כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
מיכל, תחזרי
-
מיכל, תחזרי
רחובות העיר בכו כשהלכת. לא רק בגלל הגשם. הרגשתי אותם, בוכים איתך. מבקשים אותך חזרה. וגם אני ביקשתי. גם אני רציתי אותך קרוב אליי. רק עוד רגע אחד. אולי זה כל מה שהייתי צריכה.
לא רצית לספר לאף אחד לאן נפשך נעלמה. איך קולך התפוגג שם במדבר, בארץ לא זרועה. אם רק הייתי יודעת אולי הייתי מצליחה. ועד היום הספסל מתחת לבניין שותק אותך, מבקש אותך חזרה.
****
החיים לימדו אותך לספר שהכל בסדר, למתוח את שרירי הפה חזק. רק שאיש לא יחשוב אחרת. את שונאת רחמים. מי כמוני יודעת. מי כמוני מרגישה.
הייתי מביטה בך מהחלון, יורדת במורד המדרכה עם עגלת תאומים. שני ילדים מקפצים משני צדדיך בחינניות יתרה. ואת הולכת. מהר. להספיק כמה שיותר. לשים את הפעוטות במעון, את הילדים בגן. שמש זורחת לפנייך, מבטיחה לי ולעולם שהכל בסדר. הכל הולך כשורה.
בשש וחצי בערב הייתי שומעת את עקבייך בחדר המדרגות ומיד כשהדלת הייתה נסגרת היה מגיע המשפט המוכר: “יאללה ילדדוס ארוחת ערב, מקלחות ולמיטה”. זוכרת שהייתי מקנאה ביכולת שלך להיות סופר-על: רואת חשבון מוצלחת, יום עבודה של תשע שעות מאחורייך. איך זה שאת לא אומרת: היה לי יום ארוך היום. תסתדרו לבד. את לא צריכה לנוח קצת? איך את לא מבקשת: תעזבו אותי בשקט. אפילו רק דקה.
בכל פעם שהייתי שומעת את צלילי הגיטרה שבקעו מהחדר של ליבי שלך הייתי מקנאה. איך את מצליחה להשקיע ככה בילדייך? מאיפה את שואבת את הזמן? אצלי הוא תמיד חומק מבין האצבעות. נגמר מהר מדי.
לא משנה באיזה שעה הייתי דופקת על דלת ביתך, תמיד ריח מתוק של פרחי לבנדר נדף מפתחי החדרים. ושוב גרם לי לקנא. הזכיר את המצב אצלי: הכביסה על החבל, והמדיח שצריך למלא.
הריח של העוגות שלך הגיעו עד “המרקט של יוני”. גם הילדים בגן השעשועים ידעו להגיד שמשפחת לביא מכינה עוגת שמרים עכשיו. ואיך תמיד זכרת למלא מגש, לעלות קומה ולומר בחיוך: “נו באמת, זה ממש בקטנה”.
רואה אותך עכשיו בדמיוני. לו רק היית כאן לידי אולי הייתי יכולה לשנות את התמונה. הלוואי והייתי מצליחה לתפוס אותך לשיחה על הספסל בגינה. לעצור אותך בחדר המדרגות. אפילו רק דקה.
נכנסת לבית, מנסה לאפות עוגה. מאלתרת משהו ועולה קומה. בדרך אני צוחקת שזה חיקוי לא מוצלח של עוגת השמרים המפורסמת שלך. לא את פותחת לי את הדלת. זו ילדה. לליבי כבר אין אור בעיניים, הגיטרה שוכבת על המיטה. נכנסת למטבח, מניחה את המגש על השולחן. משהו בתוכי שוקע עם התמונה של השמש שתלויה על הקיר בסלון. לו רק הייתי יודעת מה מתחולל מאחורי נפשך הפצועה אולי הייתי חושבת שאת לא מושלמת, אולי הייתי מבינה שגם הזהב לא תמיד נוצץ. אבל אולי גם הייתי יכולה להציע נחמה. הבית ריק עכשיו. עוגת השמרים נטושה. ואין מי שיבקש בשבילך עזרה.
-
3 תגובות
-
273
52
0
סטטוס תעסוקתי:
פעילה בקהילה
וואי מרגש—
ומחבר…עצוב ונוגה
-
104
26
0
פעילה בקהילה
איזה עצוב ומרגש…..
מחכה גם למיכל למרות שאני לא מכירה…
-
204
294
0
פעילה בקהילה
איזו כתיבה…
מחברת מאוד ומסקרנת.
דואגת למיכל…
ומקווה בשבילה.
והאם באמת- אם היינו יודעות קודם- היינו מושיטות יד ולב?
או שהיינו פורחות ומתעופפות מחשש ל”הידבקות”???
מרתיעה.
מ”חוסר זמן”
???
Log in to reply.
