קראתי את כל מה שכתבתן די בעיון.
ולדעתי, כל הנושא של שמיעת שירים שעברו גיור וכדו’, זה נושא שמסור לליבו ואזנו של כל יחיד.
המוזיקה והשירים שיש היום הם נסיון ענק, שכל אחד מתמודד איתו באופן אישי.
לכל אחד יש נגן משלו
אוזניות משלו ו-
יצר רע ויצר טוב- משלו! פרטי.
אז אם לשמוע שירים כאלו או לא- שכל אחת תעשה את הבחירה שלה,
השאלה היא האם להשמיע.
ונראה לי שתפקידנו ככותבות/ מלחינות/ יוצרות וגם כתפקידנו כאימהות או נשות חינוך- זה לא להרוס ולקלקל,
זה לשמור על הנשמות הטהורות שמופקדות בידינו. נכון שבסוף גם הילדים שלנו יבחרו אם לשמוע שירים מסגנון כזה או אחר- זה לא פוסל את התפקיד שלנו.
ולעניין הביטוי “הדור חלש”- זה לא תירוץ.
הרב מבריסק אמר פעם שגם אם יבוא לכאן נביא ויאמר לי שעוד חמש דקות יגיע פלוני וידבר לשוה”ר, ואכן כך יקרה, זה לא מתיר לי לשמוע את דבריו.
גם אם חז”ל כתבו לנו ש”חוצפה יסגא” זה לא מתיר ומאפשר את החוצפה ששוררת ברחובות (וגם בבית), חז”ל רק באו לספר לנו באילו זירות נתמודד בדור אחרון.
אז “דור חלש”, זה אולי אפיון לדור תפנוקים, אבל אנחנו- תפקידינו הוא למלא את הדור הזה, וגם את עצמינו, בחוסן פנימי, בכח ועוצמה, שנוכל להתמודד נכון עם הנסיונות האחרונים שלנו.
תמשיכו לעשות חיל…