אמא.

[מירי]

וואו כואב מאד, מבטא המון צער!

ליבי עליך😢

[טליה בן שושן]

יאו

עשית לי דמעות

שורף!!!!!!

[תהילה ב]

קשוח. מדי.

[תמר]

וואו. כואב!

אמנות לכתוב כך, כמעט גורם צמרמורת…

[ה]

מאוד כואב!!!

יתומה??

[לאה כהן]

וואו.

איתך!

בכאב.

בתסכול.

בהשתוקקות.

באכזבה.

מקווה לטוב בשבילך…

לשינוי…

[ריקי אבנהר]

יואו,

כאב לי ממש לקרוא.

💕

[malka lichtnshteyn]

האם היא יתומה ?

[ג .]

וואו מזעזע!

כואב כל כך!

שה’ ירפא לך את הכאב!

[רחל אמסלם]

מרגש…

גורם לי לנבור בתפקידי כאמא:

אולי אני לא מספיק…

אולי אני צריכה לתת יותר…

אולי זה לא מורגש מה שאני נותנת….

אולי אני צריכה להיות יותר אמא??

להיות יותר קשובה, יותר שם כשהם צריכים אותי…

ולא לשקוע בתוך עצמי, בתוך העבודה, בתוך המשימות של “אמא”

ולהיות פשוט “אמא” !

[תמר .]

ואוו

מצמרר.

כמה כאב את משקפת פה..

דמעות בעיניים לקרוא את זה.

😢

[מירי כ.]

וואו.

כמה כאב..

כמה מחסור…

כמה תחנונים…

כמה רצון…

כמהה

צמאה

בקשתך תמימה

טהורה

בסיסית ומגיעה.

ואת כה חסרה…

ליבי איתך, בדמעה…

[רחל יוספי]

חברות!!!

תודה על התמיכה וההזדהות.

לא,

ברוך ד’ אני לא יתומה.

יש לי הורים טובים מאד,

ואני חיה תקין ברוך ד’.

לא ידעתי שהשיר יצא כ”כ כואב ועוצמתי,

תראו,

שקלטתי את זה בכיתי הרבה, בכנות.

כתבתי כדי לפרוק.

אבל איך כתבה אחת המגיבות,

שאולי היא צריכה לבדוק את האימהות שלה,

אולי היא נכנסה לרוטינת החיים קצת,

אמוש שלי לא באמת יודעת שככה אני מרגישה,

זו השקפה שלי ותרגום חויה שאני הענקתי למציאות.

ככה זה באמת כואב לי, מאד!!!

[שפרה כרמל]

אולי יעניין אותך לדעת, שלרוב המתבגרות יש טענות על האימהות, בד”כ זה עובר כשהן בעצמן נהיות אימהות.

[לאה כהן]

אז יקרה!

תעזרי לעצמך

ולה…..

תזמי שיחה טובה

פתוחה

ספרי לה

שתפי אותה!

מהמקום שלך

הכואב

לא המאשים

אמא רוצה להיות אמא!!!

בדרך כלל….

[רחל יוספי]

אין לי טענות על אמא,

אני גם עברתי את ההתבגרות…

זה כאב שצף

כאב שלי,

לא טענות

בכלל לא.

[‫איידי וייס‬‎]

לפני שמעלים חומר, רצוי מאד לבדוק אם ראוי לפרסם אותו או לשמור אותו למגירה.

ואם כותבת השורות מרגישה ככה, אני פשוט ממליצה לה לפנות לטיפול רגשי דחוף.

[תהילה ב]

אני דווקא חושבת שלקרוא את זה בתור אמא, לא בתור ילדה, מחדד מאד כמה חשוב להראות אהבה פשוטה. לא כזו מחוכמת, עם מלא נצנצים ופינוק. לומר מילה טובה, לחבק, להתעניין.

אם לי זה גורם לעשות בדק בית, או לכל אמא אחרת. אם ילד אחד מרגיש היום אהוב טיפטיפה יותר מאתמול אז השיר הזה שווה כל אות בזהב.

אני את שלי אמרתי. את יכולה לא להסכים.

[תמי אפשטיין]

גם אם את יכולה להתרם מזה, כאמא, עדיין צריך לוודא איך האמא של הכותבת תרגיש אם היא תיחשף לטקסט הזה…

[תהילה ב]

זה כבר ענין אחר. פרטי ואישי שלה. אני מניחה שהיא חשבה על זה לפני. ואם לא – היא תחשוב על זה כעת.

[תמי אפשטיין]

לא מדויק.

איך אמא שלה מצטיירת כאן?

[תמר וינברג]

השאלה הגדולה היא אם מתאים ונכון לפרסם כזה שיר, בבמה ציבורית כל כך נרחבת. יכול להיות שיש אנשים שיתרמו מכך ויפתחו להם העיניים, אבל צריך לבדוק אם זה מתאים לכאן.

וכבר אמר על זה ר’ ישראל סלנטר- לא כל מה שחושבים יש לכתוב, לא כל מה שכותבים יש להדפיס.

[תהילה ב]

ואם מדברים על היחשפות, אז במקרה שלי – אמא שלי תתעלף אם היא תגלה שאני כותבת בכלל, לא משמחה. אז מה – לא לכתוב בגלל זה? אז אני יודעת שהיא לא תיכנס לפה אף פעם, היא לא מתענינת באתרים למיניהם. אולי גם אמא שלה לא? היא כתבה שהיא כבר עברה את הבגרות, מניחה שהפעילה על זה שיקול דעת.

[רחל פישביין]

גם אם את בתור אמא מרגישה נתרמת מהשיר, דעתי היא שהנזק לבנות העשרה שקוראות את השיר ומקבלות לגיטימציה לכל רגש שלילי כלפי האימהות המסורות שלא ידעו שהבת שלהן מצפה לשוקו עם עוגית רעידת אדמה (בהגשה אישית), גדול הרבה יותר.

[תהילה ב]

אולי הבנתי את השיר אחרת מכן. דווקא בגלל שאני מכירה מציאויות ושומעת. הפירוש שלי לשיר הוא כזה: אמא יכולה לתת הכל: אוכל, עוגיות, לא י’דעת מה, כל דבר גשמי. אבל יש דברים מתחת לזה, הבסיס. אהבה לא נמדדת במעשים.

אתן צודקות לגמרי בזה שזה לא מיועד לכאלה בגיל הטיפש עשרה (שהיום יכול גם להיות גדול מ20 ) ומטה!! מאד! אבל עד כמה נוכחות פה כאלה? אני לא יודעת…

[ריקי אבנהר]

@Rachel-Fishbein

לכל רגש מגיע מקום

גם אם הוא שלילי!

(לא סותר שכדאי לנווט אותו ולטפל בו)

ורגש לא שואל רשות או מבקש לגיטימציה,

פשוט מרגישים אותו.

[רחל פישביין]

בדיוק. ואני מרגישה שלא ראוי לפרסם כזה שיר. מותר לי?

[תהילה ב]

מותר בהחלט. ואם כבר מרשים לספר רגשות – אז מרגיש לי שאם השאלה היתה אם לתת לבת שלי לפרוק את הכאב שלה בשיר מאשר לפרוק אותו על ברזלים ברחוב. הייתי מעדיפה שיר.

[תהילה ב]

אני לא אפרט יותר מדי כדי לא לתת לגיטימציה לבנות העשרה שאולי קוראות פה כל מילה בשקיקה. אבל דור דור ובעיותיו. והחכם יחכים.

[רחל פישביין]

אין עוד אפשרויות?

או לפרסם כזה שיר לעיני כל ישראל או לפרוק רגשות על ברזלים?

[תהילה ב]

אולי. שמעי את ההרצאות של הרב יעקובזון, אולי את גם מכירה. זה פשוט זועק מהמילים שלו. אני מפחדת לפרט, שלא תטרפו אותי.

[רחל פישביין]

תפרטי, לא נטרוף (ואפילו לא נלשין עלייך לאמא שלך 🙂 ).

הוא מעודד פרסום של שירים מהסוג הזה (כשהכותבת מעידה שההורים שלה טובים ואין בעיות מיוחדות ומדובר בהרגשה סובייקטיבית שלה)?

[תהילה ב]

אני מפחדת שתטרפי אותי כשתקלטי שגם בנות העשרה קוראות את מה שאני כותבת. כי אני בעצם הולכת להסביר כמה כל שורה בשיר הזו משפיעה על נפש של ילד. כן, גם טפיחה על השכם.

[רחל פישביין]

לא דנתי בכלל לגבי המסר של השיר, יכול להיות שהוא נכון.

אבל! אין שום הצדקה בעולם שבת תעביר ביקורת על אמא שלה בכזאת צורה, בפרט שהסיכויים רבים שההרגשה הסובייקטיבית שלה בכלל לא משקפת את המציאות ואת המאמצים של אמא שלה.

מסר כזה חייב להיות מועבר על ידי מי שכבר חוותה את האימהות ויודעת שעם כל הרצון הטוב, לא תמיד אמא יכולה לספק לבת בדיוק מה שהיא רוצה בלי שהיא תצייץ אפילו.

אני מודעת לכך שיש הרבה מידי בנות עשרה שקוראות כאן את הדיון, וזו בדיוק הסיבה שאני חושבת שההחלטה לפרסם את השיר הזה, לא נכונה.

[תמי אפשטיין]

תהילה, אנחנו יהודים, ויש לנו הלכות. כיבוד הורים היא אחת מהן.

ואידך זיל גמור

[תהילה ב]

אני מבינה ומסכימה. אבל כמו שהיום אנחנו נזדעק אם נשמע אמא מחנכת את הילדים שלה באמצעות מכות (לא מכה שדומה לליטוף, יותר בכיוון של חגורה), שפעם זה היה מקובל. אז בעוד כמה שנים אנו נזדעק על ענין הרגש. כי בדור הזה זה מה שחשוב לנפש הילד.

אמרתי שלי זה הועיל ממקומי כאמא. אני גם נחרדתי מהשיר, אבל גם נחרדתי מעומק הרגש הטמון בו. מהאפשרות לאבד ילדה בגלל חוסר ההתחשבות בפרטים הקטנים.

לגמרי לגמרי מסכימה שזה שיר לא מכבד, אבל זה שיר ששופך החוצה. יכול להיות גם שהוא עקום לגמרי, את זה הכותבת צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמה. אני בחיים שלי לא הייתי אומרת כזה דבר ועברתי. הרבה. אבל אני גם לא נמצאת במקום שלה, לא יודעת מה ההתמודדויות שלה ודווקא לכן לא יכולה לשפוט.

איך אומרים -אדם צריך לדאוג לעולם הבא שלו ולעולם הזה של חברו. לא להיפך.

[ריקי אבנהר]

ברור שמותר לך,

את מרגישה שלא ראוי לפרסם וזה בסדר,

והכותבת הרגישה שזה נכתב לה, בפורום הזה. וזה גם בסדר.

[ר ו]

מרשה לעצמי להגיב בתור יתומה…

בתחילת הטקסט היה ברור לי שהכותבת יתומה מאמא.

בהמשך כשקראתי מה כואב לה הבנתי שכנראה שלא..

הטקסט נוגע ללב וכן מסכימה עם זה שלנו כאמהות- טוב לעשות פסק זמן ולחשוב על נתינה ואהבה לילדים שלנו. באופן כללי, אהבה לא אמורה להתבטא רק בחיבוק/ מילה טובה.

וכן כשהגעתי להבנה שלא מדובר ביתומה, המכתב הזה קצת כאב לי.

מהמקום של אמא דווקא ולא של בת.

יש לכן אמא? יש לכן אבא?

תגידו תודה אלף פעם!!!

את יכולה לקרוא לאמא שלך “אמא”…

לדבר איתה…

לראות את השם שלה על הצג של הנייד שלך…

זה המון!!!!!

תגידי תודה, תודה ושוב תודה!

תודה שהיא הביאה אותך לעולם בכלל

שככל הנראה קמה בשבילך לא פעם בלילות,

שהתפללה עליך,

ש…. היא שם בשבילך בעוד המון נקודות שאת לא יודעת ויתכן שגם לא תדעי לעולם,

ולא חסר על מה להגיד תודה

כל השאר בונוס, תאמינו לי.

לצערי, לפעמים רק כשסר משהו, לומדים להעריך את הקיים.

לא חלילה ממקום של זלזול כלשהו,

רק טיפונת תשומת לב .

כל עוד יש לך הזדמנות לכבד את הוריך בחייהם- תתפנקי על זה,

לא כתבתי תכבדי כי צריך,

לא תכבדי כי זו מצווה,

ת-ת-פ-נ-ק-י על כיבוד הורים

הלוואי והיה לי עוד קצת לכבד בחיים..

כי לא כולן זוכות…

בהמון אהבה..

[ד. בלוי]

מצטמררת…

אמא שלך ילדה אותך? הביאה אותך לעולם? זה מספיק!!!!!

מאחלת לך להבין את זה בשמחה ובאושר כשתזכי להיות אמא בעצמך…

ממני, חברה טובה של מישהי שכעסה מאד על אמא שלה בתור בחורה, ומעריכה אותה עכשיו עד הגג בתור אמא.

[Dina K]

קצת קשה לי לקרוא תגובות מנותקות רגש

היא לא באה בטענות על אמא שלה

ואף לא הביעה כעס

רק פרקה כאב עמוק

מותר לה, לא?

[מיכל]

אני קוראת כאן את התגובות,

ומחכה לתגובה בסגנון הזה…..

שיר כואב,

לא אומר שהאמא לא בסדר…

…

ממש אהבתי את הכתיבה,

😢

[‫איידי וייס‬‎]

אם עלה פה הנושא, אני רוצה לכתוב פה משהו קצת עמוק:

כולנו אמהות או אמהות בפוטנציה. האמהות שלנו מתבטאת מול כל ילד בצורה אחרת (!), והילד לא יכול להכתיב לנו, כהורים, איך לבטא את ההורות שלנו. כן, אני יודעת שעברתי מ’אמהות’ ל’הורות’, בכוונה.

השיר הזה הוא פסול לפרסום בציבור. מי אומר שהאמא המדוברת בשיר לא עושה דברים אחרים לבת שלה באהבה? אולי היא לא יודעת לבטא את האמהות שלה בצורה שהבת כל כך כוספת ומשתוקקת אליה?

למה הבת עצמה כל כך ילדותית ומחליטה שהיא רוצה לקבל אימהות בצורה אחת בלבד, שהיא החליטה עליה? מי אומר שסיר מרק חם על הגז, כזה שהילדה צריכה, נעבעך, לטרוח למזוג לעצמה בעצמה, לא מתאר אהבת אם ואמהות ומסירות? למה רק כוס שוקו כפי העדפות הבת, עוגיות רעידת אדמה רכות במרכז ופריכות מבחוץ על צלחת – זה מה שמבטא אמהות?

תפילה לא מבטאת אמהות? שיחות, אפילו סמולטוקים, לא מבטאים אמהות? לא רוצה להתחיל לפרט פה כי הרשימה לא תגמר, אבל יש אינסוף צורות לביטויי אמהות, כולל ביטויים נמנעים מכל מיני סיבות, וה’ ישמור עלינו ועל כל עם ישראל שלא נתנסה, יש ויש ויש.

במקורות שלנו כותבים לנו רבותינו: אין אדם עומד על דעת רבותיו אלא לאחר ארבעים שנה. הכותבת צריכה להיות עם פרספקטיבה של 40 שנה לפחות!!! כדי להתחיל להבין שהיא לא באמת מבינה את אמא שלה.

בעיני, זה שפיכת כאב בצורה של עצבים, לא בצורה של פריקה בריאה. ואני לא חוזרת בי: על כאב כזה – רצוי שתלך לטיפול רגשי או פסיכולוגי, ודחוף.

[רבקה ד]

חבר’ה,

אני יכולה לשאול שאלה?

אם מישהי היתה מציגה את השיר שלה באיזה כנס ציבורי, לא וירטואלי כמו פה,

האם היית מעיזה להכנס איתה לפינות אישיות?

להציע לה לערוך אי אלו שינויים בחייה?

מילא אם את חושבת שהשיר לא ראוי לפרסום, אוקיי.

אבל אני באמת לא מבינה מאיפה ההיתר (ולא רק בפן ההלכתי יותר בפן הטקטי) להכנס לרזולציות אישיות,

יש לך איזהשהיא הערה?

בדיוק בשביל זה יש את ההודעות האישיות!

ואל תגדנה לי היא ביקשה ביקורת, וזה פורום שנועד עבור זה.

כי זה לא ביקורת על השיר, זה ביקורת על האישיות.

[רות רוט]

חברות, הדיון הזה בדרך להימחק.

ואני מסבירה למה, ומבקשת מכל אחת ואחת שתקרא כדי לדעת מה הלאה:

מטרת הפורום היא כתיבה, וביקורת על הכתיבה.

מי שמוצאת בפורום מקום לשתף רגשות, צריכה להיות מוכנה לשני דברים:

1. ביקורת על הרגשות שלה.

2. שהשרשור יינעל.

איך לומר בעדינות? רוב הדברים שנשפכים על הדף מהרגש, הם לא יצירות ספרותיות.

ומי שחושבת שאני טועה – סליחה על הבוטות – המקום שלה אינו כאן.

יש את קהילת האימון והטיפול בהובלת הגב’ חנה ביין המסורה, ושם אפשר בהחלט לקבל תמיכה רגשית, הכלה והפנייה לייעוץ בעת הצורך.

כאן זה לא המקום!

ואני בכוונה מאריכה,

כי – וזו לא יצירה ספרותית, אלא שיתוף של רגש – פשוט נמאס לי!

אני קיבלתי לנהל קבוצת כתיבה ספרותית לצרכים מקצועיים. כל אחת שלא עוסקת בכתיבה כמקצוע מפרנס, תחביב מקצועי או לימודים – אין לה מה לחפש כאן כמשתפת יצירות או כמגיבה.

מתנצלת שוב על הבוטות, אבל אני יודעת שאני משמשת פה לכל הנשים שעוסקות בכתיבה ספרותית ואומנותית ומעוניינות להתמקצע ולהתקדם.

לשאלות נוספות, הערות והארות – אשמח לקרוא כל אחת במייל שלי avodarut בג’ימייל

[רות רוט]

חברות יקרות,
חשוב לי מאוד תיקון טעות:
התברר לי כי דבריי הובנו שלא כראוי, והיה משתמע שהיצירה “אמא” אינה ראויה לשם יצירה ספרותית.
ראשית, סליחה מ- @RACHELYOSEFI . צר לי מאוד. הקריאה זורמת. לטעמי האישי חסרים חרוזים, (אני פחות אוהבת את הסגנון ספוקן-וורד), אבל השורות הקצרות – בניגוד לאורכו של השיר – משרתות היטב את המטרה ומחזקות את התוכן.

מבקשת סליחה מכל אחת שחשה נפגעת,
ואשמח לדעת את זה באישי או במייל,
שונאת אי-הבנות.