אֲנִי לְדוֹדִי

[הדסה ש]

קליט וקולע. התחברתי,
מזהה פה בין המילים את העיסקה של רבי לוי יצחק מברדיטשוב עם הקב"ה.

מרגש ממש.

[מיכל דהרי]

וואו.

איזה שיר חכם ומלא טעם!

אהבתי ממש את הכתיבה…

בבקשה תמשיכי לשתף

[ריקי ריקי]

תודה לכל המפרגנות!

[יעל צור]

ריקי זה מדהים!

הכתיבה שלך מיוחדת, קצת מזכירה את שלך, מיכל דהרי…

אהבתי מאד.

רק שאלה- למה אני לדודי שאיפות רפיון ועצוב? למה עצוב? אולי ריחוק אבל לא עצוב. אשמח שתסבירי לי.

[ריקי ריקי]

חבל שהמסר לא מספיק ברור…

שאיפות- זה הדברים הטובים והיפים שאנחנו רוצים להשיג

ורפיון- זה העצלות/אוזלת יד/ רפיון ידיים/ עפרורית החומר, שגוררים אותנו למטה ומרחיקים אותנו מהמעשים שיגשימו את השאיפות היפות

ועצוב- זה אולי המצב של החיה שהולכת כל יום באותה דרך גם אם שמו לה שם מלכודת (לא זוכרת איך קוראים לחיה הזו, תמיד מספרים עליה במשלים של אלול)

כלומר, הניגוד בין השאיפות לרפיון מביא אותנו למצב של עצבות

זה מה שאני התכוונתי

אבל כמו בכל שיר, מהרגע שהוא יצא לאוויר העולם אז כל אחת יכולה לפרשנו כרצונה