כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
איילת אהבים – שירה יהודית
איילת אהבים – שירה יהודית
בקצה השביל ראיתיךָ וארוץ.
ורצתָּ גם אתה ורגליךָ קלו.
ובעיקולה של דרך עיניי מחפשות.
אבדתָּ לי ומלאו הדמעות.
רגליי הן כבדו ועודני רודפת.
ומתוך סימאון של בכי דמותךָ מתבהרת.
עייני לא מחיתי, מיגון התהפך לי.
וכשחיוך בשפתיי חשתי ואקרב.
וליבי המה בקרבי ודמעות אושר על לחיי.
ובנגעי אז בו המו עליו מעיי.
אהבת קדם שבה התעוררה ועולם נדם.
ושקעתי אל חיקו וביכּיתי חטא ומרחק.
אחזתי בימינו ואביתי אהבה כי רבתה ואחשק.
שלח הוא ידו תחת ראשי וימינו תחבקני.
נפשי יצאה באהבתו וליבי המה אליו לסומכני.
התאוויתי לקשרני בו ולזאת אקרב.
ופתע חמק הוא מאצבעותיי ופנה ועזב.
נזעקתי אחריו אך איננו,
אורו חמק אז ונסתר.
ושאלתי עוברי דרך מי יראנו,
השבעתי עלמות אין מספר.
חושך גדול עליי נפל ותאחזני פלצות.
אחוש ואיחבל, רגליי כי יחפות.
לדמן לא שעיתי הרחבתי צעדיי ואוסיף.
תרתי אחר שאהבה נפשי ולא אשהה.
שיחרתי למוצאו וקולי בבכי נישא ברמה,
בהר ובבקעה על פני ים ויבשה.
לב שנשבר על כי הד רק חוזר,
וגעגוע שורף את קרב גם כליות.
ועיניים נצצו היו לכהות.
נחשקת הייתה לעזובה.
איילת אהבים הפכה בודדה.
שמיים אז נטפו וארץ נתנה קולה,
תהום רעשה ומאורות בבכייה.
על כי הופרדו אוהבים וגשמם פסק,
על יונה מחפשת ואוהב כי חמק,
על דמעות נשברו מלאה ארץ רסיסי לילה,
על רעייה כי יפתה ועתה למעונה הייתה,
ואהבה מה נעמה, משובבת נפש נעכרה,
על חושך השתרר אז אורים לא זרחו,
על תוגה מה רבתה, על רעים כי הורחקו.
ומבין הצללים מצטרף אוהב לבכיים.
וכאבו הוא עצום ולא יכול לגלותם,
כי שומר הוא צעדיה ואורו החשיך.
הולך מאחוריה וידה החזיק.
ובעודה ישנה פצעיה רחץ,
ניגב דמעותיה ושלום לה לחש.
הגן על גופה וחימם ולַאַט,
בקרוב איראֶה ונשוב,
ואהבתנו תעלה ותזרח.
ולא עוד נפרד לעולם, לא שוב.
ואת כל שסרחתְ אז נשכח.
ומה שחסרנו נשלים ויותר.
אך אם תתבונני אז תראי,
שמעולם לא עזבתיךְ וטעות היא בידךְ,
הַבטחתי לך אל תשכחי,
עוד ינוסו הצללים ואיגלה לנגדךְ,
אורי לא עוד אסתיר מפנייךְ,
שמחת עולם אשיב לעינייךְ.
עוד אצמידך אל חיקי ולא ארפךְ.
רק עוד רגע קט ולעולמים אגאלךְ.
- 3 תגובות
סטטוס תעסוקתי:
ותיקה וואוו
קראתי ואני נפעמת
איזו שירה!
איך תיארת את סיפור האהבה הזה
במלוא יופיו וכאבו וגעגועיו
תקשיבי, ריגשת אותי!
אני מעתיקה אותו אלי למחשב, לקרוא בו מדי פעם
הכתיבה שלך נדירה, מזכירה פיוטים קדומים
עשירה בדימויים ובצבעים עזים
יפהפיה!
- סטטוס תעסוקתי:
ותיקה
השורות האלה הכי עשו לי את זה-
הולך מאחוריה וידה החזיק.
ובעודה ישנה פצעיה רחץ,
ניגב דמעותיה ושלום לה לחש.
זה מזכיר לי כמה הוא אוהב גם כשקשה לראות את זה
ותיקה ממש יפה!
רואים שהשקעת הרבה
בשיבוצים, בדימויים..
יש לי שתי הארות:
1. במקרה של הטיות פחות שגרתיות, מאוד מוסיף ועוזר לנקד (לפחות את המילים שלא מוטות כרגיל) כדי שלא יהיה צורך לנחש, או לחזור לקרוא שורה עם ההטיה שמתאימה לחרוז במקום ההטיה הרגילה, וכו׳.
2. מבחינת התוכן, אני מניחה שהתבססת על התאורים בשיר השירים
אבל יש כאן איזשהו עיוות. בשיר השירים הדימוי הוא על דודי שחמק עבר, אבל לא במקרה שמחפשים אותו, אלא במקרה שהוא בא ושולח ידו מן החור, ועד שקמים לפתוח – הוא כבר הלך.
את מתארת סיטואציה שונה – של רדיפה וחיפוש מלכתחילה.
קצת קשה לי לקבל את ההעלמות של ה׳אוהב׳ כשמחפשים אותו. זה לא מה שכתוב…
שנזכה…
Log in to reply.
