החתונה שהכי התאמצת כדי להגיע אליה

[ברכי]

אחיינית ראשונה במשפחה מתחתנת

המשפחה כולה מרגישה מחותנת ראשית

כבר כמה לילות מרוב התרגשות לא ישנים

כולם מוזמנים לתמונות – להיות מעשרת הראשונים

ובהגיע היום המיועד

שלכולנו מרגיש כה מיוחד

הוי, צרה צרורה מתרגשת

הפגנה בשערי העיר מתרחשת

ואנו שיצאנו מעירנו בשעה מאד מוקדמת

לחתונה הגענו בשעה מאד מאד מאוחרת

לא אגלה מתי בדיוק זה קרה

אבל תבינו שלא היינו בתמונות וגם לא בחופה

וגם את הסעודה אכלו שם בלעדינו

כשרק בסוף הריקודים הגענו ליעדנו

ואז כמעט מייד, היינו צריכים לשוב על עקבותינו…

שיהיה בשמחות אצל כל עם ישראל

ובמהרה יבוא אלינו הגואל!

[ברכי]

עכשיו אני נזכרת בעוד חתונה שהיתה בתקופת הקורונה בארה"ב, קיבלנו כרטיסים ליסוע לשם, אך השמים היו סגורים,

ופתאום, יום לפני מועד הטיסה, התברר כי ישנה אפשרות שהיא תצא, שמחנו, התרגשנו, את הילדים חילקנו, ארזנו, לעצמנו את המזוודות לנסיעה ולכל ילד בגדים לשהות אצל המארחים…

יצאנו לשדה התעופה דרך חתונה של מחותנים אהובים בבני ברק. שם, קיבלנו בצער את הידיעה שאין לנו מה להמשיך לשדה התעופה כי רבים הם הקופצים על אותה הטיסה, והדברים יצאו שם משליטה, ולמרבה הצער לא נותרו כרטיסים גם למי שהזמינו אותם ראשונים.

חזרנו מאוכזבים עד עמקי הנשמה, גם ארזנו וגם נפרק? ובחתונה עצמה בסוף לא נשתתף?

לא הייתי מסוגלת לפרק את המזוודות, והלכנו לישון מאוכזבים עד מאד. דבר שאף פעם לא קורה לי (!) אמנם הרווחנו שינה על המיטות הנוחות שלנו, ולא בכסאות הצפופים של המטוס, אבל אולי תוכלו לשער ולו במקצת את גודל האכזבה.

וכמו בסיפורים, בבוקר הגיעה מסוכן הנסיעות בשורה טובה, נפתח רישום לטיסה שתצא בצהריים, מהרו וצאו לשדה התעופה כדי שתספיקו להיות מהראשונים עליה. אז הבנו למפרע, למה המזוודה לא פורקה, וב"ה הפעם הצלחנו לעלות על המטוס.

אמנם לחתונה הגענו כבר אחרי החופה, אבל זכינו והשתתפנו בכל שאר חלקי השמחה שהיתה שמחה במיוחד!

בשמחות אצל כולנו!!! ותמיד בשמחה!!!

[חומי קרמינר]

וואו ברכי איזה סיפורים!

תודה!

[שירי .]

החתונה האחרונה שהתאמצתי להגיע אליה

זו החתונה של חברתי בת הכמעט ארבעים, שסוף סוף התחתנה!

הו, כמה חיכינו שהיא תתחתן! כמה התפללנו! ופתאום, גאולה כזו.

אלא מה,

שהגאולה הפרטית הזו נקבעה לתחילת המלחמה. והיה אסור להתכנס בהמוניות (לא זוכרת מה הייתה ההגבלה, אולי 100 איש?), אבל הצפתים כאן לא עשו חשבון,

מי לא הגיע? אולם מרכזי כמעט התמוטט תחתיו, וגייס גם את המלון עצמו בשביל כל האורחות הנרגשות (וגם האורחים כמובן) שרק רצו לרקוד… הייתה ממש עלייה לרגל לראות את הכלה בתפארתה. כולנו אוהבות אותה כל כך ושמחנו עד השמיים בשבילה.

האמת שלי אישית לא היה כל כך מאמץ להגיע לחתונה, כי היא עשרים דקות הליכה מהבית שלי. אבל היה מאמץ עליון להצליח להגיע לכלה עם ההמון החוגג שגדש את האולם להתפקע. ואת יכולה לתאר אולי בכתבה שלך את אלו שהגיעו מהמרכז ולא עשו לטילים חשבון. איך אפשר לחשבן כשיש כאן כלה בת ארבעים שסוף סוף מצאה את האחד?

אז אם זה מועיל לך, בכבוד. בהצלחה!

[ת. עקבי]

אפשר להגיד שהכי התאמצתי להגיע לחתונה של עצמי?
חתונת קורונה. הוקדמה ב12 בלילה למחרת בשעה 16 (לפני השקיעה, כי לאחריה היה כבר תאריך שאסור להתחתן).

דחסתי הכול ליום הזה, מהכנת מזוודה ועריכת קניות ועד לתפירת תיקונים בשמלת כלה.

רבע שעה צילומים, בפארק קרוב לבית, אם מעניין אותך לדעת גם את זה…

[שרי פ.]

יש לי סיפור לא כל כך מיוחד אבל אולי יוסיף לך..

אחת מהצוות בעבודה שלי התחתנה בגיל מבוגר חיכיתי כל כך להגיע לחתונה, אלא שבאותו יום היו הפגנות רציניות מדי בשביל לחשוב על נסיעה מחוץ לעיר.

הכלה עצמה רוסיה ואין לה שום משפחה בארץ כך שהיה מחובתינו להגיע ולשמח..

ארגנו הסעה מהעבודה, הבעיה הייתה להגיע להסעה..

ניסיתי מכיוון אחד לא הלך, חיפשתי דרכים נוספות, עשיתי שמיניות באוויר התקשרתי לכל המוקדים שאני מכירה בשביל לברר איך אוכל בכל אופן להגיע..

ובנתיים אני על הקו עם מנהלת העבודה שמסבירה לי עד כמה חשוב שאבוא

כשהבנתי שאין שום דרך אפשרית לנסוע, השלמתי עם המציאות..

בסופו של דבר הצוות שכן צלחו את הדרכים התקשרו אלי מהחתונה, והעבירו את הטלפון ל.. לכלה עצמה שאומר לה מזל טוב

זה היה ממש בבחינת לשמוח מרחוק, למרות שבטלפון זה הרגיש קצת יותר קרוב…

[תמי אפשטיין]

החתונה של אחותי 😐

הייתי שלושה שבועות אחרי לידה שניה. הבכורה, בת שנה וחמישה, עם דלקת ראות.

מאחר ולא יכולתי להתארגן לפני הלידה לחתונה (מבחינה רפואית), יכולתי לחשוב על הופעה לי ולילדודים רק לאחר מכן – שבועיים אחרי הלידה. זה אומר יציאה למרכזי קניות כדי להתאים סרט לבגד, וכדי למצא נעלי שבת מתאימות.

כל זה אחרי שלא ממש התאוששתי מהלידה, כי הרי אצל אמא שלי היו בערב חתונה.

החתונה היתה מחוץ לעיר, בחורף. בדרך החלקתי במדרגות הרטובות, כשהעולל בידי, וכולי מוכנה לחתונה. ב"ה לא נרשמו נזקים, גם לא לנראות.

בנוסף, מאחר והחתונה היתה בחמישי, נשארנו כבר לשבת, כדי לחסוך את הטלטלות המיותרות. ונשארנו כבר לראשון, שאז היה השבע ברכות שארגנו לזוג. כך שחוץ מהכל, היה עלינו להתארגן עם מזוודות לחצי שבוע.

לא כיף לי להזכר בזה. וזו היתה אחות שהתחתנה אחרי עשר שנים שלא היו לי אחיות שהתחתנו (רק אחים)

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי