כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
איזה כייף לקרא כאן משובים… אז אני מצרפת כאן סיפור שלי
-
איזה כייף לקרא כאן משובים… אז אני מצרפת כאן סיפור שלי
התפרסם באם הדרך.
שפרה הוציאה עוגיות מהמקפיא וחיפשה צלוחית מתאימה להניח בה כמה עוגיות לכבוד האורחת
החמודה, אלא שצלצול הפלאפון קטע אותה באמצע החיפוש, הצלצול הראה שזאת אחותה מרים,
מעניין מרים לא מתקשרת באמצע היום יש לה חמישה צפופים ב"ה…
"כן מרים מה הביא אותך להתקשר אליי בשעה עמוסת מריבות ילדים" שפרה אהבה לשמוע את
התלונות של מרים אחותה, מריבות של ילדים בני חמש, אוי כמה שהיא היתה רבה עם דודי התאום
שלה ב"ה שיש עם מי לריב…
"את רואה, אפילו בשעה כזאת אני מתקשרת זה נושא שאינו סובל דיחוי.. זה בקשר לשכנים החדשים
שלכם משפחת רזי או רזיאל בשמם המקורי" מרים עצרה מעט ושפרה התחילה להבין..
"אינו סובל דיחוי? מה המודרניזציה שלהם, מפריעה לך?"
"המודרניזציה שלהם לא מעניינת אותי כמו שהיא מסוכנת לכם ולילדתכם שרי, הבנתי שהבת שלהם
ליבי בגיל שלה, התקשרתי להגיד לך להרחיק את שרי ממנה, שלא תדבר איתה, ובטח לא לשחק
איתה. את יודעת כמה פעמים היא הורחקה מבית הספר, את יודעת איפה ההורים שלה עובדים?"
מרים נסערה ממילה למילה יותר ויותר, היא ממש הרגישה שאחיינית שלה נמצאת בסכנה, סכנה
רוחנית.
"אויש מרים, איך שאת מגזימה ילדה בת עשר מה עשית ממנה מפלצת? או אולי אברהם גייגר שר"י
כן בדיוק ככה, וגם הבי"ס שלכם, תגידי מה הם ירוויחו מזה שילדה בת עשר תפתח שנאה לציבור
החרדי בגלל מורותיה?" שפרה שמה לב שבלהט השיחה היא מרימה את קולה ומיד היא הורידה
אותו רק חסר שליבי תשמע שמתדיינים עליה…
"חלילה לא השוויתי אותה אליו, אבל 'הרחק מן הכיעור ומהדומה לו' ולנו שפרה יש אחריות, אני לא
יכולה לסכן שלושים בנות בשביל ילדה אחת שאולי בגלל בית הספר תשנא את כל הציבור החרדי. לא
להיכנס אני באמצע שיחה … סליחה אני חוזרת אלייך שפרה את לא תסכני את הרוחניות של ביתך
היחידה בשביל שלא יהיה לה חוויות לא נעימות" את המילים האחרונות אמרה מרים בלגלוג מעט..
שפרה שמעה את מרים שוב ושוב אוסרת על ילדיה להיכנס לחדר, "טוב נראה לי שהשיחה שלנו רק
לשון הרע כי היא כבר מאוחרת מידי.. ליבי אצלינו בבית, אבל אל תדאגי מרים כנראה שאת שוכחת
שליבי היא רק בת עשר ואני כמעט כפולה ממנה פי ארבע, יש לי ניסיון הרבה יותר ממנה, ואני כאן
לידן, במקרה הצורך אני ישנה או יקצר את שיחתן והכי חשוב שרי שלנו היא נשמה גבוהה ילדה של
תפילות, ילדה חמודה כמו ליבי שתהיה הכי רחוקה שתיהיה לא תצליח לקלקל אותה , לכי לילדייך עוד
נדבר" 'ואל תחפשי לעצמך עוד דאגות על הראש'
שפרה מצאה את הצלוחית סוף סוף הניחה על מגש יחד עם בקבוק שוקו קריר והכניסה את הכבודה
לחדר שלש שרי.
"זה לשרי ולליבי, עוגיות ממולאות בממרח תמרים" אמרה והניחה את המגש על השולחן.
"זה של אוסם? שאלה ליבי והרימה עיניים גדולות "כי אני לא אוכלת שום חברה אחרת, אני לא
אוהבת" השוויצה ליבי
"זה חברת אימאל'ה, אמא שלי הכינה והיא מכינה את העוגיות הכי טעימות" אמרה שרי, נתנה חיבוק
לאמה. והושיטה את ידה לקחת עוגיה.
"וואו, איזה כיף לך שאמא שלך מכינה, והיא נותנת לך לטעום מהקרם ולעזור לה להכין אותם" שאלה
ליבי הפעם לקולה התלווה צליל של קנאה, הגאווה התנדפה לה די מהר…
"ברור, כל יום שלישי אני מכינה עם אמא עוגיות, ויום חמישי סלטים, נכון אמא? היא לא יכולה
להסתדר בלי העזרה שלי.." הוסיפה שרי לזרות מלח על פצעי קנאתה.
"אף פעם לא אפיתי עוגיות עם אמא, היא תמיד אומרת שבזמן שהיא תכין עוגיות היא יכולה להפסיד
הרבה לקוחות וחבל על הכסף שלהם, ובכלל אמא שלי עובדת כל היום" אמרה ליבי בעצב.
בס''ד
איזו ילדה חמודה הרהרה שיפרה, חבל להפסיד נשמה כזאת יקרה, רק אם מישהי תיתן לה מקום
להיות בו להכיר את הציבור החרדי באמת בציבור בני תורה היא עוד תצמח לאשת אברך, חבל חבל
שמדביקים סטיגמות.
"עובדת כל היום? מה, אתם עניים? למה לעבוד כל היום? ובכלל במה היא עובדת?" השתוממה שרי,
היא לא רגילה שאמא עובדת כ"כ הרבה, תמיד אמה הגננת כבר נמצאת בבית שהיא חוזרת.
"חה אנחנו עניים? אולי סבתא רזיאל עניה לא אנחנו… אבא שלי הייטקיסט הוא מרוויח עשרים אלף
שקל בחודש זה המון! ואמא היא קוסמטיקאית, ובונה .." ליבי ניסתה להמשיך רק ששפרה עצרה
אותה.
"ליבי איזה עוגיות את הכי אוהבת?"
"עוגיות, אהממ עוגיות של אוסם עם השוקולד ציפס שבפנים יש גם מילוי שוקולדי ממ זה יאמי.."
"ואני דווקא אוהבת עוגיות עם תותים." וזהו, הם חזרו מהר מאוד לנושא הבעייתי…
"אמא עובדת כל היום לא בגלל שאנחנו עניים, בגלל שהם רוצים להיות עשירים, הנה אנחנו טסים
ביולי לפלורידה שבארה"ב גם לטיול וגם לקניות. וגם, וגם את יודעת מה החלום של אבא שלי? את לא
תצליחי לנחש.. מטוס פרטי! ובגלל זה אמא שלי פתחה חנות בקניון והתחילה לעבוד שם מתשע
בבוקר עד שמונה בערב" למול עיניה הנדהמות של שרי שפרה הרגישה שהיא חייבת לסיים את
הביקור הזה, חייבת.
"וואו כבר נורא מאוחר, ליבי, שרי צריכה להתכונן לשינה ובטח גם את, אז היה ממש נחמד שהגעת
תבואי פעם אחרת, טוב?"
"מה כבר מתכוננים לשינה? רק שש בערב, טוב היה ממש נחמד כאן באמת. אני אשמח לבוא עוד
פעם" אמרה ליבי, ושפרה התחילה להבין שכבר היא לא תשמח כמוה..
"אמא רק שש בערב למה אמרת שאני צריכה להתכונן לשינה? שכחת שחגגתי כבר תשע?"
"לא שריל'ה, לא שכחתי.. אבל פתאום עלה לי רצון להכין עוד הפעם עוגיות איתך, מה דעתך?"
ושרי כמובן שלא התנגדה.
* * *
שפרה התהפכה במיטתה, מצד אחד שיחת הפחדים עם אחותה המורה מרים, ומצד שני שיחת
ההרגעה עם בעלה ובתווך ליבי הילדה בת העשר "אז מה טען בעלה "אז ליבי דיברה יותר מידי, וכי
שרי שלנו לא רואה מה קורה בחוץ? כמה אנשים טסים לחו"ל לחופש. ונכון אבא שלה לא אברך, אבל
ביננו כל אחים שלי אברכים? טוב שהסטת את השיחה למקומות יותר טובים אבל גם אם היא שמעה
מילה כמו קניון נו, נו.. בדור שלנו רק תפילה עוזרת, תפילה ושוב תפילה ומי כמוני יודע כמה תפילות
התפללנו עליה וכמה אנחנו עדיין מתפללים…" המחשבה שעוד רגע קט מגיע עונת המבחנים שיעסיק
את שרי וליבי כהוגן, הרגיעה אותה סופית.
ועונת המבחנים אכן תפסה את כל זמנה של שרי. היא למדה למבחנים עם חברותיה הטובות וכך גם
ליבי הגדולה ממנה בשנה היתה עסוקה, שפרה הרגישה שמפלס המתח יורד, בימיו האחרונים של
השנה שכבר לא היו מבחנים היא הזמינה את ליבי לשעות איכות שלה עם שרי, והן הכינו עוגיות
ביחד. שפרה שמרה סיפורים מיוחדים לשעות האלו סיפורים שיתנו לליבי השכנה כח להיות איתנה
ברוחה גם בבוקרשט הרחוקה, וגברת רזי היתה מרוצה משעות האיכות הללו היא אפילו ביקשה
לשלם אך נתקלה בסירוב וההיא לא התעקשה יותר מידי, יש להם מטרה מול העיניים מטוס פרטי…
ביולי ליבי טסה עם קופסת עוגיות גדולה ששפרה הביאה לה, ומכתב ששרי כתבה לה. ליבי הבטיחה
לה מתנות מבוקרשט ושפרה התפללה בהפרשת חלה שהיא תביא לה מתנות ברוח היהדות..
משפחת לוי נסעו לצפון, כן גם הם יכולים להרשות לעצמם חופשה בת שבוע, אבל הם מעדיפים
לעשות אותה פה בארץ, במירון קרוב לקברי הצדיקים..
בס''ד
אבל כנראה שבוקרשט הרחוקה היתה כל כך רחוקה.
ליבי חזרה משם עם מתנה גדולה לליבי בובה אמריקאית. חלום של כל ילדה.
הביגוד היה בהתאם, ושפרה אומנם אמרה שזאת מתנה יקרה מאוד ותודה רבה אבל כמובן אי אפשר
לשחק איתה בלי להלביש אותה כמו בת 'בית יעקב'.
"מה? לתפור לה בגדים? אבל היא רק בובה? אויש אל תכערו אותה עם בגדים צנועים כמו שלנו"
הזדעקה ליבי.
שפרה נדהמה המשפט הזה עבר כל גבול.
"ליבי הלבוש הצנוע לא מכער אותנו, חלילה הוא מוסיף לנו יופי יהודי אמיתי רוחני" שרי הנהנה אחרי
אימה בצייתנות, "הנה כבר עכשיו אני הולכת למכונת התפירה שלי לתפור לה בגדים תוך שעה היא
תראה יהודיה אמיתית" שפרה פנתה לעבודה, ולא שיערה איזו סופת ההוריקן מתקרבת אליהם.
ליבי וידאה ששיפרה יוצאת ממרחב הראיה שלה ואז הוציאה מהתיק החדש שלה, מכשיר גדול ומסוכן
פלאפון חכם.
"זה הפלאפון הכי חכם והכי מתקדם, הוריי הבטיחו לי שהם יקנו לי בבוקרשט מתנה של גדולות. נו
מה את אומרת? רוצה לראות את התמונות שצילמתי בטיול?" אמרה ליבי וכבר קשקשה עליו קוד.
"לא, אסור! ה' לא מסכים! זה מכשיר טרף תכניסי אותו מיד לתיק" נחרדה שרי, וכמעט שברחה
מהחדר.
"טוב בואי אני יכניס אותו, הזדרזה ליבי והכניסה אותו לתיק לפני ששפרה תבוא אוי ואבוי, טרף, לא
כשר בואי נאכל אותו, אוף איתך, אמא שלי צדקה שאמרה לי לא להעלות את הפלאפון לכאן,
את מסכימה לי לגלות לך סוד? ואל תגלי אותו לאימך כרגע.. אני עוברת בי"ס, לבית הספר החדש"
"החדש? זה שברחוב הלויים? אבא אמר שהרבנים אמרו
"אבא אמר שהרבנים אמרו שזה מסוכן לשרי התמימה שלהם.. אויש שרי כמה את תמימה, אם את
רוצה להגשים חלומות את צריכה ללכת ללמוד מהגדולים, הנה אני רוצה להגשים את חלומי ולהיות
רופאה אני חייבת ללמוד במקום שמלמדים אנגלית וחשבון ברמה גבוהה, ומכינים אותנו לרמה של
בגרויות ו..
שפרה שעברה ליד החדר נדהמה לשמע השיחה שהגיע לאוזניה אבל אז היא שמעה את הבת שלה,
בת של תפילות שלה, הבת של הדמעות שלה,
"ברור שאני יצליח להגשים את חלומי, ב"ה הוא יתגשם, אני לא חולמת על מטוס פרטי, אני גם לא
חולמת על לימודי רפואה יוקרתיים אני חולמת להיות כמו אמא שלי כמו סבתא שלי, וזה בטוח
יתגשם. וליבי בבקשה ממך לכי, לכי קחי איתך את המתנה שלך ואל תחזרי לכאן עם יש לך חלומות
כאלו"
וליבי הלכה מניחה לילדת התפילות להמשיך להגשים את החלום שלה ושל הוריה….
-
2 תגובות
-
איזה כיף לפגוש את הסיפור היפה הזה שוב!
כבר כשקראתי אותו באם הדרך אהבתי ממש אפשר לומר שהתרגשתי!כל כך יפה איך שרי ענתה לה מעצמה!
ממש מותק של סיפור!
-
הלוואי שהיינו יכולות להיות רגועות שזה מה שהבנות שלנו יענו!
Log in to reply.
