אילה, ועוד אחת… // יעל ל.
-
אילה, ועוד אחת… // יעל ל.
נכתב בעקבות שיחה עם בחורה ששיתפה אותי במסר המדהים הזה ובמה שעובר עליה…
—
אילה לא הכירה אף אחת בכיתה שלה
ואף אחת שם, לא הכירה אותה
בעצם, מישהי אחת כן הכירה,
טוב מידי,
רע מידי.
מישהי אחת,
שצעדה איתה לכיתה,
ישבה איתה על כסא אפור מוכתם,
גרסה איתה מלפפונים בהפסקות,
פתרה איתה תשחצים,
בהתה איתה מסביב,
צחקה איתה,
צחקה עליה.
נצמדה אליה חזק חזק,
הרחיקה ממנה את כולם.
—
הזמן עבר והבדידות איתה,
לא עוזבת.
לא מרפה.
—
רק רגעים בודדים היו לה,
שהבדידות עזבה.
הלכה לחפש לה חברים אחרים,
אולי לא מצאה.
זה היה רגעים של תפילה,
של סידור ביד,
ודמעות בלב,
מחפשות דרך החוצה,
תקועות בפנים.
—
ויום אחד כשאילה קיבלה קצת שכל
היא ביקשה מאבא שייקח אותה
את הבדידות.
יזרוק אותה לאנשהו.
שייקח אותה, את אילה
לחיים יפים יותר, שמחים.
ביום הזה,
הבדידות הלכה.
ואילה נשארה לבד עם אבא.
Log in to reply.