העליה לכיתה א’ היא יום לימודים ארוך, כי היא תלויה בגורמים רבים. המטרה העיקרית היא לגרום לילד לא רק לעלות לכיתה א’ אלא להתמודד עם מה שקורה שם מבחינה לימודית, חברתית ורגשית. מה שכן יש אלמנט, שחשוב מאד להתייחס אליו והוא אלמנט הגיל, כי אין אפשרות להשאיר אותו בגן עד גיל תשע וחצי, כדי שהוא יקבל את הביטחון, לא כך??
כך שהיית מחלקת את ההחלטה לשני מישורים: האם הילד קטן מהגיל גבולי או שהוא מתאים מבחינת הגיל ואין אפשרות להשאיר אותו. אז לפני שאנחנו פותחים את התיבה הזו, חשוב שנדע, שברגע שיש התלבטות נעזרים בגננת, בפסיכולוגית של הגן והיא זו שעורכת אבחון בשלות (בדרך כלל רשמי מטעם השפ”ח). לפעמים הם רוצים להעלות לכיתה א’ כמו במקרה של השואלת הפרטית (דרך דבורה) ובמקרה של רבקי, והאם חושבת אחרת. ולפעמים זה הפוך, שהאם ממהרת להעלות לכיתה א’, כי היא בעצמה רוצה לראות אותו כבר עם התיק הגדול מכין שיעורי בית או שהיא רוצה שכולם יהיו כבר באותה מסגרת (…) ודווקא הצוות המקצועי מתנגד.
השיקול כאן אמור להיות שיקול דעת מקצועי עם הרבה הרבה לב ונשמה. כי זה נכון שהילד אמור למלא מטלות לימודיות, אך אם מבחינה רגשית או חברתית זה קשה לו יש לשקול שוב (אם אין מניעה של הגיל!).
כך שנדבר על העניין בכמה מישורים:
אי התאמה בגיל – אין למהר ולהעלות אותו, כי אם יש אפשרות לטפל בכל רובד אחר, בגיל אי אפשר לטפל, זה מטופל רק עם הזמן (גם לכן זה נראה, נכון?).
אי התאמה מבחינה לימודית – קודם כל אני שמחה שאנחנו מדברות על זה עכשיו כי עד כיתה א’ תשפ”ג יש די זמן לטפל בעניין. את הידע החסר ניתן להשלים על ידי מוכנות לכיתה א’, במידה שיש גישה לרשת יש שם חומרים רבים (שמצריכים בדיקה וצנזורה כמובן!!!), אבל יש שם חומר רב. הערה קטנה: החומר שם אמור להיבדק גם מבחינה מקצועית, כי “הכניסה של הרשת” לכיתה א’ והכניסה לבית יעקב היא שונה. פעמים רבות אני יושבת בוועדות עם אנשי העירייה ואני אומרת להן בכאב, שהילדה אינה קוראת בשטף והיא כבר באמצע כיתה ב’, והדבר אינו מטופל. הם מבינים שיש כאן קושי, אך אינם מבינים את הניואנסים של העניין. מה שכן, יש כיום גם חוברות שלנו למוכנות וניתן לעבוד על זה. גם כאן במרפ”ד ניתן להכניס חומרים של מוכנות לטובת האימהות, שרואות צורך להכין יותר את הילד לקראת העליה לכיתה א’ מבחינה לימודית. המוכנות אמורה להתמקד בתחום של שפה (העשרה כמו קטגוריות, מושגים, הבנת הנשמע, מודעות פונולוגית, זיהוי אותיות, זיהוי השם וכו’), חשבון – זיהוי מספרים, כמויות, הבנה חשבונית, מוטוריקה – כתיבה (כתיבת השם, כתיבת אותיות ומספרים), כתיבה בשורה, צביעה תחומה, גזירה נכונה וכו’. ברגע שיש קושי ניכר בתחום המוטוריקה העדינה יש לפנות לריפוי בעיסוק ובמקביל לא להילחץ אם הילד כותב את האותיות והמספרים בכתב ראי, זה בסדר!
אי התאמה מבחינה רגשית או חברתית – אז ברוך ד’, גם כאן יש עוד די זמן לטפל בעניין בטיפול באומנות, כחוג יצירה, הדרכת הורים לעבודה בבית וכו’. מבחינה רגשית וחברתית ניתן לעבוד גם בבית במטלות שדורשות אחריות, העלאת הדימוי העצמי, שיתוף חברים ועבודה על התנהלות חברתית, הכנסה של הילד לעבודה במטבח (כן. גם בנים!! ולא בכדי כתבתי “לעבודה” ולא לעזרה”, כי אני מתכוונת שהילד יקח אחריות ויראה את המטבח כמקום של תעסוקה יצירה. בתחילה זה קשה, אבל במהלך הזמן תאמרי את המשפט שקבלתי מאמא “תודה לך. מגיע לנו מזל טוב, נולדה לנו ילדה חדשה בכיתה ב’!”.) יש לי אחות שכדי לרפד את ההישארות של הילדה, שנולדה לאחר בנים, אמרה לה, שהיא השנה בגן חובה ב’. מה אומר לכן? לילדה זה היה בסדר… כי מה ההבדל בין מכינה ב’ לגן חובה ב’????
אני מצרפת דף עבודה שניתן לעבוד עם הילדים בבית לפני כיתה א’. (בסדר! העליתי גם למרפ”ד!). כיועצת בית הספר אני מצרפת את הדף הזה עם מכתב הקבלה של הילד לבית הספר. (זו אינה פרסומת, אך יש לי סדנה מצוינת שאני מוסרת לאימהות בנושא של המוכנות לכיתה א’, הסדנה פותחת חרך להרגשות של הילד לקראת המעבר.)
מקווה שהצלחתי להקיף ולו במעט את הנושא המורכב הזה, בכל מקרה יש להתייעץ בעניין עם אנשי מקצוע, שמכירים את הילד ובעיקר להקשיב ללב של אמא!!
נחת!!