שירי //סיפור בהמשכים// תגובות

[מרים אלמליח]

שירי,

את עושה לי טובה ומביאה לי סיפור מקצועי לכל דבר ועניין,

הייתי משלמת על ספר כזה גם מאתיים שקל בכיף גדול,

אז אסור לי לדרוש פרק נוסף אחרי שאת משאירה אותי עם פה פעור… זה לא נעים…

ועכשיו אחרי שהתחנפתי אליך, זה כבר נחשב מנומס מספיק לדרוש עוד פרק עם הסבר על המתח הזה???

סתאאאם! אבל ברצינות!, השארת אותי במתח כזה עד שאיבדתי את כל נימוסיי!

רשל הייתה מזדעזעת ממני עם האירופאיות שלה…😄

[שירי 🙂]

צחקתי טוב. חמודה שאת.

עריכה אחרונה ואני מעלה בעז”ה.

[לאה ס]

שירי, שאבת אותנו!

אני בטוחה, אבל ממש בטוחה, שמי שיש לה בבית את הספר “הצתה מאוחרת” הולכת לחפש שם את המשפט המיסתורי והמותח…….

צודקת??😉??

[תהילה ב]

למישהי יש? אם כן – נא לא להותיר אותנו באפילה…

[רבקה ד]

טדאאאם,

להלן המשפט:

“אתה תהיה במעקב 24 שעות ביממה… אנחנו לא נוריד ממך עין טעות אחת קטנה מצידך תהיה הטעות האחרונה שעשית בחייך..”

יש לי את הספר הזה בבית אבל בגלל שכל כך הסתקרנתן הלכתי לבדוק..

[שירי 🙂]

באמת מעניין אם יש בין הקוראות כאלו שמצאו את המשפט…

בכל מקרה תכף כולנו נדע😉

[שירי 🙂]

פרק ס”ט כאן

פיצוי על המתח, פרק ארוך במיוחד.

לילה טוב!

[שרה]

חשבתי שזה סיפור עם נטיה לרגש ולא למתח…

אני לא עומדת בזהההה (ולא בגלל שאני בעבודה, ויושבת כרגיל …🪑)

מתי הפרק הבא? או יותר נכון – מתי נדע קצת יותר?

[שירי 🙂]

תודה שרה,

אמנם הכל היה מתוכנן, אבל מבינה את ההפתעה שלך.

הפרק הבא בעריכה, כשהוא יהיה מוכן- אעלה אותו בעז”ה.

[שירי 🙂]

פרק ע’ כאן

תהנו!

[חני י]

מדהים.

הכתיבה שלך ממש מיוחדת!

מחכה לפרק הבא…

[שירי 🙂]

תודה חני!

“מאוחר, ואני עייפה מהיום הזה ומכל מה שהיה בו.”

אז נותנת לך לחכות קצת:)

[חני י]

כתבתי את זה אחרי הפרק הקודם ולא ראיתי שעלה עוד פרק…

איזה נחמד 😀 אז יש לי מה לקרוא עכשיו

[מלי הפקות אולפן | כתיבה ותוכן | קריינות]

ואוו פרקים מהממים אחד אחד!!
תמשיכי >>>

[שירי 🙂]

תודה מלי. לוקחת את העידוד שלך.

[שירי 🙂]

מתלבטת אתכן. האם תהליך ההרגעה של שירי אחרי מה שעבר עליה מהיר מידי?

חושבות שצריך להוסיף או לשנות משהו בקטע הזה?

אשמח לשמוע את דעתכן.

[שרה]

אולי איזה שיחה קצרצרה עם הילדים היתה יותר מרגיעה, ואז מסתכלת באלבום,

ואז עושה חשק לצייר את הבת שלה עוד יותר…

הגיוני שציור מרגיע כל כך…

[רותי גולקרוב]

דווקא לי זה נראה בסדר, כי יש לה את כל הנסיעה לחשוב ולהירגע.

אבל אולי באמת חסר פה שהיא לא לחוצה לבדוק אם עוקבים אחריה, כמו לדוג’ לסגור את התריס או משהו בסגנון…

הסיפור שלך כ”כ יפה, מחכה להמשך….

[שירי 🙂]

רעיון טוב.

הנה תיקון לפסקה:

הבית מקבל אותי חשוך וקטן. בעיית החושך נפתרת בקלות בעזרת המתג שליד הדלת. חסד ה’ שהוא שם ולא בקיר ממול. העובדה שהדירה שלי קטנה היא מעלה כעת. שכן אני יכולה לראות במבט אחד שהכל נשאר כפי שעזבתי אותו הבוקר. השמיכה שלא הספקתי לקפל, הסכין שחתכתי איתה תפוח, כיסא מוסט ושקית הדפוס עם הדפים, עליו.

בהקלה אני נכנסת ונועלת אחרי את הדלת, רגועה הרבה יותר, אבל לא מספיק.

יש חלון אחד בחדר, הוא היה סגור. אני גוללת את התריס עד הסוף ומסיטה את הוילון. בודקת גם את החלון הקטן בחדר הכביסה, ומדליקה שם את האור.

לא שוחחתי היום עם הילדים. אני מקווה שהם גם היו עסוקים בדברים טובים. כעת מאוחר מידי בשביל להתקשר, אולי אשלח הודעה לחמותי? היא תוכל לעדכן את כולם שאני בסדר חוץ מהגעגועים.

באנחה אני פותחת את המחשב ומנסה לכתוב משהו. כותבת, מוחקת, חושבת ושוב מנסחת הודעה סתמית שלא תדאיג אף אחד.

“אמא, מה שלומך? הכל בסדר איתי, בשל עניין טכני לא הצלחתי ליצור קשר היום. בעז”ה אתקשר מחר. נשיקות לכולם, שירי.”

אני סוגרת את המחשב ובמחשבה שניה, מחליטה שעדיין לא מאוחר מידי בשביל לשוחח עם יחיאל. אחרי הכל, בצרפת כעת מוקדם יותר בשעה. אני מתלבטת מה לספר, ומחליטה לא לומר בשלב זה כלום לגבי הפתקים עד שאוודא שאף אחד לא מצותת לשיחות שלי. אבל ההחלטה שלי לא מחזיקה מעמד.

יחיאל עונה מיד, והוא מופתע למדי. “מה קרה, שירי?” הוא שואל. “הצלחת להתגבר על העניין הטכני?” אני צוחקת. הם כנראה הספיקו לקרוא את ההודעה שלי. “לא ממש. יתכן ומישהו מקשיב לנו עכשיו, שיהנה לו”.

“הכל בסדר, שירי?” הוא מודאג. “מה קרה?” אני לוקחת נשימה ומספרת. על הפתקים, המשמעות, הפחדים ונסיונות ההרגעה העצמיים.

“מה זה הדבר הזה!” הוא אומר בתסכול. “אבל את צודקת שכנראה הרבה זמן עוקבים אחריך באיזושהי דרך. ולא חושב, שאת בסכנה. חוץ מזה, לא נראה לי שאפשר לצותת לטלפון כמו שלך..” הוא חושב עוד קצת ואז שואל: “מישהו לקח ממך את הטלפון לאחרונה ומחוץ לשדה הראיה שלך?”

“לא” אני עונה. “לא אדם זר, בכל אופן”.

“אם את רוצה לעבור לדירה אחרת או לאחד האחים שלי, את יכולה כמובן. חשוב לי שתרגישי בטוח איפה שאת.” הוא מציע.

אני מודה לו , מאחלת לילה טוב ומנתקת את השיחה. אם מישהו הקשיב לנו, אז אולי המסר הבא יעסוק בתוכן שלה.

בקולו של יחיאל יש תמיד כדור הרגעה בשבילי. אבל הפעם הרוגע המושלם עדיין לא כאן, והדריכות לוקחת ממני את העייפות. מה אעשה עכשיו?

אני מושכת מתוך התיק את האלבום הקטן ומדליקה את מנורת האהיל שלצידי.

[מרים ש]

התיקון הזה מושלם.

באמת מרגיש לי הרבה יותר תואם מציאות

ומחובר לסיטואציה. כתוב מקסים

כמו תמיד!

..ואיזה כיף. הרווחנו עוד כמה שורות יפות על הדרך.

[שירי 🙂]

תודה מרים!

מעריכה כל מילה.

הפרק הבא מחר בעז”ה, כנראה מתישהו בלילה…

[מרים ש]

מחכים..

[שירי 🙂]

הנה הוא. סוף שבוע מאתגר במיוחד.

פרק ע”א כאן

שבת שלום ובשורות טובות!

[י]

אי אפשר כל פעם רק פרק 1,

נגמר מדי מהר מרב שזה יפה ומרגש, ואז קוראים שוב.

[שירי 🙂]

תודה… 😘

מקווה להריץ כמה עד אמצע השבוע.

[שירי 🙂]

פרק ע”ב כאן

שבוע מבורך:)

[שירי 🙂]

פרק ע”ג כאן

תהנו!

[מרים ש]

ואווו איזו הפתעה,

ראיתי כבר את הפרק אתמול

ולגלות עוד פרק הבוקר-איזה כיף.

והאמת,

אני שמחה שצרפת מהר עוד פרק,

כי נראה לי שהפרק כתבת אתמול-מקסים ורגיש כמו תמיד..

פחות עומד בפני עצמו.

אישית, היה חסר לי בפרק אתמול גם התקדמות קטנה בעלילה

והנה, השלמת היום את החסר👍.

[שירי 🙂]

תודה מרים.

מתפללת להמשך ס”ד ושאוכל להעלות פרקים ברצף בימים הקרובים.

[שירי 🙂]

שאלה לקוראות החשובות:)

האם השמות המוזכרים בפרק האחרון וגם באלו שלפניו : תמר,כוכי, חדווה ובתיה,

דמויות שהופיעו בשלבים מוקדמים יותר של הסיפור, צריכים לדעתכן התייחסות יותר מפורטת?

[תהילה ב]

תמר – העיוורת

כוכי – המארחת שלה

חדווה – ההיא שעבדה איתה במערכת והודיעה לה על משהו שקורה עם חמותה

בתיה – פה לא בטוחה. זו שהייתה העורכת הראשית (או מנהלת, משהו דומה) של העיתון בו פורסם הסיפור של אלישבע?

[ליבי .]

לדעתי כדאי לשלב מילה שתים שתזכיר במי מדובר.

את כוכי ותמר זכרתי (אמנם בשנייה הראשונה זכרתי שכוכי היא העיוורת, אבל בשורה הבאה זה כבר היה ברור)

חדוה ובתיה לא זכרתי מי הן.

וגם לא אוחזת את הסיבה למה אמורים לחשוד בכל אחת, החישובים שהיא עושה עם אביגיל לא מספיק בהירים לי.

אבל ייתכן שזה משום שזו לא קריאה רצופה.

והסיפור מהמם, הוא פינוק בשבילי. תודה!

[שירי 🙂]

טוב, אז צריך בהחלט לתת עוד כמה מילים.

אני מצטטת מפרק ס”ט:

שירי מספרת לאביגיל שעוקבים אחריה, ואביגיל שואלת מי לדעתה זה יכול להיות. שירי עונה:

“אין לי תשובה, יש לי השערה אחת אבל אני כל כך מפחדת שהיא תהיה נכונה.

“עיניה של אביגיל מצטמצמות. נראה שהיא מבינה.

מהי ההשערה? שזו אלישבע. זמן קצר קודם לכן שירי שתפה בכל השיחות שהיא צלמה מתוך הודעות המייל.

לאחר מכן אביגיל מנסה לקשר בין העלמות הפתקים לבין דמויות שהופיעו באותה תקופה, והיא מעלה את האפשרות שמדובר בתמר, למרות ששירי הכירה את תמר רק לקראת חנוכה (בזמן שהפתקים הפסיקו להגיע אחרי החגים)

אביגיל מפקפקת בעובדה שתמר עיוורת, היא שואלת את שירי אם היא מזכירה לה לה מישהי, ואז שירי נזכרת בבתיה:

אביגיל מעפעפת. אולי נזכרת בסצנה בפתח הבית של כוכי, אם זה משחק, הוא משובח ביותר. “היא הזכירה לך מישהי? במראה? בקול? תווי פנים?”

“השיער שלה. השיער השחור. גם הגיל נראה מתאים… חוץ מזה אין דבר שאני יכולה להצביע עליו כנקודת דמיון”. אני אומרת.

“את מי היא מזכירה לך?” אביגיל לא מוותרת.

“בת של חברה של אמא שלי. מרים. פגשתי אותה פעם אחת לפני שנים רבות. פעם אחת. והיא היתה אז ילדה.”

אביגיל מביטה בי מרוכזת, עיניה מבקשות הסבר. “אני לא חושבת שזה רלוונטי” אני אומרת בהחלטיות.

אביגיל משרטטת חץ מהעיגול של תמר לכיוון עיגול נוסף, מביטה בי, ממתינה.

“בתיה'”. אני אומרת בחיוך. ולו רק כדי להביע תמיכה כשהיא כל כך רוצה לעזור לי.

הלאה.

בשלב הבא של השיחה, שירי מבינה שיש קשר כל שהוא לסיפור של חמותה, אם הפתקים הפסיקו להגיע בדיוק באותו זמן שהסיפור התפוצץ. בשלב זה, היא מבינה שחדווה קשורה איכשהו לבלגן.

מצטטת את החלק של חדווה שמופיע בפרק ה’:

הייתי שקועה בתיקון ניסוח הכרחי באחד המאמרים החדשים כשצל דומם נפל על שולחני ללא כל התראה, והקפיץ אותי ממש.
חדווה. שעונה על כפות ידיה, תלתלי הבייביליס המעוצבים שכאילו סורקו זה עתה גולשים קדימה וכמעט ונוגעים בשולחן, רכנה לעברי. אינסטינקטיבית, הנעתי את הכסא המשרדי שלי סיבוב גלגל אחד אחורה, מנסה להרגיע את הלב ההולם בלי סיבה הגיונית.

“מה קורה, חדווה? איך אפשר לעזור?” מעולם לא פיתחתי שיחה עם חדווה מלבד העניינים הטכנים שקשורים לעימוד שתחת אחריותה של זו. דבר שלא היה חסר לשתינו.חדווה גיחכה בחצי חיוך שאין בו לא שמחה ולא מתיקות, עיניה חודרות ומבשרות סערה. בתזמון מטריד הבריק אור לבן לשבריר שניה בעיניה ולאחריו רעם עז הרעיד את החלון. נעמדתי ומלמלתי את הברכה, דבר שלא הפריע לחדווה להישאר ממוקדת בי, כאילו ממתינה שאשב שוב. איך היא יודעת שהרגליים שלי רועדות כל כך?”אני לא חושבת שאפשר לעזור. לך, אני מתכוונת. אני-” שוב הגיחוך הזה. “ברוך ד’ לא קשורה לסיפור הזה משום כיוון” היא הזדקפה ושילבה את זרועותיה בתנועה איטית ומחושבת, לא מנתקת ממני אף לא לרגע את המבט החוקר שלה. שתקתי. מבולבלת חיפשתי את המילים לשזור את קצה החוט שיתן לי הבנה כלשהי. אבל המילים לא נמצאו, וחדווה ידעה לקרוא את המצב גם בלעדיהן.”אז את לא יודעת כלום… אני מבינה” היא התנתקה מהשולחן, והסיטה סוף סוף את מבטה, כמתכוננת לסגת. “תמסרי לחמותך שמוטב להשקיע את המוח החריף שלך בפתרון הבעיה מאשר בפיצוח החידה” היא רכנה שוב ולחשה בצינה: “למרות שאני חושבת שאפילו המוח שלך לא יכול להתמודד איתה” וכשהיא מותירה אחריה סימן שאלה כפול, יצאה מן החדר סוגרת אחריה את הדלת, כולאת אותי ואת הפחד שהשאירה אחריה בחלל אחד קטן.הפעם הדהדו צעדיה היטב עוד דקות ארוכות. ואני נותרתי הלומה על הכסא, אוחזת את רכותי ההולמות באצבעות נוקשות, ומתאמצת לחזור לשליטה.

האם יש צורך להבהיר עוד משהו?

[תהילה ב]

חדווה די ברורה. אולי רק הזמן שעבר מתחילת הסיפור השכיח אותה קצת. אבל מי שיקרא בפחות הפסקות – יבין.

בתיה זו הבת של מרים? התבלבלתי…

[שירי 🙂]

כן. בפרק כ”ו מתואר המפגש הבודד שלהן.

[תהילה ב]

אז פספסתי. קופצת לשם.

זה בחלק א או ב?

[תהילה ב]

לא מצאתי שום בתיה בפרק כ”ו (עשיתי חיפוש על הדף)

[שירי 🙂]

צודקת. פרק כ”ח

הנה הקטע:

הבטתי סביבי. הסלון היה מורכב מספות בד בצבעים עזים. החלונות המאורכים היו חשופים והתקרה גבוהה ומהדהדת. לקח לי זמן לקלוט את הילדה שישבה על הספה ממש ממולי, שקועה בספר. היא היתה גדולה ממני, שערה שחור וקצר, קשת רחבה מנעה ממנו ליפול על פניה המורכנות אל הספר. השיחה היתה שקטה ולא הפריעה לי להיות עם עצמי. שמחתי גם שהילדה עסוקה בשלה, לא תכננתי ולא רציתי חברות חדשה. אבל המארחת חילצה בעדינות את הספר מידיה ואמרה בלחש: “מה איתך? בתיה! ככה מקבלים חברה חדשה?” בתיה נראתה המומה לרגע אחד, אבל אז שילבה את ידיה בהתרסה ונעצה בי זוג עיניים כהות. היא צודקת. הפרעתי לה לקרוא.
כמה דקות לאחר מכן קמה המארחת להראות לאמא את חסטודיו שלה, חדר קטן קבור תחת גבעולים ארוכים של צמח מטפס. רציתי ללכת איתן, אבל אמא סימנה לי להישאר. כאילו שלזאת חיכתה הילדה כהת השיער. היא קמה והתיישבה על מסעד הספה, מתבוננת בי בעיניים צרות ועוינות: “רוצה לשחק? בואי ואראה לך דברים שבחיים שלך לא ראית בכפר הקטן והמוזנח שלך.” לסיום, חיקתה את תנוחת הישיבה המכונסת שלי, והוסיפה לשון לועגת. קפאתי. מעולם לא דיברו אלי בצורה כזאת. היא המשיכה לנעוץ בי מבטים. הרגשתי אותם אפילו שעיני היו מושפלות לרצפה הישנה. התרכזתי בצורות ובצבעים שעליה מנסה להתעלם ולעמוד על המשמר בו זמנית. חששתי שהיא תתקרב אלי ותכה אותי.

[תהילה ב]

אני חושבת שהחשש שאלישבע = בתיה, הוא רחוק מאוד ובלתי אפשרי. סך הכול ילדה לא בוגרת וטיפשה במיוחד…

[שירי 🙂]

גם שירי חושבת כמוך…

[שירי 🙂]

תוספת קטנה לגבי המסקנה של שירי שבתיה היא לא אלישבע.

שירי חושבת שגם אם בתיה מחפשת להציק לה כמו שהיה אז במפגש הבודד שלהן (בפרק כ”ו), זה לא יתכן שהיא תכננה את הכל מראש.

העובדה שאלישבע נכנסה לעבודה במערכת העיתון (הקודמת) הרבה לפני שירי, מבטלת את האפשרות הזו, כי היא לא ידעה ששירי תצטרף למערכת.

[שירי 🙂]

פרק ע”ד כאן

[ריקי אבנהר]

מתחילים להרגיש פתרונות…

🙏

מרתק !!

[שירי 🙂]

מתחמם:)

[מרים ש]

התקדמות שווה. איזה כיף.

אהבתי ששירי עולה על זה בעצמה.

משהו מתחזק בה

[שירי 🙂]

תודה מרים!

[חני י]

זה הגיוני שלא עלו על זה עד עכשיו?

סה”כ נקטו נגד חמותה צעדים משמעותיים בעבודה, לא מתבקש שהיו עולים על זה שהמייל לא זהה?

אני חשבתי עד עכשיו שהיו להם את שם המשתמש והסיסמה שלה, או סוג של שליטה מרחוק…

[שירי 🙂]

לדעתי זה הגיוני. רואים שם ופרופיל זהה, תוכן זהה… למה שיחשבו שיש כאן זיוף והתחזות?

והכל קרה מאד מהר כך שאף אחד לא התעכב לבדוק.

[חני י]

יכול להיות שבהתחלה היא היתה מבולבלת ולא הכחישה מיד, ואז זה יותר מובן למה לא חשבו שיש צורך לבדוק לעומק

[Gila]

גם לי זה היה נשמע מוזר, בהתחלה כשהם בדקו את הכתובות, ציפיתי שתהיה התיחסות לזה שהם בדקו שהכתובת זהה ב100%
ולא היה לזה התיחסות, אז סמכתי על האינטלגנציה והחוש הטכני שלהן…

אני חושבת שזה הבדיקה הבסיסית שעושים – העתקה של הכתובת+חיפוש – בשביל לראות אם אין תוים שונים
אולי הגיוני לחשוב על זה רק למחרת, אבל נראה לי שעבר יותר משבוע בין הבדיקה הראשונה לבדיקה החוזרת ששירי עשתה עכשיו.

לי זה היה נשמע פחות הגיוני, ונתן תחושה שהן פספסו את זה רק בשביל שאהיה במתח 🙂
יכול להיות שכדאי להצמיד את ההתרחשויות של הבדיקה הראשונה, והשניה.

בכל אופן, לא על זה מתבסס הסיפור (כלומר זה לא שחוסר שימת הלב שלהן סיבכה את העלילה או משהו כזה, ואז זה יוצר חוסר אמינות)
אז זה לא מידי קריטי לדעתי

@shiri8642 – אני קוראת נלהבת של הסיפור מהפרק הראשון, ומשום מה לא אמרתי תודה עד עכשיו… (עצלות…)
הסיפור נדיר, תודה!

[שירי 🙂]

תודה גילה, המשוב שלך חשוב.

אחשוב על זה עוד קצת…

[תהילה ב]

אני חושבת ששהערה של חני משמעותית יותר.

גם אם שירי בבדיקה עם אביגיל פספסה – אפשר לסלוח לזה…

אבל שיפספסו במערכת? כמובן ברגע הראשון – טבעי, אבל אחר כך, כשיושבים להבין מה ואיך קרה – מישהו היה צריך לעלות על זה, בין אם זו הגרפיקאית, הבוס או חמותה של שירי.

[שירי 🙂]

תודה תהילה, הערה חשובה. אני מנסה לבדוק איך אפשר לשפר את האמינות כאן.

[מ ל]

מסכימה עם תהילה,
למה שאלישבע לא תשלח ישירות מהמייל של חמותה שירי?
יש לה אפשרות לעשות את זה, לא?
וכמובן, הסיפור כמו תמיד-מווושלם!!!

[רותי גולקרוב]

דווקא אני חושבת שזה הגיוני שלא בדקו את זה, כי מי בודק בדיוק את הכתובת מייל, רואים שזה השם והתמונה והכתובת דומה, למה לחשוב שזה שונה, הם לא חשבו על הכיוון בכלל…

[תהילה ב]

דבר בסיסי במניעת פישינג זה לזהות תיבות מייל לא מוכרות שמנסות להיראות כאלה. נקודה שנמצאת לפני או אחרי המיקום הנכון שלה, אותיות מתחלפות, אותיות זהות אך לא מרכיבות את אותו שם….

ועוד פעם – גם אם כשנשלחה הכתבה לי הבינו (הגיוני לחלוטין, לא מדובר במפעל, משרד ממשלתי, הייטק וכו’), כשחמותה של שירי אמרה שזה לא היא – היה אמור להיות מינימום בדיקה שזו כן, במיוחד כשמודגש שבמייל שלה אין.

זו דעתי.

[ה ה]

וואו,

גם אני הייתי בטוחה שאלישבע משתמשת בשליטה מרחוק או שהיא השיגה את הסיסמא.

וואו זה קייס רציני לתלונה במשטרה ותביעה, זה הוכחה רצינית לכוונת זדון

[שירי 🙂]

שום דבר לא בטוח:)

[שירי 🙂]

אני בודקת כמה אופציות היום לפני שנמשיך.

מקווה שאוכל להעלות פרק חדש מחר.

[מלי הפקות אולפן | כתיבה ותוכן | קריינות]

בהצלחה!!
מחכות:)

[שירי 🙂]

העליתי תיקון לחלק האחרון של הפרק.

תודה לחברה יקרה כאן בקדם, על הרעיון הגאוני שפתר הרבה תסבוכות.

תהנו!

הפרק הבא בעז”ה הלילה או מחר.