כתיבה ספרותית

[עליזה דבו]

לפני כמה ימים הייתי מגיבה כמו החריפות מבין המגיבות.

אכן שגיעוט קטיו מפריעות לי מאוד, בפרט טעויות בדקדוק ובתחביר. אני מסוג האנשים המעצבנים שמתקנים את האחרים. “לטאטא ולא לטאטות” וכו’. (זה משגע אותייייייי)

לפני כמה ימים העלתי כאן לראשונה סיפור קצר והאירו את עיניי שתי קוראות בטעויות שנעלמו מעיניי (2) אף לאחר כמה פעמים שקראתי את הטקסט. אמנם לא היו אלו טעויות בולטות ולמעשה הן טעויות הקלדה הנראות כשגיאות כתיב (כמו חילוף בסדר בין שתי אותיות המופיעות אחת אחרי השניה, כתוצאה מהקלדה מהירה), אך התביישתי כל כך בשתי הטעויות הללו, שאני הרבה יותר סלחנית ומבינה כלפי טעויות של אחרות.

(אם כי, ישנן טעיויות המעידות באופן חד משמעי על חוסר השכלה ואינטלגנציה)

ואוסיף דבר נוסף, למדה איתי מישהי בלימודי ספרות וכתיבה, בחורה מוכשרת, חכמה, יצירתית וכותבת נפלא שיש לה בעיה עם איות מילדות. היא אף כתבה על כך ספוקן וורד מבריק ושנון עם הרבה מאוד משחקי מילים על בסיס אותן שגיאות כתיב ולאלו סיטואציות מצחירות הן יכולות להוביל. במקרה שלה, הבעיה עם שגיאות הכתיב אינה מוכיחה על רמה נמוכה, אלא על קושי מסוים. אם זאת, ודאי שמי שמכבדת את עצמה, ובעיקר את הקוראות, ויודעת שיש לה בעיה מעין זו- צריכה לדאוג שיעברו לה על הטקסט לפני הפרסום…