איך זה?
-
איך זה?
רכנתי אליה, היא היתה כזאת דבשית. “למה את מתחפשת?” שאלתי אותה בהתעניינות.
“לעצמי”. היא שמה אצבע מבוישת בפה, מסתכלת בעיון על תגובתי.
קשת הבעות חלף על פני. הילדה של גלי חייבת להיות עמוקה, אבל עד כדי כך? “איך את מתחפשת לעצמך?” העברתי לטיפה אוהבת על פניה.
היא הסתכלה עלי בעיני השקד שלה ולא ענתה דבר.
למחרת, הייתי שם שוב. הרגשתי חייבת.
עזרתי עד שנגמרו לי הכוחות. שטפתי- סידרתי- בישלתי- גיהצתי- ניקיתי.. כל הזמן הזה הסתכלה עלי אדל, מוחה חרוש קמטים.
“מה את חושבת כל הזמן?” צחקתי לעברה.
“על החיים”. היא ענתה בקול חלש, כמעט ולא נשמע.
Log in to reply.