אולי נפסיק עם זה?

[פנינה ליכט]

איתך עם כל מילה.

לפני הכל – בתור כותבת זכותך המלאה לא לשבת מחוברת לאוזניות עם מילים 🙁 במשך הכמה שעות שלוקח לך לכתוב שיר…

אבל הרבה מעבר לזה (במיוחד אם את כותבת לסמינרים) להשתמש בשיר זה נותן לגיטימציה לשמוע אותו. לשיר אותו. להכיר אותו. וגם אם את שמורה עדינה ומכירה את השיר רק לצורכי עבודה, הבנות שישירו אותו בתוכנית מכירות אותו מצמתים קצת אחרים (@רות רוט – אחרים או אחרות? 🙂 )וכמה שהשיר שלך יותר מחבר ויותר נוגע, הוא פשוט נותן לשיר המקורי מקום.

וזה לפני שנכנסנו לעניין המוזיקה עצמה – כמו בכל אומנות גם במוזיקה יש סגנונות אופיניים ואופנות, וגם אם כמובן שיר סוחף חייב להתאים את עצמו למה שהולך היום, אבל בואו נשים לב שלא הוא זה שמכניסים את הטרנסים החדשים…

[ענת אלון]

איתך לגמרי.

ניתן כח זו לזו ולכל העוסקות במלאכה כנגד אחד הנסיונות המשמעותיים בדור שלנו,

כשעיקר ה’תרבות, פנאי ובילוי’ הם מוזיקה.

גם כאן, כתבתי בקשה מפורשת בנוגע לשירים שאינם משלנו.

[בתיה זקש]

באותו עניין,

אני מצטרפת ומעודדת את מה שהעליתן כאן, נגד שימוש בשירים ממקורות חיצוניים.

העניין הוא, שיש שירים ממקורות כאלו שהם כביכול נקיים, ואז מתחילה ‘מסחרה’ והגבולות מטשטשים.

השירים האלו מכילים אמירות, תובנות וכו’, מה שאנחנו בעצם עושות כשמדובר בשיר סיום להפקה מסוימת.

בתור כותבת וחובבת מוזיקה, מילים ומשמעות-

יש לי חלום שיהיו בציבור שלנו שירים איכותיים שמכילים הרבה תוכן,

ברמה מוזיקלית גבוהה,

וזה יוכל אולי להוות תחליף טוב מספיק.

כמו למשל- השיר ‘אבא’ של הסרט ‘שכרון מעמקים’, (אין לי מושג מה מקורו האמתי, אם הוא חדש או מעובד, אבל מדברת על משהו בסגנון הזה).

אם יש לכן מה להוסיף בנושא – אני אשמח.

[ענת אלון]

אגב, בתיה, מקורו של השיר ‘אבא’ הוא שיר צרפתי, לועזי…

שמעתי אותו כסקיצה אצל זמר מסוים שנים לפני שהשיר אבא חשב להיוולד.

[בתיה זקש]

הוא שאמרתי…

המילים- או רק הלחן?

הצורך מתחדד עוד יותר.

[ענת אלון]

הלחן.

[משתמש לא ידוע]

את השיר “אבא” כתבה חיה הרצברג, וחשוב לי להחזיר עטרה ליושנה.

אני לא רואה בעייתיות בלכתוב שירים על לחן מוכר, להפך- יש בזה לקדש את החומר..

מה אומרות?

[לאלי פריד]

לקדש את החומר זה ממש לא ביכולותינו,

בעבר אדמורי”ם גדולים קידשו בדרכים המיוחדות להם ניגונים שונים (כגון מארשים צבאיים וכו’)

אבל אין ביכולת אדם פשוט לקדש ניגונים.

[רחל שוורץ]

צודקת, כשזה שיר מוכר מי שינסה לחשוב על המקורי זה אוטומטית יביא אותו לחשוה על השיר שמוכר לנו, במקרה הזה אבא וזה כבר ביטל את ההשפעה של המקור

[רבקי טייך]

לא לחינם כתוב שהיכל הנגינה קרוב להיכל התשובה

כל מי שמלחינה שירים או למדה מוזיקה ברמה הכי גבוהה

יודעת שכל מלחין משאיר משהו מהנשמה שלו

מי שניגנה פעם שירים של וגנר , שטראוס או קארל אולף

מרגישה משהו חייתי בנגינה (כולם היו נאציים ממש קארל אולף היה חבר המפלגה ומלחין נאצי וגנר -ניגן במחנות ריכוז , והיה אידיאולוג והיטלר ימ”ש חיבב אותו ושטראוס היה שר המוזיקה הנאצי )

אז למה הם לא וכל מיני יצורים שד’ יודע מה הם חשבו שהם המציאו את השירים שלהם

“לא המורה הוא מתכוון לנשמה ” – ששמעתי את התלמידות שלי שרות במחנה שיר שהייתי בטוחה שהגיע מעולם רחוק מאד ….

אין לזה שום הצדקה

למרות שבזמני בסמינר (ולמדתי בב”ב לפני …..) לפחות 50% לא היו משלנו

עצוב לא?

[ענת אלון]

רבקי, מחזקת את דבריך עם סיפור ששמעתי מכלי ראשון על ההשפעה העמוקה של המוזיקה
על הנשמה שלנו.

תלמידה שלי קיבלה מתנה יקרה שנגניות אוהבות לקבל…
דיסק Minus one , שזה אומר, יצירה מוקלטת של תזמורת סימפונית
בהרכב חסר אחד, תפקיד הסולו. אחרי שלומדים את התווים המצורפים לערכה,
נהנים לנגן עם הדיסק ולהרגיש על במה.

בקיצור, בכל פעם שהיא התאמנה על היצירה, היא היתה מרגישה משהו זז לה מבפנים,

היא הרגישה שההשפעה של המוזיקה על הנפש שלה גדולה בהרבה מכל יצירה אחרת שהיא הכירה,
והיו הרבה. לבסוף, היא הצליחה להגדיר לעצמה שקורה לה משהו לא טוב. אז היא הלכה לבדוק מה המקור
של היצירה הזו, ולחרדתה היא גילתה שהמוזיקה הזו כנסייתית!

לא היתה לה דרך לדעת שמדובר במוזיקה כזו. (קטעי מוזיקה עם שמות כמו ‘כוראל’ ‘מוטט’ ‘מיסה’ וקטעים

רבים מתקופת הבארוק חשודים ככאלו מלכתחילה) היא הרגישה את זה.

[מירי]

כל מילה!

כנגנית, קרה לי פעם שהגעתי ליצירה כלשהי בחוברת לימוד (בתחילת הדרך…) ו-לא זרםםםםםםם

וזה לא היה משהו מורכב במיוחד

דילגתי, המשכתי הלאה והכל רץ

ושם – נתקע

לאחר בירור התגלה שזה משהו כנסייתי 🙁

וגם בלי להגיע עד לכנסייה –

בשלבים המתקדמים של לימודי נגינה, נותנים המון מקום לעבודה על ה”מסר” של המוזיקה

להגיע לרמת ביטוי מקסימלית שתעביר את המאזינים חוויה שדומה לצפיה בדרמה

זה מה שהופך את המוזיקה מבינונית לאיכותית באמת.

ביצוע טוב מעביר את המסר של המוזיקה, גם בלי מילים

ואם המסר הזה הוא לא מתאים – אז הוא לא מתאים. נקודה!

[פנינה ליכט]

כל מילה…

רק שכן חשוב לי להדגיש שמבחינתי עדיף לכתוב על מוזיקה גויית שהקהל לא מכיר (ולא מדברת על דברים שקשורים לנצרות, כי כאן זה נוגע בעניינים של ע”ז) מאשר על מוזיקה שמי שכתב אותה אמנם יהודי בהשתייכות שלו, אבל לא בדיוק זכר את זה כשהוא כתב את השיר…

יש את מה שהמלחין / משורר הכניס ברבדים העמוקים של המוזיקה, שכמובן אי אפשר להתעלם מזה וצריך לשים לב ולהיזהר, אבל יש את מה שהוא הכניס בצורה מאוד מאוד גלויה וברורה – זה קצת יותר אמור להטריד אותנו…

בדיון שפתחו בקבוצה של המוזיקה מישהי כתבה שהיא כותבת על שירים פחות מוכרים שמבוצעים באידיש, ממליצה בחום לכל אחת (גם מבחינת מקצב, את מקבלת המון כיוון נכון כשאת לא מבינה את המילים ושומעת רק חלוקה לתיבות:) )

[CHANCE]

אם כבר –
מעוניינת להעלות לדיון נקודה נוספת:

פתחת פעם את ספרי הלימוד של ביתך?
אם לא,
תפתחי, תעלעלי.
התמונות או הציורים מוצאים חן בעינייך,
הכתוב מתאים להלך הבית שלכם?
ובענייננו – השירים, האם הם לרוחך? האזיני אליהם…

מורה ואמא,
עברי על ספרי הלימוד של ביתך או של תלמידותייך
והעזי להביע קול מחאה על חומר שאינו לרוחך!

יכולה לספר לכן שהבעתי מחאה מול המחברת
שדחתה אותי ביתוקן-אינו צריך תיקון,
ואני בדרך לפנות למפקחת.
למה שביתי או תלמידותיי תחשפנה לשירים – לדוגמא – שאינם מתאימים לעדינות נפשן???

ואגב,
אכן, מדובר על ספר שעבר את בדיקת הפיקוח של הרשת…

[נעמה שרגא]

חברות יקרות!
שמחה ומתרגשת עם כל אחת שהביעה את דעתה ואת כאבה.
גיור שירים ומנגינות מגיע לעיתים ממקום של נוחות, ולעיתים ממקום של… נחיתות.
היו שנים שבהם הציבור שלנו נאבק על עצם קיומו, ולא היתה אפשרות ופניות לעסוק
ביצירה, כתיבה, הלחנה וכו’, אז בלית ברירה השתמשו במה שיש והשתדלו למזער
נזקים. (ספרים, שירים, ספרי לימוד)
היום ב”ה הציבור שלנו גדל גם בכמות, גם באיכות, יש כ”כ הרבה כוחות
וכשרונות ואפשר לבנות עולמות של תוכן משלנו!
ויחד עם זאת, אנחנו עד ביאת גואל במלחמה, ששום דבר לא ראוי לא יחדור אלינו.
נפקח עיניים ונפתח את הלב, לשים לב, לקלוט את הצרימות, לאתר את הסדקים, לעצור
את החדירה כשהיא בהתחלה… כשמשהו כבר בפנים, מאד קשה להוציא אותו.
וד’ יהיה בעזרנו ויערה עלינו רוח טהרה ממרום!

[מלי שארף]

בעיקרון אני מסכימה עם כל מילה. אבל קראתי את הדיון ומשהו הציק לי. אז קראתי שוב.

הגעתי למסקנה שיש כאן משהו מאוד מתנשא.

בנוגע לסמינרים- אין מקום לשום סמינר להשתמש בתוכן שהוא לא 100% רוחני במקור. תפקיד הסמינר (וביה”ס וכל מוסד חינוכי) הוא לשמור!!!

אבל ברמה האישית יש להבדיל בין הלכה פסוקה וברורה וחד משמעית לבין כל מה שנגזר מרוח היהדות.

היו שנים שהאופציה היחידה לקריאת ספרים או שמיעת שירים וכדומה היה העולם הכללי ואז “חירדו” או “החזירו בתשובה” וזה היה מה ששמר על טוהר המגזר. עשו זאת אנשים יראי שמים בתכלית עם כונה טהורה ועבודתם היתה קודש. זה לא עבירה!

ב”ה זכינו ובמשך תקופה ארוכה לא היה צורך בכך. אין מקום לזלזל בצורך כשהיה!

ולעניננו- בדור שלנו יש צורך חדש- צורך בריגושים ובדברים נוספים שהולך ומתגבר. אם אנחנו מסוגלים (ואנחנו יכולים! צריך רק לרצות להתאמץ) לספק את הצורך דרך הקודש- זו שליחות שתשמור על טוהר המחנה.

אבל- פעמים רבות הבנות (והבחורים) כבר חשופים לתכנים. הם אוהבים את הזמרים (הקצת דתיים או הגויים) שנמצאים באמצע- והם נחשפים דרכם לשירים לא מתאימים רוח היהדות. (אני מסייגת כמובן את שירי ע”ז. )

אלא שאז אם יש אפשרות “להחזיר בתשובה” או “לגיר” ועי כך הנוער יקשיב לפחות למילים יותר מתאימות- מיזערנו את הנזק.

אמנם אנחנו (אני בכל אופן) לא גדלתי כך. העולם שלי היה מוגן. אבל העולם שבו אני מגדלת את ילדי- כבר לא.

תבדילו בין מלכתחילה לבדיעבד. הרבה מהנוער שלנו כבר שם ואני מקוה שנדע להעריך אותם על ההתמודדות הקשה ולתמוך בהם ולא לשפוט או לזלזל. ואם מישהו מהם כבר טבל רגליו וקרר את האמבטיה- ועכשיו הוא רוצה לחזור- זה כמעט בלתי אפשרי.

אני רואה בנות שפשוט לא מסוגלות להתנתק והאןפציה היחידה שלהן היא ללכת באמצע על השירים שהתחרדו.

יש זמר (גרשון ורובה) שיש ולו כמה דיסקים של ואריאציות על שירים לועזיים מפורסמים -מילים שנונות, ביצוע מוזיקלי מושקע, והמון אנשים- גם חוזרים בתשובה אבל לא רק- משתמשים בזה כשלב בדרך לעליה.

השיר “אבא” של האחיות כליפא הוא בדיוק כזה. תחליף משובח לכל מי שקשה לה להפסיק לשמוע את הצרפתיה המקורית. וכל הכבוד לאחיות כליפא!! הן בפירוש הרבו קדושה.

אז יחד עם הקריאה להתקדש ולקדש, באנה נשתוק בהערכה לכל המתמודדים והמתמודדות עם הבלי העולם הזה, ונושיט להם יד…..

[שירה ג]

וואו, את לא מבינה, לפני כ 14-15 שנים

הייתי מדריכה בקיטנת ילדים של חב”ד בתל אביב,

ילדים כמובן לא דתיים בכלל, כאלה שחיפשו קיטנה בחינם

וחב”ד סיפקו להם אותה,

אני נערת סמינר בני ברקית הכי שמורה, לא מבינה בכלום {ב”ה}

ופתאום אני שומעת את אחד הילדים שר שיר שאני מכירה, זה היה נראה לי מוזר

מאד!

ואז אני קולטת שזה רק אותה מנגינה,

השיר שהוא שר היה מזעזע, בשבילי בכל אופן…

{אני היום לא זוכרת בכלל איזה שיר זה היה}

אבל אז אני פשוט הזדעזעתי שאני פתאום זורמת על שיר לא דתי לגמרי…

הייתי במן סערת רגשות לא טובה כמה ימים

ומה שאת כותבת זה פשוט נכון

הגיור הזה, ממש מפחיד, כי תוך שניה קולטים מנגינה ושיר…

הרבה הצלחה לכל המשוררות, ותודה שקראת את השתפכותי עד כאן…

🤗

[רחלי ציטרון- שטרן]

מסכימה עם כל מילה!
נתקלתי המון בתופעה של שימוש במנגינות ממקורות זרים זה גורם לחיבור למנגינה
פסולה ויותר מכך, כששומעים את השיר המקורי לא מזדעזעים כי זה “מהשיר של התכנית”
מסכימה עם כל מה שאמרתם
לגבי ספרי לימוד ובאופן כללי כל תוכן שמוסד לימודי מעביר, *ברור *שתפקידנו כהורים
הוא לפקח במיליון עיניים על כל דבר שילדינו נחשפים אליהם, *אבל* אם אנחנו
רוצים שילד *יקבל* ממוסד הלימודים, שבחורה תתחבר למורות ממקום מקבל וכנוע אסור
לנו לגלות ביקורת ישירה ובמיוחד לא כזו שילדים מודעים לה (וברור שהם מרגישים,
גם אם נסתיר מהם)
מוכח שילדים שמקבלים ואוהבים את מוסד הלימודים זה דבר שחייב להגיע בתאום עמדות
אם ההורים
אני יודעת שקצת סטיתי מהנושא המרכזי של הדיון, זה פשוט הקפיץ אותי
אם בדרך לשלימות רוחנית אנחנו גורמים להתנגדות למקום הלימודים אנחנו גורמים
לילד פרדוקס- האם ללכת בדרכי הוריו ו’לבקר’ את מוריו (וממילא יהיה תלמיד
חוצפן) או להיות ילד טוב של המורים ולכעוס על הוריו (לא חבל…?)
נקודה למחשבה…

[CHANCE]

רחלי יקרה,

חלילה! לא לזה הייתה כוונתי.
כוונתי הייתה לפקוח עיניים.
ראית חומר שלא מצא חן בעינייך –
פני למורה בעדינות ובכבוד; לא היא חיברה את הספר (בדרך כלל, וגם אם כן).
ברגע שמורה מקבלת פניה מכובדת מאמא –
יש לה יותר “בשר” לפנות עם זה לדרגים הגבוהים יותר
ולטפל בעניין.

זו אינה שלילה של מוסד הלימודים או של הצוות החינוכי;
זו פקיחת עיניים וטיפול ממוקד ומכובד בעניין.

[משתמש לא ידוע]

יקרות,

אני רוצה להשמיע קול אחר. מכינה אתכן מראש שייתכן ויצרום לכמה מכן,

אז מתנצלת. ובאמת אל תקחו את זה אישי.

אנחנו חייבות להבין שאנחנו חיות בדור אחר. הדור השמרני והמזוקק של אז הוא כבר לא הדור שלנו.

בעולם שלנו הכל מבולבל, הכל מעורבב, קשה כל כך להפריד בין טוב לרע. אי אפשר כבר לומר דברים חד משמעיים.

לדוג’: מחשב בבית כן או לא?

תלוי, אם אני מתכנתת, ומאז הקורונה עובדת מהבית אז אין לי ברירה. צורך פרנסה. גם אם העיקרון שלי היה ש: “חד משמעית אין מחשב בבית”. לא אנחנו ייצרנו את המציאות הזאת..

ככה גם עם מוזיקה.

שלא תבינו לא נכון. הרצון לשמור הוא קדוש וטהור מעין כמוהו, והוא נצרך כל כך דווקא בדור של בלבול. אבל חייבים גם לפתוח קצת את הראש. חייבים להבין שהצרכים של הילדים שלנו (ושלנו) אחרים ולכן גם המענה הוא אחר. אם יש מוזיקה מסויימת, לא של זמר מקובל, שגורמת לילדה שלי להתחבר ככה יותר, והשיר “רחם” כבר לא מדבר אליה, אז אני צריכה להבין אותה. אני צריכה לאפשר לה.

אנחנו לא מדברים על קיצון של מנגינות כנסייתיות או לחנים שהולחנו בשואה, כשהובילו את אחינו הקדושים למשרפות. אנחנו בסך הכל מדברים על מנגינות בנות זמנינו, שנכתבו על ידי זמרים בני זמנינו, שהם מעורבבים. לא טובים ולא רעים, לא צדיקים ולא רשעים.. (כמונו בעצם) או על כברים (caver) שירים שנכתבו על לחן מוכר, שהלחין אותו נניח, גוי. (כמו השיר אבא, שבמקור הוא של זמרת גויה, מצרפת).

מסכימות איתי שכבר אי אפשר להעיף את כל המנגינות ה”מעורבבות” האלו, ולשמור רק על הקדוש והטהור?

מסכימות שהדור שלנו מתחבר בדרך אחרת, בדרך שלו. ואם ניקח לו גם את זה אז לא יישאר יותר??

ומי שכתבה שהרגישה על הנפש שלה את ההשפעה של המוזיקה, למרות שלא ידעה מראש שהיא “רעה” . אשריה! יש לה נפש עדינה ומרגישה, ושתשמור עליה מאוד מאוד! מי שלא, שתרגע בבקשה. לכל נפש יש את הדרך שלה להתחבר.

[חיה זיו ורטנשטיין]

cover

מלשון כיסוי

[דבורי ברלין]

אני חושבת שבכל סמינר ומקום חינוכי צריכים לעשות את השיקול המתאים לאופי וסגנון הבנות

ולפי המקורות הסטנדרטיים של הבנות למוזיקה, דיברתן כאן על תווך רחב מאד

תסכימו שסמינר של בנות חוזרות בתשובה וסמינר בי”ע בבני ברק (רק לצורך הדוג) שונים בתכלית

עדיין בכל מקום יש רמות שונות של בנות, אך זה כבר התפקיד של הצוות לעשות את השיקול הנכון לגבי אופי המוזיקה והאווירה שהיא תשאיר…

[בתיה זקש]

יונה יקרה,

בדיוק על זה דברתי,

שצריך להציע תחליף טוב מספיק!

כשר וראוי וטהור.

נכון, שבעבר, כשלא הייתה אבקת חלב כשרה, התירו לתת לתינוקות א. חלב נוכרי,

אבל היום- יש תחליפים מעולים בהכשר מהודר.

לזה אני חותרת.

שזמרות וזמרים מוכשרים,

וכותבים עוד יותר מוכשרים,

יפיקו ז’אנר חדש ואיכותי.

את עולם המילים אני מכירה,

אם יש כאן מישהי מעולם המוזיקה שמתחברת להנ”ל,

אשמח שתיצור אתי קשר באישי.

[email protected]

[רבקי טייך]

חלק מהבעיה שלנו היום

זה שאנחנו לא רוצים לעבוד קשה

קל לנו לקחת מנגינה מוכנה ולא להשקיע בלחן

איכות המוזיקה היא בירידה

לזמרים =לא רוצים / לא שווה להשקיע ….

ובנוגע לנקודה שהעלת שהדור ישתנה :

הח”ח אמר : אם הדוד רותח = המקווה יהיה פושר

אבל אם הדוד יהיה פושר = המקווה יהיה קר

אנחנו צריכים לשאוף , לרצות , ולכוון לשם למוזיקה היהודית השמרנית שהלחינו אותה אנשים יהודיים ולא דתיים וחילונים ולא גויים

יש כאלו שיצרכו אותם או את הגיורים שלהם כל אחד ודרגתו

אבל אנחנו חייבות לשמור על הדוד רותח

[איילהולס]

בנות יקרות,

הנושא של המוזיקה הוא נושא מורכב מאוד,

והיות ואני בעצמי חוויתי ניסיונות בזה, כמוזיקאית,

משתפת וחושפת למרות הקושי.

זה נכון שחסר מוזיקה נורמלית בציבור החרדי, וזה לא סתם.

במוזיקה הכללית יש הרבה זמרים שהם בעצמם יוצרים, את המילים והלחן, שזה יוצא מהנשמה שלהם [וזה מה שאנחנו רוצים שהילדים יקבלו??????]

בשונה מהחרדים,

ששם הזמרים שרים שירים שלא הם הלחינו אלא כל מיני כאלה שלאו דוווקא יצא להם מהנשמה, אלא חיפשו מה אפשר לשיר, ללא רמה של מילים או לחן.

בנוגע להאם לתת לשמוע שירים מגויירים וכו-

מניסיון,

תראו לי אחד, אחד, שהתחיל עם שירים מגוירים , או שירי ביניים ונשאר שם!!!!!!!!!!!

אף בחור או בחורה, שנחשפים לסגנון של השירים הללו לא נשאר שם, המוזיקה היא שונה וסוחפת, וגורמת לרצות לשמוע ממנה עוד ועוד, ורוצים את המקורי, לא את הקאבר.

מתחילים עם מה שביניים וממשיכים למה שלא ביניים! בדוקקקק !!

אז תפסיקו לחשוב שאם תתנו את הכאבר ישארו בכאבר. בחלומות

ומלבד זאת, שבמוזיקה יש עוד בעיות, לא רק מי הלחין, וזה לצערי נכנס גם למוזיקה החרדית, מוזיקה היא דבר שמשפיע מאוווווודדדדדדד על הנפש. מוזיקה יכולה לעורר ולחזק, וחלילה גם להוריד בן אדם מהדרך -רק מהסוג קצב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

סליחה על האורך- אבל יש מחקר שעשו על עכברים , חילקו אותם ל3 קבוצות, ונתנו להן לעבור מבוך. בפעם הראשונה עברו ב30 דק’.

בפעם השנייה לקבוצה אחת שמו מוזיקה קלאסית, לקבוצה אחת מוזיקה פרועה, ולקבוצה אחת ללא מוזיקה.

הקבוצה ללא מוזיקה- עברה שוב ב30 דק. הקבוצה של מוזיקה קלאסית- עברה ב15 דק’. הקבוצה של המוזיקה הפרועה- —-

לא עברה מעולם! כי הם הרגו {!!!!!!!!!!!!} אחד את השני לפני שהספיקו—–!!!!!!

אם על עכברים כך זה משפיע, מה נגיד עלינו. על הנשמה הטהורה שלנו. היא לא שלנו. היא בפיקדון. גם שלך גם של הילדים שלך. צריך לשמור עליה קדושה ונקייה.

מוזיקה נועדה לשירת הלווים בבית המקדש, רק תחשבו על זה שמי שחטא ורק היה שומע מייד ליבו היה מתמלא חרטה וקרבת ד’ והיכנעות לד’ שאנו אפילו לא מבינים. לזה נועד מוזיקה.

אז כן. חייבים לסנן את המוזיקה. גם ה”חרדית” כי גם בה יש מקצבים בעייתים. ואם תתנו לילדים שלכם לשמוע כל מוזיקה , וכאברים, ומוזיקה פראית מידיי, מה הפלא שהדור חלש???????????

ותפסיקו עם זה כבר. נכון שצריך להבין את הדור, להבין את הניסיונות שלו, אבל בגלל זה נאפשר לו לעשות כל דבר? בגלל זה נאפשר לו אייפון, נבלות וטרפות, לחלל שבת, כי הוא חלש?

תגידו לו שהוא חלש הוא יהיה חלש תגידו לו שהוא חזק הוא יהיה חזק. וזה לא סותר הבנה והכלה.

ממליצה מאאאאווודד! לכל אמא שבאמת אכפת לה מהעתיד של ילדיה, לפני שהיא מאפשרת להם לשמוע כל מיני שירים ומוזיקות, להקשיב בקו למען אימהות מס’ 025796551 שלוחה 223 יש שמה הסבר שלם על מוזיקה ומה היא גורמת מפי טובי המרצים.

תודה שקראת עד לפה,

שנזכה לגדל דור חזק עובדי ד’ באמת.

אמא כואבת.

[מלי שארף]

אני שוב חושבת שאת מסתכלת על הדברים מזוית לא נכונה, גם אם התוכן שאת מביאה הוא נכון.

אבל זו דעתי. מסכימה עם יונה. חושבת שסמינר שמביא לחנים מ”בחוץ” הוא פושע ומועל בתפקידו, אבל באופן כללי כאנשים צריך להיות לנו יותר הכלה והבנה לצורך ההולך וגובר של הדור.

וכן, תופתעי שיש הרבה שמתחילים ונשארים “שם”. ויש כאלו ש”שם” זה תחליף ל”בחוץ”. את מנותקת מהמצב וזה נשמע מתנשא, חבל.

[מרגלית בנישתי]

מסכימה עם כל מילה

[נעמה שרגא]

תודה על שהגבת, והבאת מבט נכון, ברור ואמיתי.
השאיפה שלנו צריכה להיות לנקות את המחנה מכל הצלילים הזרים שנכנסו אליו, ולא
לתת לדברים כאלו להכנס.
מה עושים עם מה שכבר נכנס?
צריך לנהוג בעדינות ובחכמה.
כל ילד ומשפחה לפי המקום שבו הם נמצאים עכשיו, לנסות להתרומם עוד קצת.
אני בטוחה, שאם תהיה מוזיקה משובחת על טהרת הקודש, במבחר סגנונות, (חסידי,
מזרחי, רגוע וכו’…) עם הזמן זה יטאטא החוצה את הנספחים שנכנסו.
האור, האמת והטוהר, ינצחו בלי שנדבר ונלחם.
רק צריך להדליק אותם!

[רות רוט]

א’ ו’, מסכימה עם כל מילה, ומזדהה עם הכאב החזק.
לגבי נוער מתמודד וכו’ – קחו סיפור. לא מתחום המוזיקה, כן מבחינת ההתמודדות:
ויהי היום, ובחורה כלשהי מסיבות כלשהן קנתה לעצמה “תומך כשר”.
ויהי היום, ואותה בחורה מאותן סיבות השיגה בדרכים כלשהן סמארטפון יד שניה.
פרוץ.
ובאותו יום, אחד המעורבים בדבר הציעה לה הצעה משתלמת: היא זורקת את הסמארטפון
הפרוץ, ובתמורה מקבלת סמאטרפון חדש מהניילונים, עם סינון.
זה לכתחילה? ברור שלא.
במקרה ההוא – זו היתה הצלה.

ומה אני באה לומר?
תלוי איפה אתה במדרון. אם אתה בדרך לעלות (חוזרים בתשובה), בתור תחנת ביניים
בלבד, זה מצוין.
בכל מקרה אחר – לא.
זו דעתי .

[איילהולס]

בוודאי שמי שנמצא במדרון לא ביום אחד הוא יוצא ממנו.

וגם אני , בעברי, כשרציתי להתנתק מהשירים הללו זה לא היה ביום אחד. אלא לאט לאט.

מה שאני באה לומר, זה שמה שלא כשר- לא כשר!!!!!!!!! וצריך לדעת ולהבין שזה לא כשר!!!!

ושאי אפשר להכשיר בשום דרך!!! ולהרחיק את מי שלא שם!!!!!!

כשמבינים שזה לא כשר, אפשר להתחיל לדבר על יציאה מהמקום הזה.

אבל אם כל הזמן נגיד לדור- טוב, מה לעשות, זה המצב, וכו’ וכו, למה שיהיה לו את הכח לצאת משם

קודם נבין שזה לא טוב. אחרי שנבין שזה לא טוב, כל אחד מהמקום שלו, ומאיפה שהוא נמצא, יבדוק מה הדרך הנכונה לו כדי לצאת משם.

ויתייעץ עם רב/ מביני דבר

[למשל לתת לבחורה סמארטפון מוגן, זה גם יכול להיות בעייתי, שלא תישאר עם זה לתמיד, ושלא לדבר שגם “ה”מוגנים” בעייתים. לא מדברת על מקרה זה ספציפי, כי לא מכירה את המקרה, אלא רק להאיר את תשומת הלב, לא לתת פתרונות שגם בהם יש בעיות]

אחרי שיודעים מה היעד, אפשר לקבוע את המסלול הרצוי. אבל שהיה ברור הכיוון, ושאנחנו ההורים לא נכשיר לילדים שלנו טרפות בשם ה…. ושהיה לנו ההורים ברור- ששירי ביניים, הם לא יעד!!!!! הם כשמם כן הם. חניית ביניים בלבד, עם זמן מוגבל מראש בלבד!!! [ושוב, כמובן כל אחד במקום שלו]

הצלחה וס”ד , ושד’ יפתח ויאיר את ליבנו לעובדו באמת.

[מ זילברברג – קידום במילה]

מסכימה מאוד עם א ו!

דבר ראשון, גם אם הדור חלש, אל תחלישו אותו עוד יותר! אל תכניסו לו לראש ולפה מוזיקה הורסת!!!

דבר שני, חבל להגיד שהדור הוא חלש, אנחנו נמצאים במציאות מאיימת מבחינה רוחנית, אך אני חושבת שמבחינת הכוחות שלנו ושל הילדים, אנחנו מתמודדים בגבורה! חבל לתת מוטיבציה למה שיכול להוריד מהכוחות הרוחניים האיתנים שיש לנו

ועוד משהו אישי,

אני מחוברת מאוד מאוד לתחום המוזיקה

בשנות הסמינר זה היה ברור לי שאני יוצאת לעבוד בתחום זה. קרי, אולפן סאונד וכל הנלווה.

ה’ עזר לי, ובשנים הללו אבא שלי היה זה שעמד על כך, וכיוון אותי לתחומי פרנסה שונים.

בזמנו הוא תירץ כל מיני תירוצים שונים ומוצדקים מאוד, אבל את הנקודה העיקרית הבעייתית הוא לא אמר לי

היום, ממרחק של שנים טובות, אני מודה ומעריכה מאוד! הוא עצר אותי רגע לפני…

אני מכירה את התחום, חברותי לתחום ולתחביב המשיכו עם המוזיקה, אני לא מכלילה, אבל רואה בעניינים!

מי שמתעסק עם התחום ומוכן לעשות ה-כ-ל, בלי לסנן מה הוא לוקח על עצמו לשיר ומה לא, לאיזה לחן להקשיב ולאיזה לחן לשים מחסום, אין אופציה להישאר אדיש מול המוזיקה הזו

מקווה שהצלחתי להעביר את גודל הכאב שיש לי בעניין.

ומקווה באמת שמכאן תבוא הישועה!

[חיה זיו ורטנשטיין]

בתור אחת שבאה ממשפחה כותבת ומלחינה,

די ברור לי שזה מה במקום של עצלות/חוסר רצון להשקיע (זמן או כסף)

ברור שרוצים מלחינה שאיש לא מכיר.

ברור שרוצים אותה סוחפת והרמונית.

קשה ליצור את זה ע”י מישהי לא מיומנת – הרבה יותר קשה לכתוב מילים.

ואם לא דברתי על עיבוד ותיזמור והקלטה ולהשיג כלים ונגנות.

ברור שקל בהרבה לקחת מוכן.

[חיה זיו ורטנשטיין]

*מגנינה שאיש לא מכיר

[מירי]

אני חושבת שממש, אבל ממש קריטי לחדד פה,

ושיהיה לכולנו מאוד מאוד ברור –

מנגינות שהמקור שלהן הוא לא לכתחילה – הן לא לכתחילה!!!

זה אילוץ, שיכול להיות שלאנשים מסויימים במצבים מסויימים נכון להזדקק לאילוץ הזה

אפשר להסתכל על זה אולי כמו תרופה שעשויה להיות מצילת חיים במקרים מסויימים, אבל ברור לנו שהשאיפה היא שלא נצטרך אותה בכלל.

אני מניחה שהדיון שנפתח כאן לא התכוון למקרים הספציפיים האלה שבהם באמת אולי יש מקום לשקול שימוש במוזיקה מסויימת, גם אם המקור שלה לא 100%, אבל מתוך הבנה שזו בחירה של בדיעבד, בהתחשב בנתונים המאוד מסויימים

אבל אם רגע נשים את הפוקוס על הבחורים והבחורות, הרגילים והרגילות, בהחלט יש לנו אחריות לשמור עליהם ולא לחשוף אותם “מבפנים” למוזיקה כזאת. שלא נגיע למצב שזו תהיה המוזיקה שהם מתחברים אליה, ואז השירים ה”מגויירים” ושות’ יהיו בשבילם קרש הצלה.

מוזיקה בעייתית זה לא פחות גרוע מלבוש בעייתי, מדיה בעייתית, חשיפה לרשת כרמת סינון כזו או אחרת, וכו’…

הכלה והבנה הם קריטיים, אבל בזהירות ואחריות!!! שלא נגיע למצב שבשם ההכלה והבנת הצורך, זה כבר מרגיש לנו “לא נורא” ו”בסדר”

זה לא בסדר. עם סימן קריאה אדום!

זה מסוכן! ומפחיד! וסוחף! וממכר!

ורק אחרי שיהיה לנו מאוד מאוד מאוד ברור שזה מסוכן ו… ו… ו…, כאן המקום להפעיל שיקול דעת בוגר ואחראי, האם במקרה מסויים, למרות הכל, יש צורך לאפשר את השימוש במוזיקה כזאת.

בהערצה לכל מי שנלחם ולוקח אחריות כדי לשמור על עצמו ועל הסביבה

ובתפילה שהקב”ה יכוון כל אחד למקום שנכון לו!