כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
איחוד אישיות\אשמח לתגובות…
-
איחוד אישיות\אשמח לתגובות…
מוקדש לכל אחת, שעובדת חזק לחיות את עצמה, בעוצמה, גם כשקשה. ולכל אלה שיודעות לשכנע אחרות לחיות לחוות להרגיש. להיות. תודה שאתן מתעקשות שאתן לא מוותרות על האחרות.
אז,
אז היה לי נמאס.
נמאס להרגיש. לחיות. לחוות.
היה לי קשה כל כך להיות.
אז לקחתי אותי. אותך.
זרקתי.
לפח.
מהסוג הטמון.
נעלתי במנעול חזק את הפתח.
וברחתי רחוק.
הרגליים שלי רצו, ברחו בהיסטריה.
הידיים עשו פעלו והצליחו.
הפה שלי חייך. כאילו.
והעיניים שלי,
כשלא היה מתבקש ופופולארי,
לא דמעו.
לא. הם לא.
כל כך רחוק הלכתי,
ששכחתי אותי. אותך.
שכחתי שאת קיימת בכלל.
שכחתי שיש רגשות.
ברחתי לי לאידיאולוגיות,
לדעות, למחשבות.
לשכליות קיצונית.
רק לא לפגוש אותך.
רק לא להתקרב לפח ההוא,
העמוס. הטעון.
שבו נטשתי אותך.
ולך,
לך כבר היה קשה מידי לשבת בשקט,
כבר היה לך קשה מידי לפחד מהחושך,
ובכית שם שעות מתוך הרפש,
צעקת, ביקשת שאחזור,
שאתפוס אותך שוב, שאחבק.
שאפסיק למכור אותך רק בשביל אחרים.
שאפסיק להתעלם ממך בגלל בושה או נימוסים,
שאפסיק לתת לך להתלכלך לבד בחושך המפחיד הזה,
שאכיר בך.
ואתייחס.
ומידי פעם הגעתי.
לעיתים רחוקות כמו המרחק שלקחתי ממך,
בלילות החשוכים שלי,
פתחתי את החושך שלך,
כדי סדק.
ורק החשכתי אותו עוד יותר.
היו ימים שטרקתי בבהלה. ברחתי רחוק עוד יותר,
היו ימים שרק באתי לכעוס עליך. שאת עוד שם ולא נעלמת.
היו ימים שהסתכלתי לצדדים בבושה והוספתי עוד מנעול.
ליתר ביטחון.
שאף אחד לא יראה.
שהייתי פה אי פעם.
ואת.
את היית כל כך מסכנה.
מצפה.
ומתאכזבת.
וכאובה.
את היית שם בחושך.
מושא לבושה.
בודדה.
עד שהיא הגיעה,
אותה אחת.
עם העיניים הטובות והלב המפותח.
אחת שתפסה אותי על ‘חם’,
בימים שפתחתי לך סדק צר.
בימים שכעסתי לך לתוכו.
היא הרגישה, היא ידעה לתרגם את הכעס ההוא לכאב,
היא ידעה לנגן לי תחושות גם בלי שיהיה לי אפילו מיתר.
ידעה להרגיש לבבות גם בלי שידעו להרגיש הם בעצמם.
היא לחשה שאת -זה חלק ממני -גם.
היא שכנעה שהיא שומעת אותך בוכה כשאני לא.
היא ראתה את הדמעות שלי-שלך כשהן לא זלגו דרך הלחי.
היא סיפרה שבטח כואב לך שם למטה.
שכואב לי.
היא הרגיעה שאת לא כזו מפחידה,
ועודדה שאני מסוגלת להתמודד איתך,
שאת עדיין מחכה.
היא הבטיחה שאת שווה משהו,
שכדאי לי לנסות לחיות איתך,
ביחד. יד ביד.
היא נשארה שם לידך. לידי.
גם כשאני הלכתי לך. ולי.
גם כשלא הסכמתי להשתכנע ממנה,
גם כשלא הסכמתי להאמין לך,
לי.
ולה.
ולכולם.
היא רק נתנה מרחב.
וחיכתה שיחלחל לי ללב,
שאחזור שוב.
בקצב שלי.
וכך לאט לאט התחיל להיות לך מקום בעולם.
כך נכנסת לחיים שלי בצעדי צב.
היו ימים שהצלחתי להריח את הזוהמה שעלתה משם ולרחם עלייך.
היו ימים שאפילו העזתי לדבר איתך.
אפילו ליטפתי לפעמים.
היו ימים בודדים.
כן היו ימים כאלה,
שהרוויתי אותך בדמעה.
ויום אחד זה קרה.
ואחרי שירדו לי מספיק דמעות מהלב,
אחרי שהסתכלתי לך, לי, חזק לעיניים,
התנקית מכל הלכלוך שדבק בך,
פתאום ראיתי את הפנים היפות שלך,שלי.
רציתי אותך איתי.
ולקחתי אותך. אותי.
עם כל מה שכללת.
לחיים שלי.
לתוכי.
יום אחד הנבואה של ‘ההיא’ התגשמה.
והיינו שוב כמו בהתחלה-תחלה.
יד ביד.
ביחד.
יום אחד זה קרה.
השלמנו.
נהפכנו לישות אחת.
מאוחדת. מיוחדת.
שלימה.
ו’ההיא’, היא היתה שם בצד.
מחויכת.
לא יודעת מספיק כמה היא עזרה.
אז כתבתי לה את התהליך הזה.
אותך הבודדה ו-
אותי החצויה.
לשעבר.
כתבתי לה אותנו,
לאחר כך.
כתבתי לה כתודה,
אותי.
לעכשיו.
-
4 תגובות
-
וואו כתוב מדהים !
בד”כ לא מתחברת לכתיבה מדי ארוכה אבל פה פשוט התחברתי לכל מילה
כל רגש מועבר בצורה מדויקת ,לשורה הזו התחברתי במיוחד:
היא ידעה לנגן לי תחושות גם בלי שיהיה לי אפילו מיתר.
תמשיכי לכתוב העולם יזכה בך,
יש פה כתיבה נדירה וכ”כ אמיתית.
-
דינה,
אין מילים,
פשוט מטורף!!!
תודה .. קראנו בשקיקה! -
תוך כדי קריאה אני מדמיינת מערכת תופים שלימה שמתלווה אל השיר. זה קליט וזורם. פשוט כיף. אהבתי את שם הכותרת.
-
תודה רבה,
חיממתן את ליבי❤
ורות גם אני אהבתי את השורה הזאת מאד!
צ’יקס:)
Log in to reply.
