כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
אנחנו אולי פרות, אבל למה בחינם???
-
אנחנו אולי פרות, אבל למה בחינם???
-
אני מניחה שאפשר לפתוח דיון נפרד על רשימת הסופרים בלבד, כדי שלא ייצא שחמש פעמים מזמינים את אותה הסופרת…
מישהי שמכירה שמות של סופרים תשלח בדיון את שמות הסופרות, כל אחת בהודעה נפרדת. לייק אחד אומר שמישהי מזמינה אותה להצטרף ושני לייקים אומרים שהיא בפנים.
-
@ ה ה
נתת לי רעיון גאוני!! לפרוייקט בתכנות…
תודה!!
ואם יצא מזה משהו רציני, אעדכן אתכן:)
-
נראה שהבעיה היא לא של הסופרות הגדולות, אלה דווקא המתחילות שמוכרות את עצמן בזול.
אני בשמחה אצטרף למיזם או התאגדות של סופרים (כותבת בבקהילה ורגע)
אבל מי שבאמת יצטרך לעשות שינוי זה אלה שמוכרות בזול. הן צריכות לסרב למכור את העבודה שלהן. וזה צריך להיות כולן כולן.אבל אי אפשר להכריח בנאדם שחרד לפרנסתו, לוותר עליה, כי אולי ככה נצליח לעזור לכולם. צריך מנגנון שבאמת יעזור.
לסופרות הרציניות משלמים הרבה יותר מהממוצע בשוק. הרבה הרבה יותר… -
מרתק לקרוא את כל הזוויות והרעיונות שעלו פה
אני רק שאלה לגבי האיגוד סופרות (מבחוץ לגמרי, לא מתעסקת בכתיבה אומנותית בכלל):
רשמו פה שצריך להקים איגוד סופרות, ושעיתון שמכניס מישהי מחוץ לאיגוד – החבר’ה שבאיגוד יחרימו אותו
התכוונו במילים אחרות להגיד שמרגע זה ואילך השוק ננעל לסופרות?
חלאס על החדשות שבאמת יש להן פוטנציאל מעולה?
ומי בעצם יכול לקבוע את מי מכניסים לאיגוד ואת מי לא? נגיד אם אני אחליט להכנס לתחום, אין לי סיכוי להתקבל? 🤔
-
אני הבנתי שהאיגוד בעצם יחליט על תמחורים מינימאלים, ומה שיקרה – אלו שיבקשו פחות הם אלה שלא בתוך האיגוד ואז איכשהו העיתונים יפסידו מזה כי יהיו להם פחות מנויים (כלומר יוצאים מנקודת הנחה שאלו שמחוץ לאיגוד הן הלא-טובות?).
רק משהו אחד לא מסתדר – מי הבטיח שסופרות טובות יסכימו להיכנס לאיגוד? ליתר דיוק, מספיק כמה טובות שלא ירצו להיכנס וכבר הרעיון הופך להיות חסר טעם וריח…
-
הרעיון שהוא כל אחת יכולה להיכנס אם היא חותמת על התחייבות לגבי המחיר שתיקח. לגבי הרמה צריך פתרון אחר אבל אני חושבת שכשבן אדם משלם יותר כסף הוא מעריך יותר את המוצר וממילא העורכות לא תיקחנה מכל הבא ליד כי יהיה להם היצע רחב יותר בגלל המחיר שעלה.
זה לא מיועד לסופרות הותיקות אלא לאלו שמעוניינות להיכנס לתחום ולא רוצות לעבוד תמורת פחות משכר מינימום וים דרישות, זה מיועד לכל הצעירות הרעבות לכל שקל, שירוויחו יותר. שיעריכו את עצמן יותר.
לסופרות הותיקות האיגוד יהיה רק חותמת נוספת, הן בכל מקרה מקבלות תעריף אחר…
-
-
חוי, מסכימה עם כל מילה!!!
-
דרך נוספת –
מגזין במייל, קובץ PDF מעוצב בצורה נקיייה לעין שנשלח למנויות, אפשר לצרף גם פרסומות בתחתית כל דף בשביל לכסות עלויות אם יהיו.
המגזין ישלח למנויות. הדרך למניעת העברות – קידוד כלשהוא עבור כל מנוי כך שאם הקובץ יועבר בהפצה משמעותית – יהיה את מי לתבוע.
אבל תגידו לי אם בכלל יש מישהי בקטע, כי אני יכולה לטחון מים שעות כל עוד לא עוצרים אותי…
כמו שהציעו – יהיה תשלום על פי סקר עניין או לחילופין שווה בשווה. אם יצורפו פרסומות אפשר גם לסגור עם זה פערים נוספים.
אפשרויות יש הרבה, השאלה אם מבצעים אותם.
-
אם הולכים על מגזין במייל – יש מה לדבר איתי על עריכה.
וגם על כתיבה. -
קודם כל קראתי את כל התגובות,
ופשוט הזדהיתי על כל מילה, זה ממש נכון ומפחיד כמה שזה נכון,
לגבי העלון, אם אתם באמת מתכננות להוציא –
אז אני אקח אחריות על הגרפיקה ועימוד.
ובאמת מקווה שמשהו יזוז ויתחיל שיפור רציני בענף. (באיכות, בכתיבה וכו’)
-
חייבת להצטרף- בתור קוראת, למה שכבר אמרו כאן, בעניין הסיפורת.
לא זוכרת מתי קראתי לאחרונה ספר טוב ששווה קריאה נוספת/ שאמליץ עליו למישהי,
הסופרות הטובות, שמשקיעות מחשבה בספר ובבניה של עלילה טובה ויצירתית,
מעבירות מסרים בצורה יפה והגיונית והכתיבה שלהן באופן כללי נעימה לקריאה-
מוציאות ספר פעם ב— הסיבה ברורה😔
פעם חשבתי לעצמי- אוקי, גם הן היו מתחילות פעם, החלטתי לקנות ספרים של סופרות לא מוכרות, ונכוויתי,
ספרים שלא שווים את היערות שכרתו בשבילם😤 לא חזרתי על זה, מטעויות לומדים…
פשוט לא מסוגלת להבין איך הקוראים נותנים לזה יד-
מוכנים לבזבז זמן (נשים את הכסף בצד), על מישהו שחלם משהו בלילה ויום למחרת הוציא ספר…
ועוד להגיד- מה אני אעשה אין לי משהו אחר לקרוא.
בצורה כזו גם לא יהיה…
ספרים רדודים/ מרוחים/ בלי אחיזה במציאות, ואני עדינה…
משתלטים על אחוז נכבד מהסיפורת שלנו, כי קל יותר לכתוב אותם…
ואם קהל היעד לא בררן, אין חשש שהם לא ייקנו…
פלא שרמת הסיפורת ירדה כל כך…
א-י-נ-פ-ל-צ-י-ה
בדיוק כמו בדירות רק בהפוך,
אם אנשים מוכנים לשלם סכומים לא מציאותיים, על כוכים עלובים, ברור שהמחיר ימשיך לעלות…
אם קוראים מסכימים לקרוא חומרים לא איכותיים, ברור שתמשיך להיות הצפה של חומרים כאלה בדיוק…
הצפה שלא מאפשרת למי שטוב- באמת:) להצליח ולהרוויח.
אני לא מדברת על עלילות ששקוף שהן ‘מחורדות’!
(טוב, אולי לא שקוף, אבל מחשבה כלשהי על העלילה וסביב מה היא סובבת, מביאה למסקנות בלתי נעימות…)
לעניות דעתי, אסור לתת לזה יד!
זה כבר תוכן בעייתי ממש, לא סתם רדוד…
ולמרבה הצער זה נכנס אלינו בדרך אגב ובין השורות… והלוואי שלא בתוך:)
(יש דברים שצועקים, וכשזה מחריש את האוזניים של עוד כמה אנשים, מבינים שזו לא סתם רגישות יתר…)
מה שכן, חייבת לומר, שבתור אחת שלא נותנת צ’אנס למתחילות, (סורי🙏)
זה שיש כאלו, שמפרסמות כאן או במיילים, סיפורים, וסיפורים טובים!!!
יגרום לי, לקנות ספר שלהן! ואני מניחה שלא רק לי.
אני בטוחה שכל אחת כאן, שתראה ספר חדש של תהילה או שירי וכו’ לא תהסס לקנות ולהמליץ לאחרות,
פשוט כי היא כבר מכירה את הסגנון, זה לא חתול בשק…
עד כאן דעתי בעניין:)
לעניין חינם/ התנדבות-
יש הבדל בין למכור את עצמי, כי אין מי שמעריך,
לבין התנדבות למען מטרה מסוימת/ ערך שאני מאמינה בו…
אם אני אוהבת לכתוב, ואף פעם לא חשבתי להשתמש בזה כהכנסה,
התנדבות זה הפתרון, כי אני לא אלך ואתחנן שיקבלו אותי בחינם למקום שמשלם בד”כ,
מי שרוצה אותי אני כאן (לא באמת, אין לי שניה זמן)…
ואם זה חסד/ זיכוי הרבים/ מצווה כלשהי, על הדרך… זה לגמרי מהווה תשלום (בשבילי, מהסיבה הנ”ל)
הצלחות לכולנו, ו-
איך אומרים בימים אלו,
כתיבה וחתימה טובה❤
מאחלת לכולכן (וגם לי😉),
(אם בכלל קראתן את כל זה… האמת, גם אם לא)
שתוציאו מלא ספרים יפים בקלות ובלי כאבי ראש ושתרוויחו מלא כסף, ואני ארוויח מלא ספרים:)
פרנסה כשרה בקלות וברווח בכיף ובלי תסכולים…
ובקיצור- “תחל שנה וברכותיה”, (על הקללות כבר יש מי שמדבר…) -
אני רוצה להעלות נקודה, שקצת מוזר לי שעדיין לא העלו אותה (או שכן? עברתי על ההודעות ברפרוף)
אתן, הסופרות הכבודות, בעצם מתלוננות על כך שלא מעריכים את העבודה שלכן, לא מוכנים לשלם עליה כמו שמגיע, ופונים לסופרות שמציעות חומר בזול או בחינם.
עכשיו אני שואלת אתכן: במה זה בעצם שונה מכל עסק שמנסה למכור את המוצר שלו? למשל גרפיקאית מרגישה שהלקוחות לא מוכנים לשלם על העבודה שלה, הם מעצבים לבד בקנבה או מבקשים מהאחיינית להכין להם לוגו, או מסתדרים בלי…
עוד דוגמא- חנות איפור איכותי- יש נשים שיעדיפו לקנות מהביוטי קייר או מסאקרה, בגלל הפרשי המחירים.
צלמת מקצועית- יש הרבה אנשים שיעדיפו לצלם לבד בת מצווה/ חלאקה וכו’
וגם אתן הסופרות- יש לקוחות (למשל בעלי פלטפורמות קריאה לסוגיהן) שישיגו חומר בחינם או לא מספיק איכותי. ואתן מרגישות שלא מספיק הבינו אותכן ואת הערך שיש לכן להציע לעולם.
ואני אומרת- נכון!! אבל מה זה שונה מכל עסק אחר שמשווק את המוצרים/ השירות שלו?
לדעתי זו פשוט עבודה שיווקית. שבי עם עצמך, תבדקי מה הערך שיש לך להציע, למה שווה ללקוח להגיע אלייך, מה הוא ירוויח שהוא יקנה חומר ממך ולא ישיג בחינם, ומה הוא מפסיד אם הוא ‘התקמצן’ על כמה שקלים?
המשפט ‘יקר לי’ זה בדיוק הנושא של טיפול בהתנגדויות בשיחות מכירה. ויש איך ללמוד לעשות את זה טוב. גם מיתוג שימצב אותך ברמה גבוהה יותר, ובעיקר העלאת הדימוי העצמי וחיזוק התועלות של המוצר, קודם כל בעיני עצמך!
יקר לי- זה לא באמת יקר, זה פשוט ‘לא הבנתי למה כדאי לי לשלם, מה ייצא לי מזה?’
כל עסק חייב לדעת את החוזקות שלו, את הערך שרק הוא יכול להציע, ואת התועלת שהלקוח מקבל ממנו.
הרבה הצלחה לכולכן!
-
העלו בקטנה,
אני חושבת שזו בעיה במגזר בכל התחומים עם מאפיינים דומים
כמו קולינריה גרפיקה עריכת וידאו ועוד
אני מכירה את זה מבפנים כי אמא שלי מכינה קינוחים ברמה מטורפת,
אבל הציבור שלנו כמעט לא מוציא כסף על כאלה דברים,
לא יודע להעריך כמה עבודה זה,
חומרי הגלם התייקרו…
וגם בתחום הזה, מי שבפנים- בפנים, ומי שלא צריכה למכור את עצמה…
כמובן יש את אלו שלא משקיעים ב- גימורים/ איכות חומרים/ טעם וכדו’
משקיעים פחות, מייצרים יותר…
ממש מאפיינים זהים-
חוסר מודעות להשקעה,
אין הערכה של איכות,
ההוצאות עלו וההכנסות לא השתנו,
השוק מוצף בתחליפים זולים,
למי שלא מוכרת, קשה להיכנס לזה…
מגשי פירות, גילופים (אחותי עושה…)
גם עריכת וידאו כנ”ל, (אני הייתי עושה…)
לא יודעים כמה עבודה עומדת מאחורי כל שניה,
אני מניחה שיש עוד הרבה תחומים כמו אלו,
שאני לא מודעת אליהם או לא זוכרת כרגע…
בכל אופן הקהילה כאן היא כתיבה ספרותית, אז ברור שזה הנושא הבוער,
אולי כדאי להציף בקהילות נוספות…
-
-
אלישבע, עניתי פה (לאלישבע אחרת 😉 ), מניחה פה שוב:
אלישבע, את מדברת פה על מוצר שיש לך התלבטות אם לשלם וליהנות ממנו באופן אישי, כמו קליפ, עוגת בר ועוד.
אני מדברת על מקום שונה לחלוטין. על עיתון שמחויב להביא ללקוחותיו שמשלמים לו תוצר איכותי. הוא מקבל על זה תשלום (דמי מנוי). למרות זאת, הוא מעדיף לזרוק פירורים לכל המוזיל במחיר וכך שובר את השוק.
המקום הוא שונה לחלוטין והוא לגמרי שובר שוק.
משום מה מוסדות ועמותות כן יודעים שהם צריכים לשלם, והרבה, לקופי מושלם ולגרפיקה מושכת. אה, וגם לכתיבה משובחת. אבל זה לא העבודה של היום יום. והמשכורת החודשית היא שנשחקת…
עוד שתי נקודות:
פעם אחותי הגיעה אלי, וראתה אותי מרוכזת בכתיבה ברמת חשיבה מאומצת. היא היתה בהלם: חשבתי שאת יושבת בכיף שלך, וזה נוזל לך מהיד. את באמת עובדת כדי לכתוב.
אה… באמת… כן, אני מחויבת ללקוחות (גם אם הן קוראות העיתון), כמו גם לשמי הטוב. כתיבה זה מאמץ. בהחלט.
ונקודה שניה –
יש לי קורס שאני מעבירה בהתמחויות ספרות, והתגובות לאחריו הן קבוע אותו דבר: הלם. כאילו, באמת יש כללים לכתיבה? אבל אמהלה, איך אפשר לכתוב עם כללים?
פתאום המקצוע ההומני הזה, שנמצא באוויר ובהשראה, מקבל ממשות. פתאום יש כללים שמצמיחים לו יכולות תעופה. פתאום יש כללים שאיתם אפשר לפרוץ למעלה.
אני מעבירה הרבה קורסים, בהרבה נושאים. אבל הקורס הספציפי הזה מוריד את ההשראה לרמת המעשה. פורט איך ניתן להקפיץ סיפור עם שימת לב לכמה כללים וטיפים שעמלתי קשה כדי לפצח אותם.
וזה מדהים כמה זה מנותק מהבנות. כמה הן מבינות את הרציונל, ואפילו התנסו בו בשיעור, ועדיין מתקשות ליישם אותו כי ‘איך אפשר לכתוב עם כללים…’ רק שתבינו מה הפכו מהכתיבה. כאילו זה משהו מנוגד לכללים.
בציבור הכללי לומדים כתיבה (גם עיתנואות וסיפורת, במסגרת זו) כמה שנים טובות, מתמקצעים בכך. לכן הטובים שם כן יכולים יותר להתפרנס מכתיבה, בניגוד אלינו…
ועוד משהו, לוגו בקנבה ושות’ יעשו לבת מצווה. לא לעסק ממוסד. נכון? פה מערכות עיתונים (עסק לכל דבר) הולכות על ‘לוגו בקנבה’. הבנת את ההזיה?
-
תמי זה לא ממש ככה, כלומר את צודקת, אבל לא בצורה כ”כ גורפת.
העולם מתחלק לשניים, אלו שמבינים את הצורך בגרפיקאית/צלמת/ קונדיטורית מקצועית ואלו שלא (כן, גם מוסדות עושים לבד, וגם עסקים)
גם בתחום שלך, יש את האנשים שמבינים את הערך ויש את אלו שלא…
אני מעדיפה לדבר לאלו שמבינים, כי מי שלא הבין את הצורך (גם אחרי שהסברתי את התועלת וכ’ כנ”ל) אז הוא פשוט לא לקוח שלי. וחסל.
ולכן אני אפרסם/ אשווק/ אדבר, עם אנשים/ במקומות/ פלטפורמות שנמצאים שם לקוחות פוטנציאליים שלי, ולא אבזבז אנרגיות היכן שלא צריכים אותי 😊
אני למשל, לא לקחתי אף פעם צלמת לחלאקה וכו’, למה? מסתדרת לבד וטוב לי. מצד שני- יעוץ וטיפול- אני אפנה לאנשים מהשורה הראשונה כי שם זה חשוב לי. ויש דברים ‘פרווה’ כאלו (מבחינתי, כן? כי יש אנשים שזה בנשמתם) שאני אנסה להסתדר לבד ואם לא אצליח אני אחפש איש מקצוע זול.
מקווה שהובנתי ולא חפרתי…
-
יופי, אלישבע, אבל מה תעשי את כל מקבלי השירות לא מעריכים במיוחד איכות? כלומר מעריכים מאד, ובטוחים שמספיק לתגמל על זה במילים טובות (איך אמרתי לעורך אחד, כשרבתי איתו על הסכום? להקריא לך את ההודעות ששלחת? את ההודעות שהיו בקבוצת ההנהלה והוגנבו אלי? למה לא אמור להיות לזה הדהוד כלכלי גם?).
המדובר הוא על מערכות עיתונים, על הו”לים – להם יש חוזה די אחיד עם כלל הסופרות. שני אלו הם בד”כ השוק שצורך אותנו.
יש גם פרטיים, ושם אכן יש סיכוי להרוויח יותר, אבל זה לא הרבה (הם צריכים יותר קופי וגרפיקה מסיפורים. כן?)
הבנת את הברוך?
-
ממה שאני מבינה הברוך הוא על אלו שמוזילות את הכתיבה. הרי בעל העיתון לא ילך ויבקש מהילדים שלו לכתוב סיפורים, נכון? הוא צריך מישהו מבין יותר, הוא מבין בעצמו שזה חשוב. אבל פה מגיעות כאלה שהכתיבה היא תחביב בשבילן או שלא אכפת להן לעשות הכל כולל הכל כדי להיכנס לשוק. מכאן מתחילה בעיה חדשה – יש כאלה שכן מצדיקות את ההוזלה במחיר, אבל רובן הגדול לא! ומכאן המשך הגלגל – המילה מוזלת יותר ויותר, הציבור עצמו כבר לא רואה את ההבדלים בכתיבה כי כל מה שהוא רואה זה כתיבה בינונית ומטה ולסופרות הטובות לא משתלם לכתוב עבור סכום נמוך כל כך.
בסופו של דבר – אנחנו, עם הספר, הכי מפסידים מהעניין. המדפים בחנויות הספרים מפוצצים, אבל לא בתוכן, אלא בכמות. וחבל!
-
-
-
וואו.
הנושא הזה טעעעעון… ממש!!
לא דמיינתי עד כמה…
האמת שאני פניתי בשאלה על עצמי מול עצמי
למה אני מוזילה את הכתיבה (וממילא גם הסביבה)
וזה לא משנה אם אני מתחילה (ואני לא!) או מקצועית
כי כתיבה זה נפש.
והנפש שלנו יקרה. לנו ולסביבה.
כשאני כותבת בחינם ולא משנה מה המטרה
אני הופכת את הנפש שלי לזולה יותר, גלויה בחוצות
וגם מתחילה שהכתיבה שלה עוד לא מעובדת
מביאה משהו מאוד אישי מול עולם ש… כל מה שכתבתן
אני פונה אלינו, בואו נייקר!
חשוב להתמקצע, גם כדי להעביר את האמירות שלנו באופן יותר נכון וברור
וגם כדי להבין שאנחנו יקרות!!
חשוב לשים גבולות לבמות ולמחיר שאנחנו כותבות
זו לעניות דעתי
כי את המולים והעורכים וכו׳ אי אפשר לשנות…
-
דיון מעניין וחשוב
שמחה לראות שזה עבר את שלב התלונות ומנסה לעבור לפסים מעשיים.
והרי דעתי –
איגוד – לא יודעת אם יעבוד. צריך מישהו חזק שיש לו סיבה טובה לנהל את זה
אולי להתבסס על משהו קיים. מה עם בית הסופר החרדי-ביתא, למשל?
בכל מקרה לא נראה לי שלסופרות הטובות תהיה סיבה להצטרף, מלבד טוב לב וזמן פנוי
ואין עניין ליצור איגוד מקצועי שבעצם מתבסס על חסד וטוב לב בלבד.
המגזין – נשמע לי הרעיון הכי יעיל וישים שעלה פה
אבל יש לי חשש די מוצדק, שהוא יהפוך להיות מחסה לכל הסופרות המתחילות באשר הן.
אם המטרה מקצועית, ובמיוחד אם זה כרוך בכסף – המגזין הזה חייב להיות אך ורק לתותחיות!
הוא יהיה מיועד לכותבות שרק בגלל היותן מתחילות לא מכירים אותן, אבל מלבד היותן מתחילות – הכתיבה שלהן מצוינת וטובה כמו של המוכרות בשוק.
המגזין חייב להציב רף גבוה של כתיבה, כדי ליצור רושם מכבד ומשכנע.
ברור שיהיה שם יותר צ’אנס לחדשות, יותר אמון ויותר קל להיכנס, אבל חומרים לא איכותיים – לא ייכנסו.
הוא צריך עורכת קשוחה שפוסלת ומתקנת ומעירה ועומדת על הדד ליין
הוא צריך גרפיקה מקצועית, עריכה לשונית טובה.
אפילו שזו תהיה גרסה דיגיטלית – התוכן צריך להתאים לרמת של הדפסה.
המון הצלחה לכולנו!
-
רעות אנסבכר, מסכימה איתך.
וכשהצעתי את עצמי לעריכה התכוונתי בדיוק לזה.
אלישבע – (לא זוכרת איזו…)
יש שני הבדלים בין תחום של קונדיטוריה או גרפיקה לבין ספרות, וזה משהו שעלה
במהלך הדיון: זכויות יוצרים.
שפית יצרה קינוח. מחומרים יקרים. היא תמחרה. מי שלא רוצה להשקיע – לא תקנה.
היא לא לקוחה שלה. מי שכן – תקנה.
גרפיקאית יצרה לוגו למי שהזמין. מי שלא משלם – לא מזמין, או שהיא לא מקבלת את
ההזמנה.
סופרת כתבה ספר. סיפור. לא משנה מה. היו לה הוצאות (כמו שיש לכל עוסק ונותן
שירות!!!)
מי שלקוחה שלה תקנה.
מי שלא לקוחה שלה – תקרא
בחינם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אצל השכנה. אצל הבת דודה. בעיתון מהגניזה.
לא משנה איפה…
ואגב, זה אותה בעיה שעלתה כאן לגבי מגזין דיגיטלי – מה הבעיה להעביר? יש לך
חמש מנויות, אבל מאתיים אלף קוראות. מה הרווחת?-
התלבטתי אם להזכיר את עניין ההעברות של ספרים עיתונים וכו’
זה נכון, אבל סיפור כותבים פעם אחת ומוכרים עד עולם
ואוכל צריך להכין כל פעם מחדש:)
גם גרפיקה/ עריכת וידאו בד”כ משמשים רק ללקוח ספציפי…
לגבי האגב- נראה לי ל@tehilab1000 יש רעיון לעניין ההעברות של מגזין דיגיטלי…
-
רעיון בסיסי ביותר, לא יודעת היתכנות שלו במציאות. פשוט לשתול בתוך הקובץ פרטי מי שנשלח אליו. כלומר נשמע פשוט, צריך לבנות תוכנית שבמהלך השליחה של הקובץ, תדע לקרוא את הקובץ ולהשתיל בו טקסט לא נראה היכנשהו שניתן יהיה לשלוף אותו חזרה במקרה ומגלים שהקובץ מסתובב בכל העולם.
בואו נגיד שברגע שיהיה מגזין כזה, אני יכולה לבדוק היתכנות, לפני זה – סתם בזבוז זמן…
-
אפשר לשאול את טליה שוורץ,
אני לומדת באחד הקורסים של קדם,
לכל המשתתפות יש הרשאות לצפייה בקורס,
אבל אין אפשרות להוריד.
מאמינה שזה לא כזה מסובך לפתוח הרשאה רק למנויים,
אבל תמיד יהיו את המתחכמים שיעתיקו רק את הטקסט או יצלמו מסך וכו’ ואם זה אין איך להתמודד…
ברמת ההרשאות וחסימת אפשרות להורדה, לטליה ודאי יש פיתרון.
אפשר לתייג אותה אם זה נראה לכן מספיק חשוב:)
-
את מדברת על אתר. אני מתכוונת למגזין שנשלח במייל. הקמת אתר היא תהליך ארוך בהרבה…
-
אני לא יודעת מה רמת ההרשאות של דרייב,
אבל אפשר לפתוח הרשאות של צפייה בלבד, לאנשים מסויימים
ולא דווקא לכל מי שקיבל את הקישור.
עדיין אפשר לצלם מסך, או להעתיק את הטקסט (אלא אם כן מעלים כתמונה)
אבל אין תועלת בלהעביר…
הבעיה שלא כל מי שיש לו מייל יכול לפתוח גם דרייב…
אבל נראלי, כמו שאמרת, עוד מוקדם מידי לדבר:)
-
-
-
-
-
דבר ראשון כשמוציאים ספר צריך לקח את זה בחשבון מראש שספר אחד זה לא לאדם אחד, אלא לבניין אחד (למשל)
או 5 ספרים זה לשכונה שלמה (בספריה)גם כשאת פותחת גמח כלי עבוד את חושבת שזה לא הוגן לעשות את זה לחברת בוש – שבמקום שכל אחד יקנה מברגה לבד הוא לוקח מהגמח ?
את לא משאילה משכנים משאווה לאופניים או לבריכה??
יש דברים שככה זה, אין מה להלחם נגד המציאות.
מגזין דיגיטלי יש אפשרויות לעשות מגזין עם שם משתמש וסיסמא לכניסה לאתר בלי יכולת להעתיק.
גם בציבור הכללי קיים ספריה דיגיטלית.
-
-
זה לא קשה לעשות את זה.
הרבה ספרים דיגיטליים שנמכרים בפורמט PDF עובדים על העיקרון הזה. כתובת מייל
של הלקוח בראש העמוד, ואף אחד לא רוצה להעביר…-
נכון, אבל את לא תשני לכל אחד ידנית וגם האופן הזה בולט מדי, קל לשנות למי שמבין… לכן צריך תוכנה שתרוץ על מאגר המנויים ותחדיר את הטקסט הרצוי לפני שהיא שולחת לו את הקובץ
-
סתם נקודה בתור צופה מהצד 🙂
יש אתר של לימוד קורסים של תכנות בשם Udemy, שמועברים שם קורסים בסרטונים
אם מנסים לעשות צילום מסך כלשהו – יוצא שם מסך שחור במקום של הסרטון. כלומר אי אפשר לצלם שם מסך.
כך שאם יש צורך בזה, מסתבר שכן, זה אפשרי.
-
ניסיתי עכשיו, בשביל הסקרנות.
עשיתי גם צילום מסך (על ידי לחיצה על Win+shift+s), וגם הסרטת מסך (באמצעות תוכנה חינמית בשם FreeCam).
שניהם עבדו מעולה, צילמו והסריטו את הסרטונים בלי בעיות.
-
נכנסת לקורס שדורש מנוי / תשלום?
כי אני ניסיתי בדיוק אותו דבר בקורס בתשלום, וזה בהחלט לא נתן ועבד יפה.
ואני לא מנסה לומר שאצלם בטוח זה עובד מאה אחוז, רק שיש אפשרות כזאת וכדאי לבדוק.
-
אני ניסיתי באמת בקורס חינמי.
אולי לכן זה עבד…
-
שירה תשאלי את בעלי הקורס מי דאג להצפנה. אפשר לשאול אותו/ה
-
הומממ.
יודמי זו חברה בינלאומית ענקית, לא יודעת כמה פשוט לשאול אותם מי אחראי על ההצפנה…
ואני מאמינה גם שהיו להם יותר תקציבים להשקיע בעניין, מאשר לקבוצה של סופרות.
-
לפני שננסה להשיג את ההצפנה הזו, חשוב לדעת שהיא באמת יעילה.
-
אלה לא בעלי הקורס עושים את זה, זה שירות של יודמי לכל הקורסים.
כמובן שגם אם מישהי תשאל את יודמי, לא נראה לי שהם עכשיו יגידו לה איך הם עשו את זה..
בתכנות זה יותר הולך בצורה שמחפשים בגוגל איך עושים כזה דבר, כשתגיעו לשם אם תצטרכו תבקשו מהמתכנתת שתעשה את זה.
אגב, לדעתי יותר יעיל אם כבר לברר בספריות דיגיטליות אחרות איך הם מונעים צילומי מסך והעתקות טקסטים, מן הסתם יש להם דרך יותר מותאמת לצורך שלכן. (ביודמי זה סרטונים, לא טקסטים)
-
-
-
-
-
-
אני אשמח מאוד לשלם כסף על חומר קריאה ברמה גבוהה, רק שמבחינה פרקטית אני לא
אשב כל היום על המחשב לקרוא…. אני צריכה משהו שמתאים לי לשבת, לנסיעות…
ולעוד מקומות שאין כאן המקום לפרט… כך שמבחינתי מגזין דיגיטאלי ללא אפשרות
להדפיס הוא פשוט לא אופציה…-
ברגע שדבר כזה מצליח להכניס, הוא יכול לעבור להדפסה.
-
לא בטוח שאפשר למנוע הדפסה כששולחים דרך המייל
-
-
-
מצטרפת לשירה גם אני לא אקנה מגזין דיגיטלי אם אצטרך לשבת בשבילו על המחשב…
ולענין הגנבות, מי שירצה להתגנב ימצא דרך עוד לא מצאתי מקום שהצליחו למנוע ב-100% גניבות בטח לא דיגיטלי
ויש אנשים שנולדו להתגנב (כן גם בציבור שלנו…) והם תמיד יתגנבו…
חוץ מגניבה פיזית בחנות… מעדיפה להיות נאיבית ולומר שהם פשוט לא קולטים שזה בדיוק כמו לגנוב נעליים מהחנות…
-
גם אם הדבר הזה היתכנותי, הוא צריך להיות ריאלי מבחינה כלכלית.
כמה מנויות יהיה אפשר לעשות?
נניח שהמגזין יהיה בגירסה להדפסה, רק שהוא נשלח במייל (חוסך את עלות ההדפסה
והדיוור הפיזי – וזה המון!).
איזה מחיר מנוי אפשר לקחת?
וכמה תשלמנה אותו?
ולכמה עמודים?
וכמה תקבל גרפיקאית ומעמדת?
וכמה תקבל כל כותבת?
וכמה תקבל עורכת?
וכמה ישאר למפיקה? (כלומר, שזה יהיה רווחי…)
לא רוצה להוציא את האויר מהמפרש, אבל צריך לחשוב היטב לפני שנכנסים להרפתקה
כזו.
ולגבי זו שאמרה שכשכותבים ספר או מוכרים עיתון לוקחים בחשבון שזה לבנין שלם:
לא על זה אני מדברת. משאילים מקדחה, הגיוני. (ואגב, כמה עולה מקדחה?)
אבל למכור מספר 20 עותקים כדי שיקראו אותו חמש מאות אנשים, ואת גם לא יכולה
למכור יקר כי אף אחד לא יקנה…
לדעתי, זה לא אותו דבר.
ובואו נעשה את החישוב הכי בסיסי: כמה רווח נטו לשעת עבודה יש למעצבת בארים /
גרפיקאית / קונדיטורית?
אולי גם הן מגרדות שכר מינימום, אין לי מושג.-
קונדיטוריות לא מרוויחות בהתאם לעבודה בכלל,
אנשים פשוט לא קולטים כמה עבודה זה!!!
יכולה רק לומר שהייתה לאחותי בת- מצווה ממש עכשיו, והתחלנו להכין חודשים מראש…
הרכבה סופית של פטיפור אפשר לעשות מקסימום יומיים- שלושה לפני האירוע,
אז יש גם הרבה עבודה של הרגע האחרון,
וזה עוד בקטנה- בר לבת מצווה משפחתית…
והכי מגניב שחמש דקות אחרי שפותחים אותו לא נשאר זכר לעבודה-
להתחיל הכל מחדש…
וכמה אנשים מוכנים לשלם על דבר כזה?
אלפים בודדים- לא קרוב לשכר מינימום, וגם זה בקושי:)
ואם מורידים מזה את עלות חומרי הגלם שהתייקרו מאד,
(השוקולד התייקר ב200% (!) ומה זה קינוח בלי שוקולד…)
יוצאים עם כלום ביד…
-
אפשר אולי לברר אצל “שחרית” שהוא עיתון חדשות שמחולק במייל (או בווטסאפ) כל יום לעשרות אלפי מנויים והוא בחינם לקוראים, מה שמחזיק אותו זה הפרסומות שיש בו, הן משתלבות כך שהעיתון לא נראה מקומון.
אין אצלו סיפורים בהמשכים אבל אולי אפשר להציע לו לעשות סיפורים בהמשכים.
-
-
לעיתון דיגיטלי צריך למצוא אפשרות לעצור העברות ולהגביל את מספר ההדפסות
ולגבי מימון- מה עם פרסומות?
ואין אפשרות להשוות בין גרפיקה לסיפור…
האם חברה מסחרית מכובדת תבקש ממך מודעה עם קופירייטינג וכו’ ותשלם לך ופתאום תגלי שהם הוציאו סדרת מודעות על אותו סגנון עיצוב שעבדת ללא קרדיט וכמובן שהם שילמו רק על מודעה אחת אבל התפרסמו 200…
האם יכול להיות מצב כזה בגרפיקה? בעוגות? כנראה שלא…
בסיפור כן. אנשים לא מפחדים לגנוב את המילה הכתובה ולא חושבים שקיים דבר כזה קניין רוחני.
אם עיצבת מודעה או עוגה זה קניין פיזי. הוא ניתן להעתקה אבל נדרשים הרבה משאבים ומיומניות לזה.
סיפור הוא קניין רוחני ולא נדרש מעבר למכונת צילום או מחשב ומדפסת למשקיעים על מנת להעתיק אותו בשלמות ובדיוק רב.
ברור שעבודה היא עבודה ולא משנה מה את עושה.
אבל קונדיטורית שמציגה פטיפור אף אחד לא יגיד- אה. בטח נשלף לך מהשרוול כי את כל כך מנוסה…
אבל כמו שפטיפור שנאכל בדקה עבדו עליו כמה שעות גם סיפור למרבה הפלא לא נוצר בשניה גם אם טכנית הוא הוקלד רק במשך שעה או שעתיים. זו לא עבודת הקלדה לפי תווים אלא סיפור המכיל מחשבות רעיונות ומילים שחושבים עליהם הרבה לפני שהם נשפכים אל המקלדת
-
זה באמת הזוי, אני לא איזה מנוסה או משהו ולא למדתי בצורה מקצועית,
יכול להיות שבדיוק אלי מתכוונים בכל הדיון הזה, ואני עוד מעזה להגיב🤭
אבל בכיתה שלי הייתי כותבת המון, בכל הזדמנות,
בדרך כלל זה היה בכיף, אבל לפעמים זה קצת העיק,
למשל אם בערב ר”ח אדר מישהי חמודה נזכרת שכדאי לעשות משהו,
היא מבקשת ממני אם לא אכפת לי לכתוב…
לא היה לי אכפת, חשבתי שיהיה קליל,
אבל בסוף זו אני שנשארתי ערה כל הלילה כשהיא ישנה ב-‘שלוות מאצילי סמכויות’…
להקריא את זה לקח רבע שעה וזה חד”פ- ייחודי על הכיתה, אין לי מה לעשות עם זה עכשיו…
אם יש לך כישרון כלשהו בכתיבה (ביחס לסביבה שלך, בכל אופן), מבקשים ממך לכתוב ברכות על ימין ועל שמאל, שיר לכל מסיבה, הקראה לכל תקופה לא שגרתית בסמינר.
ובינינו, מתי יש תקופה שגרתית? תחילת שנה, סוף שנה, שבועיים מבחנים, מכירה סינית, יריד, עוד מבחנים, מחנה כיתתי, ויש גם חגים- חנוכה, פורים, חזרה ל’שגרה’, אין לזה סוף…
אבל לא קולטים שלא תמיד זה יוצא בקלות…
יש ימים שאת פשוט לא במצב…
ויכול להיות שאת גם שבוע לא במצב, חסרות סיבות? לחץ, עומס, סתם יום עייף או מצב רוח ירוד…
ולא, אף אחד לא מתכוון לנצל, אבל באמת חושבים שזה בקטנה ובקלות, כמו שמישהו אחר מקשקש על דף…
מחמיאים אחרי זה גם- ‘וואו איזה כישרון‘
כישרון, נו, מתנה משמים, אין דיבור על ההשקעה והמאמץ:)
מניחה שרוב, אם לא כל, הכותבות אוהבות את התחום, אבל גם למתכנת שאוהב את המקצוע שלו משלמים…
כל אחד מבין (ואולי לא?) שכל אתר שמתפקד טוב, מורכב מהמון שורות קוד, כאשר מושקע מאמץ בכתיבת כל שורה בצורה המדויקת ביותר לוגית ותחבירית (syntax).
מהשילוב המדויק של כל הסקריפטים נוצר אתר שעובד.
אם להשתמש בדימוי – כל קטע שכתוב טוב, מורכב מהמון שורות, כאשר מושקע מאמץ בכתיבת כל שורה בצורה המדויקת ביותר, ירידה לפרטים הכי קטנים וגם- כן(!) תהליך הגיוני ותחביר תקני,
השילוב של כל הפרטים האלו, יחד עם מאפיינים ייחודיים לכל סוג כתיבה, הם שהופכים את הקטע לקטע שעובד- מה זה עובד? -משיג את מטרתו, לא משנה מה היא.
אבל משום מה את זה הרוב לא מבינים אלא אם הם קשורים לתחום בצורה ישירה או עקיפה…
וואו אני כל פעם מגזימה באורך, סליחה,
אני כאילו כותבת הוכחה במתמטיקה –
ה. ג. ש. מזה נובע… לפי משפט חפיפה III צ. צ. צ.🤓
-
-
לגבי כך שזה מגזין דיגיטלי
נראה לי עכשיו שזו באמת בעיה גדולה
אני הרי רוצה את העיתון בשביל הקפה והספה… וברוך ה’ המחשב לא מונח לי ביד
נראה לי שלא צריך הצפנות ברמה של למנוע צילום מסך
משהו סימלי ברמת המייל הפרטי בראש כל עמוד, או קוד מנוי ורעיונות דומים שעלו
וכן, שיתאפשר להדפיס. כל אחת תוכל להדפיס לעצמה עותק אחד. (זה יהיה כתוב בצורה מודגשת, ואולי יצהיו מראש)
אמנם חומרים יגלשו ויעברו, אבל מעט.
לא הרבה יטרחו לעשות צילומי מסך והעברה
ולהדפיס יותר מעותק אחד – זה נראה לי יותר מרגיש לאנשים כמו גזל מוחשי
מה שטיפה יעבור – זה כמו מגזין פיזי, שגם הוא עובר אצל כל השכנות…
מבחינה כלכלית, חייבים לחשוב היטב מה המטרות של העיתון הזה.
בשלב ראשון ודאי לא תהיה משכורת גבוהה לסופרות
זה יהיה יותר להיכנס לשוק, לצבור לקוחות, להתפרסם
אחר כך יהיה אפשר להגדיל את נתח הפרסומות ואת מחיר המנוי וכך גם להרוויח כסף.
אם העיתון יהיה מוצלח – הסופרות שכותבות בו יצליחו אחר כך בהוצאת ספרים וכניסה לעיתונים נוספים.
(אגב, בתחום הפרסומות צריך להיזהר ולא ליפול לפרסומות דיגיטליות! ולא לקישורים למתנה ורשימת תפוצה וכו’. זה יוזיל את המגזין מאוד)
-
בעיקבות הדיונים האחרונים, מצאתי את עצמי כותבת מייל למערכת “רגע” על הסיפור
של חוי. כמה שהוא גורם לי לקנות העיתון שלהם. (באמת בעלי משוגע עליו, אני פחות
מתחברת למתח…) מגיע לך חוי, אולי הצעד הקטן הזה לא ישנה משהו אבל גם השינוי
הכי גדול מתחיל בצעד קטן
Log in to reply.
