כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
אופה תקווה / סיפור קצר
-
אופה תקווה / סיפור קצר
“לא היה שוקולד קפוצ’ינו” מוטי פרק את השקיות והניח אותן על הריצפה.
“אני חייבת! אוף!” חני סובבה את ראשה מהמיקסר, סמוקה.
“דבר ראשון תגידי תודה למוטי, שסחב בשבילך” הסתכלתי על השקיות שמלאו את הסלון שלי, מלאות בריץ’, קרם נוגט ועוד כמה דברים שאני לא בטוחה איך אומרים אותם. פטיסייר, למשל.
“תודה, מוטי”. חני החמיצה פנים.
מוטי הניף את הארנק מול פניו בתנועות מהירות, “גיהינום בחוץ! שתגיד תודה שבכלל הלכתי.”
“קח, מוטי” הושטתי לו כוס מים קרים, מלטפת את פניו המזיעות.
מוטי השתרע על הספה עם קומיקס, מכוון את המזגן למצב מקפיא.
ראיתי שהעניינים נרגעו ונכנסתי למיטה, מנסה לנוח כמה דקות. לא הולך.
חני. הילדה מטרידה אותי לאחרונה.
מה שקרה כעת הוא רק דוגמא. עצמתי עיניים, מבטיחה לעצמי להתקשר למורה כהן עוד היום.
***
“אין לי בעיה, כלומר… אנחנו יכולים לממן את זה בכיף. אבל, זה הגיוני שילדה תקנה חומרים בכמות כזאת? במחיר הזוי”
“מהו הסכום”? קולה של המורה כהן בקע מהפלאפון שלי בצליל צורמני.
פשפשתי בקבלות, מתוקים, מנג’ט, טעם בעוגה. וואו מוטי נסחב למרחקים, מסכן.
“זה יוצא בערך…” גמגמתי. לא משהו בחשבון.
“רק רציתי להבין, לא בוער הסכום המדויק” נשמע קולה הסמכותי של המורה.
“בערך 300. כמעט 400 “פלטתי לבסוף.
הטלפון שתק.
ואז המורה אמרה, “מתי נוח לך שניפגש?”
***
במטבח עמדו לפחות 5 מגשי עוגות מהסוג הגדול. התקרבתי, מגלה כמה סוגים של עוגות, פטיפורים ואפילו קאפקייקס על מקלות. מששתי את המגשים, מוודאת שאני לא הוזה. לצערי לא.
“חני!!!” הכרזתי לחלל הבית. חני הגיעה בריצה.
“אמא, קמת? יופי, ראית? ראית כבר?” קולה עלה ממילה למילה.
“כן חניל’ה.” עניתי בשקט. מתי היא תגדל קצת?
“אני גוזרת סרטים כדי לארוז אישי לחברות” חני הנמיכה מעט את הטון.
“מה עוד לארוז?” מששתי את ראשי הדואב, “ראיתי שארזת פה חמש מגשים חני! מתי הכנת את כל זה?”
“אה זה, בקטנה. עכשיו אני מעצבת קופסאות אישיות עם פרלינים בצורות שמתאימות בול לנושא” חני התנשמה, “למשל אחד בצורת מטוס, אחד בצורת…”
“חני!!!” איבדתי את הסבלנות. מישהו יכול להסביר לי מה עובר על הילדה הזאת???
“מה אמא,” מנומסת שלי.
“תקשיבי לי, ותקשיבי טוב” צעקתי פתאום. “אני לא מרשה יותר שום הכנות למחר. כלום! ממתי מפיקים בר של חתונה לאסיפת כיתה?”
חני פתחה מולי עיניים גדולות. שתקה. והלכה לחדר שלה.
חני
נכנסתי למיטה דוחפת את הראש לכרית. הדמעות שעצרתי בחוזקה לא הגיעו. התיישבתי בפוף שלי.
נזכרת איך התחיל הכל.
“בנות! הנה הרשימות של אסיפת הכיתה שלנו. תתחלנה לעבוד, כמו שדיברנו אתמול. להתראות!”
חוי המדריכה שלנו נופפה לנו ויצאה מהכיתה.
עטנו על הרשימה, מרוגשות. אסיפת כיתה ראשונה עם המדריכה בסמינר!!!
היו 4 קבוצות. מצאתי את עצמי בקבוצה ג’, מסתכלת סביבי, מנסה להבין את הלך הרוח, מי נגד מי.
קבוצה ב’ נראתה באורות. כל ה’כוחות’ היו שם, מסתודדות בקצה הכיתה.
“כל קבוצה א’ לצאת מהכיתה!” רותי צעקה. וואו, עם רותי הרעיוניסטית הן בטח מסודרות.
תמי לחשה לאסתי: “רק אנחנו נדפקנו. תראי מי נמצאת אצלינו,”
“תשתקי! בנות שומעות אותך” אסתי ‘לחשה’ בחזרה.
“אבל כל הכוחות בקבוצות אחרות” תמי משכה בכתפיה בתנועה מרדנית,
“יש לכן את חני” יעלי נעמדה ליד תמי.
“מה זה עוזר לנו בדיוק?” תמי ניגנה את המילים לאט, מתרחקת מיעלי.
“אולי היא תשקיע לכן בהרבה כסף” יעלי התקרבה פסיעה לתמי.
“יופי אתם קבלתם בנות ‘לעניין’ ואנחנו קבלנו כסף. אולי.” תמי הביטה ביעלי, עיניה מצומצמות.
ברחתי מהכיתה. רצה לקצה הקומה. דווקא השתקפתי לא רע במראה הישנה-חלודה. בנות טוענות שהיא משמינה. הסתכלתי. בחורה רזה, גבוהה. שער חלק בהיר אסוף למטה. שפתיים חתומות. עיניים כהות, עצובות.
וחברות שלי רואות כסף.
-
1 תגובה
-
908
380
2
סטטוס תעסוקתי:
ותיקה
מיוחד!!!!!
יפה, מפתח את הטעמים הרגשות וציורי….
מגרה לקרוא עוד ולהבין…..
נראה שיש כאן המון מוקדים…..
Log in to reply.
