כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
אליסיר ת. עקבי סקירה
אליסיר ת. עקבי סקירה
בס"ד
אין בשורות אלו לזלזל בנכתב, כי הקטע כולו כתוב רק בשל כך שהספר עשה את שלו.
התחברתי לסגנון, לדמויות, ולכתיבה.
ורק מתוך כך הרשיתי לעצמי להתפרע עם הביקורת…הרשו לי להתחיל מהסוף.
סגירת הפינות בצורה כל כך חלקה, לא מצויה הרבה בספרים ממוצעים, ו.. כן, גם ומעלה.
משום מה, דווקא סוף הספר העלה בי את המשפט שהסופרת לקחה את כל המעלות שניתן לקחת בכתיבת ספר ראשון.
על אילו מעלות מדובר? ומדוע כתיבת ספר ראשון איננה בהכרח ספר בוסרי, גם אם לרוב הוא כזה?
שאלות קשות, ומעוררות חשיבה,
ועליהן ננסה לענות במהלך השורות הבאות. אחת לאחת.
ועכשיו, נאבד קצת את הרצף ונחזור להתחלה.
הספר נכתב בגוף ראשון, בהווה.
זה טוב. זה מחבר.וכמובן, אי אפשר שלא לדבר על הרקע.
ממלכה, ימי הביניים, יורש עצר… אם מישהו לא נזכר באיזה סדרה מוכרת רק מקריאת מילים אלה, שירים את היד.
אופס.
אף אחד לא מרים. מוזר?!
אז עם אמונה תמימה שהסופרת חשבה על כך, ובכל זאת העלילה נכתבה. איך יכול להיות שבספרות הכללית ישנם כל כך הרבה סיפורים על ממלכות, ורק אצלנו כל כתיבה כזאת תהיה חיקוי לאחת ויחידה שעשתה זאת?! אה, זה פשוט, כי איך אפשר לחרד ממלכה? אז גם אם אי מי חיפש תירוץ הולם, והצליח בכך בצורה יוצאת דופן, כאן, הסופרת בחרה פשוט לדלג על העניין. מי ביקש מעלילה להיות מבוססת על סיפור אמיתי, או על כתבים ישנים?? מספיק שיש עלילה, ועלילה טובה. ויאללה, לכתוב.הדמויות
הדמויות בנויות היטב. הכותבת הצליחה לגרום להן לשרת את העלילה, בלי לגרוע מהקורא להתחבר אליהן. מאד.
ידידיה. אחד השמות היפים. אצילי, קליל ונקלט, ומלכותי (אחד משמותיו של שלמה!)
דמות, איך לא, עוצמתית, מלאה בתוכן, שאי פעם בעבר, הייתה צל אדם, לאחר סיפורה הכואב של המשפחה. ידידיה עובר את המסע בצורה חלקה (אולי מידי?), תמיד נכון לבחור בצעד החכם והנכון, כיאה לחינוך של בן לשושלת מופלאה כל כך. הדרך שהוא עובר כרוכה בחברות עם ידידו הטוב, דן. תמיד נכון לעזור ולהעמיד אותו במקומו.דניאל. נסיך שאביו בגד באמונו. או יותר נכון, כל קרוביו בגדו בו יחד. הוא נשאר חזק באמונו. יותר נכון, חזק בכלל, מעבר לכל היגיון, אדם שעשור לא ראה אור, וללא כל כושר גופני, שרד את ששרד הוא כשיצא. ואז עוד כעס על בנו, והכריז יחי המלך. כמה יפה מצידו למחול כה מהר על כבודו.
אין ספק שהוא עבר חינוך הולם, כיאה לבנו בכורו של המלך.אפרים. הדמות הרעה בסיפור. התלבטתי רבות האם זה יתרון או חיסרון לכך שהדמות לבשה צורה רק מהרגע שהקצוות החלו להיסגר, והמתח מתחיל לטפס. הקורא עלול להתאכזב מכך שהוא לא זיהה לבד מיהי אותה הדמות המבקשת את נפשו של גיבורנו, והדבר יכול להעיב על גורם ההפתעה. שהייתה מדהימה, ועוד נרחיב עליה.
דן. דמות כריזמטית, מלאת הוד. מילה שלו היא מילה על כל המשתמע. וכשהוא מחליט משהו, זה יקרה. אז הסטירה שסטר לחברו הקרוב ביותר, הייתה ממש במקום. וכמה חבל שאביו של ידידיה כעס עליו בשל השבועה שנשבע בשל כך, זה היה אחד הקטעים!
שמחתי שהוא הפך להיות נסיך. מגיע לו.העלילה
בקצרה: נכד המלך שאינו נסיך, אביו שבגד יושב מאחורי סוגר ובריח, מחליט, על אף או אולי בשל איומים לבל יעשה זאת; להתחרות בתחרויות. מקום ההתארגנות הוא לא פחות ולא יותר בארמון. האווירה השוררת בחדר אוכל, בעיקר לאחר נאום המלך על פתיחת התחרויות, גרמה לי להמתין לכובע קסמים שישב על כל אחד מהמשתתפים לחלק אותם לקבוצות. הו! הם כבר מחולקים לפי אזורים, איזה נס!
התחרויות מתחילות, וכבר מתחיל הדרמה.
מכאן, העלילה הולכת ונרקמת על לסוף המפתיע ביופיו. שבו, סגירת כל הקצוות בצורה יפה, יחד עם השאלות שהגיבור עצמו מציג, הפכו את העלילה כולה לאמינה וזורמת.הדיאלוגים הפנימיים של הגיבור, שנונים וחדים כלהב חרבו. וכמה חכם היה מצידו לבקש מהדוד מימון לרכישת ידע בלחימה. רק חבל שלא ביקש גם עזרה בכלכלת הבית. היה חוסך את עוגמת הנפש למול הגנב הקטן והבוס.
חורים קיימים, לא רלוונטיים ברובם, כי העלילה קולחת גם איתם. ובכל זאת.
לעיתים קשה היה לעקוב אחר קו החשיבה של ידידיה (כשגילה על תוכנית הדרטאנים, הסתבכתי עם זה, אבל לא התעכבתי, אולי עם עוד טיפונת מאמץ היה לי קל יותר), או סתם ככה, בין שתי קבוצות הלוחמים והדרטאנים. להבין שהן אלו והן אלו מבקשי רעתו. עד הסוף, למען האמת, לא ירדתי עד לסוף ההסכם ואי ההסכם בין אפרים לשגריר. אבל אין ספק שזה פיתח סקרנות לגלות את הסוף.
ואכן היה שווה. הטעות של החדרת החרב לחזהו של ידידיה, הסיום בחתונת אחותו כשהוא במיטה, לא יכול להיות יותר יפה מזה. (למה לא חיכו עם החתונה עוד קצת??)שאלה נוספת, הזועקת; למה למען ה' נדרשת משפחת הבוגד לעבור את מה שהם עברו?
התשובה פשוטה בעצם, כי המחוקק הוא לא אחר מאשר הכותבת עצמה, ואם לא כך, העלילה כולה לא הייתה. וודאי ששווה השאלה, ושווה החור, בשביל הסיפור כולו.
ואי אפשר שלא להעריך את ידידיה שגם לאחר שהוא עבר כל זאת, חשוב לו עוד במיטת חוליו, באמצע חתונת נכדת המלך, לפעול לכך שאחרים לא יעברו את שעבר הוא.אז שוב, סיכום קצר.
הספר טוב.
כבר שנים שלא נכנסתי לספר בצורה כזאת.
החורים, אינם מעיבים על הספר כלל (וזה אחרי אין סוף אכזבות מספרים טובים של סופרות ותיקות וטובות, שלא דואגות ולא במעט לסגור פינות חשובות——–).ואם כך בספרה הראשון של הסופרת, אין לנו אלא לחכות בכליון עיניים לספריה הבאים.
[פנטזיה, פליזז!]
kedemcenter.co.il
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
- 0 תגובות
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.
