כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
שאלה לי לשאול
-
שאלה לי לשאול
למה הספרים של נחמה שרים לא עוררו כאלה אשכולות כמו מיה קינן
רק אני חשבתי שהם מאלפים ?
או שנשים פשוט לא קראו אותם??
-
91 תגובות
-
רק על נחמה שרים את שואלת? חסרות סופרות?
-
כי זה חיקוי מאוד מוצלח ודוממה למקור
-
א. חיקוי. חיקוי זה כבר סיבה שלא לדון עליו אלא על המקור
ב. לטעמך הוא דומה למקור. מאמינה שיניו שיחלקו על כך
-
הציבור מעוניין בכזה סגנון ספרים
אבל לא בחיקויים ?
ודווקא מעניין אותי שישוו אותה למיה לשמוע מה אחרים חושבים על ההבדלים בינהן
-
-
-
-
מי זו באמת?
מה הספרים שלה?
-
זירת הקולסיאום
אבק וזהב
אני לא מבינה מידי בכתיבה אבל אהבתי את הממלכה של מיה קינן
נחמה שרים כתבה על ממלכה בתקופת החשמונאים העלילה והכתיבה מאוד יפה
-
קראתי זירת הקוליסאום ובאמת הזכיר לי בדברים מסוימים את ממלכה במבחן
אבל בקריאה חוזרת כבר פחות..
לא זוכרת עכשיו 100% כדי לחוות דיעה מספקת מבחינה ספרותית, כן נהניתי מהכתיבה באופן כללי.
-
-
-
השאלה שלך היא גם התשובה.
אין פה ועדה שיושבת ודנה על איזה ספרים להעלות דיון, מעלה שמות ופוסלת אחרים. זה לא עובד ככה.
אם נפתח דיון אודות ספר, וגרר קרוב למאתיים תגובות – סימן שהספר הוא כזה שמעורר דיון עם מאתיים תגובות…
זו לא החלטה, אלא תוצאה ישירה של הספר עצמו.
מטבע הדברים, סופרת חדשה, גם אם היא טובה מאוד, לא תגיע לזה בתחילת דרכה – גם כי היא פחות מוכרת, וגם כי כולם צריכים שפשוף. כולם. כמעט ולא יצא לי לפגוש ספר ביכורים שיכול לעורר דיון כזה.
אגב, יש פה ושם כאלו שכותבות “כמו מיה קינן” – כלומר, סגנון השפה, הרקע והתככים דומים על פניהם. אבל רק על פניהם. מה שמעורר את הדיונים הלא נגמרים על הספרים של מיה קינן הם העומק של הרעיונות שלה, וגם – אולי בעיקר – הדמויות. כל דמות אצלה, עד השולית ביותר, מאופיינת ובנויה בצורה פנומנלית. לכל דמות יש אופי, רצונות, מכשולים, מיני עלילה בפני עצמה. כל דמות עוברת מסע, והן משתלבות בצורה יפהפיה ונדירה. הספרים שלה הם כל כך מרובדים, כל כך מורכבים, כל כך מלאי דקויות וניואנסים – שאפשר לדון בהם בלי לגמור.
זו אומנות נדירה, מפותחת מאוד, וכזו שעבדו עליה בעבודה קשה מאוד. זה לא משהו שקורה ביום, ולא משהו שיש בספרי ביכורים (לא יכולה להגיד אף פעם, אבל אני עוד לא ראיתי).
-
הצלחת לעניין אותי ואני רוצה לקחת מהספריה…
איזה ספרים יש לה?
-
כתבתי למעלה אבק וזהב הוא הספר השני ויותר מוצלח
זירת הקולסיאום הוא הראשון מוצלח מאוד אבל פחות מהשני
ולדעתי הציבור אוהב רק את המוכר ואהוב ולא נותן צ’אנס לעוד (לא רק בספרים)
-
שימי לב,
את בעצמך כותבת שהספר השני מוצלח יותר. ופה מסתיימים הספרים שלה.
כמה ספרים מיה על כביש הכתיבה? כמה ספרים היא הוציאה? זה לא רק עניין של כמות, אלא בעיקר של איכות. של עומק.
יכולים להיות ספרים יפים, אבל אין מה לדון עליהם. אפילו על הספרים שלך א. קווין לא נפתחים שרשורים. אז על סופרת חצי עלומה, שהספר הראשון נחמד והשני יפה? לפתוח שרשור כי היא כותבת על ממלכה?
-
קראת את הספרים הללו?
ולא הבנת נכון גם הספר הראשון ממש מושלם !
השני יותר תמיד יכול ליהיות יותר 😉
ולא כול ספר צריך שרשור אבל יש ספרים שיש מה לדון עליהם
ולדעתי הספרים האלו שייכים לקטגוריה השניה
-
ובד”כ השלישי יהיה יותר מושלם ועשירי עוד יותר. זה טיבו של כישרון משופשף.
ואם ספר לא מוכר מספיק, יכול להיות שהוא לא שווק נכון ויכולות להיות סיבות אחרות.
לא קראתי אותו, כמו שלא קראתי את ממלכה במבחן. דיברתי עקרונית
-
אז פיספסת בגדול
-
מאמינה שפיספסתי.
יש לי עוד כמה פספוסים בחיים 😉
-
לא קראת את ממלכה במבחן?
וואו. את יכולה לעשות על זה סיפור אישי, את יודעת.
-
-
-
איסתרק זה הספר שאיתו היא פרצה לשוק…
היה לה לפני כן איזשהו ספר של סיפורים קצרים, “לפרוש כנפיים”,
אבל כספר שני- זה באמת מאוד נדיר לפרוץ ככה.
אם יורשה לי, שאר הספרים שלה לא הצליחו להתעלות לדרגת “איסתרק”
-
לא נכון. היה לה גם את ‘מקום אחר’
-
וגם את “ימים רטובים”.
-
לא מכירה. מה זה?
-
ספר ישן-ישן של סיפורים קצרים.
אם לא הייתי יודעת שזה מיה קינן, לא הייתי מנחשת…
-
טווווב.
אז יש גם את ‘שאלה לעניין’, אם זה עוזר למישהו
-
וגם את “פיצי מקיים השבת אבידה” או משהו כזה, ומולי הרשטיק, וזרח הפיקח…
“ימים רטובים” זה לא ממש לילדים, יותר נוער כזה. אבל בחיים לא היית מנחשת שזו מיה קינן, וזה די נתן לי תקווה ככותבת…
-
תצחקו,
אבל אני זוכרת את עצמי בת 12 קוראת את מולי הרשטיק -אלוף הכוונות הטובות
זה ספר מהמם לילדים! נהניתי ממנו מאוד, זוכרת שהוא היה מיוחד יותר מספרים אחרים.
אולי כי רגשותיו של הגיבור מתוארים בצורה מאוד כנה…
-
לא מוכר לי בכלל. פספסתי משהו?!
-
היו לה כמה ספרי ילדים.
שאלה לענין – כל מיני תגליות אם אני לא טועה.
היה לה עוד משהו – זרח הפיקח, אולי? כל מיני בעיות ופתרונותיהם.
סיפורי ילדים.
חומות של נייר, לא ראיתי שציינו (והאמת גם לא קראתי. המחיר בחנויות מרתיע והעלילה נשמעת מדי קלאסית. אה, וכבר קראתי עליו סקירה, אז…)
אין הזדמנות שניה – סיפור שעבר במייל, נראה לי לפני יוזבד.
ושוב חזרנו למלא את קדם בתגובות על ספריה 🙂
-
“חומות של נייר” הוא ספר מדהים.
הוא לא אפי כמו שאר הספרים שלה. הוא שקט, עמוק ונוקב. כמעט ספר מוסר.
-
תזכירי לי, מה זה חומות של נייר?
-
דווקא אהבתי אותו. ספר לנוער, מתבגרות. קראתי פעםםם…
נערה שנשארת לגור אצל אחותה הנשואה, על רקע שההורים טסים לחול לצורך רפואי כלשהו,
דילמות של חברה מול ערכים
הרבה על שמירת לשון, אם אני לא טועה.
ספר למתבגרות, אבל עם טוויסט. בקטע הערכי, זה מאוד סגנון מיה
-
נראה לי שהתבלבלת עם ספר אחר…
-
יש מצב…🤭🤭
זה כנראה ספר אחר. אמנם גם את חומות של נייר קראתי, אבל הכל לפני שנים ארוכות…
לא הבנתי, כולכן פה, מתי אתן קוראות (חוץ משבת, לא רלוונטי לי)?
-
לא כדאי לך שייתנו לך רעיונות…
אם לא בשבת,
זה בדכ על חשבון משו אחר
-
שבתות בעיקר… פעם, אם ממש הייתי צריכה הפוגה, הייתי גולשת אל ימות החול.
היום כמעט ולא פותחת ספר, גם בשבתות כמעט לא יוצא. מפנה זמן חד שבועי לכתיבה וזהו.
קוראת המשכים בזמני הפסקה בעבודה.
-
ספר שמדבר על כנות ויושר פנימי, על עצמי מול דעת הסביבה.
גיבורת הסיפור היא מורה – רוחמי (נראה לי, קראתי מזמן…).
-
וואו קראתי את זה,
באמת מהמם ונוגע ללב
אבל לא עומד ליד ממלכה במבחן 🙂
-
לא עומד ליד, כי אין בסיס להשוואה
זה סגנונות כל כך שונים
בחומות של נייר העלילה היא פנימית.
אין הרבה תנודות במצב החיצוני של הדמויות.
לכן כתבו פה שזה כמעט ספר מוסר.
(אגב, אהבתי את הדיוק- כמעט, כי זו עות לקרוא לספר קריאה ספר מוסר. כמעט תרתי דסתרי…)
-
נראה לי את לא זוכרת את העלילה של הספר
למיטב ידיעתי אין בו נערה שגרה אצל אחותה אלא מורה בשם רוחמי.
-
רגש-הווי, לא?
אולי אחפש אותו בספרייה, להתרשם. נראה.
-
איך שקלטתי את ההעדפות שלך (מתח-ציני-לא רגשי), לא תתלהבי.
אבל ניתן לך צ’אנס לנסות סגנון שונה
-
גם במהללאל, למשל
יש הרבה רגשי ולא מתח
-
אין לי בעיה לנסות. יש לי בעיה להתמיד.
ננסה, בע”ה.
-
גם אני מעריצה מושבעת של הספר חומות של נייר.
הכתיבה מאד של מיה, סגנון הסיפור כ”כ לא. אני מצאתי בו המון.
וזו ההוכחה שאפשר לכתוב ספר מצוין בלי לשלב בו רוע בכמויות ואכזריות במערומיה.
-
-
מהללאל עוקף אותו
-
אפשר להתווכח על זה.
אבל בואי נחסוך…
-
דווקא יש פה כמה שהיה מעניין אותי לשמוע את דעתן בנושא…
-
הבנתי שהיו כאלה שלא התחברו להתמודדות שלו. על טעם וריח…
-
כאילו איסתרק זה ההתמודדות של ילדי התפנוקים ומהללאל ילדי הרחוב?
לא יודעת. אני דווקא התחברתי עמוקות למהללאל.
לא חושבת שזה נכון.
-
גם אני לא חושבת שזה נכון, אבל זה לא ישנה את דעת אחרים 🙂
לדעתי מהללאל מוצלח בהרבה מאיסתרק. אני זוכרת שבאיסתרק היו קטעים ששיעממו אותי עד כדי שבמהללאל לא הבנתי מי זה אביי וחזרתי לקרוא מהתחלה עד סוף (טעות של בנות 12 😅)
-
אז תפתחי על זה דיון
יהיו בו ככל הנראה כמה מאות תגובות
-
גם אותי שעמם איסתרק כשקראתי אותו בתור ילדה. הרגיש לי יותר מדי מלחמות.
מהללאל לעומת זאת היה עם כ”כ הרבה עומק ורגש, והתמודדות.
אח”כ חזרתי לקרוא איסתרק ויותר התחברתי מהעבר ועדיין מהללאל נשאר הכי טוב לדעתי.
-
-
ואת יודעת למה הוא כל כך הצליח?
כי זה סיפור שהיא כתבה למגירה. היא בכלל לא חשבה להוציא אותו.
רק כששיתפה בו חברות, הן הודיעו לה שהיא חייבת. פשוט חייבת.
וגם אם זה הספר הטוב ביותר שלה, אין חולק שמבחינת כתיבה (לא דיברתי על עלילה. כתיבה) היא לוקחת יותר מהרבה אחרות. הדימויים, התיאורים, בניית הדמויות וכד’ – היא אלופה בזה
-
מעניין. איך אפשר להסביר את הקשר בין כתיבה נטו למגירה להצלחה מטאורית של הכתיבה?
זה כישרון מבורך, נדיר, עמוק – שבא לידי ביטוי באופן מרוכז בספר הזה.
בשאר הספרים הוא מופיע, ודאי, אבל לא בצורה מהממת, אמינה ושואבת עד כדי כך
-
כי כותבים בלי לחשוב מה יאמר המבקר ההוא, ואיך יגיבו הקוראים ההם, ואין דד-ליין היסטרי של עורכת, ואין טאבו של מערכת – היצירתיות והפנימיות יכולים להתפרץ. יש להם את המרחב האמיתי
-
-
-
-
-
-
אישית, הספרים שהוזכרו ועוד נוספים “בעבר” היו כבדים לי לקריאה. נחמה שרים כותבת יפה, אבל קצת כבד לטעמי.
כמובן, כל אחד וסגנונו. והסגנון שאני אוהבת לקרוא הוא יותר קליל, ציני לעיתים ומושחז הרבה. גמישה בעניין, אבל בגבולות.
-
מיה יותר קליל?
-
אני לא חושבת שהכתיבה של מיה כבדה. אבל האמת שהחשיבה שלי לא ממש משנה… יכול להיות שמה שקליל בעיניי הוא כבד לך ומה שכבד לי הוא קליל לך.
את זירת הקולוסיאום קראתי מעט זמן אחרי שיצא. את אבק וזהב חלקית, על השאר רפרפתי, כי הייתי בתקופה שהתקשיתי לקרוא (ביקורתיות יתר בעקבות שהתחלתי לכתוב, הרבה ספרים זנחתי אז וטרם הספקתי לנסות שוב).
העלילות יפות בהחלט, אבל לא יכולה להגיד שהמכלול הוא ברמת ממלכה במבחן, ומכיוון שקראתי את איסתרק בגיל 12 (אם לא טועה) אני לא חושבת שהייתי מושפעת משם הסופרת. שמות בכלל לא עניינו אותי אז…
-
-
-
נחמה שירים אלופה!
קראתי את שתי הספרים שלה ונדלקתי עליהם (קניתי את השני)
לדעתי הסיבה היחידה שהם מלא מעוררים עניין רב זה הסיבה שאנשים נעולים על הטוב והמוכר.
שני הספרים מעוד טובים אני יותר התחברתי לראשון, הם לא חיקוי של מיה קינן, לדעתי הקו היחיד שמשותף בינהם זה שבשניהם מדובר על בית המלוכה.
לספרים של נחמה שירים יש יתרון על אלו של מיה בכך שהם מחוברים למציאות ונכתבו לאחר תחקיר מקיף על אותה תקופה. סיגנון כתיבה טוב(לא כמו מיה אבל ברמה ממש גבוה ביחס לסופרות מתחילות) העלילה בנויה היטב.
אם שואלים אותי אז רק חסר שהספרים יהיו מפורסמים כמו אלו של מיה והדיונים שיהיו עליהם מכן ועד….
-
הכתיבה שלה יפה ומענינת
רק חבל שלא עבר עריכה והגהה לפני ההוצאה
היו הרבה שגיאות שיכלו להמנע בהגהה פשוטה וחבל!
זה מוריד את הערך של הספר למרות שבסך הכללי היתה תוצאה טובה
-
-
שאלה טובה שאני מזדהה עם רוב התגובות שכבר הגיבו ואין לי מה להוסיף כמענה ישיר אליה.
הלוואי שהיה לי זמן לשבת על זה ולכתוב ביקורת טובה על הספרים או לפחות אחד מהם.
לדעתי, שני הספרים כתובים בצורה יפה מאוד והסיבה שהרבה אוהבים יותר את השני- אבק וזהב, היא שהעלילה מתקדמת בו בקצב טוב יותר ויש בו יותר אקשן. אפשר לומר שהעלילה ברמה יותר גבוהה.
בזירת הקולוסיאום לעומת זאת, יש הרבה מקום לקונפליקט הפנימי של הדמויות, בעיקר הגיבור- דניאל.
אני דווקא מאוד אהבתי אותו בגלל זה.
בשני הספרים הנ”ל הדמויות בנויות בצורה מאוד טובה ומאופיינות מעולה, אפשר ממש להרגיש שמכירים אותן, לא רק את הדמויות הראשיות.
וממש אהבתי את זה שבספר הראשון אחת הדמויות שנראות יחסית שוליות בהיררכיה עוברת תהליך רציני ונהפכת לגיבור משנה.
-
רק אני לא הבנתי עדיין איך קוראים לספרים של נחמה שרים? כי שמות של סופרות
אלמוניות אני לא זוכרת, אבל את שמות הספרים שאני קוראת – גם אם הם של סופרת
מתחילה – אני זוכרת, בדרך כלל.
ומסכימה עם כל מי שכתבה על המיוחדות של הספרים של מיה.
ולגבי ההערה על ספרי ביכורים: גם אני עדיין לא ראיתי שום ספר ביכורים מושלם.
לכל טוב יש טוב יותר.
כן ראיתי ספרי ביכורים ש… איך לומר בעדינות… חבל שהם לא נשארו במגירה.
סופרת שהספר הראשון שהיא מוציאה הוא אחרי כמה ספרים שהיא לא הוציאה לאור –
יתכן שה”ספר ביכורים” שלה יהיה מוצלח.-
כתבו.
זירת הקולוסיאום.
אבק וזהב.
-
-
השאלה לא למה לא פותחים עליהם דיון,
השאלה היא קודם כל למה לא מכירים את הספרים האלו.
-
מצטרפת.
ומוסיפה,
הלוואי שהיה עוד ספרים של מיה כמו ממלכה,
אין הרבה בכלל.
אני אוהבת לקרוא עוד כמה כמו קפלר למשל
וגם זה אין הרבה.
לכן מאוד מוזר, אם הספרים הללו באותה רמה איך הם לא מפורסמים?
הולכת לנסות אותם בשבוע הקרוב 🙂
-
-
לא כל כך הבנתי את השאלה.
יש הרבה מאד ספרים יפים שלא פותחים עליהם דיון, ממלכה במבחן קיבלה את שלה ביושר
נכון שהעלילות בספרים של נחמה שרים יפות ובנויות, אבל לא נראה לי שיש מתחרים למיה.
-
אפשר לומר שפופולריות של ספר תלויה קודם כל באיכות שלו – ואין חולק שהספרים של מיה קינן איכותיים מאוד מהרבה בחינות. אבל יש גם מציאות של ‘מותג’ – כמו בכל דבר אחר, גם בספרים. סופרת שהוציאה כמה ספרים מעולים, הספרים שלה מפורסמים יותר, וזה כמובן מלבד שכמו שאמרו פה הם גם משתבחים.
בלי קשר, שני הספרים של נחמה שרים מקסימים (ואני די ביקורתית, לא אומרת את זה על כל ספר…). הם לא חיקוי של ממלכה במבחן אבל הם מאותו ז’אנר שלא נפוץ כ”כ – סיפור על רקע היסטורי, עם עלילה מורכבת ואפיון מוצלח של דמויות ומערכות יחסים, ומסרים קולעים גם לימינו.
-
נראה לי אחרי הדיון הזה יש מצב שיפתח פה עוד שבוע דיון על אבק זהב…
האמת שגם אני לא שמעתי עליהם עד היום
והצלחתן לסקרן אותי 🙂
-
כנראה שזו הייתה המטרה…
-
מתכוונת לומר שפותחת הדיון פשוט התכוונה לפרסם את הספרים?
-
כך זה הרגיש
-
-
-
-
אישית, די ברור לי שההבדלים קיימים,
למרות שפותחת הדיון ניסתה לטעון שזה בגלל שאנשים מעדיפים את המותג המוכר.
חושבת שלחקות את הכתיבה של מיה זה קשה אבל אפשרי
לעומת העומק שלא ניתן לחיקוי.
האמת שקראתי את הדיון שוב בלי דילוגים
@koko תשומת ליבך:
דברים כאלה קורים רק בלי הזמנה
-
שלא בהקשר לספרים הנ”ל. כתיבה היא רק פאן אחד. יש את הסאב טקסט, יש את הדמויות, יש את הכנת הרקע, יש כל כך הרבה… אי אפשר להשוות זאנרים ועל פי זה לצפות לאותה רמת עניין.
גם היו הרבה ספרי ביכורים שהצליחו למרות עצם היותם.
להי נהאר (אמנם קיבלה גם תגובות שליליות, אבל צברה שם וקהל)
סלמנדרה (או שיש לסופר/ת נוסף?)
מאמינה שיש עוד. ברגש אני פחות מתמצאת.
-
-
מסקנה: אם את רוצה לקדם סופרת פלונית, אל תזכירי באותו שרשור את מיה קינן…
זו דרך בטוחה לפתוח דיון על הספרים של – שלושה ניחושים.
ואגב, שוב, זו גם תשובה לשאלה הפותחת.
-
לא התאפקתי.
מינוי מפעים, ספינת שעשועים. סכין בגב.
איך?
תכל’ס הסצנות של מיה בנויות כל כך מופלא שפשוט בלתי אפשרי לשכוח אותן.
-
שליפה מתבקשת:)
-
-
-
אני אישית התחלתי לקרוא את הספרים של שרים
וזה נשאר בזה….
פחות התחברתי לסגנון
לא נוגע אפילו בסגנון של קינן
-
הרקע ההיסטורי זה לא סיבה להשוות ספר לממלכה במבחן.
אני ממש אוהבת את ממלכה בגלל המון דברים ולמרות הרקע ההיסטורי..
כך שהספרים המדוברים אפילו לא קורצים לי.
ומסכימה עם זה שאנחנו לא נותנים צ’אנס לסופרות חדשות. לא מרוע או משהו, מה לעשות, הותיקות נהיו ותיקות כי הן יודעות את המלאכה.
ומענין אותי אם זה נכון – אני זוכרת שאיסתרק פרץ רק אחרי שמהללאל יצא, או שלפני זה פשוט הייתי צעירה מדי ולא הכרתי?-
זוכרת שמרגע שקראתי את איסתרק חיכיתי לצאת מהללאל.
חמש שנים מתישות 🙂
מהללאל אולי הגביר את המוניטין של הסדרה, אבל לא ייצר אותה.
-
בטח שנהנים מסופרת חדשה שמוכיחה את עצמה!
לא חושבת שהציבור שומר נאמנות.
הוא פשוט רוצה להנות
ומגיב טוב למי שיודע לתת חווית קריאה איכותית.
אני למשל אהבתי מאוד את הספר פרנצס בסמטה של בשי דירנפלד
(ספר ראשון שלה, ממליצה 🙂 )
ואם היא תוציא עוד ספר אני קונה.
והיא רק דוגמא.
-
יש לה עוד ספר – מסמרים בכיס הסרפן
-
הציבור רוצה להנות, כמובן
אבל נותן אמון יותר בקלות במי שכבר הוכיחה את עצמה בעבר.
אני לא אלך לבזבז זמן על ספר של סופרת שאני לא מכירה
אלא אם קבלתי המלצות חמות ממש, כאלה שאני סומכת עליהן, או שהתקציר היה מגרה ממש, או שלא היתה אופציה אחרת בספריה (בהסתייגות, כי לפעמים אני אעדיף פשוט לא להשאיל מאשר להתבזבז על ספר שלא יצדיק את עצמו)
-
לגמרי.
אני כן אוהבת ומוכנה לתת צ’אנס לסופרות חדשות,
כי את הותיקות המומלצות כבר דיי קראתי הכל.
אבל…
קניתי כמה פעמים ספרים של סופרות חדשות והתאכזבתי מאוד מאוד מאוד.
היה לי מאוד קשה לגמור את הספרים.
מרוחים כמו—
חצי מהספר היה אפשר לדלל.
מאכזב.
-
-
-
-
אם אני זוכרת נכון את “זירת הקולוסיאום”, (את אבק וזהב לא קראתי), אז הרקע לא
ממש דומה. אם זה כן דומה, אשמח אם מישהי תתקצר את הסיפור כדי שאזכר…
כל סיפור שהוא על רקע היסטורי דומה ל’ממלכה במבחן’?
בפרט, שבעצם זה פנטזיה על רקע היסטורי… הרי חוץ מזה שהייתה ממלכה בשם כוזר,
שהמלך שלה התגייר ובעקבותיו רוב/כל העם התגייר, והממלכה הזו היתה קיימת כמה
שנים באזור חצי האי קרים – אני לא רואה שום רקע היסטורי שם בעסק. הסידרה הזו,
במפורש, היא לא על רקע היסטורי. -
בתור חובבת קריאה מושבעת….
מאוד מפריע לי ספרים בשפה נמוכה או רדודה
והספרים של נחמה שרים הם פשוט מהממים.
מי שלא קראה פשוט פיספסה!
וזה בכלל לא קשור להכניס כאן את השם של מיה.
מיה היא אחת הסופרות, נמבר וואן מבחינתי.
אבל זה לא סותר וגם לא קשור לספרים של נחמה.
הם אולי על אותו ז’אנר, אבל בכלל לא מתיימר להיות חיקוי.
זה תקופה שונה, עלילה שונה.
ולא נכון לומר שלסופרים מתחילים אין עתיד.
גם מיה הייתה פעם מתחילה, לוקח זמן לבנות שם.
זו דעתי בכל אופן.
-
בקשר לדיון על איסתרק ומהללאל,
אל תאכלו אותי
אבל גם איסתרק הרגיש לי טיפה בוסרי בכמה קטעים שלו
‘בוסרי’ ביחס ובמונחים של מיה, כן?…
הוא אחד הספרים הנדירים שיש בציבור שלנו, לכאורה הטוב שבהם
ובהרבה קטעים הוא עולה על מהללאל
ועדין להרגשתי יש בו קטעים שבמהללאל ויוזבד היא כבר לא היתה מכניסה, או מקצרת בהם יותר.
מסכימות?
ו’מקום אחר’ זה ספר ישן וממש מומלץ של מיה
לא סיפורים סיפורים אלא סיפור ארוך, על קבוצה שניצלה ממטוס שהתרסק והתגלגלה לאי נידח, וחיה שם
יצא הרבה לפני איסתרק לדעתי, אבל הוא מיה במיטבה.
-
שאלו למה העלתי את האשכול .פשוט לדעתי נשים לא קראו אותו כי לא הכירו את הסופרת וחבל
אני לא קשורה לנחמה והיה מעניים אותי לראות אותה הבנתי שהיא צעירה או שלא?
אני אחת שאוהבת לקרוא ספרים אבל רק כאלה שלדעתי שווים את עצמם ואת הספר זירת הקולסיאום קניתי כי היה עליו מבצע ולא שמעתי עליו כלום קודם וחשבתי שחבל שלא מעלים אותם לדיון נראה לי שהצלחתי לשכנע כמה ללכת לקנות אותם
-
נשמע פרסומי קצת
-
לא לקנות…
אולי לקחת מהספריה
-
אני די בטוחה שלא יצא ספר מתח שלא עבר מתחת לרדאר שלי.
יש כאלה שקראתי תקציר, יש כאלה שרפרפתי ויש כאלה שסיימתי.
זירת הקולוסיאום – סיימתי.
אבק וזהב – כפי שציינתי לעיל, מסיבה מסוימת ולא דווקא תלוית עלילה או כתיבה – רפרפתי וטרם הספקתי לנסות שנית.
אודה באמת, מעטים הספרים שאני חוזרת לקרוא בהם שוב, כך שההעדפות שלי הן לא פונקציה לספר טוב. נדמה לי שהבודדים שחזרתי עליהם מהתחלה עד סוף הם: ממלכה במבחן (לא כל הסדרה), סלמנדרה, סתרים (לא הכול, היו גם עניינים שפחות אהבתי), שטח סגור, תיק מקסיקו, כוכב בודד, תמרות עשן, קורמו (בעיקר לפני פסח) ואולי עוד כמה שלא זוכרת כרגע.
אבל כן חושבת שספר הופך מוכר לא בזכות הסופרת שלו אלא בזכות התוכן שלו.
-
אה. שלוש מצוות ושלושה אחים. ספר חובה, לדעתי.
-
בהחלט!! ספר חובה, משתדלת לא לקרוא אותו יותר מדי שלא ימאס:)
ואם כבר העלית לי לזכרון את ספרי דוד זריצקי – אמנם קצת ישנים אבל חובה לקרוא. יצירה אומנותית.
-
-
-
-
לדעתי איסתרק הוא הטוב ביותר מסידרת “ממלכה במבחן”
ולאו דווקא מבחינה אומנותית
אלא מבחינת המסר, והתהליך שעבר על הגיבור
מהללאל- הרגיש לי שדמות הגיבור היתה קצת יותר תלושה (נסיך, כולנו יכולות לדמיין, אבל יתום שגדל עם אב מאמץ אלמוני ורשע? הרגיש לי יותר קשה להזדהות)
יוזבד הרגיש לי מדי “מתוכנן”, אני בטוחה שהיא הכינה לה רשימה של פרקים וסצנות לפני הכתיבה, זה הפך קצת יותר מדי מלאכותי,
אבל לפני ואחרי הכול- אין כמו הסידרה הזו, אפשר לקרוא אותה שוב ושוב ובכל פעם שאני פותחת את הספר אני מרגישה כאילו המראתי לעולם אחר דמיוני ויפה
-
Log in to reply.
