סיפור / ילדים גדולים

[ת. עקבי]

כתיבה יפה, אבל שלל האירועים לא נשמעים אפשריים (וגם אם תגידי – ‘זו המציאות’, אגיד לך חזרה – ‘המציאות עולה על כל דמיון’ ובספר – היא גורמת לקוראים לנטוש אותו).

חייב להיות קדם תהליך.

דודי מן הסתם בחור חכם, או שהוא רמז על הנקודות האלו בפגישות והבחורה (מה שמה?) לא ירדה לעומקן או שהוא עושה את התהליך לאט לאט. פתאום האישה מגלה ספר עסקי, עונה לשיחה מוזרה בפלאפון של בעלה ואז פתאום, ביום בהיר אחרי חודשיים-שלוש מנחית עליה בעלה את הרצון לצאת לעבוד.

ייתכן וגם זה קרה במציאות, ואם כן – חשוב מאד להקדים את התהליכים האלו, כדי שלנו, הקוראות, התהליכים ייראו תקינים והגיוניים.

זה גם יוסיף רגש לטקסטים ולא ישפוך לנו מצב של: היא תמימה והוא גולש.

אולי הוא לא יודע מה הוא רוצה והיא אישה נורא מאפשרת? למה שלא נבין את זה בתהליכים איטיים שיתנו לנו להבין את תכונות האופי של שני הצדדים ולהבין הלאה את מניעיהם (להבין. לא להסכים) ובסופו של דבר – להתחבר לסיפור ממש?

[ת.]

מסכימה איתך,

ותודה שהעלית,

החידודים האלה תורמים גם לי:)

[ה]

בד”כ בזוג בריא – הבעל מתבייש לנפץ ככה את כל התדמית וזה תהליך שלוקח לו זמן להתרחש…

יש סיפורים שהבעל ממש פורק עול יום אחרי החתונה – אבל זה מקרא קיצון – נראה לי שבד”כ יגמר בגרושים

[רחל פישביין]

אני חושבת שתהליך כזה עשוי להיות מהיר, במקרה שלבעל יש המון ביטחון עצמי ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות, והאישה עדיין תחת השפעה של שטיפות מוח של מורות/מדריכת כלות.

בסיפור כאן זה לא נראה המקרה.

[ה]

עדיין חושבת שלבחורים (גם בחורות) בשידוכים מאוד חשוב התדמית ולא כ”כ מהר הם ממהרים לנפץ אותה,

גם שהם צריכים לגייס אומץ להתחיל לעשות דברים אחרים מהמקובל (אם הם לא היו מתריסנים עוד לפני החתונה)

אלא אם כן הם חיו במקום שמור מידי בשבילם (בבית או בישיבה) ופיתחו רצון לעקור הכל אחרי החתונה – ואז זה בד”כ יותר הרסני ופחות עניין של מודרני ופתוח..

זה מה שנראה לי, כמובן יכול להיות שאני טועה..

[ת. עקבי]

גם אם המקרה היה כמו הראשון שהצגת – היינו אמורים לראות משהו בפגישות, מעין דברים שניתן לפרש לשני כיוונים.

כמו: אני לא רוצה להיות עוד אברך, יש לי שאיפות גדולות.

היא מבינה שהשאיפות המדוברות הן: משגיח (ישיבה, כשרות). ראש כולל. ראש ישיבה וכו’

הוא מתכוון – להיות בעל עסק מרוויח שיתרום כספים רבים לכל ישיבה…

ואתן יכולות להמשיך הלאה, כמובן.

[רחל פישביין]

ממש לא בהכרח. זה תלוי בכל כך הרבה דברים.

אבל כן צריך אפיון מדויק בשביל להבין מאיפה זה בא.

[נועה Noa]

מה אמור להיות האורך הכולל של הסיפור?
כי הכול פה נשמע לי מהיר מידי, הוא הלך והוא אמר והיא עשתה, חסר לי פה זמן של בין לבין, החלק התהליכי.

בד”כ סיפורים קצרים פחות מכילים תהליכים אלא יותר דברים משמעותיים עם התחלה ושיא וסוף ברורים.

לעניות דעתי כשמדובר בכזה דבר, הכול אמור ללכת יותר לאט.

חוץ מזה, נהניתי מאד! אהבתי את הרעיון של הסיפור ואת האופי של הדמויות, הצלחת להעביר יפה את הדמות של מלי. כבר התחלתי לחבב אותה….

[שני מילר]

במקומות רבים זה אכן מוזר שבחור לא רומז כלום לפני החתונה.

הסיפור הזה ממש מבוסס על סיפור אמיתי

ואני יודעת שיש פה כאלו שיתנגדו, אבל זו המציאות במקומות מסוימים (למשל בחסידויות מסוימות)

השידוך ‘נסגר’ עוד לפני שהבחור והבחורה נפגשים…

וגם במקומות שלא הנורמה היא 2 פגישות

ולא מחייב שידברו שם על החיים בצורה משמעותית יותר היכרות ולראות אם יש התאמה בסיסית באופי

[ת. עקבי]

ובירורים? הכול הלך חלק? בין האירוסים לחתונה – לא היו להם שיחות טלפון וכו’ או כל מיני אמירות של מכרים ששפכו אור על המשודך?

שוב – לא אמרתי שבמציאות הדבר לא מתאפשר, אמרתי שבספרים אי אפשר לכתוב מציאות שנראית לא הגיונית.

כמובן שאני לא מכירה את הלך הרוח בחסידויות השונות ומצוין שנימקת בזה. אבל אם כבר – לא היה ברור לי שמדובר בחסידות. ייתכן בהחלט שפספסתי.

[ה]

בברורים ובין הארוסין לחתונה בהחלט יתכן שילך חלק,

החברים מחפים ותקופת הארוסין זה תקופה שכל אחד משקיע ברושם ובנראות,

רק שאישית אני חושבת שרובם גם ממשיכים לדאוג לנראות בעיני בן הזוג גם תקופה אחרי החתונה,

אלא אם כן מדובר במשהו קיצוני או באדם שמראש תכנן לעבוד על הצד השני למטרות מסוימות

(מצוי יותר אצל כאלו עם בעיות רפואיות / נפשיות שמסתירים עד אחרי החתונה)

[תמי אפשטיין]

אם מדובר בסי]ור ארוך – אני מבקשת להעביר תקציר קודם, כדי לוודא שהסיור עומד בכללי האתר. תודה

[שני מילר]

אם ארצה להמשיך לפרסם אעביר תקציר.

אצל חסידים ממש לא מדברים בטלפון לפני החתונה ולא שום דבר כזה.

אם זאת, מקבלת את הביקורת שזה קורה מהר מדי, וצריך הדרגה

תודה לכל אחת שקראה ונתנה חוו”ד

[ר. טייך]

בתור אחת שמכירה מקרוב את שני העולמות

מבחינת ההתגלשות איך שהגדרתן את זה
זה מאד מאפיין בחורים/ אברכים חסידיים
מכירה מקרוב בחור טוב חסידי שתוך חודש חודשיים הודיע שיוצא לעבודה
ומדובר בבחור טוב.
אהבתי את הבושם- זה ממש מאפיין
מי שלא בניואסים האלו של הצעירים החסידיים פשוט לא תבין

אולי הייתי הולכת על רעיון של מכשיר שיאומי עם הודעות וואצאפ?
כאילו עדיין לא סמארטפון ח”ו אבל לאט לאט.

האישה נראית י בחורה חסידית תמימה וחמודה לא מספיק משופשפת
בלי להעליב את הבחורות החסידיות (חלקן אפילו תלמידות שלי)
יש בהן משהו פחות משופשף והן הרבה יותר תמימות.

הייתי כן מדגישה שהוא נוסע לאדמור וכו
כדי להראות שהוא נשאר חסיד רק “פתוח”
מה שהפריע לי
זה שחברות לא מתקשרות כ”כ מהר אחרי החתונה
בד”כ מחכים שהכלה תיצור קשר

[שני מילר]

כיף לראות שהסיפור והרקע מובנים למי שמכירה.

לא רוצה שדודי יהיה מודרני סמארטפון חלילה וכדו’ …

יותר עצמאות וסיגנון פתוח, לא ברמת קלקול

עושה מה שהוא רוצה כשזה ברמת המותר (לצאת לעבוד וכדו’. כל אחת תסכים שזה לא מוגדר כ’עבירה’)

תודה לך על התגובה, את עוזרת לי להתמקד ולהמשיך בצורה טובה יותר!

[אלישבע]

הי מתנגדת למה שכתבת.

אני לא ממש יודעת אבל כן קצת הקפיץ לי העובדה שכתבת שזה מותר. אז אני כותבת כאן את מה שידועה לי אבל ממליצה לברר.

לגבר אסור לצאת לעבוד! זה בטול תורה ועברה לכול דבר וענין. אז מה כן? את בטח שואלת. זה כמו אינטרנט לצורכי פרנסה מותר!

אני הבהיר קצת את עצמי. כל גבר צריך בעקרו ללמוד. רק מה הוא מחויב לאשתו לפרנס אותה.

את כותבת כאן על מקרא בו משהוא לא מרגיש שהוא ממצא את עצמו ולכן הוא יוצא לעבוד ולא כי הוא צריך כסף (אם תכתבי שכן זה יהיה בסדר) אלה שהוא רוצה אברור. אז נראה לי שאם מסתכלים על זה בפן הילכתי זה לא ממש מותר.

נ.ב לא אמרתי כלום לגבי החיים עצמם אלא ספציפית על מה שכתבת

[ה]

זה לא מדויק מה שאת כותבת,

כתוב והגית בו יומם ולילה ואדם צריך ללמוד כל הזמן,

אבל אדם שלא מסוגל (טכנית או נפשית) ללמוד כל הזמן ברור שהוא צריך לעבוד או למלא את יומו בדרכים אחרות (כשרות כמובן)

הבטלה מביאה לידי חטא.

וזה כמובן דבר שאין בו כללים אלא כל אדם מכיר את עצמו ..

[נעמי – מלטשת מילים]

נכנסנו לשאלה השקפתית. קשה לצאת מזה בדרך כלל😉

והגית בו יומם ולילה זה חיוב הלכתי ללמוד גם ביום וגם בלילה, ולא לכל אורך היום והלילה.

יהודי לא מחויב להקדיש את יומו ללימוד תורה. הוא מחויב לקיים את כל התורה כולה, וחייב לקבוע עיתים לתורה.

מעבר לזה מותר לו לכתחילה לעבוד בשאר היום. כמובן בצורה שמאפשרת לו לקיים את כל מצוות התורה.

[אלישבע]

לא דברתי על החיים עצמם!

פשוט עצבן אותי שאומרים שלצאת לעבודה זה מותר. לא שאני אומרת שזה אסור. אבל חשוב להדגיש שזה לא כזה פשוט לכתוב על משהו שיצא לעבוד כדי להתאוורר בתור משהו שעשה משהו שהו לגמרי בסדר.

[שרה לרנר]

יש הבדל בין “עצבן אותי” לבין “אסור”.

אסור – התורה קובעת.

עצבן אותי – אולי, אבל זה שלך. זה לא קשור לפורום.

(כמדומני, בהודעה הכותבת אכן כתבת ‘אסור’. אולי כדאי לבדוק זאת הלכתית לפני שכותבים דבר כזה.)

[אלישבע]

אופס נכון את צודקת! באמת לא שמתי לב שכתבתי שם במפורש אסור זה לא שהתכונתי לכתוב כל כך נחרץ. מתנצלת אם לא הבנו אותי נכון.

[פסי פישר]

לא יודעת איך זה בציבור החסידי, בציבור הליטאי לצאת לעבוד נמצא במקום אחר לגמרי מכל דבר אחר.

זאת חציית גבול הרבה יותר גסה משינוי בסגנון לבוש, בושם ואפילו שיאומי חצי טאצ’ עם הודעות. (לא מדברת מבחינה הלכתית מה יותר גרוע ממה, רק מציינת שלצאת לעבוד זה כבר שלב ממש מתקדם, בציבור הליטאי)

יודעת שבציבור החסידי זה שונה, אולי לא בכל החסידויות, אבל בחלקן וודאי.

לא נראה לי כדאי להכנס לוויכוח בנושא שנוי במחלוקת חוצת מגזרים..

[ה]

תלוי באיזה עבודה,

וזה לא נכון, שינוי לבוש וסמרטפון הרבה יותר קיצוני מיציאה לעבודה.

מה שקורה שהרבה שיוצאים לעבוד בד”כ מושפעים ומתקררים ואז זה משפיע גם על הלבוש והדת

[פסי פישר]

מסייגת יוצא לעבודה כגון: ר”מ, ראש כולל, משיב.

חוץ מזה- כן.

לא אמרתי סמארטפון.

ושינוי לבוש לא התכוונתי להתחיל ללבוש צבעוני, אלא שינויים קלים. בצבע של החליפה, בסוג של הכיפה, בשרוול.

[ה]

יציאה לעבודה – בהחלט הרבה יותר מקובלת מפעם,

להורים זה יותר מפריע, אבל מבחינת הסביבה זה לא כזה דרמטי.

סגנון כיפה וכו.. – אצל הרבה כבר לא מקובל הכיפות עם הסרט ז”ל..

(אני לא גומרת לצחוק על התקנון בחידר הצול שרשום שם שחובה לבוא עם כיפה עם סרט ונעליים שחורות, אפילו הילדים של המנהל לא מגיעים כך..)

ואני מתוך קהילה מאוד קסניקית שמורה..

[פסי פישר]

לא יודעת, אמרתי מה אצלנו.

יש לי גיסים ואחים מכל הסגנונות..

אני רואה מי נחשב ליותר מודרני ומי נחשב ליותר שמור

יציאה לעבוד- זאת הפסגה.

ואפרופו כיפה עם סרט, אצלנו זה עדיין קיים, בהחלט. אצל השמורים יותר.

(ואנחנו עזרת תורה קלאס, בנים ב”חוות דעת” בנות ב”ישן”)

[נעמי – מלטשת מילים]

יש טעם להמשיך לדון על על פרטי הפרטים? יש לזה חשיבות ומשמעות מקצועית?

זה לא ייגמר לעולם…

[אסתר ק]

התגובה שלך ושל עוד כמה מצביעות על העובדה שלכאורה אין מספיק רקע בסיפור, מי האיש? מה ההשתייכות?

הכותבת סיפרה כאן רק על מה שלא הלך נורמלי ולא על מה שכן הלך נורמלי…. בשביל לספר על יציאה מהמסגרת צריך להבין מהי המסגרת.

ואגב, מאד אהבתי את שם הסיפור. מביע, מסקרן, דו משמעי.