אני דף ***שיתוף***

[ריקי אבנהר]

מדהים!

הלוואי שנמלא את הדף שלנו

בדברים טובים.

[אפרת קופמן]

אמן!

[תמר זיו]

כבר אמר בעל חוה”ל:
הימים כמגילות, כתבו בהם מה שתרצו שיזכר לכם.

[מרים סולובייציק]

“אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד לְמה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר מחוק”.“פרקי אבות – פרק 25 – פרק ד משניות י

ט – כבפרקי אבות – פרק 25 – פרק ד משניות יט – כב 22:43

הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש

ללימוד בגיל צעיר יש מעלות על פני מי שלומד בגיל מבוגר. לצורך המחשה משווה המשנה את הלימוד בתקופת הילדות לכתיבה על נייר חדש, ומנגד, את הלימוד בגיל מאוחר היא מדמה לכתיבה על נייר מחוק. מוחו של ילד משול לנייר חדש, לנייר הנקי ממחיקות. שום ציפורן לא חרטה בו, ואף שיני הזמן לא כרסמו בו.

לנייר החדש יש שתי מעלות עיקריות:

ראשית, הנייר הנקי קולט כל קו שנרשם עליו. כל טיפת דיו מותירה בו את רישומה, ולכן, אין צורך לחרוט בו בחוזקה, כדי שיהיה הדיו ניכר. שנית, נייר חדש סופג את הדיו היטב, ולכן הכתיבה הבראשיתית אינה נמחקת ואינה מיטשטשת על נקלה.

שתי מעלותיו אלו קיימות אצל צעיר בתחילת דרכו. ראשו נקי, צלול ופתוח לקליטת הלימוד בצורה מהירה ויעילה. וכמו כן, רושמו של הלימוד בגיל צעיר נותר חקוק בו כל ימי חייו, ולא זו בלבד אלא לימוד זה הוא אשר יעצב את אופיו ואת המשך דרכו.

והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק

לעומת יתרונותיו של “הלומד ילד”, ממשיל התנא את חסרונותיו של “הלומד זקן” ל”דיו כתובה על נייר מחוק”.

בעבר היה הנייר מצרך יקר, ולכן לא מיהרו להשליך נייר משומש. נייר, ששוב לא היה צורך בכתוב בו, היה מיועד לשימוש חוזר. היו מוחקים את הכתב הקודם ומשתמשים בו שנית.

מובן שהנייר איבד מכושרו לספוג דיו נוסף, זאת ועוד, תמיד נותר רושמו של הכתב הראשון. מסיבות אלה היה צורך להעביר את הקולמוס שוב ושוב – עד שהכתיבה תקלט על הנייר המחוק, וגם אז לא החזיקה הכתיבה החדשה מעמד לאורך ימים.

לכאורה, ההפך מנייר חדש הוא נייר ישן. מדוע, אם כן, הזכירה המשנה “נייר מחוק”? הטעם הוא שחסרונותיו של הנייר המחוק רבים הם מחסרונותיו של הנייר הישן. השימוש החוזר מחליש את יכולתו של הנייר ושל כישוריו. וכך הוא גם אצל האדם, וכפי שנסביר:

ככל שמתקדם גיל התלמיד, נצפית נסיגה ביכולתו לקלוט את הלימוד בצורה מהירה וחדה. גם הריכוז הוא לא מה שהיה בעבר. יש צורך לחזור על הדברים שוב ושוב, עד שהם יובנו וייקלטו כראוי.

גם לאחר השינון והחזרה, לא תמיד הופך החומר הנלמד לנכסי צאן ברזל אצל הלומד. הזכרון החלש וטרדות הזמן מעמעמים את היכולת לשמר את הלימוד לאורך זמן.

הדברים דומים למאורעות שעברו על הנייר המחוק. הקושי העיקרי אצל הלומד המבוגר הוא שהמח והלב “משומשים”. כשם שקשה למחוק את רושמו של הכתב הראשון, כך קשה להיפטר מרושמם של מאורעות החיים.

לאחר שעבר האדם כברת-דרך בחייו ועיצב את דעותיו והשקפותיו, יקשה עליו לקבל רעיונות חדשים. מידותיו והנהגותיו הישנות מושרשות בו היטב, ואין הוא מסוגל לשרשם בנקל.

לכן, בראש ובראשונה קוראת המשנה לצעיר לנצל את ימיו. בראשו עוברת לא אחת המחשבה: “כל החיים לפני, יש לי מספיק זמן בעתיד למלא את חובותי לבורא. מדוע שאתחיל להתאמץ עתה?” על כך אומרת משנתנו: גם אם תתפכח בעתיד, שוב לא תשיג את מה שאתה מסוגל להשיג כיום. אינו דומה לימודו של ילד ללימודו של מבוגר. רק מי שמשקיע בלימודיו בהיותו צעיר, בזמן שמחשבתו חדה ומוחו צלול – יזכה להפיק תועלת רבה מלימודו.

אך יחד עם זאת כלולה במשנה גם בשורה ל”זקן”.

כשנדייק נמצא כי המשנה מכילה דברי הנחייה למבוגר, כאשר היא דימתה אותו ל”נייר מחוק” ולא ל”נייר ישן”.

אמנם מוחו קלט במשך החיים הרבה תובנות לא נכונות, אך אל יאוש, אל לו לאבד תקווה. אומרת לו המשנה: אולי אתה כ”נייר מחוק” בעיניך, אולי אתה מרגיש “משומש”, אך למרות כל זאת תוכל לנסות למחוק את הרישומים הישנים ולהותיר את הראש פנוי לקלוט דברי תורה.

התחל לרשום היום מחדש, כי היום אתה עדיין “ילד” ביחס למחר…

arachim.org

Just a moment...

Just a moment...

[ברכי שלזינגר]

מהמם!!!

מה את עושה כשהדף נקרע?????

[אפרת קופמן]

כותבת על זה 😉

[מרים סולובייציק]

לוקחת יד שניה…

[מרים סולובייציק]

יש עוד עצות: שקית ריקה של סוכר – בפנים לא כתוב כלום. (מקסימום כמה נמלים מטיילות)

לוקחת את הנייר הדק של קופסת סיגריות וכותבת על הצד הלבן.

ואם אין אף אחד מהם – הולכת לחנות וקונה חבילה של 500 חתיכות.

[תמר .]

וואו אפרת שיר יפיפה.
נקודה למחשבה.. 🙂

[אפרת קופמן]

תודה. בהחלט…

[ESTI CAHANA]

וואו מהמם!!

(מבלי לשים לב שרתי במנגינה של “לפעמים אני עצוב ולפעמים שמח”😊)

[אפרת קופמן]

וואו מעניין.
מבטיחה שלא התכוונתי 😉