון עלול לגרום.

לדבר אל הלב שלהם, עם אמון בטוב שבהם – שלא רוצה לגרום ח”ו נזק.

אם מדובר בילדים קטנים ממש, גם להם אפשר להסביר בשפה שלהם (אם זה מתאים ולא גורם הקצנה):

שזה לא נעים שהם מדברים כך, ואמא לא אוהבת את זה…וכו’

ג. כאשר אתם ההורים מקשיבים לילד, היעזרו בסבלנות רבה מאד

הקשיבו עד הסוף, ואל תקטעו את הילד. זהו אחד הדברים החשובים!

אפשר לפעמים בעדינות רבה (אם ממש לא הבנתם), לשאול למה התכוון במילה אחת או שתיים

כמה שפחות.

להשתדל להבין כמה שאפשר, ופשוט להיות עם הילד – בהבנה ובחמלה

ובמידת האפשר – להתייחס אליו כרגיל ממש, להאמין ביכולות הנפלאות שלו וכו’.

ד. לאפשר לילד להעלות שאלות, רגשות ומחשבות

ע”י שיח משותף טבעי וספונטני (בגינה, או לפני השינה, לאפשר את האופציה הזו מדי פעם לבד עם הילד).

אין צורך לתת מענה. רק לשמוע ולשתף בחזרה, בתחושה שלכם (במיוחד כשמעלה עלבון מהחברה, או בסיטיואציה מסוימת). המקום הזה יכול לתת לילד הרבה כח פנימי.

ה. לפעמים מדובר בילד מאד רגיש, או בתקופה מאד רגישה עבורו (אם מדובר באירוע חריג וכד”),

הזקוק באופן מיוחד להתייחסות.

במצב זה, אני ממליצה על הדרכה שתיתן לו את החוסן וההבנה להם הוא זקוק.

בברכה ובהצלחה

מיכל וילמן

050-4102924

[email protected]