היפיפייה הנשברת.

[עדן מימון]

כתיבה קולחת ומדהימה

מסר עוצמתי

מאיפה הכישרון הזה..

[מירי]

ואו! מדהים! עוצמתי!

[כותבת בלילות]

חזק ממש.

היפיפיה הנשברת- ממש ראוי לציטוט.

[מלכה קליין]

וואו!

עוצמתי ויפה ביותר!

מזדהה כל כך!
את כותבת ממש יפה!!

[ריקי אבנהר]

וואו,
נגעת עמוק.

❤

[שני לב]

רות את אלופה!

החברתי חזק למילים

ולמה שמתחת

שולחת לך חיבוקים והרבה כוחות!!!

[תמי אפשטיין]

לאיזה ז’אנר זה שייך?

[רחל בן פורת]

זה לא ספוקן?

[תמי אפשטיין]

מה זה אומר ספוקן?

ולמה החלטת שזה זה?

[רחל בן פורת]

ספוקן וורד.

זה הרגיש לי הקצב הזה של הדיבור,

אני חושבת שיש לו מאפיינים

של שורות קצרות,

לא בתים,

חלק מתחרז אחד לשני חלק עצירה כזו כמו בלימה.

זה לא שיר סטנדרט.

לדעתי.

[תמי אפשטיין]

זה לא שיר סטנדרט, כי זה לא שיר.

זה גם לא ספוקן (לא כל טקסט שאינו שירה הוא שירה מדוברת)

לכן אני מנסה להבין למה זה קשור לכאן, ולא לפורום טיפול, למשל.

[גיטי : )]

הבעה מיוחדת.

כתיבה אומנותית!

להערכתי זה נוטה לספוקן וורד.

אגב, ספוקן וורד לא נועד לקריאה. 50% ממנו היא ההגשה.

אבל נהניתי לקרוא בעצמי ולדמיין אותך…

[תמר זיו]

אם הרעיון של ספוקן זה הגשה – אז למה זה קשור ל”כתיבה ספרותית”? מתאים יותר
ל”אומנות הבמה ותוכן” או משהו בסגנון.
זה באופן כללי.
ובירידה לפרטים, בלי שום התייחסות לתוכן החמוד אלא רק לצורה, קשה לי להגדיר את
היצירה הזו כספוקן.
ספוקן חייב שיהיו בו קישוטי שירה מינימליים. ככל שידוע לי, ספוקן הוא “שירה
מדוברת”. ואם כך, הוא חייב לענות על ההגדרה של “שירה” ולא רק של “מדוברת”.
ובכל מקרה, לדעתי כל קטע ספוקן שלא ראוי לעמוד בפני עצמו כ”שירה”, אלא רק
כ”מדוברת” – כלומר, בהגשה – לא מתאים לספרות אלא לבמה.

[מרים אלמליח]

בעייני כתיבה יצירתית היא לא רק שיר עם חרוזים, או סיפור מפוצץ.

ההבעה של הרעיון והתהליך אותו הכותב מתאר בהדרגתיות דרך המילים הם אלו שקובעים את רמת הקטע,

גם אם הייתי כותבת פה קטע ללא חרוזים או הגדרה ספרותית שמביע בצורה יצירתית (של מילים כתובות כמובן) הייתי קוראת לזה קטע ספרותי,

הקטע הזה בעייני ראוי בהחלט להימצא פה,

ההשאלה של עולם הבמה לעולם האמיתי והצורה בה היא מנגישה את ה’משל’ לקורא בהחלט מקצועית וספרותית,

בואו נזכור שעולם הכתיבה בא ממקום יצירתי.

יצירתיות היא לא ריבוע, היא עיגול, אמנם עם מיתאר ברור וכללי דקדוק, תחביר וקצב,

אבל עד להוציא את השיר הזה מהקהילה הלכנו רחוק.

בואו תנו ליצירתיות לפרוץ במסגרת של ה’עיגול’ הספרותי הזה.

לדעתי הקיבוע שיווצר פה אם לא יהיו פה קטעי כתיבה לא מוגדרים לא יתרום לקהילה את מירב היכולות והיצירתיות שטמונים בה.

ושירה מדוברת היא לגמרי בתחום הכתיבה. גם אם הרבה ממנה היא ההגשה, נסו להקריא קטע בלי פאנץ’ על במה כמה מוכשרות שתהיו זה לא יצליח ולא יעניין…

גם אם היא כותבת על רגשות מקומה כאן. בפורום כתיבה. ולא בפורום טיפול. אולי גם.

גם מטפלת בביבליותרפיה מוציאה תוצרים ספרותיים ומקצועיים תחת ידה, יש מקום רחב לרגש בכתיבה,

בואו לא נשכח שהכתיבה פעמים רבות באה מהשראה, והרבה פעמים ההשראה היא רגשות שעולים בנו. כך שמטבע הדברים הגיוני שיהיו פה קטעים ספרותיים עם הרבה מאוד רגש, לא להיבהל מזה שהם יהיו מתאימים גם לפורום שיתופי או טיפולי…

אני מבינה את המקום שמבקש לא להגיב בצורה שמתאימה לפורום טיפול, לא מרגיש לי שכדאי לתחום כל כך את היצירתיות הזו ולהוקיע קטעים, ללא הגדרה אומנם, אבל בהחלט נעימים לקריאה ומושקעים מבחינת יצירתיות וכתיבה, רק כי יש בהם רגשות.

ואם להיות כנה, אהבתי מאוד את הקטע הספציפי הזה, ואני ממש מעדיפה אותו על הרבה מחורזים או מוגדרים אחרים,

הדרך בה ביטאת את הרעיון שאותו רצית להעביר יצירתית וממש ומושאלת בצורה מעניינת ומקורית.

הדימויים תואמים את סגנון השיר ומכניסים לאווירה.

הצלחת להעביר את הרגשות שרצית להעביר והשארת גם הרבה מקום פתוח לדמיון… אהבתי ממש!

[ת.]

מסכימה איתך בהרבה אחוזים.

התגובה שלך ממש במקום על רקע ה”עליהום”

שנערך על העלאת קטע שלא עונה על קריטריונים צרים (מידי…)

וסגורים (להבחיל, לעתים…)

מותר לקרוא קטע מרענן גם כאשר סוגיית ה”סוגה” עדיין לא מבוררת.

עצם הבהלה מעידה על קיבעון מסוים.

בואו נעמוד על המשמר של רמת הפורום מבחינה מקצועית,

אבל בלי לאבד את האנושיות…

[תמי אפשטיין]

אני אכן משתדלת לשמור על רמה מקצועית בפורום, ולכן ביקשתי זיקה מקצועית בין הטקסט ליצירה אומנותית. לא קיבלתי.

דווקא בשל הניסיון (בדי מייאש, מודה) לשמור על מקצועיות, השרשור ננעל

[תהילה ב]

להבנתי, יש פה מנהלות קהילה שקובעות את הכללים.

ובלי להתייחס להאם הסוגה היא כזו או כזאת – למה לפרוק רגשות במקום פומבי? תשלחנה לחברות, למשפחה… לא כל העולם צריך לדעת…

[ת.]

לגבי הניהול, לא מתערבת למנהלות הקהילה, כבודן במקומן.

בכל מקרה, אני חושבת שהיד קלה על ההדק לקטלג כל שיתוף למקומו הראוי לו,

כאילו מדובר פה בספרייה מעומלנת ולא בבמת שיתוף ציבורית:)

היה חכם לו הזכות לביקורת הייתה ניתנת רק למי שמעיזה גם היא להעלות קטעים לביקורת.

לא רוצה להפנות אצבע לכיוון מסוים,

אך רבות מה”מבקרות המיידיות” לא מעלות קטעים לביקורת כלל, קצת חבל.

ושלא יובן לא נכון, אני לא מסנגרת ספציפית על הקטע הנ”ל,

רק קופצת על הבמה הזאת להעלות את הנושא שקופץ כמעט בכל שיתוף שעולה פה.

[תמי אפשטיין]

את צודקת!

וזה בדיוק הצד השני.

את התגובות אני מקבלת, והן דווקא של כאלו שלא מוצאות את עצמן עם כמות השיתופיים הרגשיים. שלא מרגישות בטוח להעלות יצירות שניתן לנתח ולהפיק מהן. כן, בדיוק מהסיבה ה’לא אנושית’.

הן רוצות להווכח שמדובר בבמה עם רמה ספרותית נאותה, לפני שהן פורקות את התכנים שלהן.

ורק מקום עם כללים יכול לאפשר יציאה מהכללים…

[תמי אפשטיין]

שירה מדוברת היא בעיקר ההגשה.

וכן, היא בהחלט מסתייעת בחריזה קלה ובמשחקי מילים ולשון.

[תמי אפשטיין]

במחילה מכל מי ש’מובחלת’, ומכל מי שמפרגנת על קיבעון וכו’.

מטרת הפורום אינה פורקן רגשי!!

מטרת הפורום היא התמקצעות ועזרה במקצועות הכתיבה.

שמחה שיש מי שהטקסט הנ”ל עזר לה, אולם הוא עדיין אינו עונה להגדרה ספרותית שמצדקה את המצאותו.

ולכל הנהנות/ מתחברות/ מתרגשות ודומיהן – האם יש כאן אלמנט ספרותי כלשהו? האם אתן יכולות להצביע על נקודה שמתחברת לעולם התוכן של כתיבה, מלבד היותו טקסט?

יש כאן רשימת כללים ברורה למדי, וחבל שעלינו לשנן זאת שוב ושוב.

אני לא נבהלת מרשימות (ואפילו כותבת אותן בעיתונים, מדי פעם), ובאופן עקרוני גם נהנית מספוקן וורד איכותי. מותר לקרא, והדף מכיל הכל. ובכל זאת, בהתאם לכללים – כאן זה לא המקום המתאים.

ואם הגעתן עד לכאן – תרשו לי להיות פעם אחת בוטה? אתן במרשתת, על כל המשתמע. זה פורום פתוח, גם על כל המשתמע. אתן לא מפחדות? יש לכן מושג מי יקרא אתכן ומה יעשה עם זה? ואל תגידו שזה לא מזוהה, כי קשה לשמור סודות במרשתת. רחמים, שמורנה על עצמכן.