אִמָּא גִּבּוֹרָה

[תמי אפשטיין]

אמא גיבורה או אמא מיואשה?

[מירי]

או, כמו שאמא שלי אומרת – אמא טפשה…

[תמי אפשטיין]

נראה לי שכל התשובות נכונות 😐

[שושי ו.]

אני חושבת שאישה עייפה גמורה בסוף יום שהולכת לנקות היא גיבורה 🙂

למה טיפשה?

לא בא לה לקום בבוקר לכלים מלוכלכים

[ה]

למה טיפשה?

כי אם היא קורעת את עצמה – אז למה שאחרים יעזרו??

אמא חכמה תגיד לבת שלה, חמודה את צריכה לשטוף כלים,

לא שטפת תשטפי מחר – ואז יהיו הרבה יותר כלים – זה מצטבר, ומחכה רק לך!

והיא תתגבר על הרצון של הכיור הריק כדי ללמד את הילדה לשאת בעול וגם כדי ללמד את עצמה להאציל סמכויות.

[שושי ו.]

לא בטוחה.

זה לא כל כך שחור-לבן כמו שאת מגדירה את זה

[שושי ו.]

לי אין בנות גדולות

אני התחברתי מהכיוון של העול, שכמה שתהיה עזרה בסוף העול על אמא

ואם אני מסתכלת מהצד שלי – אז נגיד הייתי אחרי לידה ואחותי הבטיחה שתשטוף לי את הבית לשבת ובסוף לא הגיעה…

אז אני אלך כמו גיבורה ואשטוף.

גם כשזו בחורה לדעתי לא לכל אחת אפשר לומר כך, (תשטפי או שתנקי מחר כמות כפולה עם ריח נורא 🙂 )

זה תלוי באופי של הילדה, בכמה תפקידים אחרים היא עושה בבית,

[רחל כהן]

לא כל כך קשור לענין,

אבל אני חושבת שיולדת שקמה לעבוד בגלל שלא באו לעזור לה זה לא תמיד גיבורה.

לפעמים הגבורה היא לראות את הבלגן, לרצות מאוד לסדר ואעפ”כ להמשיך לנוח כדי לשמור על עצמך.

כמובן שלא בכל סיטואציה….

[שרה א]

לגמרי אמא גיבורה

[מרים סולובייציק]

אמא בטלנית.

אם פעם או פעמיים היא תשאיר את המטבח כמו שהוא, ויהיה שם בלגן, אז הבנות לא יסתדרו עם המטבח ולא תהיה להן ברירה אלא לסדר בעצמן. פשוט מאוד.

[שושי ו.]

או שהם יגורו בבית מוזנח.

אם האמא לא לוקחת אחריות, למה שהבנות כן?

חינוך זה לא זבנג וגמרנו.

(ואני רואה שהרוב הסכימו עם הגישה שלי)

[מירי]

חינוך זה לא זבנג וגמרנו

אבל גם הגישה של “ביקשתי ולא נעניתי אז אני אעשה בעצמי” היא בעייתית (עיין ערך הכותרת / שיר לא חינוכי)

למה אם היום אמא הרימה ידים, מה הסיכוי שמחר היא כן תקבל עזרה?

חינוך זה תהליך, אינדבדואלי, עשוי להיות ממושך, הכל נכון

אבל איכשהו, הגישה של: אם בקשתי ולא נעניתי אז אני מרימה ידים, איכשהו פחות תורמת לתהליך הזה בד”כ

מה כן? מאמינה שכל אחת מהאמהות הגיבורות פה תמצא את התשובה והדרך שמתאימה לה 🙂

[שני מילר]

וואו כמה תגובות!!!

ואפילו לא אחת ביקורת ספרותית

חבל 🙂

[מירי]

בוער מידי וטעון מידי בעונה הזאת…

נראה לי בשביל ביקורת ספרותית כדאי שתקפיצי אחרי פסח, כשהרוחות ירגעו…

[תמר זיו]

שיר יפהפה ומקסים 🙂
אהבתי את החרוזים והקצב הקולח.
הפריע לי הניקוד של “שקט בְּּגזרה” – ה-ב’ היתה בשווא, ולטעמי היא היתה אמורה
להיות בפתח – בַּגזרה.
והייתי מציעה לך לשחק עם החרוז של “מותר” – “נגמר”. המילה לומר מתחרזת יותר
טוב עם “נגמר”…
תמשיכי לכתוב ולהזריק קצת מרץ בערב פסח 🙂

[שני מילר]

תודה לך תמר על התגובה הספרותית!

שקט בגזרה – באמת התכוונתי בפתח, רק שזה נקדן אוטומטי ולא תפסתי את הטעות.

לגבי החרוז – את צודקת, זה באמת לא מושלם, אולי אנסה להחליף שם משהו.

ולכל האימהות החינוכיות 🙂

אישית, התחברתי לכל התגובות. כולן צודקות,

אני לא רואה כאן ויכוח נשמע לי שכל אחת מתחברת לסיטואציה שונה ומכאן הבדלי הדעות,

וכנראה שזה גם עניין של גישות שונות.

התכוונתי לא חינוכי שכדאי שרק האמא תקרא ולא הילדה.

האמא גם גיבורה שבסוף אזרה כח למרותהעייפות

למרות שבמקרים מסוימים היא תהיה טיפשה