אל תקראו את התסריט מהסוף: פרק אורחת

[תמי אפשטיין]

תודה, תמר ואפרת.

היו אלמנטים זהים לחלוטין בכתיבת סיפור. רקאומרת

[אפרת ת]

נכון, תמי. התוצאה דומה ממש

כמו שאמרתן – ספר טוב יוצר סרט בראש

אבל הדרך שונה, הערוצים אחרים.

שימו לב לדיוקים כאן

וכן ראו בפוסט הקודם (פרק 6).

[תמר בלוך רעיונאית ותסריטאית]

שלום חברות, וכיף שוב להפגש פה 😉

תמי, עונה לך שוב בזיקה לחנוכה על ההבדלים בין ספר לבין תסריט,

ואני יכולה לאמר לך כאחת שעבדה בכמה מערכות עיתונים, והוציאה כמה ספרים (ללקוחות פרטיים לא פורסמו לציבור)

שהעיקרון בין ספר לתסריט הוא אותו עיקרון ואותה מטרה- העברת מסר דרך חוויה (נאום מורה להבעה הסוגה האומנותית למי שבעניין…) אבל הדרך, הגישה, האופי, האופן, שונים. (אגב תסריטאות מקפיצה מאוד כתיבה ספרותית!) ואפשר לסכם את זה בכך שעקרונות התסריט יכולים בהחלט לשדרג ספרים

אך בשום פנים ואופן אי אפשר לגשת לכתיבת תסריט כמו שנגשים לכתיבת ספר…. (ויעידו סופרות גדולות ומוצלחות שנפלו בכתיבה תסריטאית)

חושבת שכתיבת ספר זו עבודת אומנות, צריך בה גאונות, חכמה, רגש, צריך לבנות ספר נכון כדי שהוא ישאב, לא חושבת שתסריטים מורידים מספרים, זה פשוט ז’אנר אחר…

ולפני שנעבור להבדלים, מעלה כאן סקר קצר ומשתלם מאוד (1350 שח לתסריט, 1200 שח לפגישות יעוץ או 400 שח לחשבון הבנק) המיועד למפיקות או נשות מקצוע (גם כותבות) העוסקות בתחום הבמה והתכניות, אם רלוונטי לך או שאת רוצה לפרגן אותו הלאה, אז בבקשה, הוא בתוקף עד היום- זאת חנוכה https://forms.gle/PongedfeSdgD8w9DA

אז הנה עוד כמה הבדלים בזיקה לחנוכה, בין ספר לתסריט:

1. על הניסים..: ✨

סרט יוצר לצופה תחושה של מציאות. אם הרכב הגיע משום מקום, זה מעקצץ לו, אם פתאום משהו אמר למשהו אחר משפט בלי מניע מאחורה- זה מפריע, כשבספר- עולם ספרותי אינסופי אומנותי ועשיר, הקורא ‘סולח’ לסופרת המוכשרת, ולפעמים אפילו לא שם לב לסטיות הקטנות הללו, ל’הוא שהופיע פתאום’ ו’למשאית שחתכה נתיב בלי הודעה מוקדמת’ וכו וכו’ מסכימות איתי? כשהקורא שבוי בספר, הוא שבוי בחוויה העמוקה, בזירות, בסגירת העלילה, כשצופה רואה סרט, הוא מרגיש במציאות, הוא לא חושב שהוא צולל לעולם אחר (למרות שכמו שאמרה אפרת, זה המטרות שלו בצפיה בסרט) המושג הזה נקרא בשפה מקצועית ‘סצנה אלוקית’ כאילו בשביל לסדר את העלילה מצניחים איזשהו ‘נס’ משומקום, בסרט הצופה לא סולח להתרחשויות מהסוג הזה. כי בתסריט מקצועי הכל מתרחש כביכול במציאת עצמה, הצופה מרגיש שהוא הלך ברחוב וזה מה שהוא ראה, והכל בנוי נדבך על נדבך, ואי אפשר שדברים יקראו ‘פתאום’ בלי הסבר מהותי ומשמעותי המניח את הדעת. וכאן עברנו לשלב הבא

2. פכים קטנים: 🏺

בספר הסופרת מתזזת בין אנשים/ זירות/התרחשויות/ שנים/ פרק משלים פרק, ‘הלפני’ משלים את ה’אחרי’ והכל משתלב ביחד במארג מושלם,

בסרט, אין את הפינוק הזה! הכל פנוי פך אחרי פך נדבך אחרי נדבך ואם משהו לא מסתדר…צריך לזרוק לפח….אי אפשר …להסתדר עם החור’ בפרקים הבאים…אי אפשר פתאום ‘להשלים פרטים’ אי אפשר להוסיף טקסט חזק של מחשבות ורגשות, אי אפשר ‘לשמוע’ מה הבן אדם השני אומר וחושב, אלא הכל בנוי על רצף של פעולות, פך אחרי פך, נדבך אחרי נדבך, בלי אפשרות ל’ברוח’ לזירות אחרות באמצע. אז אם דברנו על פכים תשלחו לנו פרחים 😉 💐 כי זה לא קל…חור אחד קטן בפך יכול להחזיר את התסריט לנקודת האפס שלו!!

<font color=”#888888″></font>

3 השמן שצריך להספיק לשמונה ימים-🕯

בתסריט מקצועי אין כמעט מקום לדיאלוגים!! אני לא יכולה להסתמך על השמן סליחה על המילים שלי שיכסו. ו’ידליקו’ כי זה לא עובד. בסרט הצופה לא רואה בכלל את המילים, לא שומע אותן, ובסוגריים- אם תסריט לא בנוי טוב לא יעזור כמה הוא כתוב יפה, ולהיפך, אם תסריט הוא בלי מילים בכלל, אך בנוי נכון, הוא יעבוד, הוא ירגש, הוא ירתק, ויהיה אפשר לראות אותו שוב ושוב (אחד הפרמטרים לתסריט טוב (ואולי גם לספר טוב) זה שהוא מתאים לטווח רחב של גילאים- למרות שזה לא מקצועי ליעד אותו מראש לטווח כזה אך בפועל אם הוא טוב, גם אמא תהנה מסרט של ילדות, והדבר השני: שאפשר לצפות בו שוב ושוב ובכל פעם חווים אותו מחדש)

[תהילה ב]

לדעתי צריך להוריד את ההשוואה בין ספרים לתסריט, במקום לקחת אותי למקום של למידה זה לוקח אותי להכחשה…

1. לא מסכימה. הרבה זמן לא יצא לי לראות סרטים, אבל זכורה לי סיטואציה ש:שרה נגד כולם (אם כך קוראים לסרט הישן הזה), שבו שרה נכנסת למקום כלשהו ורואה מולה את האויב. לא ידענו שזה יקרה, לא ציפינו לזה, צרחנו כהוגן וממש לא התעצבנו על התסריטאית (שבכלל לא ידענו על מיקומה). גם בסרט יש הפתעות, והן מבורכות!

ואם משווים לספר – אז ספר שיהיו בו חורים, אני אולי אמשיך לקרוא אבל זו בהחלט תהיה הפעם האחרונה. סתם דוג’: כתבתי קטע לספר לפני כחודש פלוס, מפה לשם עריכות, עניינים, המשכתי את הקטע רק השבוע, סיימתי ושלחתי לקבוצת ביקורת. חצי שעה אחר כך אחזתי משהו אחד: דמות, אמנם שולית אבל קיימת בקטע לצד הגיבור, נשכחה ממני לחלוטין! נראה לך שהשארתי את זה ככה? וודאי שלא! מהר מהר לתקן ולשפצר…
2. לא היה מובן האמירה של: אי אפשר לסגור פערים בפרק הבא, בספר כן. לא ראיתי, אבל שמעתי תגובות על סלנטו 2 שהיו מלא דברים בסרט שנראו כמו חורים ובסוף נסגרו יפה… אז אם אפשר להסביר… כמובן שגם בספר אי אפשר להגיד את זה, אפשר לחזור לפרק בו צץ החור ולשכתב מחדש, אבל לסגור מאוחר יותר? מוזר לי.

3. אני מניחה שאת מתכוונת לכלל הידוע: אל תספרו לי על הסיטואציה, תנו לי לחוש אותה.

[תמר בלוך רעיונאית ותסריטאית]

אני חושבת שאת צודקת.

נעצור בזה 😉

כולן מוכשרות, כל אחת מקצוענית במה שהיא עוסקת בו,

ואם נכנס לדיונים זה לא יגמר לעולם 😉

אני ואפרת הגענו מתוך היכרות עמוקה עם עולם התסריטים, והכאב על הזלזול של העולם,

היה לנו אכפת על החשיבה המנפנפת של ‘תסריט זה כלום’ או ‘תסריט זה כמה כללים’ או המציאות הנפוצה של קורסים של הכתיבה יוצרת שמכניסים על הדרך גם תסריטים….. היה חשוב לנו להבהיר שתסריט זה עולם בפני עצמו.

ספר הוא עולם.

הוא אומנות.

צריך לדעת היטב לכתוב אותו נכון.

וכנ”ל גם סרט

הוא עולם.

הוא אומנות.

וצריך לדעת היטב איך לכתוב אותו נכון…

מלא הצלחה לכולכן!