הלוואי שנשנה את המצב

[רחלי]

כמטפלת רגשית, ממליצה מאד, לצד עזרה לימודית – גם טיפול רגשי.

[רחל ג]

עצוב וכואב נורא!!!

בתור מורה שפוגשת את הילדים וכמובן את ההורים,

עצוב לפגוש את ההכחשה, את חוסר היכולת להכיל את הקושי,

להטיל את הכאב על המורה שכביכול לא קולטת נכון ולא מבינה.

יחד עם זאת על צוות ההוראה להתמלא בהבנה לצערם וכאבם של הורים, הכמהים לילד המוצלח והמושלם.

כמה נפלא לשמוע הורים השמים לב שמשהו קורה,

שמודים ברוחב לב על שעוזרים לילד וגם להם.

ויש את אלה שבין לבין…

נכון שלנו הרבה יותר ברורים הדברים כשרואים את כלל הכתה,

ובולטת השונות, ועלינו החובה לפנות להורים ולעורר.

חשוב לשלוח לברור, לזהות במה אפשר לעזור,

אם יטופלו הדברים כשהילדים עוד קטנים,

יש מקרים שהבעיה תתוקן או לפחות תצטמק.

עם זאת קשה מאוד לעזור למי שלא מוכן לקבל עזרה.

כמה טוב לילד שמתייחסים לצרכיו!

הלוואי ונזכה לעשות הטוב והישר.

[ל. א]

לעיתים הבעיה הפוכה, כמו שכתבה רחלי.
המורה רואה צורך לבדוק / להפנות לטיפול בתחום ספציפי. ואת בתור מורה מקדישה
מזמנך, מתקשרת להורים ומציגה את הקושי בעדינות, ממליצה לבדוק ו- כלום. מתזכרת
גם בתלא ואז בישיבת צוות, דוח התקדמות וזהו. בדוח סיכום את מגלה שהכל נשאר
כשהיה… קצת מתסכל😕

יש למישהי המלצה בענין?

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

ל.א מאוד מתסכל!!!!!

יכולה לומר לך שה' זיכה אותי להכיר גם את הצד השני,

ובזכות זה להצליח להבין יותר את ההורים.

זכיתי לגדל ילד מיוחד

ואני פתאום יושבת בצד השני של המתרס

ושומעת המלצות ובקשות שונות.

ולא תמיד זה קל ומסתדר לרוץ איתו כל היום לטיפולים ובדיקות שונות.

ברור שיש את ההורים שמכחישים ומתעלמים,

אבל בוא נבין אותם,

לא קל לגדל ילד לפתח בו ציפיות,

ואופס, פתאום צפים קשיים שונים

[רחלי]

אי אפשר להכריח מישהו לקבל עזרה. וקשה להיתרם מעזרה כשזה נעשה בלא רצון ומוכנות.

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

רחלי את צודקת

ואתן מדברות יותר על ילדים שכבר נמצאים בשילוב או בחנ"מ.

אני יותר מכוונת את הדברים שלי למורות וגננות בחינוך הרגיל,

שלצערי מונעות מידע מההורים רק כי הוא לא נעים

[רחל ג]

התגובה שלי באה מהחינוך הרגיל.

כמה קשה להורים לקבל שיש קושי…

קיימת כל-כך הרבה הכחשה.

מעטים שמים לב לקושי מתוך ישיבה עם הילדים.

והתגובות – – –

[רחלי]

בהחלט, קשה מאד להורים לקבל שיש לילד קושי, ואפשר להבין את ההורים, כפי שכבר העלו פה.

המודעות למה שעובר על הורים חשובה מאד, ותודה למי שהעלת זאת גם מהצד השני.

זה קצת דומה לשלבי עיבוד האבל: שלב ההכחשה, הכעס, האשמה וכו'.

ואולי אם תהיה יותר מודעות לקושי הזה, והבנה אמפטית מצד הצוות, אולי גם הגישה וההצגה של הדברים תתקבל אחרת.

[אלישבע]

מצד שני ההורים מצפים להשלמת מידע מהצד של בית הספר

לכל ילד יש את ההתנסויות בבית והן שונות מבית הספר כגון רווח בין אחים לעומת התמודדות עם בני גילו, צורך לישיבה רציפה מתוך ריכוז לעומת בחירה בפעילויות שונות בבית.

בתור אמא לילדי חיידר חסר לי מאוד שיש התיחסות נטו לילדים מפריעים או מתקשים לימודית, ילד מכיל הרבה יותר ויש צורך בהשלמת ידע חסר.