מגלים את הקסם בילד עם מיכל וילמן!!

[מיכל וילמן]

מביאה כאן שאלות שנשאלתי, לאחר ששלחתי מייל עם תשובת הרה”ג ר”ג אדלשטיין – בנושאי חינוך וסמכות הורית.

אפרט מעט:

בתקופת הקורונה, הורים רבים נתקלו בקשיים עם מתבגרים צעירים בני 12, שהתקשו לקום בזמן לתפילה

והתלבטו מהי חובת החינוך כאן (זו היתה שאלה כללית של חינוך, מאת כמה משפחות).

הרב הדגיש מאד, לא לנדנד ורק ללכת ‘בדרכי נועם’,

הוא הסביר, שחינוך בכפיה – גורם לריאקציה, וחינוך כזה הינו: היפך החינוך.

כמו”כ: הרב שלל מכל וכל – את הביקורת! הוא טען שזהו כלל גדול בחינוך, והוסיף לחיזוק

“שאפילו לא ירגיש שיש עליו ביקורת”!

עד כאן הוראתו של הרב.

והנה השאלות שקיבלתי בעקבות כך:

1. לאחר כל השלילה של הכפיה, היכן ניתן להניח את הגבולות? והיכן מקומה של המשמעת?

2. מה לעשות שניסיתי בדרכי נועם, אבל זה לא מצליח לי?

3. תמיד חשבתי שאם הילד שלי מתנהג לא טוב, או אם יש לו ח”ו ירידה רוחנית, אז

“כל הכבוד לי” אם אני מצליחה לדבר אליו יפה ולא צועקת עליו… אלא מנסה

משכנעת, מסבירה וכד’.

אבל איך אני יכולה לשלוט על הלב שלי? לא מספיק שאני משתדלת כלפי חוץ

להתנהג יפה אליו? שגם לא ארגיש בתוך הלב, שהוא לא מתנהג יפה? שאחשוב

וארגיש בלבי שהוא פשוט …צדיק?

מה דעתכן ?

ומה תעשו בכיתה? כיצד אוכפים משמעת גם בכיתה?

כיצד תגיבי כאמא או כמורה?

אגב, השאלה שלי אליכן, היא עקרונית לכל הגילאים

אשמח להבעת רעיונות ודעות

נמשיך מחר בעז”ה

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

מיכל היקרה יש לי שאלה,

אני מקדמת תלמידים בקריאה.

בסוף השיעור התלמיד מקבל פרס על המאמץ.

הוא בוחר מתוך מגירת פרסים את מה שהוא רוצה.

יש לי תלמיד בן 5.5שבאופן קבוע גורף במיומנות לתוך הכיסים שלו פרסים נוספים

אני ממש לא יודעת מה להגיב.

אשמח לקבל טיפים תודה

[מרים כהן]

שלום 🙂

רציתי לשאול לגבי שלילת ביקורת

(להבין את דברי הרב)

מה זה אומר?

לא להתיחס למעשים שליליים?

אם כך – כיצד להתייחס אל:

ילד ששופך דברים, לוקח ללא רשות

מתחצף, פורץ גבולות… וכו’

לא לכעוס עליו? לא לגעור בו?

אשמח לקבל תשובה

מרים

[מיכל וילמן]

עונה כאן לשאלתך מרים – האם לא להגיב בכלל על התנהגות שלילית?

שאלה טובה…

באמת קצת קשה לתת הוראות של שחור ולבן מעל גבי הדף… או המייל:)

אז אנסה:

כן זה באמת ככה – שוב עד כמה שאפשר,

והאמת, שזה מאד תלוי גם היכן החולשה שלנו האישית נמצאת

אם יש לנו בעיה קשה עם גבולות ומשמעת אז צריך גם לדעת לשלב נכון את המשמעת

(ואם יש לך שאלה ספציפית על זה – אענה, כי יש מה ללמוד על נושא הגבולות)

אבל:

כאשר אנחנו מדברים על בית עם גבולות די ברורים ונורמטיביים (וכשאין קושי מיוחד עם גבולות)

אז כאשר נראה שילד עושה מעשה לא ראוי

כדאי מאד עד כמה שאפשר, להתעלם…

ולפעמים מספיק יהיה להעיר הערה מאד עניינית!

לדוגמא:

הילדם חוזרים מהגן/בה”ס/חיידר

וכל אחד זורק את התיק על הרצפה

וזה מפריע לך.. אבל את לא רוצה לכעוס

ואת לא רוצה לאיים, ואת לא רוצה לפתוח יחסים עכורים במיוחד

שהם כעת סחוטים, עצבניים והשלימי את החסר:)

ולא כדאי לך להתעצבן בפנים עמוק… כי בסוף זה יצא…לכי תדעי מתי ועל מי…

אז כאן לדוגמא – הייתי ממליצה לאמר באופן הכי ענייני ויבש שרק אפשר

אפילו דוקא בלי להסתכל על הילד – אלא כאילו דרך אגב … “התיק כאן על המתלה…”

והמשיכי הלאה – כאילו את באמצע משפט:)

(ברעיון , הילד צריך להרגיש שזו בקשה מאד רגילה של בית ולא בקשה עם הרבה תרעומת או כעס, או תסכול… וכו’)

וצפי והאמיני בילד שהוא יכול ויעשה זאת!

בד”כ – באופן כזה – הוא יקשיב לך (מנסיון שלי ושל אחרים)!

ובגדול:

מאד מאד חשוב

להסתכל עליו ממקום אחר בכלל

ממקום כזה שכל כך מאמין בטוב שבו

ממקום שבכלל לא מבין אם קרה כאן משהו לא טוב

כי המקום הזה כ”כ לא קיים …

כאשר אני מסתכלת על ילד ממקום מאמין, שרואה <b style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>באמת רק את הטוב

ושזו המציאות שלו האמיתית

אז בל”מעשה”: אם הוא הוא ‘מתבלבל’ (כך אני אוהבת לכנות את זה – גם מול הילדים!)

אני אולי אעיר הערה קטנה – ושוב פעם – עניינית

לא מאשימה, לא תוקפת, לא שופטת, לא מאוכזבת, לא לא לא – כל מה שמתלווה להערה ביקורתית

ז”א – לא כל הרגשות העכורים והפנימיים שעלולים לתת צבע לא נעים , למילת ביקורת אחת…

ולמה?

כי הערה שמבקרת, היא הערה שפוסלת

ובמיוחד כאשר מדובר באישיות רגישה

בברכה

מיכל

[מיכל וילמן]

ממשיכה מהשאלות שהעליתי אתמול – בנושא הגבולות והסמכות,

כיצד נוכל להבין היטב את דברי הרב והוראותיו בחינוך:

יסודות הנפש החיוניים, והקריטיים עבור צמיחה בריאה

לכל ילד באשר הוא, הינם: תחושת השווה, הבסדר,

השייך והאהוב. (ויתכן שיש כאלו שיגדירו אותם טיפה אחרת).

הם יושבים על – תחושת הערך הקיומית, והכבוד הבסיסי

שבלעדיה אין הנשמה יכולה להתקיים.

כבסיס, נשתדל תמיד לבדוק – שתחושות אלו –

הם הדשן שילדינו ניזונים מהם!

במידה וילד לא מקבל מספיק את האמון בטוב שבו

באופן רגשי, פנימי ומובן מאליו,

הוא עלול לפתח קשיים שונים, שיכבידו עליו

באופן שאכן הוא ייתקשה בעמידה בגבולות שונים.

ז”א: שפעמים רבות, כאשר אנחנו נתקלות בקושי עם ילד:

שלא ממושמע, שחוצה גבולות, וכד’

זה בגלל שקשה לו כי יש לו חסר ביסוד ובשורש

אבל חסר אחר.

במקרה זה, חשוב מאד למלא את החסר הבסיסי

ואז ממילא ההשפעה הברוכה תתפשט לכל עבר…

ולכן:

תחילה נבדוק מה קורה בבסיס הנפש –

שהוא זה שמשפיע על הכל!

וזו היתה אכן עצתו של הרב: לעבוד עם הילד על מקום מאפשר ולא ביקורתי

לא מקום שפוסל שלא מכבד וכו’,

כי חינוך בכפיה – מזיק, ורק עושה את ההיפך!

כי הוא מבטל את הרצון הפנימי והכבוד האישי של המתבגר,

ומרוקן את צורכי הנפש הבסיסיים הנ”ל.

ביקורת – זה לפסול את האישיות – במיוחד אם המתבגר לא מאד בוגר ובשל

ולא כ”כ מאמין בעצמו. במצב שכזה:

ביקורת מערערת אותו ומפילה במקום להרים!!ו

ותשובת הרב במקרה זה – נאמרה עם המטרה של:

להעמיק ולחזק את יסודות הנפש, להן המתבגר זקוק

ולעודד את ההורים לספק אותם כמה שיותר!!

[מיכל וילמן]

דבורה יקרה,

בתשובה זו אני מתייחסת לתלמיד – שגורף פרסים רבים לכיסו…

תלמיד כזה, בהחלט מעמיד את כל הסמכות שלנו במבחן

או בתדהמה…

האמת:)

התחלתי כבר לכתוב תשובה… אבל עצרתי באמצע

חסרים לי פרטים בסיסיים, על מנת להבין טוב יותר

את ההתנהגות ואת המענה עבורה.

אז כמה שאלות, לא חובה:) רק מה שאת יכולה לתועלת:

• מה ידוע לך על התנהגותו בבית? ובמסגרת הלימודית? (הוא בכיתה א’ או במכינה?)
• במידה ויש לו קשיים נוספים בהתנהגות ובתקשורת, כיצד הם באים לידי ביטוי?
• האם יש הבדל גדול בין ההתנהגות בבית לבין מה שקורה אצלך? (האמא משתפת אותך? מהו טיב השיח ביניכן?)
• כיצד התנהג אצלך בתחילת הדרך? מהו והאם יש שוני בין היום לאז (אם הוא כבר ותיק)?
• מהם הרווחים שלו אצלך (בתחושות שלו)?

בברכה

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

מיכל היקרה,

על רוב השאלות אין לי מענה.

הוא נמצא במכינה ב’.

הוא נמצא אצלי בשיעורים כבר כמעט שנה.

אני רואה אצלו הנמכה קוגנטיבית בהרבה מישורים.

אחד המאפיינים המאוד בולטים של המשפחה זה הכחשה.

לדוג’ אמא שלו מעלה אותו לכיתה א’ למרות שהוא לא קורא!!

כן שמתי לב שהוא מנסה גבולות- ואני מעמידה לו אותם.

לדוג’ פעם הוא היה נכנס לי לבית בלי רשות ופורץ לחדר למידה.

ועבדנו על זה שדופקים בדלת ומחכים שיפתחו.

בנושא הזה לא רוצה לפגוע בו, כך שאני מתלבטת איך לנהוג.

תודה רבה

[מיכל וילמן]

דבורה יקרה,

עונה כאן לגבי הילד שגורף פרסים לכיסו:

ממה שהבנתי על הילד:

יש לו בהחלט קושי עם גבולות, או יותר נכון, חוסר מהותי כמעט בכך.

בלי לשפוט ח”ו אף אחד, נראה שיש איזשהו קושי במשפחה שמשליך על כך.

לפעמים זוהי חולשה של ההורים (או אחד מהם), אולי חוסר בטחון, תדמית נמוכה

או סיבות אחרות נוספות שמקשות מאד על העמדת גבולות ברורים. אי לכך – התפקוד בבית, עלול

ללקות בחסר.

ולפעמים יש קושי אחר וההורים לא פנויים למהלך תקין של סדרים וגבולות בבית.

ולפיכך – התנהגותו של הילד אינה תקינה, ובמיוחד זה מתבטא במה שסיפרת.

הוספת גם מאד יפה – כיצד עבדת איתו על הגבולות של הכניסה לבית ולחדר הלמידה!

ז”א שהוא בהחלט מוכן לקבל גבולות ואדרבא, זו ממש בריאות נפש בשבילו,

מאחר וגבולות בריאים, הינם הגנה ויציבות בחיים!

וילד שמרגיש שיש מבוגר אחראי וחזק בסביבתו – מרגיש שיש לו על מי להישען

אם אין לו את זה – הוא חש מאד חלש ומפוחד, כי על מי הוא יסמוך, על עצמו? הוא קטן וחלש כ”כ…

ולכן, הדוגמא שהבאת למהלך שעשית איתו – היא דוגמא מצוינת שנתנה לו כאן סוג של בטחוןן

וכאמור – רואים מכאן שאין לו בעיה אישית עם גבולות.

ניתן לשער, שילד כזה עלול להיתקל בכל מיני קשיים, כי העולם שלו לא מספיק מוגן ויציב

וקשיים כאלו משליכים הרבה מאד פעמים על הלמידה. אולי זה קשור להנמכה הקוגנטיבית עליה דיברת.

חסרים רגשיים משפיעים הרבה מאד על הריכוז, על ההבנה, על יכולת ניתוח, זיכרון ועוד.

ולכן, הייתי ממליצה אפילו למען הלמידה, לאפשר לו סביבה תומכת ומגינה (כמובן, רק אם יש באפשרותך לתת זאת

זה הרי לא הטייטל שלך מלכתחילה).

מאד חשוב גם, אם זה מתאפשר, לתת לאמא הערכה על מה שאפשר – כי זה מאד מחזק אותה ונותן לה כוחות נוספים לבית. כל העצמה נפשית שהיא מקבלת – תשפיע עוד לטובה.

ולכן, יש לי שתי הצעות:

הצעה ראשונה:

אם כן יש באפשרותך קצת לעבוד איתו על גבולות בנושא – כדאי מאד!

ושווה בשביל זה, לסיים את השיעור 5-8 ד’ קודם (או להוסיף על חשבונך אם זה אפשרי).

אמנם, הוא זקוק מאד להבנה, ולאמון.

אפשר אולי לשוחח איתו מעט, יחד עם אמון ביכולותיו והבנה לרצון שלו לקבל עוד פרסים (כולם רוצים עוד:), ואיזה יופי שמגיע לו.

אבל “יש כאן כללים בחדר הזה”, ואת מאמינה בו (חייב להיות אמיתי), שהוא מסוגל. וגם, העריכי אותו ותני לו פידבק על רצונו יכולותיו וכד’.

אם הוא לא הצליח בסופו של דבר לאחר השיחה, אל תתייאשי…

גם לנו כמבוגרים… לא כל ‘קבלה’ מצליחה על הפעם הראשונה:)

את יכולה לשדר לו הבנה: “זה לא קל לעמוד מול כ”כ הרבה פרסים ולקחת רק אחד… נכון?”

לנסות ולתקשר איתו מתוך רוגע, בלי לחץ (שיכול לאיים עליו אולי)

לספר לו כמה את אהבת פרסים גם כשהיית ילדה… וכמה היה לך קשה לבחור… קצת לשתף אותו, לגלות הבנה

לאהובבבבב ילד טהור יהודי שקשה לו ויתכן והסביבה הרגילה שלו לא מאפשרת לו מספיק מרחב או הערכה.

הצעה שניה:

אם אין פנאי ואין יכולת להכניס “העצמה רגשית” לחדר הלמידה

חפשי רעיון יצירתי, שמונע מלכתחילה את ההתנהגות הלא נאותה שלו.

לדוגמא: צלמי את כל הפרסים – ותני לו לבחור אחד מהם

וממקום שהוא אינו מגיע לשם, הביאי לו את הפרס.

אפשר גם לאפשר לו קצת להתפזר… ולתת לו לספר, מה הוא אוהב מתוך הפרסים שב’קטלוג’…

(כמו שאנחנו אוהבות לפעמים לדמיין, במה נזכה בהגרלה הסינית הפעם:)

ולהבטיח לו (אם זה אפשרי), שתשמרי לו אותם לפעם הבאה וכו’.

ככלל, חשוב ביותר:

להותיר את הילד עם אמון בטוב שבו!

כמה שיותר שיהיה מחובר לטוב הנצחי והמוחלט של נשמתו (שהיא חלק אלוק ממעל),

הוא אכן יממש ויצל את הפוטנציאל הגלום שבו!

ובגיל שלו במיוחד, הסביבה המבוגרת (ובעיקר ההורים קודם כל), הם אלו שלהם הוא מאמין

ודעתם מכרעת על החיבור – למה שבו לטוב או למוטב חלילה.

הצלחה רבה בשליחות החשובה שלך!

מיכל

[מיכל וילמן]

מעלה שתי שאלות מאת חברתי:

איך כדאי להגיב (ואם להגיב) כשילדים נוהגים בתוקפנות?

דוגמה: ילד עומד ליד השיש ואחותו רוצה לפתוח מגירה

היא תופסת אותו בחזקה ומזיזה אותו והוא מתחיל לילל

או: ילד אוכל לא בנימוס (רעש, פה פתוח, ידיים מלוכלכות..(

וזה מפריע לאח גדול איסטניסט, והוא אומר:

איכס, אי אפשר לסבול אותך, אני לא יכול לשבת אתך באותו שולחן, אתה יצור מגעיל.

ושאלה שניה:

איך נכון להגיב לילדה (גיל 13) שאומרת:

אני מרגישה שאת בכלל לא אוהבת אותי, את לא מבינה אותי אף פעם

בתודה

מרים

[מיכל וילמן]

תשובה לשאלה:

כיצד להגיב לילדים שנוהגים בתוקפנות?

(דוגמא – דחיפה ליד השיש, להעליב ועוד)

ראשית , צריך להבין את הגורם להתנהגות כזו, ואז לדעת להגיב נכון!

והגורם לכך בד”כ הוא:

שילדים תוקפניים, נושאים בליבם – כאב ומצוקה פנימית, כמו: מתח, חרדה,

דאגות, חוסר אונים, תסכול, חוסר ערך ועוד.

זה יכול להיות תקופה קשה שעוברת עליהם (בחינות ולחץ), מתח בבית (מישהו לא בריא ח”ו, מחכים לתוצאות)

או כל מיני סוגי מעבר וחוסר ודאות רגילים בחיי היום יום פחות או יותר, כמו: תינוק חדש שהתוסף למשפחה (גם אם זו תקופה שמחה ב”ה, אך היא גם מורכבת), מעבר דירה, מעבר לכיתה א’, סמינר, גיל ההתבגרות וכו’.

ככלל

ילדים לא מדי רגשיים, או מאד ‘חלקים’, יעברו תקופות אלו, ביתר קלות ובלי רעש מיותר…

אך ילדים רגישים יותר – ייתקשו יותר!

(בראיון איתי, שנשלח לכאן ביום ראשון, ניתן לקרוא שם: רשמתי מעט קוים אופייניים לילדים אלו),

אמנם,

אלו המוחצנים יותר – עלולים להגיב בתוקפנות יתר. והמופנמים יותר – בדכדוך / התנתקות והתכנסות פנימית.

יתכן וניתקל בילד מאד עוצמתי, שנראה ממש לא רגיש…

אך האמת היא, שאם הוא מתנהג באופן כזה, הוא מאד מאד רגיש! ו

זו התגובה המוחצנת שלו – שלפעמים עלולה להבהיל אף אותו בעצמו!

אם כן, מהו המענה לכך?

כמה שיותר הבנה והכלה לכאבים!

‘א”א לדלג את זה’!

ילדים רגישים לא ייסתדרו עם זה! הם חייבים את האמפטיה האמיתית ובעיקר של ההורים

ואם לא יקבלו אותה שם – יחפשו אותה אצל חבריהם (בגיל ההתבגרות) וחבל.

ואז נוכל להיווכח בקשרים רופפים מעט יותר, בחוסר שיתוף שלהם, בנסיון לפריצת גבולות לפעמים (כי אין חיבור קרוב לערכי הבית).

מאחר ו’חוסר הבנה לקשיים שלי ולמה שאני עובר’, גורמים לתחושות של חוסר אהבה, חוסר אכפתיות וכד’.

תארי לעצמך כאמא ורעיה:

עברת יום שלם לא פשוט, של עבודה קשה במשרד / או בכיתה… ואח”כ עם ילדיך שהיו עצבנים / עייפים (השלימי את החסר…)

וסוף סוף הבית שקט ורגוע… ואת צונחת על הספה להירגע מאירועי היום…

בעלך נכנס הביתה, ואת מתחילה לספר לו ו… הוא מפסיק אותך ומכריז בהתלהבות, שיש לו פתרון ועצה בשבילך

מהיום תקחי שעתיים בייבי סיטר כל אחה”צ…

נחמד לך?

מתאים לך?

בשלב זה , את לא רוצה שום עצות , שום פתרון… את רוצה רק שישמעו אותך ושיבינו את כל מה שעברת

את כל התסכולים, את כל הקשיים – עד הסוףףףףףףףףףףףףף ושיבינו באמת לעומק, איזה יום קשה עברת!!

במידה ותקבלי את ההבנה הנצרכת עבורך, תירגעי אט אט, ואז תייהי מוכנה לקבל עצות ולשמוע על פתרונות.

זוהי דוגמא בלבד – לתרומתה העצומה של הבנה.

ילדך מצוברח היום (והתנהגותו בהתאם:), אם תנסי להבין אותו, הוא יירגע בעז”ה.

יתכן ותצטרכי קצת לתרגל את שריר ההבנה, החמלה לתחושותיו של הזולת, אך ככל שתגלי יותר הבנה, הכאב ישכך ובהתאם לכך גם ההתנהגות תשתפר.

(הבנה – היא ההיפך מביקורת, גם אם הביקורת היא מאד סמויה!)

אז מה עושים בזמן אמת, כשזה כבר קורה כעת?

בזמן אמת, את לוקחת בעדינות את הילד שדוחף, מחבקת אפילו, מזכירה בעדינות שזה לא נעים לאחותו…

וחומלת עליו. אולי נזכרת באותו רגע, בכך שהוא לא התקבל לישיבה אליה רצה להתקבל לדוגמא…

או סיבה אחרת שבעטיה הוא כ”כ מתוסכל / כאוב / מתוח…

מאד מאד מנרמלת את המצב, מרגיעה אותו, לא נבהלת ממנו, יציבה.

ואז הוא גם נרגע בהדרגה בעז”ה ולא נבהל מעצמו – שזוהי תחושה שעלולה להעצים את הסערה הרגשית שלו, ואת ההתנהגות השלילית כתוצאה מכך.

אותו הדבר לגבי הילד האיסטניס:

‘איסטניסטיות’ – היא תוצאה של רגישות יתר, וככל שהכאב גדול יותר, כך הרגישות עולה.

ולכן, הוא באמת סובל! זה באמת מאד קשה לו לשמוע קולות לעיסה רמים / או לראות מישהו אוכל באופן שגורם לו לסלידה. צריך לדעת – שיש כאן מצוקה אמיתית.

בברכה והצלחה רבה

מיכל

[מיכל וילמן]

ועוד תשובה אחת :

על הילדה בת ה -13 שאומרת לאימה:

“את בכלל לא אוהבת אותי, את לא מבינה אותי אף פעם”

התשובה הקודמת לילדים התוקפניים, מאד מתאימה גם לכאן.

ילדה שמרגישה שלא מבינים אותה – היא ילדה שאכן לא מבינים אותה

גם אם נראה לנו שאנחנו כן מבינים אותה:)

ז”א, שכנראה היא חשה שאנו שיפוטיים לגביה

לדוגמא:

היא רוצה לצאת עם חברותיה לאזור קניות שאצלכם לא מרשים לצאת לשם.

אם נבטל במחי יד את בקשותיה, אנחנו אכן לא מבינים אותה ולא מכבדים את רצונותיה!

אז מה, להרשות לה? להפר את הגבולות?

לא ממש לא… (לפעמים יש צורך להרחיב מעט גבול, אך זה לא הנושא כעת)

אפשר גם לשמור על גבולות הבית וערכיו, וגם להמשיך ולכבד ולהבין את הילד!

אדרבה,

הבנה והערכה אמיתיים לילד, בשלב בוגר יותר, בו אין לנו כבר באמת שליטה עליו, יגרמו בעז”ה לילד

להמשיך ולכבד ולרצות את ערכי הבית! עקב הקשר והאהבה והכבוד שלו אלינו

(שמחברים אותו לערכים אלו, ברמה שהוא מעונין בהם ולא מתרחק ח”ו).

אז כיצד ממשיכים לכבד, ולהבין, וגם לשלול את הבקשה הנ”ל?

ראשית לכבד באמת את הרצון של הילדה, להבין אותה!

להיכנס לחוויה שלה:

זה באמת מובן שהיא רוצה לצאת עם החברות לאן שהן הולכות

זה מובן שהיא רוצה להיות חלק מכולן, רוצה להרגיש בחברה בעלת ערך… וכו’.

וגם לכבד!

לכבד את הרצון הטהור של הנשמה לערך, לתחושת נעימות וכו’ (כל רצון הוא תוצאה של רצון עמוק של הנשמה!)

ואז להבין שאין שום רע בבקשה שלה!

היא בסה”כ רוצה וזקוקה למשהו מסוים…

ורק מכאן – מהמקום שמבין, שמכבד – מכאן אפשר להתחיל!

לשוחח, להציע אלטרנטיבות, להיות איתה ברצון שלה ובכאב, אם זה לא מסתדר לה לקבל את מה שהיא היתה זקוקה לו וכו’.

מה גורמת התייחסות כזו לילדה?

היא חשה אהובה, היא חשה מובנת ומוערכת!

נקודה נוספת:

כדי שילד יחוש אהוב ומוערך, הוא זקוק לפעמים לקצת יותר קשר אישי,

אם את יכולה להתפנות אליה פעם בשבוע אפילו (בגיל זה, טוב פעם או פעמיים בשבוע),

זה מאד יועיל לחיזוק הקשר.

שימי לב,

בזמן שאת איתה מתוך פניות – להיות איתה באמת (לא עם הדאגות/והטרדות בראש:)

ולחפש פעילות שגם את נהנית איתה ביחד.

הרבה נחת!

מיכל

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

מיכל כ”כ נהנים מהתשובות שלך!

יש פה שאלה שנשלחה אלי,

כאן המקום לומר שתיבת ההודעות שלי פתוחה לכל הודעה.

אם את מעוניינת למסור הודעות למיכל ולהישאר חסויה- תוכלי לשלוח לי.

זאת השאלה

הי מיכל, קוראת את התשובות שלך ונהנית מאוד.

אשמח לשמוע את דעתך על ילד בן 8 שמקנא באחיו הצעיר ממנו בן 6. למרות שהגדול ילד חכם, כשרוני, מהיר קליטה, מסובב חברים, מקבל הרבה תשומת לב וכל המשפחה שמחה בשמחתו (שותפים פעילים לכל סיום מסכת, מסיבה ומה שלא יהיה….) קשה לו מאוד לראות שגם אחיו פתאום מתחיל לקרוא או כשיש לו מסיבה שמתייחסים אליו, או כשמחמיאים לו על התנהגות יפה. תמיד הגדול ישמיע איזה אמירה עוקצנית או מקטינה. הקטן יותר שותק לו ואנחנו מעירים שחשוב לשמוח בשמחת השני אבל זה לא עוזר לפעם הבאה….

אני רוצה לציין שגם בכיתה יש קטע כזה שאם הוא רואה שתלמיד אחר הצליח לענות לפניו תשובה הוא ממש מתוסכל. הרב הסביר לו שהוא חייב לתת גם לעוד ילדים אפשרות לענות…

מרגיש לי שהוא לא מספיק מעריך את הכשרונות והמתנות שהוא קיבל (והוא לגמרי מודע למתנות) ולכן קשה לו לפרגן ולשמוח גם בשמחת השני…

איך ניתן לעזור לו?

תודה רבה לך!!!

[מיכל וילמן]

שמחה יקרה, שנהנית מהתשובות עד כה 🙂

עונה לך כאן:

תשובה לילד מוכשר, שמבקש אישורים על כך מהסביבה:

את מספרת על ילד מוכשר במיוחד

שמתקשה לעמוד בהצלחות של הסובבים אותו

וזקוק מאד לאישור על ערכו, למרות שזה תמוה מאד

מאחר וכשרונותיו כ”כ בולטים כל הזמן, ולכאורה, אינם זקוקים לאישור.

אני מביעה כאן דעה, מזוית מסוימת – אותה אני קולטת מדבריך.

יתכן מאד, ויש כאן צדדים נוספים להתבוננות.

יש לי כאן תחושה,

שהילד שואב את כל הערך שלו המוחלט

מהתדמית המוצלחת הזו, ברמה שאינה בריאה כ”כ עבורו.

ז”א:

כפי שאת מתארת , הוא ילד מאד חכם במיוחד

וכנראה שהמחמאות וההערכה שתמיד קיבל

(כנראה מאז ומעולם), סבבו כמעט תמיד, סביב הכשרונות וההצלחות שלו.

כדאי לדעת,

שערך וכבוד – הם נושאים קריטיים ובלעדיהם קשה לחיות

(עד כדי שאומר אחד מגדולי ישראל – שאדם יעדיף למות אם לא יקבל את ערכו

שמביע את המשמעות שלו בחיים).

ולמה אני כותבת לך את זה כאן?

כדי להבין, עד כמה הערך העצמי שכל אחד מייחס לעצמו הינו קריטי

והרבה כשלונות וקשיים יושבים על חוסר חיבור אמיתי לערך העצמי.

וכעת לעניינינו:

לכאורה, הילד מאד תלוי בערך זה, וכאמור, באופן לא חיובי ומדוע?

מאחר והכשרונות שלו , הם כ”כ בולטים ונוצצים

ברמה כזו – שכל הערך המהותי שלו נשען עליהם.

וזהו ערך מותנה.

והוא אינו ערך מהותי ואמיתי המחובר לנפש.

ואם כן, מה זה ערך בלתי מותנה?

ערך בלתי מותנה – הוא ערך אמיתי, ערך של “בעצם”

עצם ההווייה של כל אחד מאיתנו כאן בעולם –

הינה מלאת ערך ומשמעות אין סופית ונצחית!

ילד צריך לדעת שהוא משהו מיוחד בלי שום סיבה

כן. בלי שום סיבה:)

ומדוע?

כי הוא טוב מוחלט. מעצם היותו בעל נשמה טהורה שהיא חלק אלוק ממעל.

והחיבור לטוב שבו – האמיתי , המהותי, השורשי והערכי

הוא חיבור בעל ערך רב – שיתן לו מנוחה, ורוגע.

כי כשמישהו מחובר לערך האמיתי שלו – הוא מרגיש את זה!

ואז הוא לא צריך כל הזמן להוכיח את זה לעצמו ולסביבתו.

אך כל עוד, אין לו את החיבור הזה המהותי – הוא לא רגוע

והוא חייב להוכיח את זה שוב ושוב

לעצמו ולכל העולם!

וזה בא לידי ביטוי בכל מיני אופנים:

גם בכיתה וגם בבית

(יש כאן גם מוטיב של קנאה, אך זה נושא אחר ויתכן וייעלם ברגע שהפתרון יצליח או שייזדקק גם לתשומת לב).

אז באמת, מה ניתן לעשות?

מאחר והוא התרגל לקבל כך את ערכו, כבר מס’ שנים טובות… השינוי הנדרש, יקח מעט זמן

אבל יצליח בעז”ה, והינו מאד מאד חשוב וקריטי לצמיחה בריאה וחיונית!

ראשית,

העריכי אותו באמת על עצם היותו!

כיצד?

היזכרי בו כשנולד – בעודו תינוק קטן:

· אהבת אותו כי הוא היה חכם?

· התרשמת ממנו כי הוא היה שנון?

כנראה שלא:)

אם כן,

מדוע אהבת אותו ? ומדוע חשת שהוא שווה כל הון שבעולם?

מעצם היותו בריאה מופלאה – בעל נשמה טהורה ואלוקית!

התחברי למקום הזה

זה לא תמיד קל,

זה לחזור 8 שנים אחורה…

אבל שווה מאד!

ומהמקום הזה – השפיעי מלוא אהבה, מלא הערכה ומלוא אמון .

בנוסף לכך:

את המקום של הכשרונות – אל תעצימי.

תני למקום הזה להירגע ולקבל את הפרופורציות הנכונות.

ברכה ונחת

מיכל

[מיכל וילמן]

ואגב… שמתי לב כרגע יותר, למילים האחרונות שרשמת

וזה ממש נכון:

הוא לא מחובר באמת למתנות שלו, כי הן משהו חיצוני אליו

הוא זקוק למשהו יותר פנימי ומהותי

בברכה

[מיכל וילמן]

תודה לדבורה ולקהילה היקרה המכובדת של קדם, על הבמה והמקום שניתנו לי

שמחתי לענות כאן לשאלותיכן

ומודה לכולן על הפידבקים החמים

מאחלת לכולן הכנות נעימות ברוח ובגשם לקבלת התורה

שנזכה לרוות נחת של קדושה מכל ילדינו

(גם מהרגישים ומהמאתגרים שבהם:))

חג שמח לכולן!

מיכל וילמן

מדריכה ומלווה הורים למתבגרים צעירים ו(ילדים) רגישים

050-4102924 / [email protected]

נ.ב.

• למעונינות לקבל תכנים נוספים, מצרפת קישור:

https://michalvilman.ravpage.co.il/minikoorshttps://michalvilman.ravpage.co.il/minikoors

• ליצירת קשר / או מענה נוסף, מצרפת קישור:

https://michalvilman.ravpage.co.il/kataloghttps://michalvilman.ravpage.co.il/katalog

• מצרפת לכאן את המדריך להורות מחברת + פוסטים מעצימים, מקווה שיהיו לתועלת והנאה!

המדריך-להורות-מחברת.pdf 793 KB PDF - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

קסם-של-ילד.pdf 331 KB PDF - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

רוצה-להרגיש-בלב-של-אמא.pdf 220 KB PDF - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

מיכל היקרה,

תודה רבה על שבוע מחכים במיוחד.

נהננו מאוד.

חג שמח!