איך אוכל לעוף / שיתוף

[אלמונית אלמוני]

איזה יפה ונוגע

מזדהה כ”כ!!!!

ביקורת עצמית אחד הדברים הקשים.. ללמוד את השפה הרכה, החומלת, זה תהליך

מקווה בשבילך ובשביל כולנו להצליח לעוף, להתרומם. שנחזיק את הכנפיים בגבורה ובחוזקה!

ואת חזקה!

שולחת לך חיבוק!!

[טליה בן שושן]

תודה אלמונית!
❤
אולי זה לא הכי מובן אבל לא התכוונתי לכתוב על ביקורת עצמית
אלא ביקורת פוגעת ומזלזלת מצד אחרים עלי כי התוצאות לא היו מאדדד מדויקות לטעמם,

פחד שגורם לא לעשות כלום, משתק.

סוג של ‘עדיף לא להתחיל כי אולי זה יחזור על עצמו..’

גם כשזה עם אנשים אחרים שלא אמרים להתנהג ככה.

מקווה שאני מובנת…

[מרים אלמליח]

טליה,

אהבתי כל כך את המילים שלך,

איזה כנות ועומק רגשי,

העלית לי רגשות סוערים,

מקדישה לך את התוצרת באהבה גדולה:)

יש לך עתיד ילדה שלי.

צפיתי אותו כבר מאז ששלחתי אותך לשם.

יש לך מקום של כבוד בעולם שלי.

הכרתי בו גם כשהורידו לך כולם.

יש לך עתיד ילדה.

ואת שווה הרבה יותר מהתוצרת שאת מביאה כרגע.

והכנפיים שלך,

אני הוא זה שאפשרתי להן להישבר.

אפשרתי להן להישרט,

להתחספס.

זה עוד חלק מהתוכנית שלי,

ילדה,

את מהסוג הזה,

מהאנשים שאני מזבל חזק,

וגם אם הריח נורא.

תשארי חזקה,

תלחמי כמו לביאה.

תעשי את שלך.

ואני את שלי.

אני אצמיח פה משהו מיוחד,

במיוחד.

מבטיח.

מבטיח לך ילדה.

את הולכת לצאת מזה גדולה!

[טליה בן שושן]

וואו וואו וואו
מרים
עשית לי דמעות
וכל כך טוב עם התגובה שלך
ממש התרגשתי
תודה על הקטע שכתבת❤
מלא באמונה!
אני שומרת אותו אצלי, טוב?

[רות .]

ואוו כל כך חד וחודר

כואב לי ממש…

יש לך כושר ביטוי מדהים ממש מרגישים את הלב בין המילים…

הרצון לצאת לפרוץ מהכלוב השקוף שעוצר

כ”כ מזדהה לפעמיים מתחשק לצעוק לאנשים האלו דייי אתם לא מבינים כלום

תיכנסו לנעליים שלי רק לרגע רק להרגיש טיפה…אני אוספת את החתיכות של עצמי אין בי עוד מקום לביקורת…

תודה על זה טליה!

[טליה בן שושן]

תודה רות על התגובה!!
מחמם את הלב❤
חבל לי שגם את מזדהה לפעמים😕