האם לעלות הקבצה?
-
האם לעלות הקבצה?
שלום, מצרפת פה מאמר ששלחתי לרשימת התפוצה שלי אחרי החגים.
אבל הנידון אם לעלות הקבצה או לא הוא תמיד רלוונטי…
אשמח לקבל תגובות!
נ.ב. מצרפת את המאמר כאן כפוסט, ולא כקובץ מצורף, לתועלת בעלות המייל בלבד
שנאלצות להתגרות מקבצים מצורפים 🙂*לראש ולא לזנב*
הקבלה לסמינר לא היתה קלה עבור שושי, תלמידה פרטית שלי. התעלמתי, מנסה למנוע
ממנה אי-נעימות. זה לא היה קשה; במהלך סוף כיתה ח’ כמעט ולא פגשתי בה. חזרות,
מסיבה, מבחן בדינים וכדו’. חברתה סיפרה לי שלא קל לה, לשושי.כשבוע לאחר תחילת הלימודים היא התקשרה אלי. צריכה עזרה בש”ב במתמטיקה. הגיעה,
וביקשה להבין את חוקי החזקות. בהתעניינות אגבית ביררתי באיזו הקבצה היא לומדת.
תשובה: 4 יח”ל.נס שישבתי. הייתי עלולה ליפול.
ואכן, זו היתה רק שאלה של זמן. לקראת סוף מחצית א, לאחר שני מבחנים כושלים
וסידרת שיחות עם המורה / רכזת המקצוע / האמא – שושי ירדה הקבצה. וגם שם, ב-3
יח”ל, היא היתה צריכה עזרה.לו תשאלו את שושי – תקבלו תשובה ברורה מדוע היא ירדה הקבצה: המורה לא יודעת
ללמד.אולי. אולי המורה לא ידעה ללמד. אבל בכל אופן, גם עם עזרה צמודה – לשושי אין
סיכוי לעבור את הבגרות של 4 יח”ל במתמטיקה.כמורות אנו עלולות להיתקל ברצון לעלות הקבצה / להעלות את רף הציונים (ובמילים
אחרות: “לקבל מאה”) גם כשהדבר אינו תואם את יכולת התלמידה.לא כולם נולדו שוים. זו מציאות. התורה – על פיה יוסד העולם – מציבה לנו מעמדות
רבים: דרגות בבריאה, דרגות חיוב במצוות (אשה, לדוגמא, פטורה ממצוות שהזמן
גרמן), תפקיד לכל אחד בעמ”י – כהן לוי ישראל, ועוד.להבדיל, יש דרגות ביר”ש, רוחניות ועבודת ה’. ומדוע להבדיל? כי עלינו להבדיל
באופן חד משמעי בין דברים התלויים בנו לבין מציאות שהקב”ה בחר בשבילנו. וכמו
שאומר הפתגם המקסים –*קלי,*
*תן בי הכח* – לשנות,
את הדברים שביכלתי לשנות.
*תן בי היכולת* – לקבל,
את שאין ביכולתי לשנות,
ו*תן בי החכמה* – להבחין,
בין אלו לאלו.
קיימות אמרות כנף רבות, מסוג ה”חכמה בגרוש”, העוסקות בכך שלא כל דבר במציאות
ניתן לשינוי. כמו:· אין אנו אחראים לבחור את גורלנו, אלא באיזו מסגרת לשבצו.
· בדרך כלל אתה לא יכול לשנות, אבל אתה יכול להשתנות.
· אתה לא יכול לשנות את הכיוון של הרוח, אבל אתה יכול להתאים את המפרש
שלך שיביא אותך ליעד.· הגורל נותן לנו את המסגרת; אנחנו מציבים את התמונה.
בניסוח כזה או אחר – זו המציאות: יש דברים שאין ביכולת יצור-אנוש בן תמותה
לשנות. וככל שנקדים להבין זאת, ייטב לנו. ולסובבנו.ההקדמה היתה ארוכה למדי, אך היא חשובה: לפני שאנו דנות בנושא מבחינה מקצועית
עלינו לדעת בבהירות את ההשקפה התורתית שהיא אמת המידה בכל צעד בחיינו.ובכן, לשאלת השאלות:
האם להתאמץ כדי לעלות הקבצה או לא?
כדי לענות על שאלה זו, עלינו להקדים ולשאול שאלה חשובה לא פחות: למה לעלות /
לא לעלות הקבצה?נתחיל *מההיבט הלימודי*: בת רוצה לעלות הקבצה כי מבחינה לימודית היא מתאימה
לשם.אבל הרי היא לא שם?!
בשביל המורה שלה, זו אולי הוכחה שהיא לא מתאימה. אבל יכולות להיות סיבות רבות
לכך שתלמידה שובצה בהקבצה נמוכה על אף שרמתה גבוהה יותר:· באילו תנאים נערך המבחן הממיין להקבצות? אולי היא היתה בדיוק בתקופה
בעייתית מבחינה לימודית? (שמחה בבית / לא מרגישה טוב / קשיי חברה באותה תקופה
/ לאחר חופשה – החומר הספיק להישכח / וכו’).· קושי אובייקטיבי במבחנים: חרדת מבחנים / ליקוי למידה וקושי בהבעה בכתב
/ וכדו’.· התרשמות לא נכונה של מורה מכיתה נמוכה יותר.
ולכן, דבר ראשון צריך לבדוק האם יש לתלמידה סיכוי להצליח בהקבצה גבוהה יותר או
לא. יש להתייחס לרמה הלימודית בקבוצה, קצב למידה בשיעור, כמות שיעורי בית
ועומס מבחנים – וכמובן ליכולת התלמידה בכל התחומים הללו. יש תלמידות משקיעניות
שיכולות להצליח גם בהקבצה שמעל לרמתן, ויש את אלה שמתיחסות ללימודים בזלזול
ולכן תהיינה בהקבצה נמוכה מהיכולות הקוגנטיביות שלהן.במקביל להיבט הלימודי, קיים *ההיבט הרגשי*, והוא קיים בשני מישורים: יכולות
רגשיות של התלמידה ‘לשרוד’ בהקבצה גבוהה, מול הערך העצמי ותחושתה כלפי ההקבצה
בה היא משובצת.מטבע הדברים, ככל שההקבצה גבוהה יותר – התחרותיות גבוהה יותר. תלמידות בעלות
נטיה לפרפקציוניזם עלולות להיפגע מבחינה רגשית ולפתח חרדת בחינות. זהו פן
משמעותי, ואין להתעלם ממנו.ענין נוסף שחשוב להתייחס אליו, הוא משמעות ההצלחה בעיני התלמידה, ובמילים
אחרות: ערך עצמי.לכולנו ערך עצמי בלתי תלוי, הנובע מעצם העובדה שאנו יצירי כפיו של ה’, אנו חלק
אלוק ממעל. זהו הערך המוחלט והאמיתי. אך המודעות של התלמידה לכך, כמו גם סיווג
עצמי לפי החברה ותפיסת האדם את עצמו כ”מוצלח” או לא – משפיעים בצורה משמעותית
על כל החיים.יכולה להיות תלמידה מצליחה בכל קנה מידה, ציוניה נעים בין 90% ל-100%, אך היא
מרגישה “כשלון מוחלט” כי בד”כ היא מקבלת “רק” 95%, ולא את המאה הנכסף… זוהי
תפיסה שגויה של התלמידה בנוגע להצלחה לימודית ולערך שיש ליחס להצלחה זו בתחושת
הערך העצמי.יש תלמידות שחשות עצמן “כשלון” אם הן שובצו בהקבצה שהיא לא הגבוהה ביותר, ויש-
שטוב להן מאד עם עצמן גם בהקבצה הנמוכה ביותר.יש תלמידות שהציון בתעודה או בראש המבחן הוא המשמעותי לגביהן, ולא הקבוצה
שרשומה. ויש שלא אכפת להן לקבל 40% – העיקר להיות בהקבצה גבוהה.זהו פן שחשוב מאד להתייחס אליו ולבדוק אותו לפני ההמלצה לעלות הקבצה, ולפני
שנעשים מאמצים לכך.ענין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא היחס בין המורה לתלמידה – האם נוצר ביניהם
“קליק”, כימיה, או שהתלמידה חשה דחיה מהמורה, ולא מסוגלת לקבל ממנה.בענין לימוד התורה מובא בגמרא (עירובין מז ע”א), שאדם לא יכול ללמוד מכל אחד.
גם בלימודי חול, לא כל מורה מתאימה לכל תלמידה, ובהחלט יש לשקול מעבר הקבצה
(אפילו ירידה) כדי ללמוד ממורה שנעים איתה יותר.ענין נוסף בתוך ההיבט הרגשי סוטה ל*היבט החברתי*: כיצד מביטה החברה על ענין
ההקבצות?אולי קודם לכן נבין מה אומר המושג “חברה”: הדמויות המשמעותיות בעיני התלמידה.
בעיני התלמידה!!!
בין אם זה הכיתה, השנתון, ה”קבוצה” שלה בתוך הכיתה, אולי בנות דודות… קיימות
סתירות בין הקבוצות הללו, ויש לבדוק היטב מי החשוב ביותר בעיני התלמידה. יכול
להיות שזלזול מחברות בכיתה ‘יעבור’, אך היא תתבייש מאד בכל מפגש משפחתי לומר
באיזו הקבצה היא לומדת… וכדו’.יש תלמידות המתעקשות להיות ב”הקבצה גבוהה”, או לקבל ציונים מסוימים, בשביל
להתקבל ללימודי מקצוע בעתיד. תלמידה שרוצה להיות רואת חשבון, ובטוחה שבלי 9
במתמטיקה בהקבצה הכי גבוהה היא לא תוכל. וכדו’.לרוב, שיקולים אלו מוטעים. כדאי מאד לבדוק מדוע התלמידה ‘נעולה’ על מקצוע,
ובדרך כלל יתגלו שיקולים צדדיים – כמו: ביקוש בשוק העבודה (ומי אמר שזה מתאים
לך?), משכורת גבוהה (ואם לא תצליחי?), מעמד נחשק ושידוך טוב (להקב”ה יהיה קשה,
כביכול, להביא לך שידוך טוב בלי 9 בכל המקצועות, נכון?) וכדו’.יש לתת את הדעת גם על המשמעות החברתית שתהיה לעליית ההקבצה – אם הנסיון יכשל,
ואח”כ התלמידה תיאלץ לרדת.רחל היתה תלמידה מוכשרת מאד. בעקבות פער לימודי, היא נכנסה להקבצה נמוכה
בהגיעה לתיכון. לאחר כשלשה חודשים בהם השלימה את החומר, היא עלתה הקבצה.
עדיין, השתעממה מאד. התעקשתי להעלות אותה הקבצה. שיחות עם כל מי שצריך, ובחסדי
ה’ – היא הצליחה. עלתה.במבחן הראשון בהקבצה שמעל, היא נכשלה, ובגדול! דווקא לא בגלל הכישרונות, אלא
בגלל זה שהיא סמכה עליהם… ולא למדה כראוי. עד שהחליטו אם להוריד אותה חזרה
הקבצה, הסתיימה השנה. בטעם מאד לא טוב.תמר החליטה, בעקבות מעמד חברתי וצירופים של שיקולים, שהיא ‘מוכרחה’ לעלות
הקבצה. עשתה “טרור” למרכזת, אמא שלה דיברה שוב ושוב עם כל מי שצריך, נבחנה כדי
לעלות הקבצה – קיבלה 100% (לא מספרים כמה היא למדה לקראת המבחן…) ועלתה.מתלמידה שקוצרת מאיות היא הפכה לתלמידה שמקבלת ציון ‘חלש’. לרדת? מתחת
לכבודה… וכך היא נתקעה בהקבצה שלא מתאימה לה. וחבל!יש לקחת גם שיקולים אלו בחשבון, מראש.
ישנם שני שיקולים נוספים שארצה להזכיר, והם דווקא כן מכריעים לכיוון – מאמצים
לעליית הקבצה.הראשון מביניהם הוא שיקול משמעותי ומציאותי, לצערנו, ולא ניתן להתעלם ממנו:
קבלה לסמינר (תיכון).יעל, תלמידת כיתה ו’ מקסימה, התקשתה בחשבון. היו לה יכולות מדהימות בתחומים
רבים – אבל לא בחשבון, ולא באנגלית. היא היתה עם “פתיל קצר” (בלי הפרעת קשב
בכלל! אופי), לא סבלה ללמוד, והעדיפה להתקשקש עם מחברות מסודרות ויפות מאשר
למלא את השכפולים בתשובות נכונות…היא קיבלה עזרה מסיבית, וצלחה את כיתה ו’. מבחינה לימודית, היה די ברור, היא
עתידה להיות בהקבצה הנמוכה ביותר. בשיחה עם האמא, היא הביעה את דאגתה מכך. “לא
אכפת לי ברמת העקרון” היא אמרה, “באמת, שתלמד איפה שמתאים לה, אני לא בעד לחץ
לימודי. אבל איך, למען ה’, היא תתקבל לסמינר טוב?”נתונים סביבתיים ומשפחתיים הוסיפו על הקושי להתקבל, והיה ברור: עם יכולת
לימודית כשלה, יהיה קשה ליעל להתקבל לסמינר בו היא מקווה להמשיך ללמוד מכיתה
ט’.רציתי מאד לומר לאמא של יעל “אל תדאגי, היא ילדה מקסימה, בת טובה מבית טוב
ותתקבל בקלות”. כי זה נכון שהיא מקסימה ושהיא בת טובה מבית טוב, אבל לצערי הרב
המציאות הכתיבה לי מילים אחרות. “את צודקת” אמרתי לאמא הדאוגה “זהו שיקול
משמעותי”.יעל קיבלה עזרה מסיבית, בחסדי ה’ היא היתה בהקבצה אמצעית עם ציונים סבירים,
וב”ה התקבלה לסמינר טוב.אבל הדאגה הזו, מובנת. בהחלט. ענין הקבלה לסמינרים החרדיים הוא מורכב, מי שקצת
בענין יודעת. ובאמת שלא תמיד יש פתרון.שיקול נוסף הוא כמות היחידות בבגרות. הציון במבחני החוץ פחות משמעותי – העיקר
“עובר”, אך בבגרויות יש שיקול של כמות היחידות במקצועות אנגלית ומתמטיקה.3 יח”ל במתמטיקה מיועדות עבור כל הבנות ש’לא יודעות מתמטיקה’. בהחלט שניתן
לעבור ב55% בלי לדעת כמעט מתמטיקה. ההבדל בין 100% במבחן של 3 יח”ל לבין ציון
‘עובר’ ב-4 יח”ל, הוא שמים וארץ. אם התלמידה מסוגלת – מומלץ בהחלט שתתאמץ עוד
קצת ותישאר בהקבצה הגבוהה יותר של ה-4 יח”ל. בלי להיכנס לסיבות לכך, זו
העובדה. גם באנגלית, יש ענין להיות לפחות ב-4 יח”ל, ויש ענין להתאמץ – כל עוד
המאמץ בתחום ההגיון והסבירות – לגשת להיבחן ברמה של 5 יח”ל.היבט נוסף שייך לתחום עלית ההקבצה, ובאופן כללי להשקעה לימודית. *ההיבט הערכי*.
הדיבר החמישי מתוך עשרת הדיברות מורה לנו לכבד את הורינו. חלק מהכיבוד הוא
להשקיע בדברים החשובים להם, גם אם בשבילנו הם חשובים פחות.אין טעם שההורים ילחיצו את הילדים, אבל זה שיקול של ההורים. אם להורים חשובה
הצלחה לימודית, על התלמידה לעשות כל מאמץ כדי להשיג את המטרה. אם חשוב להורים
שבתם תלמד בהקבצה גבוהה ו’תוציא’ ציונים גבוהים – התלמידה צריכה ל*התאמץ* (ולא
כתבתי להצליח!)כמובן, היכולות הם משמים, ויש אפשרות לעשות *השתדלות בלבד*. כמורה, אם את
יכולה לשכנע את האמא שטוב יותר לילדה בהקבצה הנמוכה – מה טוב. אך אסור לילדה
לפעול נגד ההורים שלה, והיא בהחלט מצווה לכבד אותם – וזהו חלק מהכבוד, שחולש
על כל תחומי החיים, במחשבה – דיבור – מעשה.***
מה עדיף: לקבל ציון גבוה בהקבצה נמוכה או ציון נמוך בהקבצה גבוהה?
קשה להכריע. תלוי. אך אף פעם אי אפשר להביא את מאמר חז”ל על זנב לאריות כהוכחה
לנכונות עליית ההקבצה.בפרקי אבות (פרק ד משנה טו) ממליץ התנא להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים. באה
תלמידה, ואומרת לי: תקשיבי, הכל נכון, אבל אני מוכרחה לעלות הקבצה גם אם
הציונים שלי ירדו. חז”ל אמרו הוי זנב לאריות וכו’…?!שאלת נגד: באיזה הקשר חז”ל אמרו זאת???
בלימודי חול, מומלץ בהחלט לקיים הוראה אחרת של חז”ל – להיות לראש ולא לזנב…
שנה טובה!
Log in to reply.