לֹא לְפַחֵד לְהַרְגִּישׁ

[מרים סולובייציק]

לפעמים מפחדים להרגיש,

ולפעמים הנפש לא נותנת להרגיש,

היא יוצרת ניתוק ושיכחה,

גם כשהאדם רוצה להרגיש,

לעיתים קרובות הוא לא יכול,

כי הוא חסום.

[מיכל דהרי]

תודה מרים על השיתוף במחשבות סביב זה,

מעניין לחקור מדוע הנפש חוסמת אותנו מלהרגיש…

[מרים סולובייציק]

לב יודע מרת נפשו-אדם יודע או מרגיש מה קורה אצלו,

ולכן הוא לא צריך יותר מדי לחקור, אא”כ הוא רוצה להגיע למעמקי הנפש שלו.

זר לא יבין זאת, אף אדם זר לא יכול לדעת עד הסוף מה קורה אצל השני.

אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו:

אל תדון בכלל כי לא תגיע למקומו, אלא למקומך.

[מיכל דהרי]

אין ספק שהבירור הוא אישי

ואחרי שיודעים שלפעמים הנפש חוסמת אפשר לבחור אם לברר את הסיבות או להניח לזה

כמובן שזה תלוי סיטואציה ו\או יכולת…

[מרים סולובייציק]

ואחרי שיודעים שלפעמים הנפש חוסמת אפשר לבחור אם לברר את הסיבות או להניח לזה כמובן שזה תלוי סיטואציה ו\או יכולת…

אהבתי את הגישה שלך, גישה מכבדת ולא תובענית, את לא מחייבת ללכת לברר, אלא נותנת בחירה עם לברר את הסיבות או לא. ואת אומרת שזה תלוי בסיטואציה/יכולת כלומר ייתכן שכן וייתכן שלא.

[מיכל דהרי]

תודה מרים ❤

אולי זאת ההבנה שלהיות בעלי בחירה זה חלק מהמהות שלנו

וחשוב לזכור ולכבד את זה…

[מרים סולובייציק]

וגם להגיד לפעמים למטפלת רגשית חפרנית:

עד כאן!

מכאן – אין כניסה.

ובמקרים שכן לומר לה:

של נעליך מעל רגליך!

כי…אדמת קודש הוא.

[שפרה]

לפעמים זה חזק מדי

או כואב

זה שואב

אז מתנתקים ודי

ואז ברגע של שקט

של שלווה

ברגיעה

להיפגש בכאב באמת

כי הוא לא זז

לא מתרחק

לא עוזר להתחמק

והוא עז

ממשיך לבעבע

בפנים מפעפע

ממשיך לבעבע

ואין יודע….

מבקש

תנו לי מקום

אמת ושלום

ואנפש….

ונפש גדולה

פותחת דלת

כאב יגון מלטפת

באה גאולה.

[מיכל דהרי]

וואו שפרה,

שיר מלא אמת ויופי

תודה על השיתוף ❤

[שפרה]

מקסימה את!!!

נותת לי כח להמשיך!!!!!

[מיכל דהרי]

בשמחה 🙂

כשמגיע – מגיע

[שפרה]

תודה.

[אפרת ש]

ואוווו זה צמרר אותי בטרוף

[מיכל דהרי]

תודה ששיתפת!

[תמר רוטלוי]

וואו כתיבה אמתית וכנה

אהבתי כל מילה~

[מיכל דהרי]

תודה רבה תמר ❤ שמחה שאהבת