אל תסתכלו בקנקן אלא במה שיש בו ***שיתוף***

[מרים סולובייציק]

שלום, שבוע טוב

כמה מצער לקרוא שאנשים לא מסתכלים בפנימיות של האדם ורק רואים את החיצוניות, אצלך, כסא גלגלים.

יש לי שיר על זה, אם את מעוניינת אשלח אותו כאן לדיון.

[אפרת קופמן]

אני לא אחת מתבכיינת, אלא ריאלית עם כמה שלפעמיים זה בהחלט מצער.
שלחי… מעניין…
ואיזה כיף שאת מגיבה וקוראת את כל הקטעים שאני כותבת, זה מרגש, תודה.

[מרים סולובייציק]

את לא מתבכיינת, מה שכתבת זה המציאות

השיר שלי על הקנקן:

הקנקן שלי / מרים סולובייציק/פרלה סגל

פעם הרגשתי ככלי מרוקן

כאילו אין לי דבר בקנקן

כל אוצרותי נדדו והלכו

בני אנוש ממני ברחו

חשתי מנודה ומרוחקת

והרוח בי משחקת

כמו עץ סרק ללא פרי

כעלה כמוש – לא טרי

מאז שאני זוכרת

ואני לעצמי מוכרת

הביטוי “חסרת ערך”

מלוה אותי בכל דרך

וכשרונותי נעולים בבקבוק

ואיני גמישה – כבמבוק

אז אנא, הציצו לי בקנקן

האם הוא אכן כלי מרוקן?

אחותי הגיבה לי בשיר הבא:

הזית / אתי

כל היום

בכה הזית

הוא הזיל

דמעות מרות

כה קטן

אני מסכן

בין המון

המון פירות

יש לי צבע

כה דהוי

וגם מבטי

כבוי

את הדמעות

מיד לקחנו

והפקנו

שמן זך

והאור

הוי מה

נפלא הוא

ומאיר

כל כך

כל כך!

אוי, הזית

המסכן

לא מכיר

ברב ערכו

אין עוד

פרי מאיר

כזה

מיוחד הוא

אין כמותו!!!!

אתי

[אפרת קופמן]

וואו איזה יפה! בהחלט משלים את מה שכתבת…
למרות שזאת כתיבה מסוג אחר לחלוטין.
תודה על השיתוף.