אסירה של התקווה
אסירה של התקווה
אסירה של התקווה
לוחשת לה בשקט,
קוראת כל יום בשמה בלי סיבה.
אני שפוטה של הקרבה
בבדידות שוב נאבקת,
שולחת הזמנות לאהבה.
אני כבולה אל הרצון,
משקרת שהגיע,
יודעת שהכל זה מסכים.
החלל שבי חיצון
ואין בו שום רקיע,
למרות שיש בו עננים בוכים.
חטופה של הביחד,
תועה במנהרות,
זאת אני שמגנה על הפתחים.
עודי שבויה בפחד
הצלילים והמראות,
מפחדת שבסוף כולם הולכים.
קשורה אל המשחק,
מבקשת להצליח,
בסוף רק משקרת לעצמי.
חיה במרחק,
לא גומרת להבטיח
שעוד מעט אמצא את מקומי.
אסירה של התקווה,
סוגרת את הדלת.
מתעקשת שטיפה היא התעכבה.
שרועה שם, עלובה
ורק כששוב נופלת,
מפנה סוף סוף מקום לאכזבה.
Log in to reply.




