לא מניסיון עם ילד לקוי ראיה, אלא עם לקויות למידה:
ישנם שלושה ערוצי למידה מרכזיים: חזותי, שמיעתי וקינסטטי – תחושתי.
ילד לקוי ראיה הוא בעל חסר בערוץ החזותי, כלומר – הוא יתקשה לזהות את הסמליל הגרפי ולקשר בינו לבין הצליל – הפונמה, שזה בעצם (מלמעלה ממש) תהליך הקריאה: המרה גרפית-פונמית.
מה עושים?
משתמשים בשני הערוצים האחרים, וכמה שיותר.
(בדרך כלל הקב”ה מפצה חזק על חסר כלשהו, והערוצים השמיעתיים והתחושתיים אצל לקוי ראיה מפותחים מאד)
ליצור את האותיות בפלסטינה, בכיור, במגנטים, בקרטון, בצבעים זוהרים, להמיר מאותיות שונות לאותיות אחרות (נניח רגילות וסופיות) עם סיכות מתפצלות, כל דבר שהוא תחושה, ותוך כדי לחדד את הצליל. אחרי שהצורה הגרפית תקלט בערוץ הקינסטטי, וכמובן גם השיום הצלילי שלה, יקל עליכם לעבור לקריאה חזותית – כמובן מותאמת: טקסט גדול, צהוב עג”ב שחור וכדו’.
בהצלחה!