כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
אנשים ואני.
-
אנשים ואני.
זה החיים.
אנשים באים, נכנסים לך ללב. יוצאים.
משאירים עקבות פה ושם,
זכרונות מעלים אבק,
לפעמים מעלים חיוך, לפעמים שיעול.
לפעמים חונקים עד אין אוויר. צריך לאוורר.
זה החיים.
אנשים באים, נכנסים לך ללב.
מתארחים בו בנימוס, או שלא.
מחייכים או צועקים או סתם מקשיבים.
לא סתם. מקשיבים.
בסוף כולם הולכים. בסוף כולם הופכים לזיכרון.
אף אחד לא נשאר לנצח.
זה החיים.
אנשים באים, נכנסים לך ללב. יוצאים.
חלק משאירים לך ספר פתוח, אומרים; תכתוב לנו עתיד.
חלק משאירים ספר סגור. אומרים; אל תשכח אותנו.
חלק עוזבים בטריקת דלת. צליל שמלווה אותך לנצח.
זה החיים.
אנשים באים, נכנסים לך ללב. יוצאים.
-
3 תגובות
-
מדהים!
-
קונספט מעניין 🙂
-
אנשים נפגשו איתי בצמתים בחיים, כל מי שסיים את תפקידו בחיי (בחיים שלי, לא בחיים בכלל) – פשוט עזב את החיים שלי, היו כאלה בקול ענות חלושה, סיימו את התפקיד והלכו הלאה, לפעמים זה דרך מחלה שלקחה אותם ממני, לפעמים בגלל מריבה שקשורה אלי או אליהם, או, שהיו בחיים שלי כי התמודדנו עם בעיות דומות, והנה הגב’ השניה בס”ד קיבלה את מה שהיתה צריכה לו, ועזבה אותי כיון שהייתי בשבילה “מזכרת עוון”, היא לא רצתה לזכור את כל מה שקשור לחייה הקודמים, ובכלל זה אותי. ממש לא רבנו, זה פשוט התבקש. בכל פעם אני רואה איך השם מסובב את העניינים, אני אף פעם לא לבד, הוא מלווה אותי ומקרה לי את האנשים שאני צריכה ליומיום שלי, אני לא אומרת לאף אחד את זה כי זה מביך ופוגע. אבל לעו”סית אחת אמרתי את זה, כי היתה כל כך קלפטע שרציתי שהיא תדע שברגע שאנחנו נפרדות אני נפטרת ממועקה גדולה בלב.
Log in to reply.
