אדם ונחש, וחבית.

[רחלי ש]

ואי ראלית התגעגענו לשירים שלך…

צריכה לישון על זה לפחות לילה אחד לפני שמתימרת להגיב

[אסתר פת]

ריאלית היקרה, גם אני התגעגעתי

מוכנה לתת לי קצת רמזים?…

השיר עמוק ונשגב מבינתי

ועדיין נוגע לי עמוק בלב

אני מאד רוצה להבין, לפחות קצת

[מירי]

לא הבנתי אבל אמנות

[ריאלית בצניחה]

תודה רבה למי שקראה.
למי שהגיבה.

הסבר?…
אמממ אעלה מחר, בלי נדר.
אנסה לכתוב תחושות…

[ריאלית בצניחה]

אולי לראשונה עשיתי את זה, אבל נעזרתי בגיפיטי כדי להסביר את השיר, לא כי אני לא יודעת להסביר אותו, אלא דוקא ובגלל…

מחילה מכל המטפלות פה.
השיח פה הוא בין מטפלת למטופלת.

קרייזי לין- קו משוגע.

טענה של המטפלת בתחילת השיר-
אנשים לא שוברים חבית עטופה בנחש בשביל דבש

כלומר:
לא מסכנים את עצמם בשביל משהו טוב,<br data-start="760" data-end="763"> אם יש סיכון להיפגע שוב.

המטופלת לא מקבלת לגמרי את המשל.

היא חושבת:

• יש דבר כזה דבש ששווה הכול

• יש אנשים שמוכנים לשלם כל מחיר

• ולא כל מי שמעז הוא “נחש” או משוגע

אבל היא לא אומרת את זה.
יותר מטריד אותה הטיקט – הסטיגמה , שיש למטפלת שלה עליה, או על כל מישהי כזו.

הדבש= אהבה. משו טוב. קשר קרוב. אמיתי.
הנחש=
החבית=

ובכלל מי שרוצה ממש הסבר מפורט , גיפיטי ניתח לי את זה מעולה:)

תהנו…
ותשתפו.

[יהודית IT]

יפה מאוד ,

התחברתי לכתיבה שלך!

[ריאלית בצניחה]

תודה יהודית

[בתיה כהן]

וואו!

את חזקה!

אני התחברתי לתרגום של השיר השיר עצמו עמוק לי מידי…

[ריאלית בצניחה]

תודה בתיה.

שמחה שאהבת, ושהבנת.

[רחלי ש]

שיר מקורי ומענין ממש לחשוב עליו

השארת המון מקום פתוח לדמיון , כאילו השיר נכתב על פרק אחד בספר שלם

ולנו נותר להשלים את הפרקים האחרים

[ריאלית בצניחה]

לגמרי פרק אחד. מחיים.
לא אומרת שלמים, כי הם אפילו לא חצי .

אבל כן.
הצצה קטנה לחיים. משל קטן גדול בשביל כולנו. כל אחת בנקודה שלה. עם הסריג שלה. עם החבית שלה. הדבש שלה, והאמת שלה…

תודה רחלי.
מעריכה

[מלכי לב]

מדהים.

שיר חזק.

וכל כך מתחברת לנושא…💖

[ריאלית בצניחה]

תודה מלכי. לב:)

[etibaityehudi]

דמעות. וצמרמורת. זה מה שאני הרגשתי, עוד לפני ההסבר.

אני סתם "כותבת" ו"עורכת", לא איזו מבינה דגולה ב"עולמות הטיפול", אבל עבר אלי ממש בעוצמה – עוד לפני ההסבר, המופלא בפני עצמו בבהירות שלו – המקום של את מול היא, השיפוטיות שלה מול הרצון להאמין שהקול הפנימי שלי לא טועה, הניסיון למצוא עוגן מול ההקטנה, האמונה החזקה בכוחות אמיתיים של הנפש, ביכולת שלה לקבל כל מה שתרצה להשיג. האמת הזאת שנושבת מכל מילה. דמעות. וצמרמורת.

[ריאלית בצניחה]

אתי.

תודה רבה לך.
אין דבר כזה סתם. סתם כותבת. סתם עורכת.
כולנו באיזה מקום גם המטפלים של עצמינו.

שמחה שהצלחתי לגעת, לכל אחת יש את האמת שלה, אולי היא לא אומרת אותה בקול לעצמה, אולי היא לא אומרת אותה בקול לאחרים,
לאלה שמולה, אבל כל עוד היא מאמינה בזה, שתאמין. חזק.
ושאף סטיגמה וטיקט שהדביקו עליה לא יגרמו לה לכבול את עצמה, בתוך חבית.
רוצי אל הדבש. הוא קיים. קיים.
והנחשים האלה זה סתם יצר הרע מטופש, של עולם הזה.

[שיינא]

אויש איזה שיררררר
כל מילה פנינה.
התענגתי.
(וכרגיל – לקרוא את ההסבר קיצץ לי ת'כנפיים… יש דברים שהבנתי אחרת.)
ממש תודה.
תשתפי עוד.
צריכים מישי כמוך 🙂

[ריאלית בצניחה]

שינא,
וואו איזה מחממת את הלב…
ממש!!!

מתנצלת על ההסבר… 🙂
העם דרש.

אשתף עוד. רק מותר עד פעמיים בחודש:(