כתיבה ספרותית

[שני מילר]

נסעתי במכונית של הדודים, שושנה נתנה לי סוכריה אדומה וצביטה בלחי.

אני שונא צביטות, אבל במכונית היפה עם סוכריה בפה לא אכפת לי.

רוני הבטיח שיהיו עוד פינוקים כשנגיע, ושושנה אמרה שהיא הכינה לי מתנה – – –

התעוררתי פתאום.

החלום נעצר ואני רציתי עוד. מצמצתי בעיני, אבא עמד בצד החדר, בין הארון למיטת התינוק, מחזיק משהו בידיו.

הפסקתי לנשום, פוחד להשמיע הגה. הקרש נפתח בחריקה. קול נקישה מתכתי הדהד בחדר.

הצטמררתי, מחבק את שמיכת הטלאים הישנה וקובר את פניי בתוכה.

אלוקים, ביקשתי בלי קול. שהבריטים לא יעשו חיפוש. אני פוחד —